אליעזר (לייזר) רוט
כל מי שמכיר קצת מקרוב את הלך הרוח המקובל בקרב חסידי ברסלב, יודע ומבין של'ברסלבערס' יש שפה משל עצמם, עם קודים פנימיים שמוכרים ומובנים רק להם.
הם יכולים לספר לך על אברך פלוני שהוא 'גזלן גדול', ואתה בטוח שבוודאי מדובר בעבריין מועד, או על ההוא שלא בוחל אפילו ב'מילתא דשטותא', ואתה בטוח שמדובר בלא פחות מליצן מקצועי.
אבל מי שמכיר את הז'רגון, יודע שמאחורי הביטויים הללו מסתתרת משמעות אחרת, שונה לחלוטין מזו שמבינים בתחילה האנשים שאינם משתייכים לקהילה.
אז הפעם החלטנו לשוחח עם 'ראש הגזלנים' בביתר עילית, הרב אברהם ליפשיץ הי"ו, שמספר לנו על הפעילות המיוחדת אותה יזם לפני חמש שנים, ושמאז היא מוסיפה להתפתח ולהתבסס וכבר יצא שמה לתהילה ברחבי הארץ והעולם.
"זה קורה בבית המדרש המפורסם בבית"ר, 'כולל חצות', בראשותו של הגאון רבי יהושע מאיר דויטש. בית הכנסת הזה כשלעצמו יש לו סיפור מעניין כפי שמעיד עליו שמו. מדובר בבית מדרש מרכזי של חסידי ברסלב בגבעה ב'.
"יש עוד בתי כנסת של חסידי ברסלב בביתר, ובכללם גם כאלו נוספים השוכנים בגבעה ב', אבל ב'כולל חצות' יש כולל מאוד מיוחד שמתכנס מדי לילה בחצות. עשרות רבות של אברכים יושבים כאן ולומדים עד אור הבוקר. למעשה יש בבית הכנסת הזה שיעורים וחברותות בכל שעות היממה, מסביב לשעון.
"כל ערב, בשעה 9:00 בדיוק, מגיעים 'גזלנים' מכל רחבי העיר ונכנסים לבית המדרש הזה לשעה של לימוד תורה. האווירה השוררת במקום בזמן הלימוד, בלתי ניתנת לתיאור… כ-80 גזלנים יושבים ולומדים בקול תורה אדיר, ואליהם מצטרפים עוד מתושבי השכונה והאזור שרוצים ללמוד בשעה הזאת ומחפשים בית מדרש שבו הומה קול התורה, ושבו כל אחד מתקבל בסבר פנים יפות…".
ומי הם אותם 'גזלנים' שהרב ליפשיץ עומד בראשם? מה הם גוזלים, וממי הם גוזלים שבשל כך הם זוכים לתואר המפוקפק הזה?
כדי להבין את זה צריך לחזור לשורשים של ברסלב, הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר באחת השיחות שלו, שכל יהודי צריך לגנוב ולגזול מעצמו זמן, ולפנות אותו ללימוד תורה. כלומר, לא די בלימוד תורה רק כשהעת פנויה והשעה נוחה לכך, אלא להוסיף ולגזול זמן גם בשעות של עומס ולחץ, גם בשעות שיש עבודה ומחויבויות שונות, 'לגנוב' כמה דקות לפעמים אפילו יותר, כדי להספיק כמה שיותר שעות של לימוד תורה במהלך היום.
רבי נחמן מברסלב ביאר זאת גם בלשון חז"ל אודות השאלה המפורסמת שישאלו כל אדם בהגיעו לפני בית דין של מעלה: "קבעת עתים לתורה?", בפשטות כוונת השאלה היא אם היה לך זה קבוע כל יום ללימוד, אבל רבי נחמן מברסלב מוסיף עומק נוסף לפשט ומסביר שהמילה 'קביעה' משמשת בלשון חז"ל ובלשון המקרא במספר מקומות גם כדי לתאר פעולה של גזל וגניבה, כמו שכתוב במשלי כ"ב, 'וקבע את קובעיהם נפש", וברש"י מבאר: "בלשון ארמי קביעה – גזילה".
וכך שואלים את האדם בבואו לפני בין הדין של מעלה: קבעת עתים לתורה? האם גנבת וגזלת עתים כדי להגות במהלן בתורה הקדושה?
משפחה אחת גדולה
"היה זה לפני כחמש שנים", מתאר הרב ליפשיץ, "הרגשתי אז שחסר לי מאוד לימוד יומי בתוך מסגרת מסודרת עם קבוצה של אברכים נוספים. אני עובד לפרנסתי, לא זכיתי להיות בין חובשי ספסליו של בית המדרש כל היום. רק חלק קטן מהיממה אני מקדיש ללימוד באופן קבוע, אבל זה לא אומר שאני מוכן להסתפק בלימוד דלוח וחיוור באיזה בית כנסת צדדי.
"אני רוצה ללמוד בבית כנסת תוסס, מלא מפה לפה, עם חברים שלומדים גם הם, מאות בעלי בתים כמוני שקובעים עתים לתורה. שיש עם מי להתווכח, יש עם מי ללבן חלקים קשים בדף היומי או בכל לימוד אחר.
"מאחר ובטבעי אני יזם, וכשאני רואה משהו שצריך לעשות אני משתדל לגייס כמה חברים ולבצע את הנדרש, גם בנושא זה החלטתי להקים מסגרת, וב"ה זה הלך והתפתח באופן שלא חלמתי אפילו לרגע שנצליח להגיע אליו.
"כיום, זה לא רק שעה של קביעת עתים לתורה. אנחנו הפכנו למשפחה גדולה, משפחת 'הגזלנים הקדושים'. יש לנו אירועי גיבוש, אנחנו יוצאים מדי פעם לטיול או לסעודה כלשהי בעיר אחרת, יש לנו שבתות גיבוש, ויש גם פעילות מאוד מאוד תוססת וערנית בקרב נשות הלומדים שגם הן מתאספות מדי פעם לערבי גיבוש, טיול, הרצאה ופעילות מעניינת ועוד.
"כי בעצם את המחיר האמיתי משלמות נשות הלומדים. זאת שעה קבועה בערב, וזה לא נוח לנשים שהבעל עוזב את הבית כל ערב בשעה הזאת, מוותר על כל מיני אירועים שהוא יודע שאם ייסעו אליהם הוא יפסיד את הלימוד היומי, משאיר את האשה להתמודד עם השכבת הילדים הסוררים שלא מוכנים להיכנס למיטה, והולך ללמוד בנחת ובשמחה… זאת הקרבה לא פשוטה מצד הנשים, ואנחנו מאוד מעריכים וגם מראים את ההערכה הזאת בדמות פעילויות מאוד מיוחדות שאנחנו עושים עבורן".
לדבריו מדובר בעבודה לא קלה בכלל: "להחזיק כזה מפעל זה לא סיפור קל. מצד אחד הלומדים לא מקבלים מלגה כלשהי. הם באים ללמוד כדי ללמוד לא כדי לקבל כסף, אבל עדיין צריך לדאוג לאספקה שוטפת של קפה, חלב ועוגיות בשעת הלימוד. מדי פעם אנחנו מפתיעים עם כיבוד יותר יוקרתי ומעניין, יש סעודות ראש חודש ופעילויות, לגברים וגם לנשים, וזה עולה המון כסף, ואני כבר לא מדבר על שבתות גיבוש שאותן אנחנו עושים במקומות אכסניה מפוארים ברמה גבוהה.
"זאת עבודה תמידית של גיוס כספים, הן מצד הלומדים עצמם שתורמים בעין יפה, והן באמצעות השגת תרומות מגורמים חיצוניים, מקהילות ברסלב השונות בעיר ומחוצה לה וממקורות אחרים".
רגע לפני מעבר דירה
"אנשים שואלים אותי לא פעם מה הקונספט להצלחה הגדולה שלנו", אומר הרב ליפשיץ. "באים אלי גבאים בבתי כנסת בקהילות שונות ורוצים ללמוד איך אפשר להעתיק את ההצלחה הזאת לבתי הכנסת שלהם.
"האמת היא שאין לי איזה מתכון סודי שמי שעושה מה שכתוב בו זוכה להצליח. צריך לזה הרבה הרבה סייעתא דשמיא כמובן, זה תלוי מאוד במשתתפים עצמם, כמה הם מעוניינים לקחת חלק פעיל בלימוד כזה.
"אבל אם תשאלו אותי מה יכול המארגן לעשות, זה שלושה דברים: קודם כל לדאוג שיהיו גם שיעורים וגם מקום ללימוד חופשי בחברותות. זה חשוב מאוד כי השיעורים מייצרים בסיס, מי שמשתתף בשיעור הוא יותר מחויב לבוא, יש מגיד שיעור שמחכה לו, יש חברים שישאלו אותו מחר איפה הוא היה…
"יש אצלנו שלושה שיעורים כל יום. האחד בגמרא, ב'דף היומי' ואותו מוסר הרב אשר ירט, לצדו יש שיעור הלכה ב'משנה ברורה' מפי הרב חיים קוסמן, ויש שיעור שלישי ב'ליקוטי מוהר"ן' שאותו מוסר הרב אברהם קלצקין.
"מצד שני, לא לכל אחד מתאים לשבת ולשמוע שיעור. רבים אוהבים דווקא לימוד עצמי פעיל, ללמוד עם חברותא, לשבור את הראש, להתקשות בסוגיא, להגיע לבד לתשובות, לחדש חידושים, ובכלל ללמוד נושאים אחרים.
"נושא שני שצריך שיהיה כדי להצליח, זה לדאוג לצד הגשמי. שתמיד יהיה קפה, חלב, כוסות, כפיות, עוגיות. כל מה שצריך. אברך צריך לדעת בביטחון מלא שאם הוא יוצא עכשיו מהבית והולך ללמוד, יהיה לו גם כוס קפה ליד הגמרא, או כוס תה אם הוא מעדיף תה. אם החלק הגשמי מקרטע, גם שיעור ההשתתפות ירד בהתאם. זה בדוק ומנוסה.
"החלק השלישי זה האווירה. היה אצלנו בקבוצה אחד ומיוחד שבחבורה, הרה"ג ר' שמעון מטלון זצ"ל, מהרוגי האסון במירון ל"ע. מי שהכיר אותו יודע ומבי על מה אני מדבר… יהודי מלא חיות דקדושה, עם עוצמות חברתיות שקשה למצוא, היה לו כישרון מיוחד 'לעשות שמח', באווירה רצינית מצד אחד אבל מחויכת ושמחה מאוד מצד שני. כל מי שרק נכנס לבית המדרש נדבק בשמחה הזאת.
"מאז ל"ג בעומר, חסרנו את כל אלה, את החיוך והשמחה, והטפיחה על השכם וקול הלימוד המתוק כל כך של הרב שמעון מטלון…
אבל אפשר לומר שעוד נשאר הרושם, האווירה שהוא יצר בקבוצה שלנו, היתה כל כך חזקה, כך שגם לאחר לכתו היא עדיין שולטת. זה כבר קורה באופן אוטומטי, ואכן יש לו חלק עצום בכל המפעל הקדוש הזה, הוא עמד לימיני בכל הפעלים הקשורים לכולל 'הגזלנים הקדושים', במסירות מופלאה שאי אפשר לתאר.
"והתגובה של הציבור היא בהתאם. ה'גזלנים' שלנו דבוקים במקום ובקהילה הזאת. הפכנו למשפחה אחת גדולה. הם באים בכל מחיר ובכל מצב. יש כאן אברך שגר בסמוך שכשאשתו משאירה אותו בייבי סיטר, הוא מרדים את הילדים ורץ לבית הכנסת כשהוא משאיר שני טלפונים פתוחים, אחד בבית ואחד אצלו, וכך הוא שומר עליהם מרחוק. אם הוא שומע בכי, בתוך חצי דקה הוא כבר בבית.
"סיפר לי אחד האברכים שלפני שפתחנו את הכולל הזה, הוא כבר חשב לעבור דירה. לדבריו, לא היו לו חברים כאן בביתר עילית, הוא לא הצליח להתחבר לקהילה בבית הכנסת בו הוא מתפלל, והוא כבר החל לחפש בפועל דירה בעיר אחרת. כשנפתחה הקבוצה הוא הצטרף ומאז הרעיון של מעבר דירה ירד מהפרק. הוא מצא בדיוק את מה שהוא חיפש, קהילה חמה ותומכת, עם אווירה משפחתית מאוד ועם חברותא שנהנה ללמוד איתו כל ערב בקביעות.
"אברך אחד סיפר לי שקרה פעם אחת שהוא נאלץ להישאר בבית ולשמור על הילדים במקום לבוא לכולל, והילדים עצמם שאלו אותו, כל אחד בנפרד, "אבא מה קרה? למה אתה לא בבית הכנסת?", כי הילדים כבר הבינו והפנימו, ששעת הלימוד הזאת, היא עיקר היום של האבא, ואין לו שום הנאה אחרת בעולם יותר מהלימוד הקבוע והיומיומי.
"אז כן, אני בהחלט חושב שאפשר להעתיק את ההצלחה הזאת למקומות אחרים. אנחנו לא רשמנו פטנט מוגן אצל רשם הפטנטים, ונשמח מאוד על הקמתה של כל קבוצה נוספת ללימוד התורה. למעשה בחוץ לארץ זה מאוד מקובל בקהילות רבות, בארץ זה עוד לא נכנס מספיק, אבל אין לי ספק שהמהפכה הזאת תוסיף להתרחב, ויותר ויותר בעלי בתים יקבעו לפחות שעה אחת מדי ערב ללימוד בחברותא בקבוצות גדולות של עשרות ומאות בעלי בתים, כשהלימוד הוא עם אווירה של בית מדרש, עם אווירה ישיבתית, דבר שבעלי בתים רבים לא זוכים לו כבר הרבה מאוד שנים, ושהם היו רוצים מאוד לזכות בו".