סיפר רבינו מרן החפץ חיים זצוק"ל על מעשה אחד שהתרחש בזמנו: בעיר ברלין בירת גרמניה התגורר איש יהודי ירא ושלם שזכה לשני שולחנות, מלבד היותו בר אוריין יודע ספר היה בבעלותו בנק גדול שחלש על פני עשרות סניפים בכל רחבי גרמניה ומחוצה לה, בעיר ברלין עצמה היו לו חמישה סניפי בנק גדולים בפרברי העיר הענקית.
בוקר אחד בהגיע בעל הבית כדרכו עם שחר לפתוח את הסניף המרכזי הגדול, מצא לתדהמתו את הכספת של הבנק מרוקנת לגמרי! היתה זו אחת הכספות השמורות ביותר מכל סניפי הבנק, בתוכה היו אצורים מטילי זהב יקרים, יהלומים ומרגליות נדירות, ואף כסף רב של 'פרנקים' מזומנים. כנראה ידעו הגנבים היטב את מה שהם מחפשים… בסך הכל הגיע שווי תכולת אותה כספת לכמה עשרות מיליונים, טבין ותקילין ותקילין!
התדהמה היתה עצומה, כיצד הצליחו הגנבים לחדור אל הבנק השמור ביותר ונעול עם כמה בריחים איתנים ובמנעולי פלדה. ויתרה מזו איך הצליחו 'לפרוץ' את אותה כספת, הנעולה היטב היטב ומפתחותיה מצויים בידי מספר אנשים יחידים בלבד. ברור היה שמדובר בשודדי בנקים מנוסים ומומחים שערכו אימונים' רבים לקראת פריצה זו, למדו היטב את 'תנאי השטח', וביצעו את מלאכתם הנלוזה בלא להשאיר שום עקבות…
מתחילה ניסה מנהל הבנק ההמום בעזרת שאר המנהלים והשומרים 'לגלות' בעצמו את זהות השודדים, אך העלה חרס בידו. הוא נאלץ אפוא לערב את משטרת ברלין בנידון, והיא אכן הגיעה עד מהרה עם כמה מפקדים וכוחות בילוש מתוגברים. השוטרים אספו את כל הממצאים והנתונים מזירת השוד, גבו עדויות ערכו חקירות, והבטיחו לבדוק את הנושא…
הנגיד דנן שכבר הספיק להכיר את רשויות החוק, ואת הלכי הרוח שבמשטרה… הבין היטב שאין ראוי 'לסמוך' במקרה שכזה על עבודתה של המשטרה, שאין לה שום אינטרס לסייע לבנק יהודי… ובהעדר פרוטקציה מיוחדת בחלונות הגבוהים, או הוראה ישירה מגבוה, שום דבר לא יזוז… לפיכך שכר 'חברת חקירות' פרטית, חברה מפורסמת שהוקמה בברלין על ידי מומחים בעלי שם עם ניסיון עשיר, שכבר הצליחו לפענח פרשיות עלומות רבות. ובעבור שכר גבוה הכניסו את עצמם כמה חוקרים גדולים עם עוזריהם אל נבכי שוד בנק ענק שכזה, בניסיון לעלות על עקבות השודדים הנאלחים.
מתחילה קיימו החוקרים כמה ישיבות בשטח, ישבו עם מנהל הבנק במשרדו, תיחקרו את כל עובדי הסניף הגדול, בדקו את כל מבואות הבנק סביב סביב, ואת כל האפשרויות הקיימות למילוט הגנבים לאחר ביצוע השוד. בתום שלב החקירות העמוקות ולימוד הנושא היטב, הגיעו החוקרים למסקנה שהגנבים ביחד עם תכולת הכספת ככל הנראה עזבו כבר את ברלין. ההשערה היתה שכנראה חוששים הגנבים להישאר ברחבי ברלין עם כל הרכוש, מפחד המשטרה שבוודאי תרדוף ותחפש אחריהם בכל מקום. לפיכך הנחת העבודה היתה שחבורת השודדים מסתתרת באחת העיירות הקטנות הסמוכות לברלין, ומשתייכות לעיר המחוז ברלין רבתי, שכן לעיר רחוקה יותר הם לבטח לא הספיקו עדיין להפליג, וכנראה מתחבאים בעיירה קטנה סמוכה ומחכים עד יעבור זעם כדי להמשיך בדרכם.
לאחר מבחן מעמיק של אפשרויות היציאה השונות מן העיר ברלין הגדולה, נמצאו כמה עיירות קטנות סמוכות שיכולים השודדים להסתתר בהן. חברת החקירות לא התעצלה, ותיכף יצאו כמה חוקרים עם עוזריהם לכיוון אחת העיירות העיירות ברדיפה אחר הגנבים.
היה זה ביום השישי ערב שבת קודש, כאשר הקבוצה כולה ביחד עם בעל הבנק היהודי הדגול הגיעו אל אותה עיירה, שם השתכנו בבית מלון מקומי ורצו תיכף להתחיל במלאכתם. ברם, כאן נכונה להם אכזבה קשה. כשראה היהודי שמחוגי השעון מראים על השבת הקדושה המתקרבת בצעדי ענק, ובתוך זמן מועט פורשת השבת את כנפיה על פני היקום, הודיע לחוקרים ועוזריהם שמחמת יהדותו נאלץ הוא להפסיק את כל העבודה ביום השבת, ובהיות שהם כולם עובדים בשכירותו, דורש הוא במפגיע 'לעצור' את כל העבודה ביום השבת! נמתין כאן במלון עד צאת השבת, הודיע היהודי, שכאמור יראתו קדמה לחכמתו, בינתיים תוכלו לנוח ולצבור כוחות רעננים, ועם צאת השבת נמשיך מיד בעבודתנו ביתר שאת!
מתחילה לא הסכימו החוקרים בשום אופן להפסיק את עבודתם, הם טענו שבהמתנה של יממה שלמה בלא שום התקדמות הן בכיוון החקירה והן בבילוש עלולים הם להפסיד את כל המערכה כולה. שכן אלו הגנבים אינם 'חשודים' על שמירת השבת… והם בוודאי ינצלו את היום הארוך הזה כדי לברוח מן העיירה ולהמשיך בדרכם הרחק הרחק, ואולי אף ינסו להבריח את גבולות גרמניה וכיצד יוכלו לתופשם מבעוד מועד. אך היהודי דנן התגלה כ'עקשן' לא קל, העומד על עמדותיו ועל יהדותו בתוקף. הוא סירב בנחרצות להמשך העבודות בשבת, יהיה מה שיהיה, ואף הוסיף לשגר לחברה איום דק, שבאם תימשך העבודה ביום השבת הרי הם מפוטרים לאלתר, ואינו רוצה להמשיך עמהם כלל.
בלית ברירה נאלצו כל החוקרים והפועלים הגויים כולם להשבית את כל מלאכתם, הם נחו להנאתם ונהפכו לשבת אחת לחברה שומרת שבת… ואילו היהודי החשוב השתדל לשכוח מכל צרתו, הוא הכניס את עצמו במשך כל השבת בתורה ובתפילה, ובשאר מצוותיה של שבת מלכתא, והשתדל שלא לחשוב ושלא להרהר בעסקים של חול ביום השבת. כעניין שדרשו במכילתא פרשת יתרו (מסכתא דבחדש פרשה ז): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ, ט). וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות כאילו כל מלאכתך עשויה. דבר אחר, שבות ממחשבת עבודה, ואומר (ישעיה נח, יג-יד) אם תשיב משבת רגליך וגו', ואומר אז תתענג על ה'" ע"כ. ונפסקה מכילתא זו להלכתא בשולחן ערוך הלכות שבת (או"ח סי' שו ס"ח) עיין שם ובנושאי כלים.
השבת חלפה לה בטוב ובנעימים, והנה תיכף עם צאת השבת, לאחר שסיים היהודי להבדיל על הכוס, רצו חבורת החוקרים לצאת מהר מן המלון ולהתפזר חיש בחיפושים קדחתניים בכל רחבי העיירה. אך מה מאוד הופתעו לנוכח כוחות משטרה רבים שהגיעו אל המלון בו שהו, והתדפקו בעוז על דלת חדרם. – משטרת ברלין ביררה כנראה על מקום הימצאם, ודלקה אחריהם עד לאותו מלון שבעיירה שבעיירה הקטנה.
משנכנסו השוטרים והקצינים פנימה הפתיעו את היהודי וחבורתו, וגילו בפניהם שהשוד פוענח, ושהם הצליחו לתפוס את השודדים ואף להניח את ידיהם על האוצר הגנוב כולו! הם סיפרו שבמהלך השבת הגיעה אליהם אינפורמציה מדויקת מאחד השוטרים המתגורר במקום, הוא דיווח על תנועה חשודה של קבוצה מסוימת באחד המבנים שבקצה העיירה. משטרת ברלין מיהרה כמובן להגיע תיכף אל המקום בכוחות מתוגברים אשר הקיפו את המבנה היטב, ובפריצה פנימה נתפסו השודדים כולם בעודם מתכוננים לצאת לדרכם ולעזוב את העיירה.
קציני המשטרה המומחים ציינו, שטוב עשתה החברה במה שלא ערכו הבלשים חיפושים ביום השבת ברחבי אותה עיירה, שכן אם היו הגנבים חשים שמחפשים אחריהם ברחובות בוודאי היו נוקטים במשנה זהירות, ומנסים בכל הכוח לברוח מהרה מן העיירה למקום מבטחים. ומה גם שכנראה לא היו מרשים לעצמם 'להסתובב' כך ברחובות העיירה, וממילא לא היה אפשרי לגלותם ולהיוודע מהם כלל. לא כן כשנמנעה החברה מלחפש אחריהם בשבת, לא חששו אותם שודדים שהגיעו החיפושים אחריהם עד עיירה קטנטונת זו. הם הרפו מעט את הערנות, וכך התגלו על ידי השוטר הנאמן שדיווח על כך מיד למפקדים הממונים עליו, וכך נתפסה חבורת השודדים כולה עם השוד הגדול בידיהם.
סיים מרן החפץ חיים: מכאן נלמד לקח מוסר, שמשמירת השבת אין מפסידים כלום.
(טיב הקהילה)