הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
מנהג בני אשכנז, לתקוע בשופר בכל בוקר מא' אלול ואילך, עד ערב ראש השנה [ולא עד בכלל] (רמ"א תקפ"א ומשנ"ב, ג). והמנהג ברוב המקומות, לתקוע תשר"ת, ויש נוהגים לתקוע ביום ראש חודש תשר"ת תש"ת תר"ת שעיקר התקנה הייתה בראש חודש, שיידעו מתי עלה משה להר (תשובות והנהגות ג, קל"ג). בני ספרד תוקעים באמירת הסליחות. לא תקעו לאחר תפילת שחרית – יש שכתב, שיתקעו לאחר מנחה (שו"ת אגרות משה או"ח ד, כ"א). השומע התקיעות כשהוא בתפילת עמידה – יפסיק ויקשיב (הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"נתיבות ההלכה 31 עמ' 168). המתפלל ביחידות – אינו תוקע לעצמו (הוראת הגרש"ז אויערבך ובעל "ציץ אליעזר" י"ב, מ"ח זצ"ל).
אמירת ה"סליחות"
בני ספרד נוהגים לומר סליחות, מלמחרת ראש חודש אלול ועד לערב יום כיפור. כנגד 40 הימים שבהם עלה משה רבנו להר סיני, לבקש "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדיך", וענה לו הקב"ה ביום הכפורים, כפי שמקווים גם אנו שייאמר לכולנו: "ויאמר ד' סלחתי כדבריך" (שו"ע תקפ"א, א וכה"ח, ט"ו), בעת אמירת הקהל י"ג מידות של רחמים, תוקעים בני ספרד בשופר, ואף התוקע כשמסיים תקיעתו, מזדרז הוא להצטרף לאומרן יחד עם הקהל, כדין, בטרם סיימו הקהל את אמירתן (שו"ת תורה לשמה, א, ס"ד וצ"ו). אכן, הגאון רב"צ אבא שאול זצ"ל אמר לי: "התוקע גם כן, יאמרן תחילה בזריזות, ורק לאחר מכן יתקע". הערה: נהוג, לעמוד בעת אמירת הסליחות, קשה לעמוד – יעמוד, בעת אמירת י"ג מידות (א"ר וקיצור השל"ה).
בני אשכנז אומרים סליחות, לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה – כנגד 4 ימים בהם בודקים את הקורבן ממומים לפני הקרבתו, כן, גם אנו בודקים עצמנו 4 ימים מן המומים לקראת יום הדין. ומתחילים תמיד ממוצאי שבת – "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה, הט אוזניך ממרום, לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (רמ"א ומ"ב שם). לקראת תשפ"ב יאמרו בני אשכנז סליחות במשך 8 ימים ממוצ"ש "כי תבוא" אור לכ"א אלול.
זמן אמירת ה"סליחות"
הסליחות נאמרות: מלאחר חצות הלילה – (תחילת אלול 12:45 ערב ראש השנה 12:38) ועד השקיעה למחרת – (תחילת אלול 7:34 ערב ראש השנה 7:02) ואין לאומרן קודם חצות… אלא בליל יוה"כ (משנ"ב תקס"ה, י"ב). אלא אם כן, בשעת הדחק, כהוראת שעה (שו"ת אגרות משה או"ח ב, ק"ה).ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין להתחיל אפילו לא אמירת אשרי וגו' קודם חצות, כדי שיהיה הכול בעת רצון (אשרי האיש ג, י"ג). ולמעשה, עדיף לומר סליחות בבוקר לאחר הנץ מאשר בלילה אחרי חצות (הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה ר"ה, א פרט ללילה הראשון שאמר במוצ"ש לאחר חצות. מכל מקום, עדיפה תפילה כוותיקין בנץ, ולומר סליחות לאחר התפילה (הגר"ח קנייבסקי שליט"א בתורת המועדים, ה).
כיום, יש המקיימים "ישראל קדושים השכימו לסליחות" ויש מקיימים "שמע זעקתם בעוד ליל בעמדם לפניך בלילות" לאחר חצות הלילה, וכל לבבות דורש ד'. ויש בתי כנסיות של בני ספרד בירושלים ת"ו שאומרים הסליחות קודם תפילת מנחה.
הערה: המשכימים לסליחות, יקדימו לומר ברכות התורה (משנ"ב מ"ו, כ"ז אף שבסי' ו, י"א לימד זכות על המקדימים הסליחות). ואף בימי הסליחות, חייבים להיזהר מלהתפלל שחרית קודם זמנה (משנ"ב פ"ט, א).
אמירת סליחות ביחידות
האומרים סליחות ביחידות, ידלגו על אמירת י"ג מדות של רחמים, שאינן נאמרות אלא בציבור, וידלגו גם על המילים: "א-ל ארך וכו' ו"וזכור לנו היום וכו' (מ"ב תקס"ה, י"ב-י"ג) ומותר לאומרם כקורא בתורה" בטעמי המקרא, (ואז יש לסיים את הפסוק, עד "ועל רבעים" – כה"ח שם). כמו כן, אין לומר ביחידות קטעים הנאמרים בארמית, משום שהמלאכים אינם מבינים שפה זו, ויש בכך משום יוהרה, שנראה כאלו אינו זקוק להמלצת "מלאכי רחמים, משרתי עליון, שיחלו נא פני א-ל במיטב הגיון" על כן, יחיד, אינו אומר: "בריך שמיה", ו"יחיד המתפלל בביתו, לא יאמר שום יקום פורקן" (משנ"ב ק"א, י"ט). ובשו"ת הר צבי או"ח א, ס"ד תמה על האומרים ביחידות, את יקום פורקן הראשון.
השומע אמירת סליחות בציבור, בשידור ישיר או דרך פלאפון (כשר) בזמן אמת (לא בהקלטה), רשאי לומר איתם, מילה במילה "ד' ד' א-ל רחום וגו'" ובתנאי שהוא במקום נקי. משום שאין זה כלשמוע קריאת מגילת אסתר או הבדלה או ברכת תפילת הדרך, על מנת לצאת ידי חובה, שאין יוצאים ידי חובה בשמיעתם דרך רמקול, טלפון או רדיו אפילו בשידור ישיר, שהרי "יציאה ידי חובה" אפשרית אך ורק כששומעים את קולו המקורי של הקורא או המברך ["שומע כעונה"] אבל כאן אין יציאה ידי חובה, אלא הצטרפות לציבור, שאומרים כעת דברים בקדושה, כשם שעונים לקדיש ולקדושה ולסתם ברכה (שלא על מנת לצאת בה), דרך רמקול, טלפון, רדיו וכדומה.(ראה גם שו"ת יחווה דעת ב, ס"ח).
תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה ונכתב ונחתם לחיים טובים בבריאות שלימה, בשפע ברכה והצלחה
הנהגות וסגולות לבטל ולהפוך מידת הדין לרחמים
השנה היוצאת תשפ"א הייתה רצופה, בעוונותינו הרבים, באירועים ובאסונות ר"ל, גם ב"ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה תמיד" ואף בארצות שמעבר לים, אבינו האב הרחמן הסתיר פניו מאתנו, וגברה מדת הדין, ורבים מאחינו בית ישראל היו ועדיין נתונים בצרה, הן בגוף [סכנת ה"קורונה" טרם חלפה] והן, בעיקר, בנפש [יש הרוצים לעקור ולקעקע את יסודי היסודות לקיומה של אומתנו, לימוד התורה הקדושה והחזקת ידי לומדיה, שמירת שבת קדשנו, טהרת היחוס לעם ישראל וביזוי וזלזול בכל הקדוש והיקר לקיומנו, כעם ד'].
"ברוך גוזר ומקיים" – הקב"ה, הוא אשר גוזר עלינו, והוא אשר מקיימנו לעמוד בגזרותיו, ולהשתדל בכל אשר נוכל להרים קרן ישראל, להתחזק בכל כוחנו, ולהגביר את הרחמים על הדין, אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור, ביתר שאת וביתר עוז, ונקיים "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו), אין ספק שתתקיים בקשתנו: "השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" ( דברים כ"ו, ט"ו).
לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, לפניכם הנהגות וסגולות אשר גילו לנו גדולי הדורות, שעל ידם, נזכה בס"ד להגביר רחמים על הדין, לבטל גזרות קשות ר"ל ולהמשיך עלינו ועל כל ישראל שפע ברכות והצלחות.
פריסת כפות הידיים באמירת "פותח את ידך וגו' " ובנשיאת כפיים
בשלשה דברים הכוונה מעכבת: "פסוק ראשון של שמע", "ברכת אבות" בעמידה, והפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'"
גמ' ברכות ד ע"ב: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא" ובשולחן ערוך נ"א, ז: "צריך לכוון בפסוק פותח את ידך וגו' [משנ"ב, טו: "שעיקר מה שקבעו לומר "תהילה לדוד" בכל יום, הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שהוא משגיח על בריותיו ומפרנסן"] ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת" [משנ"ב, ט"ז: "עיין בחיי אדם בשם הלבוש שצריך לומר מפסוק פותח וגו' עד סוף המזמור כסדר, ואם לא נזכר עד שאמר כבר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור, מכל מקום, יאמר אחר התפילה מפסוק פותח עד סוף המזמור"].
כתב מרן בן איש חי שנה א, פרשת וייגש, אות י"ב בשם ה"יד יוסף" (צרפתי) וכן כתב בספרו תורה לשמה סי' לא:"יש כאלה שנוהגים כשאומרים 'פותח את ידיך', בתפילה ובברכת המזון, זוקפים ידיהם למעלה בפישוט ידים, ומה שנוהגים לפתוח ידיהם בפסוק פותח את ידיך, הוא מנהג טוב, כי הגם שאנחנו מבקשים על פתיחת יד העליונה, עם כל זה, לחזק הדבר אנו עושים פועל דמיוני בפתיחת ידינו. גם יש עוד טעם אחר בזה כי בפסוק הזה יש המשכת שפע ואנחנו פותחים ידינו לעשות הכנה בזה לשורשינו ומזלנו למעלה לקבל השפע וכמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה בתפלתו דכתיב "וכפיו פרושות השמים" ופירשו הראשונים ז"ל לעשות הכנה לקבלת השפע". וכבר אמרו: "אחר הפעולות נמשכים הלבבות" ו"האדם נפעל על פי מעשיו" שהרי "חיצון מעורר הפנימי".
פריסת כפות הידיים לקבלת ברכת הכוהנים
מכל העבודות שהיו בבית המקדש, לא נשארה לנו עתה – במקדש מעט שלנו, רק נשיאת כפיים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל" (בשלח י"ז, י"א) מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפיים" (ילקוט ראובני וספר הבהיר אות קל"ה). ובזוהר הק' על הפסוק: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כ"ז) – "באותה שעה שהכוהנים פורשים את כפיהם, צריכים העם למיתב בדחילו באימתא [באימה וביראה] ולידע שבאותה שעה הוא עת רצון בכל העולמות, ומתברכין עליונין ותחתונים, ואז אין מידת הדין בכולם".
סגולה מבעל ה"לב אליהו" זיע"א
הרוצה שתיענה בקשתו מן השמים, יעמוד כנגד הכוהנים בפרשם כפיהם לברך את העם, ויצרף ב' כפות ידיו, ויפשטם כמקבל דבר לתוך ידו, ובעת ברכתם יהרהר הבקשה, ובוודאי ייענה מן השמים"
"ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל"
גמ' סנהדרין ק"ז ע"ב: "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, מנא הני מילי, דאמר קרא: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו) – תמיד יש להקדים את הימין לשמאל, כדי לתת כבוד לחסד ולרחמים ולהגבירם על השמאל – מידת הדין, ובגמ' יומא נ"ח ע"ב:" הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין",
הקדמת ימין לשמאל – הלכה למעשה
נטילת שחרית
שולחן ערוך או"ח ד, ב: "ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים" ובמשנ"ב, י: "דהיינו פעם אחת על יד ימין ואחר כך על יד שמאל" וכמבואר בפוסקים, נוטלים הכלי ביד ימין, מעבירים אותו לשמאל ושופכת יד שמאל על יד ימין שתשרת השמאל את הימין, ואז ישפיע הימין על השמאל חסד ורחמים, להסיר ה"רוח הרעה". ובבאר היטב שם, ו: "כשנותן מים על יד ימינו יאמר בכל פעם "היד הגדולה" וביד שמאל "היד החזקה".
רחיצת הגוף
משנה ברורה ב, ז עפ"י המגן אברהם: ברחיצת הגוף יש להקדים חפיפת הראש תחילה [על כן גם יניח תמיד איש המתלבש, את כיפתו לראשו לפני לבישת שאר בגדיו], וירחץ תחילה יד ימין, ולאחריה יד שמאל, רגל ימין ולאחריה רגל שמאל וכן יעשה בבורית [סבון] לפי הסדר הנ"ל הראש תחילה, יד ימין …. רגל ימין…
לבישת הבגדים
כתב המגן אברהם על פי כתבי האר"י הובא במשנ"ב שם, ד : "טוב ישים שני צידי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואחר כך השמאל ויכוין כי הכול נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל", ובכף החיים, שם מביא זאת, כדבר שצריך להיזהר בו. וגם איטר יד [שמאלי] יקדים יד ימין של כולם בין לעניין הרחיצה ובין לעניין לבישת הבגדים (לקט הקמח החדש, ט"ז ושו"ת באר משה ג, א).
רכיסת הכפתורים ימין על שמאל
יש מגדולי הדורות שהקפידו שכפתורי הבגדים יהיו באופן שימין הבגד על השמאל, ומנהג זה התפשט בכל קהילות החסידים – להגביר ימין על השמאל וכדי לשנות ממנהג הגויים. כלשון מהררח"ח מרימינוב זצ"ל בספר "מנחם ציון" באגרת בסוף הספר: "אשר כל איש ואישה לא ילבשו עוד שום מלבוש אשר שמץ בו ממנהגי עכו"ם ושלא להגביר השמאל על הימין" ובאורחות רבנו" (מנהגי הגרי"י קנייבסקי זצ"ל) א, עמ' רכ"ז: "מו"ר אמר לי שיש להקפיד ללבוש בגדים מכופתרים מימין על שמאל… ואמר לי שגם מרן החזון איש הקפיד מאוד על זה, וסיפר לי מו"ר שאת כפתורי הכותנות שלו החליף כדי לכפתר ימין על שמאל… וכן אמר לי במעיל גשם שכפתוריו שמאל על ימין שיחליפו את הכפתורים והחורים… שיכפתרו מימין על השמאל." ובספר טעמי המנהגים אות ד, מביא בשם צדיקים, שהטעם שאין מקפידים בזאת במכנסיים, "כדי לתת לסיטרא אחרא חלקם שלא יקטרגו".
יש לציין, שעד היום, רובם ככולם של החולצות שנמכרים לגברים בכל החנויות, בכיפתור שמאל על ימין, וכך לבשו בני תורה בכל אתר. וכך הם החולצות בתתי"ם, ובאלול תשס"ט נכנסתי, אבדל"ח, אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ושאלתי, היות ויש בנות הקונות לעצמן, משום מה, חולצות הנמכרות לבנים ובכפתור שמאל על ימין, האם יש בכך איסור "לא תלבש" ? והשיבני: דבר זה תלוי במנהג כל מדינה, וישנם לבושים שכבר אינם רק לגברים או רק לנשים, וציין, צעיפי חורף, סוודרים ואף עניבות שמצוי שלובשים אלו ואלו, שוב אין בהם עניין "לא ילבש" ו"לא תלבש" ובנוגע לחולצות, אמר: אם אתה תכנס לשלש חנויות המוכרות כותנות ותבקש כותונת עבורך, אם יגישו לך בכפתור ימין על שמאל, אין שייך בזה יותר "לא ילבש". אבל אותן בנות ההולכות לחנויות לגברים וקונות חולצה הנמכרת רק לגברים – עוברת ב"לא תלבש" עכ"ל כפי שרשמתי. ויתכן, שכיום שבחנויות, שואל המוכר: "האם אתה רוצה חולצה רגילה או חסידית" ? כדברי מרן, אין כנראה בדבר איסור "לא ילבש", והנידון הנשאר, עדיפות הגברת הימין על השמאל, ולהפוך דין לרחמים.
נעילת הנעליים
נעילה של ימין תחילה: שולחן ערוך ב, ד "ינעל מנעל של ימין תחילה ולא יקשרנו, ואח"כ של שמאל ויקשרנו, יחזור ויקשור של ימין. וכן במנעלים, שאין להם קשירה – ינעל של ימין תחילה, וכשהוא חולץ – יחלוץ של שמאל תחילה – לתת כבוד לימין". טעה ונעל של שמאל תחילה – יחלצנה, כדי להקדים את הימנית (שו"ת אז נדברו י"א, כ"ד). ובכף החיים שם: "ואל יאמר אדם מה לי לדקדק בזה, הלא ימין ושמאל שניהם איברים שלי הם, ולא ייחר אפם מי יוקדם תחילה, ומה שייך בזה יראת שמים ? על זה אמר הכתוב "ולא תסור מכל אשר יורוך (החכמים) ימין ושמאל". וכן בבגדים – שרוול ימין תחילה.
הערה: לדברי הכול, גם איטר יד ורגל – מקדים נעילה של שמאל וקשירה של שמאל תחילה כמו בנטילת ידיים ולבישת המלבושים (שו"ת באר משה שם).
נתינת היד על העיניים בפסוק ראשון של שמע
שולחן ערוך ס"א, ה : נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון". וצריך לכסות עד לאחר אמירת ברוך שם וגו' (בן איש חי וארא, ו). ורשאים להניח היד על גבי המשקפיים (שו"ת אז נדברו י"ב, נ"ג ושו"ת דברי יציב ליקוטים י"ב). עפ"י הקבלה, יש מכסים עיניהם עם הטלית על ידם. גם איטר יד יניח יד ימין (עוד יוסף חי, שם ושו"ת באר משה ב, ז). ובספר אורחות רבנו א, קס"ח שכן היה נוהג הגרי"י קנייבסקי זצ"ל אף שהיה איטר יד גמור גם בק"ש שלפני אמירת הקורבנות.
צורת העמידה בתפילת "שמונה עשרה"
כתב מרן השולחן ערוך הלכות תפילה סימן צ"ה סעיף ג "מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד". וכן לשון הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ה הל' ד) תיקון הגוף כיצד ? כשהוא עומד בתפלה וכו' מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו.
מקור הדין בגמ' שבת (דף י ע"א) אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. ופרש"י (שם) שדי גלימא משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב ופכר ידיה חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו. היינו כוונת הגמרא כשיש צער בעולם היה מוריד את בגדו מעליו ופוכר את ידיו וכאשר היה עת שלום היה מתעטף בבגדו ומניח כף ימין על שמאל כנגד לבו.
פתיחת הפרוכת של ארון הקודש
בדרישה או"ח ק"ז: "נוהגים לפתוח את הפרוכת משמאל לימין, משום כל פינות שאתה פונה, יהיו לימין" וראה בפרישה שם.ו כן כתב בספר "מנהג ישראל תורה" א, קל"ד: "והנה הסרת הפרוכת כשפותחים ארון הקודש, דומה ממש כהדלקת נר חנוכה – משמאל לימין, וכן הוא בליקוטי חבר בן חיים ה, דף ק"ט תלמיד החת"ס. ראה עוד בספר שיח תפילה לגר"י טשזנר שליט"א עמ' שע"ו.
החזקת ספר תורה וספרי קודש
רמ"א קל"ד, ב: אוחזים ספר תורה ביד הימנית, כמובא במסכת סופרים ג, י ובמהרי"ל הלכות ס"ת מפני שהתורה ניתנה בימין (שעה"צ רפ"ב, ב). אמנם בשעת הוצאת הספר עד למסירתו לחזן, כשנוח לאחזו בשמאל [לסגור הארון בימינו וכו'] – רשאי להניחו בשמאלו (שער אפרים י, ב). ש"ץ איטר יאחז את הספר בימינו כשאר בני אדם, כלשון המשנ"ב רפ"ב, א: "והנותן ספר תורה והמקבלו צריך שיהא בימין, ואפילו הוא איטר יד, אין לשנות מזה, כנאמר בשיר השירים ב, ו: "וימינו תחבקני".
הערה: אף הנושא שאר ספרי קודש, צריך לישא אותם בימינו, ואף באיטר אא"כ חושש שהספר ייפול, וודאי ישא בימינו שהוא שמאל של כל אדם (משנ"ב כ"ו, י"ח ובשו"ת תורה לשמה, כ"ב).
כוס של ברכה
שולחן ערוך ורמ"א קפ"ג, ד :"המקדש נוטל את הכוס בשתי ידיו, ומניח את הכוס ביד ימין, ואין לסייע בשמאל, שלא תיגע השמאל בכוס, אבל רשאי להניח השמאל תחת הימין לסייעה", ובמשנ"ב שם, שיש להחמיר בזה אם לא לצורך. והוסיף השו"ע: ואיטר יד יניח את הכוס בימין שלו שהיא שמאל כל אדם" שלא יישפך היין ולא יהיה הפסק בין הברכה לשתייה.
הנחת הטבעת על יד הכלה
באר היטב אבהע"ז כ"ז, א: "כתב בדרשות מהרי"ל ממהר"ם מינץ, מראה הטבעת לעדים ויזהיר להם שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה וגם בימין דכלה" ובשו"ת בצל החכמה ה, ל"ו: "באישה איטרת יד, נראה שייתן החתן את הטבעת הקידושין לידה הימנית שהיא ימין כל אדם, שחשיבות צד ימין קובעת בזה" וכן כתבו בספר "משפט הכתובה" ח, פ ו"נישואין כהלכתם" ז, כ"ג. ובקונטרס "אפריון חתנים" בשם האדמו"ר מערלוי זצוק"ל – להגביר רחמים על הדין.
נתינת צדקה
יש לתת את הצדקה לעני – ביד ימין, על פי מדרש רבה דברים ה, ב: "אמר רבי יצחק, ב דברים בימינו של הקב"ה, צדקה ותורה" (שו"ת דברי יציב אבהע"ז, נ"ג) ואפילו איטר ייתן ביד ימין (קונטרס איש איטר לגר"ח קנייבסקי שליט"א).
שילוב אצבעות ימין בשמאל
כתב בן איש חי (שנה ב' פנחס, י"ח) בשם רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש :אין לשלב אצבעות יד ימין ביד שמאל כדי שלא לעורר דינים. וכאשר מוחאים כפיים יכה בכף ימין על שמאל שתחתיה, ובספר "מעבר יבוק" (שפתי צדק פט"ו) "ואין לבריא וכל שכן לחולה לשלב האצבעות של ימין בשל שמאל" ובזוהר פרשת ויקרא (חלק ו' דף כ"ד ע"א) שכשאדם משלב אצבעותיו בלי כוונה, זה סימן שבשמים נגזרה עליו גזרה. וכתב מהר"ח פלאג'י בספר נפש כל חי (מערכת א' אות ל"ח) שלפי זה המשלב אצבעותיו יזהר לשוב בתשובה וכתב הרמ"ק הובאו דבריו במתוק מדבש) שמכאן המקור למה שמוחין הזקנים בדבר.
וכן כתב האריז"ל בשער המצוות (ריש פרשת עקב) וזה לשונו: "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו, כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה, והטעם הוא, לפי שהם כוחות עליונים ימיניים (מידת החסד) ושמאליים (מידת הדין), ואין לערבם" עכ"ל. וראה עוד בשער רוח הקדש (דף י"ב ע"א) "יזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה" ובספר ראשית חכמה להגה"ק רבי אליהו די וידאש זצוק"ל תלמיד רבנו משה קורדובירו זיע"א בקונטרס תוצאות חיים (אות קכ"ז), שצריך להיזהר מאד בזה. הערה: מובן מאליו, שאף.מי שלא נזהר בזה כל השנה, עליו להיזהר ביותר בעשרת ימי תשובה שלא לשלב אצבעות ימין בשמאל , כי בימים אלו אדם זקוק לרחמים מרובים.
"קווה אל ד' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ד'"
במשך 50 ימים, בין א' אלול לבין יום הושענא רבה אומרים, בני אשכנז, פעמיים ביום, פרק כ"ז בתהילים "לדוד ד' אורי וישעי וגו' ורמז לכך, על פי מדרש שוחר טוב , תהילים כ"ז: ד' אורי – ראש השנה "וישעי"- יום הכיפורים" "כי יצפנני בסוכו"- חג הסוכות. ובסיום הפרק, רמז נוסף: "לולא האמנתי לראות בטוב ד'" – אותיות אלול. יש אומרים בשחרית ומנחה (כן כתב המשנ"ב) ויש בשחרית וערבית. בספר "יערות דבש" הדגשה מעניינת של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל: בפרק זה, לדוד ד', נזכר י"ג פעמים שם הוי"ה – שם של רחמים, כנגד י"ג מידות של רחמים. ואם כן, אמירת פרק זה אף ביחידות, כמוה כהזכרת י"ג מדות של רחמים על ידי הציבור, באמירת, ויעבור ד' על פניו ויאמר: ד' ד' וגו'!
הערה: אמר "לדוד ד'" במנחה ומתפלל ערבית במניין שאומרים בערבית – יחזור ויאמרנו (הליכות שלמה ר"ה אורחות הלכה הערה 3). סיים ערבית והציבור אומר לדוד ד' – יקדים לאמרו איתם ולאחר מכן יאמר "עלינו לשבח" (הוראת הגר"נ קרליץ זצ"ל). המנהג לומר "ברכו" לאחר עלינו. ולדעת החזון איש, יש לומר לאחר אמירת לדוד ד', כי "ברכו" נתקן בסוף התפילה, למאחרים (אורחות רבינו א, עמ' ע).
תקיעת שופר
מנהג בני אשכנז, לתקוע בשופר בכל בוקר מא' אלול ואילך, עד ערב ראש השנה [ולא עד בכלל] (רמ"א תקפ"א ומשנ"ב, ג). והמנהג ברוב המקומות, לתקוע תשר"ת, ויש נוהגים לתקוע ביום ראש חודש תשר"ת תש"ת תר"ת שעיקר התקנה הייתה בראש חודש, שיידעו מתי עלה משה להר (תשובות והנהגות ג, קל"ג). בני ספרד תוקעים באמירת הסליחות. לא תקעו לאחר תפילת שחרית – יש שכתב, שיתקעו לאחר מנחה (שו"ת אגרות משה או"ח ד, כ"א). השומע התקיעות כשהוא בתפילת עמידה – יפסיק ויקשיב (הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"נתיבות ההלכה 31 עמ' 168). המתפלל ביחידות – אינו תוקע לעצמו (הוראת הגרש"ז אויערבך ובעל "ציץ אליעזר" י"ב, מ"ח זצ"ל).
אמירת ה"סליחות"
בני ספרד נוהגים לומר סליחות, מלמחרת ראש חודש אלול ועד לערב יום כיפור. כנגד 40 הימים שבהם עלה משה רבנו להר סיני, לבקש "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדיך", וענה לו הקב"ה ביום הכפורים, כפי שמקווים גם אנו שייאמר לכולנו: "ויאמר ד' סלחתי כדבריך" (שו"ע תקפ"א, א וכה"ח, ט"ו), בעת אמירת הקהל י"ג מידות של רחמים, תוקעים בני ספרד בשופר, ואף התוקע כשמסיים תקיעתו, מזדרז הוא להצטרף לאומרן יחד עם הקהל, כדין, בטרם סיימו הקהל את אמירתן (שו"ת תורה לשמה, א, ס"ד וצ"ו). אכן, הגאון רב"צ אבא שאול זצ"ל אמר לי: "התוקע גם כן, יאמרן תחילה בזריזות, ורק לאחר מכן יתקע". הערה: נהוג, לעמוד בעת אמירת הסליחות, קשה לעמוד – יעמוד, בעת אמירת י"ג מידות (א"ר וקיצור השל"ה).
בני אשכנז אומרים סליחות, לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה – כנגד 4 ימים בהם בודקים את הקורבן ממומים לפני הקרבתו, כן, גם אנו בודקים עצמנו 4 ימים מן המומים לקראת יום הדין. ומתחילים תמיד ממוצאי שבת – "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה, הט אוזניך ממרום, לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (רמ"א ומ"ב שם). לקראת תשפ"ב יאמרו בני אשכנז סליחות במשך 8 ימים ממוצ"ש "כי תבוא" אור לכ"א אלול.
במוצאי שבת "כי תבוא", גם בני אשכנז מצטרפים לאמירת ה"סליחות" ומעתה עם שלם יעמוד בפתח שערי התשובה, ויזעק כאיש אחד בלב אחד: "השיבנו אבינו אליך, ונשובה"
רבים מבני אשכנז, נוהגים להתענות ביום א' דסליחות, עד מנחה, שיקרע גזר דינם בימי הדין, ויחיד הצם אומר 'עננו' בתפילת מנחה "עננו …. ביום צום התענית הזה וכו' " אבל הש"ץ אינו אומרה כברכה בפני עצמה, ואפילו יש עשרה מתענים, אין קוראים "ויחל" (משנ"ב תקפ"א, ט"ו). ובני ספרד לא נהגו בזה (כה"ח, נ"ה)
זמן אמירת ה"סליחות"
הסליחות נאמרות: מלאחר חצות הלילה – (תחילת אלול 12:45 ערב ראש השנה 12:38) ועד השקיעה למחרת – (תחילת אלול 7:34 ערב ראש השנה 7:02) ואין לאומרן קודם חצות… אלא בליל יוה"כ (משנ"ב תקס"ה, י"ב). אלא אם כן, בשעת הדחק, כהוראת שעה (שו"ת אגרות משה או"ח ב, ק"ה).ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אין להתחיל אפילו לא אמירת אשרי וגו' קודם חצות, כדי שיהיה הכול בעת רצון (אשרי האיש ג, י"ג). ולמעשה, עדיף לומר סליחות בבוקר לאחר הנץ מאשר בלילה אחרי חצות (הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה ר"ה, א פרט ללילה הראשון שאמר במוצ"ש לאחר חצות. מכל מקום, עדיפה תפילה כוותיקין בנץ, ולומר סליחות לאחר התפילה (הגר"ח קנייבסקי שליט"א בתורת המועדים, ה).
כיום, יש המקיימים "ישראל קדושים השכימו לסליחות" ויש מקיימים "שמע זעקתם בעוד ליל בעמדם לפניך בלילות" לאחר חצות הלילה, וכל לבבות דורש ד'. ויש בתי כנסיות של בני ספרד בירושלים ת"ו שאומרים הסליחות קודם תפילת מנחה.
הערה: המשכימים לסליחות, יקדימו לומר ברכות התורה (משנ"ב מ"ו, כ"ז אף שבסי' ו, י"א לימד זכות על המקדימים הסליחות). ואף בימי הסליחות, חייבים להיזהר מלהתפלל שחרית קודם זמנה (משנ"ב פ"ט, א).
אמירת סליחות ביחידות
האומרים סליחות ביחידות, ידלגו על אמירת י"ג מדות של רחמים, שאינן נאמרות אלא בציבור, וידלגו גם על המילים: "א-ל ארך וכו' ו"וזכור לנו היום וכו' (מ"ב תקס"ה, י"ב-י"ג) ומותר לאומרם כקורא בתורה" בטעמי המקרא, (ואז יש לסיים את הפסוק, עד "ועל רבעים" – כה"ח שם). כמו כן, אין לומר ביחידות קטעים הנאמרים בארמית, משום שהמלאכים אינם מבינים שפה זו, ויש בכך משום יוהרה, שנראה כאלו אינו זקוק להמלצת "מלאכי רחמים, משרתי עליון, שיחלו נא פני א-ל במיטב הגיון" על כן, יחיד, אינו אומר: "בריך שמיה", ו"יחיד המתפלל בביתו, לא יאמר שום יקום פורקן" (משנ"ב ק"א, י"ט). ובשו"ת הר צבי או"ח א, ס"ד תמה על האומרים ביחידות, את יקום פורקן הראשון.
השומע אמירת סליחות בציבור, בשידור ישיר או דרך פלאפון (כשר) בזמן אמת (לא בהקלטה), רשאי לומר איתם, מילה במילה "ד' ד' א-ל רחום וגו'" ובתנאי שהוא במקום נקי. משום שאין זה כלשמוע קריאת מגילת אסתר או הבדלה או ברכת תפילת הדרך, על מנת לצאת ידי חובה, שאין יוצאים ידי חובה בשמיעתם דרך רמקול, טלפון או רדיו אפילו בשידור ישיר, שהרי "יציאה ידי חובה" אפשרית אך ורק כששומעים את קולו המקורי של הקורא או המברך ["שומע כעונה"] אבל כאן אין יציאה ידי חובה, אלא הצטרפות לציבור, שאומרים כעת דברים בקדושה, כשם שעונים לקדיש ולקדושה ולסתם ברכה (שלא על מנת לצאת בה), דרך רמקול, טלפון, רדיו וכדומה.(ראה גם שו"ת יחווה דעת ב, ס"ח).
תכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה ונכתב ונחתם לחיים טובים בבריאות שלימה, בשפע ברכה והצלחה
הנהגות וסגולות לבטל ולהפוך מידת הדין לרחמים
השנה היוצאת תשפ"א הייתה רצופה, בעוונותינו הרבים, באירועים ובאסונות ר"ל, גם ב"ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה תמיד" ואף בארצות שמעבר לים, אבינו האב הרחמן הסתיר פניו מאתנו, וגברה מדת הדין, ורבים מאחינו בית ישראל היו ועדיין נתונים בצרה, הן בגוף [סכנת ה"קורונה" טרם חלפה] והן, בעיקר, בנפש [יש הרוצים לעקור ולקעקע את יסודי היסודות לקיומה של אומתנו, לימוד התורה הקדושה והחזקת ידי לומדיה, שמירת שבת קדשנו, טהרת היחוס לעם ישראל וביזוי וזלזול בכל הקדוש והיקר לקיומנו, כעם ד'].
"ברוך גוזר ומקיים" – הקב"ה, הוא אשר גוזר עלינו, והוא אשר מקיימנו לעמוד בגזרותיו, ולהשתדל בכל אשר נוכל להרים קרן ישראל, להתחזק בכל כוחנו, ולהגביר את הרחמים על הדין, אם בחוקותיו נלך ואת מצוותיו נשמור, ביתר שאת וביתר עוז, ונקיים "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו), אין ספק שתתקיים בקשתנו: "השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" ( דברים כ"ו, ט"ו).
לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, לפניכם הנהגות וסגולות אשר גילו לנו גדולי הדורות, שעל ידם, נזכה בס"ד להגביר רחמים על הדין, לבטל גזרות קשות ר"ל ולהמשיך עלינו ועל כל ישראל שפע ברכות והצלחות.
פריסת כפות הידיים באמירת "פותח את ידך וגו' " ובנשיאת כפיים
בשלשה דברים הכוונה מעכבת: "פסוק ראשון של שמע", "ברכת אבות" בעמידה, והפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'"
גמ' ברכות ד ע"ב: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא" ובשולחן ערוך נ"א, ז: "צריך לכוון בפסוק פותח את ידך וגו' [משנ"ב, טו: "שעיקר מה שקבעו לומר "תהילה לדוד" בכל יום, הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שהוא משגיח על בריותיו ומפרנסן"] ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת" [משנ"ב, ט"ז: "עיין בחיי אדם בשם הלבוש שצריך לומר מפסוק פותח וגו' עד סוף המזמור כסדר, ואם לא נזכר עד שאמר כבר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור, מכל מקום, יאמר אחר התפילה מפסוק פותח עד סוף המזמור"].
כתב מרן בן איש חי שנה א, פרשת וייגש, אות י"ב בשם ה"יד יוסף" (צרפתי) וכן כתב בספרו תורה לשמה סי' לא:"יש כאלה שנוהגים כשאומרים 'פותח את ידיך', בתפילה ובברכת המזון, זוקפים ידיהם למעלה בפישוט ידים, ומה שנוהגים לפתוח ידיהם בפסוק פותח את ידיך, הוא מנהג טוב, כי הגם שאנחנו מבקשים על פתיחת יד העליונה, עם כל זה, לחזק הדבר אנו עושים פועל דמיוני בפתיחת ידינו. גם יש עוד טעם אחר בזה כי בפסוק הזה יש המשכת שפע ואנחנו פותחים ידינו לעשות הכנה בזה לשורשינו ומזלנו למעלה לקבל השפע וכמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה בתפלתו דכתיב "וכפיו פרושות השמים" ופירשו הראשונים ז"ל לעשות הכנה לקבלת השפע". וכבר אמרו: "אחר הפעולות נמשכים הלבבות" ו"האדם נפעל על פי מעשיו" שהרי "חיצון מעורר הפנימי".
פריסת כפות הידיים לקבלת ברכת הכוהנים
מכל העבודות שהיו בבית המקדש, לא נשארה לנו עתה – במקדש מעט שלנו, רק נשיאת כפיים. ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל" (בשלח י"ז, י"א) מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת כפיים" (ילקוט ראובני וספר הבהיר אות קל"ה). ובזוהר הק' על הפסוק: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כ"ז) – "באותה שעה שהכוהנים פורשים את כפיהם, צריכים העם למיתב בדחילו באימתא [באימה וביראה] ולידע שבאותה שעה הוא עת רצון בכל העולמות, ומתברכין עליונין ותחתונים, ואז אין מידת הדין בכולם".
סגולה מבעל ה"לב אליהו" זיע"א:
"הרוצה שתיענה בקשתו מן השמים, יעמוד כנגד הכוהנים בפרשם כפיהם לברך את העם, ויצרף ב' כפות ידיו, ויפשטם כמקבל דבר לתוך ידו, ובעת ברכתם יהרהר הבקשה, ובוודאי ייענה מן השמים"
"ימין ד' רוממה, ימין ד' עושה חיל"
גמ' סנהדרין ק"ז ע"ב: "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, מנא הני מילי, דאמר קרא: שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב, ו) – תמיד יש להקדים את הימין לשמאל, כדי לתת כבוד לחסד ולרחמים ולהגבירם על השמאל – מידת הדין, ובגמ' יומא נ"ח ע"ב:" הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין",
הקדמת ימין לשמאל – הלכה למעשה
נטילת שחרית
שולחן ערוך או"ח ד, ב: "ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים" ובמשנ"ב, י: "דהיינו פעם אחת על יד ימין ואחר כך על יד שמאל" וכמבואר בפוסקים, נוטלים הכלי ביד ימין, מעבירים אותו לשמאל ושופכת יד שמאל על יד ימין שתשרת השמאל את הימין, ואז ישפיע הימין על השמאל חסד ורחמים, להסיר ה"רוח הרעה". ובבאר היטב שם, ו: "כשנותן מים על יד ימינו יאמר בכל פעם "היד הגדולה" וביד שמאל "היד החזקה".
רחיצת הגוף
משנה ברורה ב, ז עפ"י המגן אברהם: ברחיצת הגוף יש להקדים חפיפת הראש תחילה [על כן גם יניח תמיד איש המתלבש, את כיפתו לראשו לפני לבישת שאר בגדיו], וירחץ תחילה יד ימין, ולאחריה יד שמאל, רגל ימין ולאחריה רגל שמאל וכן יעשה בבורית [סבון] לפי הסדר הנ"ל הראש תחילה, יד ימין …. רגל ימין…
לבישת הבגדים
כתב המגן אברהם על פי כתבי האר"י הובא במשנ"ב שם, ד : "טוב ישים שני צידי המלבוש ביד ימינו וילבש הימין ואחר כך השמאל ויכוין כי הכול נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל", ובכף החיים, שם מביא זאת, כדבר שצריך להיזהר בו. וגם איטר יד [שמאלי] יקדים יד ימין של כולם בין לעניין הרחיצה ובין לעניין לבישת הבגדים (לקט הקמח החדש, ט"ז ושו"ת באר משה ג, א).
רכיסת הכפתורים ימין על שמאל
יש מגדולי הדורות שהקפידו שכפתורי הבגדים יהיו באופן שימין הבגד על השמאל, ומנהג זה התפשט בכל קהילות החסידים – להגביר ימין על השמאל וכדי לשנות ממנהג הגויים. כלשון מהררח"ח מרימינוב זצ"ל בספר "מנחם ציון" באגרת בסוף הספר: "אשר כל איש ואישה לא ילבשו עוד שום מלבוש אשר שמץ בו ממנהגי עכו"ם ושלא להגביר השמאל על הימין" ובאורחות רבנו" (מנהגי הגרי"י קנייבסקי זצ"ל) א, עמ' רכ"ז: "מו"ר אמר לי שיש להקפיד ללבוש בגדים מכופתרים מימין על שמאל… ואמר לי שגם מרן החזון איש הקפיד מאוד על זה, וסיפר לי מו"ר שאת כפתורי הכותנות שלו החליף כדי לכפתר ימין על שמאל… וכן אמר לי במעיל גשם שכפתוריו שמאל על ימין שיחליפו את הכפתורים והחורים… שיכפתרו מימין על השמאל." ובספר טעמי המנהגים אות ד, מביא בשם צדיקים, שהטעם שאין מקפידים בזאת במכנסיים, "כדי לתת לסיטרא אחרא חלקם שלא יקטרגו".
יש לציין, שעד היום, רובם ככולם של החולצות שנמכרים לגברים בכל החנויות, בכיפתור שמאל על ימין, וכך לבשו בני תורה בכל אתר. וכך הם החולצות בתתי"ם, ובאלול תשס"ט נכנסתי, אבדל"ח, אל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ושאלתי, היות ויש בנות הקונות לעצמן, משום מה, חולצות הנמכרות לבנים ובכפתור שמאל על ימין, האם יש בכך איסור "לא תלבש" ? והשיבני: דבר זה תלוי במנהג כל מדינה, וישנם לבושים שכבר אינם רק לגברים או רק לנשים, וציין, צעיפי חורף, סוודרים ואף עניבות שמצוי שלובשים אלו ואלו, שוב אין בהם עניין "לא ילבש" ו"לא תלבש" ובנוגע לחולצות, אמר: אם אתה תכנס לשלש חנויות המוכרות כותנות ותבקש כותונת עבורך, אם יגישו לך בכפתור ימין על שמאל, אין שייך בזה יותר "לא ילבש". אבל אותן בנות ההולכות לחנויות לגברים וקונות חולצה הנמכרת רק לגברים – עוברת ב"לא תלבש" עכ"ל כפי שרשמתי. ויתכן, שכיום שבחנויות, שואל המוכר: "האם אתה רוצה חולצה רגילה או חסידית" ? כדברי מרן, אין כנראה בדבר איסור "לא ילבש", והנידון הנשאר, עדיפות הגברת הימין על השמאל, ולהפוך דין לרחמים.
נעילת הנעליים
נעילה של ימין תחילה: שולחן ערוך ב, ד "ינעל מנעל של ימין תחילה ולא יקשרנו, ואח"כ של שמאל ויקשרנו, יחזור ויקשור של ימין. וכן במנעלים, שאין להם קשירה – ינעל של ימין תחילה, וכשהוא חולץ – יחלוץ של שמאל תחילה – לתת כבוד לימין". טעה ונעל של שמאל תחילה – יחלצנה, כדי להקדים את הימנית (שו"ת אז נדברו י"א, כ"ד). ובכף החיים שם: "ואל יאמר אדם מה לי לדקדק בזה, הלא ימין ושמאל שניהם איברים שלי הם, ולא ייחר אפם מי יוקדם תחילה, ומה שייך בזה יראת שמים ? על זה אמר הכתוב "ולא תסור מכל אשר יורוך (החכמים) ימין ושמאל". וכן בבגדים – שרוול ימין תחילה.
הערה: לדברי הכול, גם איטר יד ורגל – מקדים נעילה של שמאל וקשירה של שמאל תחילה כמו בנטילת ידיים ולבישת המלבושים (שו"ת באר משה שם).
נתינת היד על העיניים בפסוק ראשון של שמע
שולחן ערוך ס"א, ה : נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון". וצריך לכסות עד לאחר אמירת ברוך שם וגו' (בן איש חי וארא, ו). ורשאים להניח היד על גבי המשקפיים (שו"ת אז נדברו י"ב, נ"ג ושו"ת דברי יציב ליקוטים י"ב). עפ"י הקבלה, יש מכסים עיניהם עם הטלית על ידם. גם איטר יד יניח יד ימין (עוד יוסף חי, שם ושו"ת באר משה ב, ז). ובספר אורחות רבנו א, קס"ח שכן היה נוהג הגרי"י קנייבסקי זצ"ל אף שהיה איטר יד גמור גם בק"ש שלפני אמירת הקורבנות.
צורת העמידה בתפילת "שמונה עשרה"
כתב מרן השולחן ערוך הלכות תפילה סימן צ"ה סעיף ג "מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד". וכן לשון הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ה הל' ד) תיקון הגוף כיצד ? כשהוא עומד בתפלה וכו' מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו.
מקור הדין בגמ' שבת (דף י ע"א) אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי. ופרש"י (שם) שדי גלימא משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב ופכר ידיה חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו. היינו כוונת הגמרא כשיש צער בעולם היה מוריד את בגדו מעליו ופוכר את ידיו וכאשר היה עת שלום היה מתעטף בבגדו ומניח כף ימין על שמאל כנגד לבו.
פתיחת הפרוכת של ארון הקודש
בדרישה או"ח ק"ז: "נוהגים לפתוח את הפרוכת משמאל לימין, משום כל פינות שאתה פונה, יהיו לימין" וראה בפרישה שם.ו כן כתב בספר "מנהג ישראל תורה" א, קל"ד: "והנה הסרת הפרוכת כשפותחים ארון הקודש, דומה ממש כהדלקת נר חנוכה – משמאל לימין, וכן הוא בליקוטי חבר בן חיים ה, דף ק"ט תלמיד החת"ס. ראה עוד בספר שיח תפילה לגר"י טשזנר שליט"א עמ' שע"ו.
החזקת ספר תורה וספרי קודש
רמ"א קל"ד, ב: אוחזים ספר תורה ביד הימנית, כמובא במסכת סופרים ג, י ובמהרי"ל הלכות ס"ת מפני שהתורה ניתנה בימין (שעה"צ רפ"ב, ב). אמנם בשעת הוצאת הספר עד למסירתו לחזן, כשנוח לאחזו בשמאל [לסגור הארון בימינו וכו'] – רשאי להניחו בשמאלו (שער אפרים י, ב). ש"ץ איטר יאחז את הספר בימינו כשאר בני אדם, כלשון המשנ"ב רפ"ב, א: "והנותן ספר תורה והמקבלו צריך שיהא בימין, ואפילו הוא איטר יד, אין לשנות מזה, כנאמר בשיר השירים ב, ו: "וימינו תחבקני".
הערה: אף הנושא שאר ספרי קודש, צריך לישא אותם בימינו, ואף באיטר אא"כ חושש שהספר ייפול, וודאי ישא בימינו שהוא שמאל של כל אדם (משנ"ב כ"ו, י"ח ובשו"ת תורה לשמה, כ"ב).
כוס של ברכה
שולחן ערוך ורמ"א קפ"ג, ד :"המקדש נוטל את הכוס בשתי ידיו, ומניח את הכוס ביד ימין, ואין לסייע בשמאל, שלא תיגע השמאל בכוס, אבל רשאי להניח השמאל תחת הימין לסייעה", ובמשנ"ב שם, שיש להחמיר בזה אם לא לצורך. והוסיף השו"ע: ואיטר יד יניח את הכוס בימין שלו שהיא שמאל כל אדם" שלא יישפך היין ולא יהיה הפסק בין הברכה לשתייה.
הנחת הטבעת על יד הכלה
באר היטב אבהע"ז כ"ז, א: "כתב בדרשות מהרי"ל ממהר"ם מינץ, מראה הטבעת לעדים ויזהיר להם שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה וגם בימין דכלה" ובשו"ת בצל החכמה ה, ל"ו: "באישה איטרת יד, נראה שייתן החתן את הטבעת הקידושין לידה הימנית שהיא ימין כל אדם, שחשיבות צד ימין קובעת בזה" וכן כתבו בספר "משפט הכתובה" ח, פ ו"נישואין כהלכתם" ז, כ"ג. ובקונטרס "אפריון חתנים" בשם האדמו"ר מערלוי זצוק"ל – להגביר רחמים על הדין.
נתינת צדקה
יש לתת את הצדקה לעני – ביד ימין, על פי מדרש רבה דברים ה, ב: "אמר רבי יצחק, ב דברים בימינו של הקב"ה, צדקה ותורה" (שו"ת דברי יציב אבהע"ז, נ"ג) ואפילו איטר ייתן ביד ימין (קונטרס איש איטר לגר"ח קנייבסקי שליט"א).
שילוב אצבעות ימין בשמאל
כתב בן איש חי (שנה ב' פנחס, י"ח) בשם רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש :אין לשלב אצבעות יד ימין ביד שמאל כדי שלא לעורר דינים. וכאשר מוחאים כפיים יכה בכף ימין על שמאל שתחתיה, ובספר "מעבר יבוק" (שפתי צדק פט"ו) "ואין לבריא וכל שכן לחולה לשלב האצבעות של ימין בשל שמאל" ובזוהר פרשת ויקרא (חלק ו' דף כ"ד ע"א) שכשאדם משלב אצבעותיו בלי כוונה, זה סימן שבשמים נגזרה עליו גזרה. וכתב מהר"ח פלאג'י בספר נפש כל חי (מערכת א' אות ל"ח) שלפי זה המשלב אצבעותיו יזהר לשוב בתשובה וכתב הרמ"ק הובאו דבריו במתוק מדבש) שמכאן המקור למה שמוחין הזקנים בדבר.
וכן כתב האריז"ל בשער המצוות (ריש פרשת עקב) וזה לשונו: "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו, כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה, והטעם הוא, לפי שהם כוחות עליונים ימיניים (מידת החסד) ושמאליים (מידת הדין), ואין לערבם" עכ"ל. וראה עוד בשער רוח הקדש (דף י"ב ע"א) "יזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה" ובספר ראשית חכמה להגה"ק רבי אליהו די וידאש זצוק"ל תלמיד רבנו משה קורדובירו זיע"א בקונטרס תוצאות חיים (אות קכ"ז), שצריך להיזהר מאד בזה. הערה: מובן מאליו, שאף מי שלא נזהר בזה כל השנה, עליו להיזהר ביותר בעשרת ימי תשובה שלא לשלב אצבעות ימין בשמאל, כי בימים אלו אדם זקוק לרחמים מרובים.