אליעזר (לייזר) רוט
מדי יום זוכה הרה"ג ר' עמרם בינעט שליט"א להרביץ תורה לעשרות יהודים, בשלושה שיעורי 'דף היומי' מרובי משתתפים שהוא מוסר, האחד בבית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א ושניים נוספים בבית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מויזשניץ שליט"א בית שמש, וכן בתלמוד התורה 'תורת הבית', בו הוא מלמד גמרא כבר שנים רבות.
אבל יהיו שיאמרו שאת עיקר זיכוי הרבים שלו עושה הרב בינעט באופן אחר לגמרי, על ידי המודעות שהוא מפרסם בקביעות, שמטרתן לעודד את הציבור בכללותו להצטרף ללימוד הדף היומי.
לפני תחילתה של כל מסכת חדשה במסגרת 'הדף היומי' יוצא הרב בינעט בקמפיין מושקע, מרהיב, מקצועי ומפתיע בכל פעם מחדש.
"התחלתי בקטן", הוא מספר, "ובחסדי שמים הצלחתי להביא את הקמפיין לתפוצה ארצית ולאחר מכן לתפוצה כלל עולמית. אני יושב וחושב על סיסמא מתאימה לפני כל מסכת, ולאחר מכן פונה לגרפיקאי גרפיקאי ברוך הכישרון הרב חיים סלוביק, שעוזר לי ומסייע לי להפוך את זה למודעה פרסומית.
"לאט לאט התחילו לפנות אלי גבאים של בתי כנסת מכל רחבי העולם, התחלתי לשלוח את המודעות במיילים וכל אחד היה מדפיס לעצמו ולאחרים, זה הפך להיות משהו רחב מאוד, עם הרבה מאוד פעילות, וב"ה יש הרבה מאוד יהודים שהתחילו בזכות זה ללמוד 'דף היומי' בקביעות.
"הקמפיין האחרון, על לימוד מסכת סוכה, התפרסם בבתי הכנסת ביום שישי שלפני תחילת לימוד המסכת. בליל שבת, צעדתי מבית המדרש לביתי, מרחק הליכה של לא יותר מדקה וחצי, ובדרך הזאת עצרו אותי לפחות עשרה אנשים שהגיבו על המודעות על מסכת סוכה, כל אחד בסגנון שונה, בצורה אחרת, כל אחד התלהב ממודעה אחרת, יש שהתלהבו מהכל באופן כללי ויש שהתלהבו ממשהו ספציפי, גם ביקורת בונה לא חסר… אבל זה נתן לי כמו חבטה חזקה! זה הצליח! זה עושה רעש! מדברים על זה!
"הרגשתי שיש שכר לפעולתי, אותן סיסמאות שאני הוגה במחשכים לבד ביני ובין עצמי, והשעות שאני שורף אחר כך מול הגרפיקאי שיעשה את זה בצורה שתבטא את המסר בצורה הכי חדה שאפשר, כל אלו אכן פועלים את פעולתם, ואנשים בחסדי שמים מושפעים מכך ומתחילים ללמוד דף היומי".
הרב בינעט מספר קצת על המחשבה הרבה המושקעת בכל מודעה: "כשזה משהו פנימי בתוך הקהילה יש לך שפה של הקהילה, לכל קהילה יש את הקודים שלה, את הערכים המשותפים, את הדברים החשובים והנושאים שמדברים אליה.
"אבל כשזה פונה לקהל מקהילות שונות, זה כבר סיפור אחר. המסרים צריכים להיות אוניברסליים, לא רק לדוברי אידיש ואפילו לא רק לאנשים שמבינים עברית. את המודעות האלו תולים גם בלוחות מודעות של בתי כנסת בצרפת ובארגנטינה, בדרום אפריקה ובאוקראינה… זה צריך לפנות לכולם, לכל יהודי שומר תורה ומצוות".
איפה הכיפה שלי?
"צריך להיזהר מאוד גם שלא לפגוע באף אחד. אני זוכר שפעם אחת פרסמתי מודעה, לפני תחילת המחזור החדש של 'הדף היומי', ושם היו כל מיני סוגים של כיפות וכובעים, שכל אחד מהם בעצם מייצג פלח אחר במגזר שומרי התורה. זה נועד להעביר מסר שהתורה שייכת לכולם ושדף היומי שייך לכל יהודי באשר הוא בלי שום קשר לאיזו קהילה הוא משתייך. בעקבות אותה מודעה קיבלתי תגובות של כמה אנשים שנעלבו שהכובע או הכיפה המייצגת את הקהילה שלהם נעדרו מהמודעה… האמת? התנצלתי בפניהם! הם צודקים, טעות שלי! אני באמת משתדל שטעויות כאלו לא יקרו, כי אני באמת רוצה לפנות לכל הקהלים ושכולם ירגישו שהפנייה של הקמפיינים הללו מדברת אליהם, לכל אחד בפני עצמו ולכולנו יחד".
"התגובות מאוד חמות", הוא משתף, "ואני לא מדבר רק על מחמאות או על ביקורת, אלא בעיקר על ההשפעה שיש למודעות. השמחה הכי גדולה שלי היא כשאני שומע שעוד יהודי למד עוד כמה דפי גמרא בזכות המודעות האלו. זה נותן לי הרגשה שההשקעה שלי משתלמת.
"אני חייב להודות שזאת לא רק ההשקעה שלי, כמו שאמרתי, הרעיון הזה התחיל בכלל בארגון של חסידי צאנז, ואחרי שאני התחלתי להפיץ מודעות דומות ברבים גם הם עשו את זה, מאוחר יותר הצטרף ארגון של חסידי בעלזא ואחר כך עוד ארגונים. מדובר היום בכמה וכמה ארגונים שמפרסמים מודעות, יש מעין 'תחרות' חיובית ובריאה.
"ההבדל בין התחרות הזאת לבין תחרות בשוק העסקי הוא, שכאן אין לנו ניגוד אינטרסים. כולנו רוצים להשיג את אותה המטרה, כולנו רוצים שעוד יהודי ילמד 'דף היומי', ולכן אנחנו גם עובדים בשיתוף פעולה, אני מפרסם את המודעות שלהם, הם מפרסמים את המודעות שלי, כי מצד אחד באמת יש תחרות מסוימת, כל אחד רוצה 'להפציץ' עם המודעה הכי יפה מכולם, אבל גם אם מישהו הפעם הצליח להוציא מתחת ידיו תמונה הרבה יותר משלי, אני רק אשמח מכך, כי היא תעזור לי להשיג את אותה מטרה שכולנו שואפים אליה…"
סיום אחרי 30 שנה
"ואכן, אנשים מדווחים ומשתפים בתוצאות של הקמפיינים. בקרוב מאוד אני מסיים בעז"ה מחזור שלם של הש"ס. התחלתי במסכת ביצה במחזור הקודם, ובקרוב נגיע בעז"ה למסכת ביצה במחזור הנוכחי. אני מכיר באופן אישי שלושה אנשים שעומדים לסיים בעז"ה את הש"ס לאחר שנמשכו ללימוד בעקבות המודעות האלו, אז, בפעמים הראשונות. אחד התחיל במסכת ביצה, אחד התחיל במסכת מועד קטן, ואחד במסכת יבמות.
"כך למשל יהודי שסיפר לי לא מזמן שהוא התחיל ללמוד 'דף היומי' יחד עם כל עם ישראל בתחילתו של המחזור הנוכחי, אבל הוא לא מאלו שתמיד אומרים "באה שבת באה מנוחה". הוא כבר לא יהודי צעיר, כמה מספר פעמים שהוא התחיל ללמוד מסכת ברכות ונפל במסכת שבת.
"לדבריו, הוא היה בטוח שגם הפעם הוא לא יחזיק מעמד עד סוף מסכת שבת. אבל לפני שהתחילו מסכת שבת הוא ראה את המודעה שלי: "מתנה טובה – ושבת שמה", על מסכת שבת. זה נכנס לו לעצמות, והוא פשוט לא יכול היה לוותר. כל יום מחדש הוא היה ניגש ללמוד את הדף היומי כי יש כאן מתנה טובה, ההכרה הזאת הלכה והתעצמה, וכשהוא סיים את מסכת שבת כולה, הוא עשה סיום ענק לכל אוהביו וידידיו, ועם הכח הזה של הסיפוק האדיר שהיה לו כשסיים לראשונה מסכת שבת, הוא המשיך ועבר גם את עירובין והמסכתות הבאות בסייעתא דשמיא.
מקרה דומה שמעתי מיהודי אחר, על מסכת עירובין. הוא אומר לי שהוא למד 'דף היומי' כבר פעמיים את כל המחזור, מברכות ועד סוף הש"ס, אבל בשתי הפעמים הוא לא הצליח לסיים את מסכת עירובין. כשהתחילו פסחים הוא חזר ללמוד דף היומי, אבל בעירובין הוא לא הצליח.
"הפעם החלטתי לסיים עירובין ויהי מה", הוא סיפר לי, "אבל הסתבכתי עם החשבונות והחישובים והמבואות המפולשין, עד שהרגשתי שהלימוד בסכנה של ממש. חשבתי שאני לא אצליח לסחוב אפילו יום אחד נוסף, אבל משפט אחד לא הפסיק להדהד לי בראש לכל אורך התקופה: "עירובין זה לא מבוי סתום!…"
"זה משפט שהתפרסם במודעה שזכינו לפרסם לפני תחילת מסכת עירובין, ושנתן כח וחיזוק להרבה לומדים".
"מעשה מעניין מאוד היה לי גם עם מודעה שפרסמתי לפני תחילת מסכת פסחים, שם כתבתי ש"לא רק לבכורים מגיע לסיים מסכת בערב פסח".
"סיפר לי יהודי כבן 45, אדם לא כל כך צעיר, שמאז שהוא סיים את הלימודים בישיבה קטנה, הוא לא זכה לעשות אפילו לא סיום מסכת אחד!
"הוא אמר לי שכל השנה הוא לא הרגיש שום צער על כך, אבל בערב פסח, כל שנה מחדש, הוא ראה תור ארוך של בכורות שעומדים ליד הבימה של בית הכנסת לעשות סיום, בכל הגילאים, ובכל שנה מחדש הוא התמלא קנאה. הוא חשב לעצמו שאם הוא היה נולד בכור, בטח גם הוא היה זוכה לסיים מסכת כל שנה, לפחות פעם אחת בשנה.
"כשהמודעה הזאת התפרסמה", הוא סיפר לי לאחר שסיים את מסכת פסחים בגיל וברננה, "הרגשתי שהיא צורבת לי בבשר החי, כאילו מישהו שפך עלי דלי מלא גחלים לוהטות. לא רק לבכורים מגיע! לא רק לבכורים! גם לי מגיע! גם אני יכול! התחלתי ללמוד דף ועוד דף עד שסיימתי מסכת לראשונה מזה כשלושים שנה!!!
"מאז הוא כבר הספיק להתקשר אלי ולספר לי שהוא סיים בסייעתא דשמיא גם את שקלים ואת יומא…".
1/69