הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
בני אשכנז אומרים סליחות, לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה – כנגד 4 ימים בהם בודקים את הקורבן ממומים לפני הקרבתו, כן, גם אנו בודקים עצמנו 4 ימים מן המומים לקראת יום הדין. ומתחילים תמיד ממוצאי שבת – "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה, הט אוזניך ממרום, לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (רמ"א ומ"ב שם). לקראת תשפ"ב יאמרו בני אשכנז סליחות במשך 8 ימים ממוצ"ש "כי תבוא" אור לכ"א אלול.
זמן אמירת ה"סליחות"
הסליחות נאמרות: מלאחר חצות הלילה – (תחילת אלול 12:45 ערב ראש השנה 12:38) ועד השקיעה למחרת – (תחילת אלול 7:34 ערב ראש השנה 7:02) ואין לאומרן קודם חצות… אלא בליל יוה"כ (משנ"ב תקס"ה, י"ב). אלא אם כן, בשעת הדחק, כהוראת שעה (שו"ת אגרות משה או"ח ב, ק"ה).ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין להתחיל אפילו לא אמירת אשרי וגו' קודם חצות, כדי שיהיה הכול בעת רצון (אשרי האיש ג, י"ג). ולמעשה, עדיף לומר סליחות בבוקר לאחר הנץ מאשר בלילה אחרי חצות (הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה ר"ה, א פרט ללילה הראשון שאמר במוצ"ש לאחר חצות. מכל מקום, עדיפה תפילה כוותיקין בנץ, ולומר סליחות לאחר התפילה (הגר"ח קנייבסקי שליט"א בתורת המועדים, ה).
כיום, יש המקיימים "ישראל קדושים השכימו לסליחות" ויש מקיימים "שמע זעקתם בעוד ליל בעמדם לפניך בלילות" לאחר חצות הלילה, וכל לבבות דורש ד'. ויש בתי כנסיות של בני ספרד בירושלים ת"ו שאומרים הסליחות קודם תפילת מנחה.
הערה: המשכימים לסליחות, יקדימו לומר ברכות התורה (משנ"ב מ"ו, כ"ז אף שבסי' ו, י"א לימד זכות על המקדימים הסליחות). ואף בימי הסליחות, חייבים להיזהר מלהתפלל שחרית קודם זמנה (משנ"ב פ"ט, א).
אמירת סליחות ביחידות
האומרים סליחות ביחידות, ידלגו על אמירת י"ג מדות של רחמים, שאינן נאמרות אלא בציבור, וידלגו גם על המילים: "א-ל ארך וכו' ו"וזכור לנו היום וכו' (מ"ב תקס"ה, י"ב-י"ג) ומותר לאומרם כקורא בתורה" בטעמי המקרא, (ואז יש לסיים את הפסוק, עד "ועל רבעים" – כה"ח שם). כמו כן, אין לומר ביחידות קטעים הנאמרים בארמית, משום שהמלאכים אינם מבינים שפה זו, ויש בכך משום יוהרה, שנראה כאלו אינו זקוק להמלצת "מלאכי רחמים, משרתי עליון, שיחלו נא פני א-ל במיטב הגיון" על כן, יחיד, אינו אומר: "בריך שמיה", ו"יחיד המתפלל בביתו, לא יאמר שום יקום פורקן" (משנ"ב ק"א, י"ט). ובשו"ת הר צבי או"ח א, ס"ד תמה על האומרים ביחידות, את יקום פורקן הראשון.
השומע אמירת סליחות בציבור, בשידור ישיר או דרך פלאפון (כשר) בזמן אמת (לא בהקלטה), רשאי לומר איתם, מילה במילה "ד' ד' א-ל רחום וגו'" ובתנאי שהוא במקום נקי. משום שאין זה כלשמוע קריאת מגילת אסתר או הבדלה או ברכת תפילת הדרך, על מנת לצאת ידי חובה, שאין יוצאים ידי חובה בשמיעתם דרך רמקול, טלפון או רדיו אפילו בשידור ישיר, שהרי "יציאה ידי חובה" אפשרית אך ורק כששומעים את קולו המקורי של הקורא או המברך ["שומע כעונה"] אבל כאן אין יציאה ידי חובה, אלא הצטרפות לציבור, שאומרים כעת דברים בקדושה, כשם שעונים לקדיש ולקדושה ולסתם ברכה (שלא על מנת לצאת בה), דרך רמקול, טלפון, רדיו וכדומה.(ראה גם שו"ת יחווה דעת ב, ס"ח).
תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה ונכתב ונחתם לחיים טובים בבריאות שלימה, בשפע ברכה והצלחה
הנהגות וסגולות לבטל ולהפוך מידת הדין לרחמים
השנה היוצאת תשפ"א הייתה רצופה, בעוונותינו הרבים, באירועים ובאסונות ר"ל, גם ב"ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה תמיד" ואף בארצות שמעבר לים, אבינו האב הרחמן הסתיר פניו מאתנו, וגברה מדת הדין, ורבים מאחינו בית ישראל היו ועדיין נתונים בצרה, הן בגוף [סכנת ה"קורונה" טרם חלפה] והן, בעיקר, בנפש [יש הרוצים לעקור ולקעקע את יסודי היסודות לקיומה של אומתנו, לימוד התורה הקדושה והחזקת ידי לומדיה, שמירת שבת קדשנו, טהרת היחוס לעם ישראל וביזוי וזלזול בכל הקדוש והיקר לקיומנו, כעם ד'].
"ברוך גוזר ומקיים" – הקב"ה, הוא אשר גוזר עלינו, והוא אשר מקיימנו לעמוד בגזרותיו, ולהשתדל בכל אשר נוכל להרים קרן ישראל, להתחזק בכל כוחנו, ולהגביר את הרחמים על הדין, אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור, ביתר שאת וביתר עוז, ונקיים "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו), אין ספק שתתקיים בקשתנו: "השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" ( דברים כ"ו, ט"ו).
לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, לפניכם הנהגות וסגולות אשר גילו לנו גדולי הדורות, שעל ידם, נזכה בס"ד להגביר רחמים על הדין, לבטל גזרות קשות ר"ל ולהמשיך עלינו ועל כל ישראל שפע ברכות והצלחות.
פריסת כפות הידיים באמירת "פותח את ידך וגו' " ובנשיאת כפיים
בשלשה דברים הכוונה מעכבת: "פסוק ראשון של שמע", "ברכת אבות" בעמידה, והפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'"
גמ' ברכות ד ע"ב: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא" ובשולחן ערוך נ"א, ז: "צריך לכוון בפסוק פותח את ידך וגו' [משנ"ב, טו: "שעיקר מה שקבעו לומר "תהילה לדוד" בכל יום, הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שהוא משגיח על בריותיו ומפרנסן"] ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת" [משנ"ב, ט"ז: "עיין בחיי אדם בשם הלבוש שצריך לומר מפסוק פותח וגו' עד סוף המזמור כסדר, ואם לא נזכר עד שאמר כבר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור, מכל מקום, יאמר אחר התפילה מפסוק פותח עד סוף המזמור"].
כתב מרן בן איש חי שנה א, פרשת וייגש, אות י"ב בשם ה"יד יוסף" (צרפתי) וכן כתב בספרו תורה לשמה סי' לא:"יש כאלה שנוהגים כשאומרים 'פותח את ידיך', בתפילה ובברכת המזון, זוקפים ידיהם למעלה בפישוט ידים, ומה שנוהגים לפתוח ידיהם בפסוק פותח את ידיך, הוא מנהג טוב, כי הגם שאנחנו מבקשים על פתיחת יד העליונה, עם כל זה, לחזק הדבר אנו עושים פועל דמיוני בפתיחת ידינו. גם יש עוד טעם אחר בזה כי בפסוק הזה יש המשכת שפע ואנחנו פותחים ידינו לעשות הכנה בזה לשורשינו ומזלנו למעלה לקבל השפע וכמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה בתפלתו דכתיב "וכפיו פרושות השמים" ופירשו הראשונים ז"ל לעשות הכנה לקבלת השפע". וכבר אמרו: "אחר הפעולות נמשכים הלבבות" ו"האדם נפעל על פי מעשיו" שהרי "חיצון מעורר הפנימי".
פריסת כפות הידיים לקבלת ברכת הכוהנים
מכל העבודות שהיו בבית המקדש, לא נשארה לנו עתה – במקדש מעט שלנו, רק נשיאת כפיים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל" (בשלח י"ז, י"א) מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפיים" (ילקוט ראובני וספר הבהיר אות קל"ה). ובזוהר הק' על הפסוק: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כ"ז) – "באותה שעה שהכוהנים פורשים את כפיהם, צריכים העם למיתב בדחילו באימתא [באימה וביראה] ולידע שבאותה שעה הוא עת רצון בכל העולמות, ומתברכין עליונין ותחתונים, ואז אין מידת הדין בכולם".
סגולה מבעל ה"לב אליהו" זיע"א
הרוצה שתיענה בקשתו מן השמים, יעמוד כנגד הכוהנים בפרשם כפיהם לברך את העם, ויצרף ב' כפות ידיו, ויפשטם כמקבל דבר לתוך ידו, ובעת ברכתם יהרהר הבקשה, ובוודאי ייענה מן השמים"
"ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל"
גמ' סנהדרין ק"ז ע"ב: "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, מנא הני מילי, דאמר קרא: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו) – תמיד יש להקדים את הימין לשמאל, כדי לתת כבוד לחסד ולרחמים ולהגבירם על השמאל – מידת הדין, ובגמ' יומא נ"ח ע"ב:" הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין",
הקדמת ימין לשמאל – הלכה למעשה
נטילת שחרית
שולחן ערוך או"ח ד, ב: "ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים" ובמשנ"ב, י: "דהיינו פעם אחת על יד ימין ואחר כך על יד שמאל" וכמבואר בפוסקים, נוטלים הכלי ביד ימין, מעבירים אותו לשמאל ושופכת יד שמאל על יד ימין שתשרת השמאל את הימין, ואז ישפיע הימין על השמאל חסד ורחמים, להסיר ה"רוח הרעה". ובבאר היטב שם, ו: "כשנותן מים על יד ימינו יאמר בכל פעם "היד הגדולה" וביד שמאל "היד החזקה".
רחיצת הגוף
משנה ברורה ב, ז עפ"י המגן אברהם: ברחיצת הגוף יש להקדים חפיפת הראש תחילה [על כן גם יניח תמיד איש המתלבש, את כיפתו לראשו לפני לבישת שאר בגדיו], וירחץ תחילה יד ימין, ולאחריה יד שמאל, רגל ימין ולאחריה רגל שמאל וכן יעשה בבורית [סבון] לפי הסדר הנ"ל הראש תחילה, יד ימין …. רגל ימין…
לבישת הבגדים
כתב המגן אברהם על פי כתבי האר"י הובא במשנ"ב שם, ד : "טוב ישים שני צידי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואחר כך השמאל ויכוין כי הכול נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל", ובכף החיים, שם מביא זאת, כדבר שצריך להיזהר בו. וגם איטר יד [שמאלי] יקדים יד ימין של כולם בין לעניין הרחיצה ובין לעניין לבישת הבגדים (לקט הקמח החדש, ט"ז ושו"ת באר משה ג, א).
רכיסת הכפתורים ימין על שמאל
יש מגדולי הדורות שהקפידו שכפתורי הבגדים יהיו באופן שימין הבגד על השמאל, ומנהג זה התפשט בכל קהילות החסידים – להגביר ימין על השמאל וכדי לשנות ממנהג הגויים. כלשון מהררח"ח מרימינוב זצ"ל בספר "מנחם ציון" באגרת בסוף הספר: "אשר כל איש ואישה לא ילבשו עוד שום מלבוש אשר שמץ בו ממנהגי עכו"ם ושלא להגביר השמאל על הימין" ובאורחות רבנו" (מנהגי הגרי"י קנייבסקי זצ"ל) א, עמ' רכ"ז: "מו"ר אמר לי שיש להקפיד ללבוש בגדים מכופתרים מימין על שמאל… ואמר לי שגם מרן החזון איש הקפיד מאוד על זה, וסיפר לי מו"ר שאת כפתורי הכותנות שלו החליף כדי לכפתר ימין על שמאל… וכן אמר לי במעיל גשם שכפתוריו שמאל על ימין שיחליפו את הכפתורים והחורים… שיכפתרו מימין על השמאל." ובספר טעמי המנהגים אות ד, מביא בשם צדיקים, שהטעם שאין מקפידים בזאת במכנסיים, "כדי לתת לסיטרא אחרא חלקם שלא יקטרגו".
יש לציין, שעד היום, רובם ככולם של החולצות שנמכרים לגברים בכל החנויות, בכיפתור שמאל על ימין, וכך לבשו בני תורה בכל אתר. וכך הם החולצות בתתי"ם, ובאלול תשס"ט נכנסתי, אבדל"ח, אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ושאלתי, היות ויש בנות הקונות לעצמן, משום מה, חולצות הנמכרות לבנים ובכפתור שמאל על ימין, האם יש בכך איסור "לא תלבש" ? והשיבני: דבר זה תלוי במנהג כל מדינה, וישנם לבושים שכבר אינם רק לגברים או רק לנשים, וציין, צעיפי חורף, סוודרים ואף עניבות שמצוי שלובשים אלו ואלו, שוב אין בהם עניין "לא ילבש" ו"לא תלבש" ובנוגע לחולצות, אמר: אם אתה תכנס לשלש חנויות המוכרות כותנות ותבקש כותונת עבורך, אם יגישו לך בכפתור ימין על שמאל, אין שייך בזה יותר "לא ילבש". אבל אותן בנות ההולכות לחנויות לגברים וקונות חולצה הנמכרת רק לגברים – עוברת ב"לא תלבש" עכ"ל כפי שרשמתי. ויתכן, שכיום שבחנויות, שואל המוכר: "האם אתה רוצה חולצה רגילה או חסידית" ? כדברי מרן, אין כנראה בדבר איסור "לא ילבש", והנידון הנשאר, עדיפות הגברת הימין על השמאל, ולהפוך דין לרחמים.
נעילת הנעליים
נעילה של ימין תחילה: שולחן ערוך ב, ד "ינעל מנעל של ימין תחילה ולא יקשרנו, ואח"כ של שמאל ויקשרנו, יחזור ויקשור של ימין. וכן במנעלים, שאין להם קשירה – ינעל של ימין תחילה, וכשהוא חולץ – יחלוץ של שמאל תחילה – לתת כבוד לימין". טעה ונעל של שמאל תחילה – יחלצנה, כדי להקדים את הימנית (שו"ת אז נדברו י"א, כ"ד). ובכף החיים שם: "ואל יאמר אדם מה לי לדקדק בזה, הלא ימין ושמאל שניהם איברים שלי הם, ולא ייחר אפם מי יוקדם תחילה, ומה שייך בזה יראת שמים ? על זה אמר הכתוב "ולא תסור מכל אשר יורוך (החכמים) ימין ושמאל". וכן בבגדים – שרוול ימין תחילה.
הערה: לדברי הכול, גם איטר יד ורגל – מקדים נעילה של שמאל וקשירה של שמאל תחילה כמו בנטילת ידיים ולבישת המלבושים (שו"ת באר משה שם).
נתינת היד על העיניים בפסוק ראשון של שמע
שולחן ערוך ס"א, ה : נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון". וצריך לכסות עד לאחר אמירת ברוך שם וגו' (בן איש חי וארא, ו). ורשאים להניח היד על גבי המשקפיים (שו"ת אז נדברו י"ב, נ"ג ושו"ת דברי יציב ליקוטים י"ב). עפ"י הקבלה, יש מכסים עיניהם עם הטלית על ידם. גם איטר יד יניח יד ימין (עוד יוסף חי, שם ושו"ת באר משה ב, ז). ובספר אורחות רבנו א, קס"ח שכן היה נוהג הגרי"י קנייבסקי זצ"ל אף שהיה איטר יד גמור גם בק"ש שלפני אמירת הקורבנות.
צורת העמידה בתפילת "שמונה עשרה"
כתב מרן השולחן ערוך הלכות תפילה סימן צ"ה סעיף ג "מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד". וכן לשון הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ה הל' ד) תיקון הגוף כיצד ? כשהוא עומד בתפלה וכו' מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו.
מקור הדין בגמ' שבת (דף י ע"א) אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. ופרש"י (שם) שדי גלימא משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב ופכר ידיה חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו. היינו כוונת הגמרא כשיש צער בעולם היה מוריד את בגדו מעליו ופוכר את ידיו וכאשר היה עת שלום היה מתעטף בבגדו ומניח כף ימין על שמאל כנגד לבו.
פתיחת הפרוכת של ארון הקודש
בדרישה או"ח ק"ז: "נוהגים לפתוח את הפרוכת משמאל לימין, משום כל פינות שאתה פונה, יהיו לימין" וראה בפרישה שם.ו כן כתב בספר "מנהג ישראל תורה" א, קל"ד: "והנה הסרת הפרוכת כשפותחים ארון הקודש, דומה ממש כהדלקת נר חנוכה – משמאל לימין, וכן הוא בליקוטי חבר בן חיים ה, דף ק"ט תלמיד החת"ס. ראה עוד בספר שיח תפילה לגר"י טשזנר שליט"א עמ' שע"ו.
החזקת ספר תורה וספרי קודש
רמ"א קל"ד, ב: אוחזים ספר תורה ביד הימנית, כמובא במסכת סופרים ג, י ובמהרי"ל הלכות ס"ת מפני שהתורה ניתנה בימין (שעה"צ רפ"ב, ב). אמנם בשעת הוצאת הספר עד למסירתו לחזן, כשנוח לאחזו בשמאל [לסגור הארון בימינו וכו'] – רשאי להניחו בשמאלו (שער אפרים י, ב). ש"ץ איטר יאחז את הספר בימינו כשאר בני אדם, כלשון המשנ"ב רפ"ב, א: "והנותן ספר תורה והמקבלו צריך שיהא בימין, ואפילו הוא איטר יד, אין לשנות מזה, כנאמר בשיר השירים ב, ו: "וימינו תחבקני".
הערה: אף הנושא שאר ספרי קודש, צריך לישא אותם בימינו, ואף באיטר אא"כ חושש שהספר ייפול, וודאי ישא בימינו שהוא שמאל של כל אדם (משנ"ב כ"ו, י"ח ובשו"ת תורה לשמה, כ"ב).
כוס של ברכה
שולחן ערוך ורמ"א קפ"ג, ד :"המקדש נוטל את הכוס בשתי ידיו, ומניח את הכוס ביד ימין, ואין לסייע בשמאל, שלא תיגע השמאל בכוס, אבל רשאי להניח השמאל תחת הימין לסייעה", ובמשנ"ב שם, שיש להחמיר בזה אם לא לצורך. והוסיף השו"ע: ואיטר יד יניח את הכוס בימין שלו שהיא שמאל כל אדם" שלא יישפך היין ולא יהיה הפסק בין הברכה לשתייה.
הנחת הטבעת על יד הכלה
באר היטב אבהע"ז כ"ז, א: "כתב בדרשות מהרי"ל ממהר"ם מינץ, מראה הטבעת לעדים ויזהיר להם שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה וגם בימין דכלה" ובשו"ת בצל החכמה ה, ל"ו: "באישה איטרת יד, נראה שייתן החתן את הטבעת הקידושין לידה הימנית שהיא ימין כל אדם, שחשיבות צד ימין קובעת בזה" וכן כתבו בספר "משפט הכתובה" ח, פ ו"נישואין כהלכתם" ז, כ"ג. ובקונטרס "אפריון חתנים" בשם האדמו"ר מערלוי זצוק"ל – להגביר רחמים על הדין.
נתינת צדקה
יש לתת את הצדקה לעני – ביד ימין, על פי מדרש רבה דברים ה, ב: "אמר רבי יצחק, ב דברים בימינו של הקב"ה, צדקה ותורה" (שו"ת דברי יציב אבהע"ז, נ"ג) ואפילו איטר ייתן ביד ימין (קונטרס איש איטר לגר"ח קנייבסקי שליט"א).
שילוב אצבעות ימין בשמאל
כתב בן איש חי (שנה ב' פנחס, י"ח) בשם רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש :אין לשלב אצבעות יד ימין ביד שמאל כדי שלא לעורר דינים. וכאשר מוחאים כפיים יכה בכף ימין על שמאל שתחתיה, ובספר "מעבר יבוק" (שפתי צדק פט"ו) "ואין לבריא וכל שכן לחולה לשלב האצבעות של ימין בשל שמאל" ובזוהר פרשת ויקרא (חלק ו' דף כ"ד ע"א) שכשאדם משלב אצבעותיו בלי כוונה, זה סימן שבשמים נגזרה עליו גזרה. וכתב מהר"ח פלאג'י בספר נפש כל חי (מערכת א' אות ל"ח) שלפי זה המשלב אצבעותיו יזהר לשוב בתשובה וכתב הרמ"ק הובאו דבריו במתוק מדבש) שמכאן המקור למה שמוחין הזקנים בדבר.
וכן כתב האריז"ל בשער המצוות (ריש פרשת עקב) וזה לשונו: "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו, כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה, והטעם הוא, לפי שהם כוחות עליונים ימיניים (מידת החסד) ושמאליים (מידת הדין), ואין לערבם" עכ"ל. וראה עוד בשער רוח הקדש (דף י"ב ע"א) "יזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה" ובספר ראשית חכמה להגה"ק רבי אליהו די וידאש זצוק"ל תלמיד רבנו משה קורדובירו זיע"א בקונטרס תוצאות חיים (אות קכ"ז), שצריך להיזהר מאד בזה. הערה: מובן מאליו, שאף.מי שלא נזהר בזה כל השנה, עליו להיזהר ביותר בעשרת ימי תשובה שלא לשלב אצבעות ימין בשמאל , כי בימים אלו אדם זקוק לרחמים מרובים.
השבת האחרונה בשנת תשפ"א – פרשת "נצבים"
אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו, שנאמר: אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע" (ישעי' נ"ו, ב) 'מחללו', אל תקרי 'מחללו' אלא 'מחול לו".
הדלקת הנרות: ירושלים – 6:25 מרכז – 6:40 צפון – 6:34 ודרום – 6:44
משתדלים לקבל שבת זו מוקדם יותר, לכל המוקדם, מ"פלג המנחה" – 5:41
ההפטרה: "שוש אשיש בד' " (ישעי' ס"א). אין "ברכת החודש" תשרי. כדי לערבב השטן שלא יידע מתי ראש השנה, ורמז לדבר: "בכסה ליום חגנו" (לבוש תקפ"א). פרקי אבות ה-ו.
צאת השבת: ירושלים – 7:36 מרכז וצפון – 7:38 דרום – 7:37 רבנו תם – 8:16
במוצאי שבת: בני אשכנז אומרים "ויהי נועם וגו' כי לפנינו ששת ימי המעשה (משנ"ב רצ"ה, ג)
ערב ראש השנה – יום שני כ"ט אלול תשפ"א
קיבלו חז"ל שכל המתפלל ומתוודה ועושה תשובה ביום האחרון של השנה – כאילו שב כל השנה, ועולה לו "יום לשנה", שהכול הולך אחר החיתום. (חיי אדם) על כן, נהגו להשכים הרבה (נץ החמה – 6:17) ומרבים בסליחות (נהוג בקהילות אשכנז), והוא אחד מהימים שמעירים גם את הקטנים לבוא לסליחות (הגרי"י קנייבסקי זצ"ל). ואף הטורחים בהכנת צרכי החג לא יסיחו דעתם מן התשובה ויזכרו חשיבות היום. ובעבירות שבין אדם לחברו, יקדימו לבקש מחילה בערב ראש השנה ולא ימתינו לערב יום כיפור. היה רגיל לציין הצדיק רבי אהרן מקארלין זי"ע שבמנחה האחרונה של השנה (יש המתפללים כבר סמוך לשקיעה – 7:00) אומרים: "ברך (ברכנו וכו') את השנה הזאת לטובה"… והרי לא נותרו מן השנה אלא דקות ספורות…? אלא שיש קונה שנתו כעת, שהכול הולך אחר החיתום !
תענית: יש נוהגים להתענות בערב ר"ה (שו"ע תקפ"א, ב). עכ"פ עד חצות היום (12:37) ואין צורך בקבלה ביום שלפניו ולא בהשלמה עד השקיעה, אלא לבריא – עד "פלג המנחה" 5:38 ולחלוש – עד מנחה גדולה 1:09 (משנ"ב תקי"ב, י). ולדעת הרמ"א יחיד אומר "עננו" במנחה, כשעדיין צם (משנ"ב תקס"ב, י). ובמשנ"ב תקפ"א, ט"ז: שאף נער שהגיע ליג ונערה שהגיעה ליב – מתענים… וכיום לא נהגו בזה הבנות והנשים ואף לא כל האנשים. ובהרגשת אפילו קצת חולי – אין מתענים (מט"א, ל"ח). ובויקרא רבה פרשה ל ובמדרש תנחומא, אמור: "בשכר תענית זו, נמחלים שליש מעוונותיו של אדם".
התרת נדרים
אחרי תפילת שחרית עושים "התרת נדרים" (ואף שאפשר לעשותה כל היום, לכתחילה יעשו קודם חצות היום 12:37 – סידור בעל שו"ע הרב) והיינו, לנדרים שנשכחו, (אבל שזכורים, צריך לפרטם בשעת ההתרה – שו"ע יו"ד רכ"ח, יד) שמא נדרנו במשך השנה וקיבלנו על עצמנו הנהגות של מצוה, ולא אמרנו "בלי נדר" ולא קיימנו, ואיך נעמוד לפני הבורא וניחשב חלילה כ"דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".
א. נשים נהגו לסמוך על אמירת "כל נדרי" בליל יום כפור (הליכות שלמה, מועדים, ר"ה). ואישה נשואה יכולה למנות את בעלה כשליח לבקש להתיר גם את נדריה, שאשתו כגופו (ש"ך יו"ד רל"ד, ג). ותאמר לבעלה בשעת מינויו לשלוחה "אני מתחרטת על כל נדרים ושבועות וחרמות וכו' ואתה תהיה שלוחי לפני בית דין, להתיר לי הנזכר" והבעל אומר בפני המתירים: "שנדרנו ושנשבענו אני ואשתי וכו" ובית הדין יאמרו: "הכול מותרים לכם וכו'" – שו"ת רב פעלים או"ח ד, לד. ובקהילות ספרד באות הנשים והבנות לעזרת הנשים של בית הכנסת, ועושים להן התרה. ויש מבנות ונשות אשכנז שמתאספות בבית אחת מהן, ועושים להן התרה.
ב. המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה וגם קרובים לשואל ההתרה, פרט לבעל שאינו יכול להיות בין השלשה המתירים נדרי אשתו, ש"אשתו כגופו". אבל אב בן (גדול) ואח – יכולים. (בידינו תצלום שמרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל עומד ומבקש התרה משלושה, שאחד מהם, בנו רבי שמואל זצ"ל). ואפשר לכתחילה שיעמדו רבים אצל הג' ויתירו לכולם כאחד, וכן נהגו אצל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ואמר שאין צריך שישמעו המתירים את כולם, ודי לדעת מה ברצונם.
ג. אין יוצאים ידי התרת נדרים על ידי שידור, אפילו ישיר, ולא דרך טלפון או פלאפון (כשר), מפני שהמבקש צריך לעמוד בפני השלשה המתירים ולשמוע ישירות את ההתרה. ד. קטן בן י"ב וקטנה בת י"א ומעלה גם כן יתירו נדריהם, ש"מופלא הסמוך לאיש", נדריו נדרים מן התורה – ש"ך יו"ד שלא, ס"ג וראה שו"ת שבט הלוי ה, קכ"ט. וקטן שנעשה גדול, לא מצטרף למתירים, אלא כשנתמלא זקנו. ה. לא הספיקו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה אפשר בעשרת ימי תשובה (מטה אפרים) וכן נהג החתם סופר זי"ע לעשות בערב יום כפור. ומנהג ויזניץ ביום י"ג מדות. כל שלא הספיקו, יבואו ל"כל נדרי" בכניסת יוה"כ, ויאמרו כל מילה עם הש"ץ והיא התרת נדרים גמורה.
ביקור קברי אבות וקברי צדיקים
יש נוהגים לעלות לקברים לקראת יום הדין (וכן בערב יום הכיפורים) "ששם מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם ביותר אך אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מהד' יתברך שירחם עליו בזכות הצדיקים שוכני עפר ושילמדו זכות עלינו, וייתן לצדקה לפני אמירת התחינות". בנות ונשים בימי ראייתן לא תעמודנה בארבע אמות של קבר (לגר"ח נאה זצ"ל – 1.92 מטר) ובוודאי שלא תכנסנה באהל המת, ראה משנ"ב פ"ח, ז פת"ש יו"ד קצה, י"ט חיי אדם ג, לח. וביערות דבש דף סח שלא ילכו אנשים ונשים ביחד.
האיסור לקרוא שמע, להתפלל, ללמוד תורה ולקיים מצוות ליד קברים
שולחן ערוך אורח חיים ע"א, ז: "אסור לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמות [1.92 מטר] של מת או בבית הקברות. ואם קרא – לא יצא" שולחן ערוך מ"ה, א:"אסור להיכנס בבית הקברות או בארבע אמות של מת ותפילין בראשו, משום לעג לרש, ואם הם מכוסים – מותר. שולחן ערוך כ"ג, א: "אסור להיכנס לבית הקברות בציצית, אבל כשהם מכוסים – מותר.
ספר "פסקי תשובות" כ"ג, א בשם משנה ברורה מ"ה, א ובאור הלכה בשם הטור עפ"י הגמרא ברכות י"ח ע"א: "ואין ללמוד או להתפלל ולומר שם שאר דברי קדושה ושאר מצוות, והטעם, משום "לעג לרש חרף עושהו" שנראה כמחרף את המתים, שאינם יכולים לקיים את המצוות. ואפילו אינו נמצא בסמוך בד' אמות [1.92 מטר] לקבר, אלא כל שנמצא לפנים מן הגדר של בית הקברות, יש להקפיד על כל הנזכר. ובביאור הלכה שם, שיש מקום להקל בקצה בית הקברות במקום שאין שם כלל קברים. וב"שדי חמד" שנתינת צדקה ליד הקבר, מותרת רק לעילוי נשמת הנפטר ואין לקיים "שילוח הקן" בתוך בית הקברות. ושמעתי שהורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כמה פעמים, שההיתר להתפלל ליד קבר צדיק "אך ורק אם יש מחיצה או בריחוק ד' אמות".
הכנות לקראת החג
א. נוהגים להסתפר, לקצוץ ציפורניים ולהתרחץ לקראת החג – להראות שאנו בטוחים בחסדו, שייצא לצדק דיננו (א"ר ומט"א תקפא עפ"י הטור) ונהגו הגברים לטבול במקווה בהגיעה שעה שלפני חצות היום 11:37 בערך – לקדושת היום (רמ"א תרכה מט"א, נ"ג ובמשנ"ב תקפ"א, כ"ו ונוהג כצאן יוסף עמ' רס"ד). וכדברי אלף המגן ש"עיקר טבילה זו אחר שעה חמישית, שאז מתחילה להתנוצץ קדושת היום, ותהיה מגמת פניו לרחוץ ולהיטהר לכבוד היום ולהשליך מעליו כל זוהמתו".
ב נערכים לקראת ארבע סעודות: בכל יום – שתי סעודות. יש להכין כ 8 "לחם משנה". בפרט לנוהגים לקיים כל סעודה "על שני לחם יבצעו תמימים" (הגר"א). נהגו באירופה וצפון אפריקה להכין חלות עגולות לר"ה: א. עיגול מרמז אין סוף אריכות ימים ושנים ושתימשך מלכותו. ב. רמז בחלה העגולה ל"ויתנו לך כתר מלוכה" (ראה חת"ס ב"תורת משה" בליקוטי ר"ה)
ג יש לכוון את כל המכשירים החשמליים למצב סטטי למשך יומיים, יש לפתוח שקיות חלב, אריזות, קופסאות שימורים, להפריד מעדנים, "שלוקים" ולהכין פקעל'ך לקטנים קשורים בגומייה ולא בסגר מתפתל (קושר – מתיר) לקראת התקיעות עדיף לציידם בחטיפים שאינם מרעישים כגון במבה, מרשמלו וכדומה כדי לאפשר לציבור לשמוע תקיעות כדין, המעוניינים לקפל מפיות נייר בצורות מיוחדות עליהם להכינם לשני הימים מלפני החג. שבשבת וביום טוב יש בזה משום בנין (שו"ת שבט הלוי ה, ל"ו).
הערה: מנהג לפרוע חובות הנדרים והנדבות ומה שחייבים לצדקות בערב ראש השנה – מנהג וורמיזא עמ' קנ"ד. ומנהג כמה חסידים ואנשי מעשה לקנות סכין חדשה לקראת ר"ה (ולחדד הסכינים שבבית) כסגולה לפרנסה טובה לכל השנה – מנהגי מהרי"ו, תקכ"ז וספר סגולת ישראל.
בגד הראוי ליום הדין
"אין ללבוש בראש השנה בגדי רקמה ומשי כבשאר יום טוב כדי שיהא מורא הדין עליו, אלא יש ללבוש בגדים לבנים ונאים" (כיום נהגו יותר ללבוש בגדי לבן ביום הכיפורים) עכ"פ יש ללבוש בגדים פחות חשובים (משנ"ב וכף החיים תרפא) מפני שחיצוניות מעוררת הפנימיות והבגד משפיע על לובשו ועל הסביבה, ויוצר את האווירה הנדרשת ליום הדין, ומותר ללבוש "פראק" (כן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל לנכדו וכן הורה הגר"נ קרליץ זצ"ל). מותר ללבוש בגד חדש בר"ה, ואדרבה, יש ובלילה השני לובשים בגד חדש לברכת שהחיינו בהדלקת הנר או בקידוש, וכן הכריעו פוסקים רבים. אמנם, יש לציין, שבלקט יושר או"ח עמ' ל שיש נהגו שלא ללבוש מלבוש חדש משום שמחה יתירה ביום הדין, וכן מנהג בעלזא.
מחזור התפילות סידור ותהילים
הקונים מחזור או ספר תהילים חדש ראוי שיעברו עליהם לפני כניסת החג כדי להפריד את הדפים שעדיין מחוברים, משום שהפרדתם בשבת או ביום טוב, נחשבת כ"מכה בפטיש" (שו"ע סי' ש"מ) כמו כן ראוי לכל אדם לסדר לעצמו התפילות והפיוטים, כדלהלן, וגם יילמד בניו ובני ביתו הקטנים שיידעו ולא יצטרכו להפסיקו בר"ה ויוה"כ להראותם הסדר (באה"ט תקפ"ב, ג ומטה אפרים שם, נח)
יש המניחות בין דפי המחזור ממחטות חד-פעמיות ("טישואים") לעת הצורך, אך ספק אם ספר תפילה מתאים לאחסון זה, ויש להשתדל למצוא מקום אחר למטפחות הנייר, אלא אם כן משמשות כסימניה.
הסדרת התפילות
"חייב אדם להסדיר תפילתו קודם שיתפלל" (שו"ע סי' ק) היינו, לעבור ולשנן את נוסח התפילות שעומד להתפלל, בוודאי תפילות הימים הנוראים, שכבר עברה כמעט שנה שלימה מאז נאמרו על ידו, אלא אם כן, מתפלל מתוך ה"מחזור", ואסור להתפלל בעל פה, אפילו הנוסח שגור בפיו. והפיוטים, חייבים להבין את פירושי מילותיהם, ואין די באמירתם מתוך המחזור (משנ"ב, שם פמ"ג תקצ"ב, מ"ז, ב ומט"א תקפ"א, נ"ח).
הכנת הנרות
לפנינו שתי הדלקות הנר: המדליקות בנרות ממש, תדבקנה הנרות גם ליום הבא, שאסור להמיס נר ביו"ט, לא הדביקו ללילה השני, בלילה השני לקראת ההדלקה, מותר לנקות שאריות הנרות שנדבקו בפמוטים בהדלקת היום הראשון, אבל לא בעזרת מים חמים אלא בעזרת כלי שאינו מוקצה, ויניחו הנרות החדשים, בעזרת פיסות נייר אלומיניום שהוכנו מערב ר"ה
המדליקות בפתיל צף, אף שיש מתירים להשחילו ביו"ט (בנין חד-פעמי ההולך לאיבוד) לכתחילה עדיף להכינו מראש. המדליקות בנריות המונחות בכוסות זכוכית, יש לטפטף מעט שמן או מים לפני הנחת הנרית הראשונה כדי שלא יידבק עיגול המתכת לתחתית הכוסית (מכל מקום אפשרי להוציאו בכלי כנ"ל)
המדליקות בפתילות – מותר להחליף הפתילה בלילה השני, אך לא לחתכה ביו"ט. וכהכרעת המשנ"ב, תק"א אם לא הבהבו וכיבו את הפתילה לפני היום הראשון אין להדליק בפתילה זו בלילה השני (כיון שהתברר שהיום הראשון הכין לשני), אלא יש להפוך את הפתילה לצידה השני או להחליפה.
יש להכין נר נשמה – כמקור אש (במידה ולא משאירים אש בכיריים) ורצוי של 48 שעות.
הערה: מצוה להימנע מאכילת פת מהשעה 3:46 כדי לאכול סעודת ליל יום טוב לתאבון.
לקראת כניסת החג
"האישה צריכה להיות זריזה ולהחליף הבגדים מבעוד יום ולהכין הנרות ולסדר מקום הסעודה ולערוך השולחן ולכסותו במפה יפה מבעוד יום, כדי שיימצא הכול מוכן ומתוקן בכניסת הלילה והוא לסימן טוב לכל השנה" (כף החיים תקפ"ג, א).
הערה: טוב לומר בכניסת ראש השנה "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה ולא תעשה של שביעית, ויהי נועם וגו' (מתוך מכתב התעוררות של הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל נדפס בספר "ושבתה הארץ").
"פרוזבול" לחומרה
שמיטת כספים
נאמר בתורתנו דברים טו, א-ב: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו [עזוב ואל תתבע מכל מי שחייב להחזיר לך הלוואה] לא יגוש את רעהו ואת אחיו [לא לתבוע ולא לדרוש את שחייבים לך] כי קרא שמיטה לד'" שולחן ערוך חושן משפט ס"ז: לפיכך התובע חוב שעברה עליו שמיטה עובר בלא תעשה, שנאמר: לא יגוש את רעהו ואת אחיו. הלל הזקן בראותו כי בהתקרב שנת השמיטה, רבים היו נמנעים מלהלוות מחשש שמא יישמטו החובות, ושכחו דברי התורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בלייעל לאמור קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו, וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא, נתון תיתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלוקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (דברים טו ט-י). עמד ותיקן פרוזבול – פרוז" – תקנה "בול" – לעשירים.
בשולחן ערוך חו"מ ס"ז, ל שעושים "פרוזבול" בסוף שנת השמיטה. אבל יש מדקדקים לכתוב או לומר בעל פה "פרוזבול" גם בערב ראש השנה של השביעית ["הריני מוסר לבית דין פלוני…. כל החובות שחייבים לי, שאוכל לגבותם כאשר ארצה"] לצאת ידי חובת שיטת הרא"ש המחמיר בזה, בנוסף למה שעושים בסוף השמיטה (דרך אמונה להגר"ח קנייבסקי שליט"א שמיטה ויובל ט, כ"ה וכן נוהגים חב"ד).