שמעתי מידידי הרב הגאון רבי מנחם גרינברגר שליט"א, בנו של אותו צדיק וחסיד, רבי ברוך גרינברגר זצ"ל, מגדולי מחזיקי התורה ומוותיקי חסידי ויז'ניץ, כי בבחרותו הוא זכה פעם להשתתף בתהלוכת הכנסת ספר תורה שיצאה מביתו של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', שאף נשא דברים במעמד לכבודה של תורה. וכך אמר הרב אברמסקי…
שלוש עשרה פעמים נצטוינו בתורה על מצות אהבת השם. אחת מהן מופיעה בפרשתינו: "וְאָהַבְתָּ אֵת הַשֵׁם אֱלֹקֶיךָ". מצוה זו היא אחת המצוות החשובות, היסודיות והבסיסיות בהן מחוייב כל יהודי ויהודי, ואין לה גבול או זמן, בכל תנאי ומצב שיהיה. לדעת ה'חינוך' (בהקדמת ספרו), מצוה זו היא אחת משש המצוות החיוביות המוטלות על האדם באופן תמידי כל ימי חייו, ותוקף חיובה אינו פוסק מעליו אף לא לרגע אחד.
בפרשה הקודמת (ו, ה) כותבת התורה בפירוט עד היכן אמורה להגיע אהבה זו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", וחז"ל דורשים (ברכות ט, ה): "בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע, ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך – בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאדך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד".
אנו קוראים פרשה זו בקריאת שמע מידי יום ביומו בוקר וערב, כדי להחדיר בליבנו אהבה נצחית להשם יתברך, ושלא תסור אהבתו מליבנו. אמנם, כבר הביא ה'משנה ברורה' את דברי בעל החרדים שכתב, שכשם שחז"ל אומרים (ברכות יד, ב) שהקורא את הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' בעת קריאת שמע ואין עליו תפילין, הרי הוא כמעיד עדות שקר בעצמו. כך גם מי שאומר את הפסוק 'ואהבת את השם', יראה להכניס את אהבת השם יתברך בליבו, שלא יהיה כדובר שקרים לפניו חס ושלום.
נמחיש את הדברים במשל נפלא המיוחס למרן ה'חפץ חיים' זצ"ל.
מעשה ביהודי עשיר, אשר ניהל בית מסחר מצליח ורחב היקף ששגשג ועשה חיל. באחד הימים, נאלץ העשיר להרחיק נדוד למדינת הים לצורך מסחרו; אך הוא חשש כי העדרותו מבית המסחר לתקופה ממושכת תסכן את הצלחת העסק כולו. הוא החליט לקרוא לאחד העובדים הבכירים ולהטיל עליו את תפקיד ניהול העסק. כדי שהלה לא ישכח שום פרט מחובותיו, נטל העשיר דף ועט, ורשם בצורה מסודרת את כל הפרטים להם אמור העובד לדאוג, ואת כל הענינים אותם הוא צריך לסדר ועליהם הוא צריך לפקח מידי יום ביומו. ליתר בטחון, אף ציוה על העובד כי מדי יום בבוקר יקרא בפיו את כל הרשום בדף.
העובד הבטיח בהן צדקו לעשות את אשר הטיל עליו בעל הבית, והעשיר יצא למסעו סמוך ובטוח כי העובד לא ישכח דבר מכל אשר הטיל עליו.
אך כאשר חזר בעל הבית ממסעו, חשכו עיניו למראה העזובה הגדולה ששררה בבית המסחר. בדיקה זריזה הבהירה לו את העובדות כהוויתן – העסק הוזנח בצורה נוראה, וכמעט לא היה תחום שטופל כראוי וכיאות על ידי העובד. את הנזקים הישירים והעקיפים היה קשה אף להעריך ולאמוד.
כשזעמו גואה, קרא העשיר לעובד – שהיה מוכר בעיניו עד עתה כמסור ואחראי – ושאלו לפשר הדברים. אך הלה לא הבין על מה כל המהומה: "עשיתי בדיוק כפי שהורית לי", טען בתוקף, ואף הוסיף: "לא פעם אחת, אלא פעמיים בכל יום, קראתי את כל הנכתב בדף, ושיננתי את כל הפעולות שמופיעות בו"…
העשיר לא ידע את נפשו. "שוטה שבעולם!" גער בו, "כלום זהו התפקיד שהטלתי עליך למלא?! וכי הוריתי לך לקרוא את הרשימה ותו לא? מטרת הקריאה היתה כדי שלא תשכח ולא תחסיר מלמלא אף פרט אחד מן האמור בה, לא כמטרה בפני עצמה! הכיצד לפתע נעשית פתי לסבור כי בקריאה בעלמא כבר יצאת ידי חובתך?!"…
הנמשל ברור. כדי שמצות אהבת השם החשובה והיסודית לא תשכח מאיתנו, ציווה עלינו בורא העולם לשנן אותה בקריאת שמע בוקר וערב; אך מה נואלו האנשים המהדרים לקרוא קריאת שמע בדקדוק רב ובהיגוי התיבות כהלכתן, מתנענעים כהוגן אנה ואנה, ואף מרימים את קולם עד שנשמע בכל חלל בית הכנסת – אולם ליבם בל עימם.
הם אינם שמים על ליבם אף לא לרגע את תוכן הדברים שאומרים הם בפיהם, ומסתפקים באמירת המילים והגייתן בדקדוק – אך מבלי לבצע את הדברים בפועל… דומים הם להפליא לאותו פקיד שוטה, אשר היה סבור כי בקריאה מילולית גרידא כבר יצא ידי חובתו, ולא השכיל להבין כי הקריאה הינה רק תזכורת כדי שיוציא לפועל את חיוביו. הלא גם אם יקראו מאה פעמים ואחד, כל עוד שלא החדירו אהבת השם בלבם – רחוקים הם עד מאד מקיום המצוה!
עבודת אהבתו יתברך הינה עבודה שדורשת מהאדם עמל יום-יומי, ועבודה עירנית ועקבית. היא אינה באה מאליה ללא מאמץ והכנה.
שמעתי מידידי הרב הגאון רבי מנחם גרינברגר שליט"א, בנו של אותו צדיק וחסיד, רבי ברוך גרינברגר זצ"ל, מגדולי מחזיקי התורה ומתותיקי חסידי ויז'ניץ, כי בבחרותו הוא זכה פעם להשתתף בתהלוכת הכנסת ספר תורה שיצאה מביתו של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', שאף נשא דברים במעמד לכבודה של תורה.
וכך אמר הרב אברמסקי בתוך הדברים: "אנחנו אומרים פעמיים בכל יום: 'ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך', וחז"ל דורשים: 'בכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך'. מכאן שצריך להגיע לכזו דרגה של אהבת השם, שנהיה מוכנים באמת ובתמים למסור את הנפש למען שמו יתברך".
"כשהייתי צעיר", גילה הרב אברמסקי טפח מעבודתו בקודש, "בדקתי את עצמי לא אחת – האם אכן כאשר יבוא מקרה של מסירות נפש לידי, אהיה מסוגל למסור את נפשי ברצון שלם ובחפץ לב לכבודו יתברך; או שמא אכן אינני בדרגה זו, ורק מילים גבוהות אני מבטא בשפתיי יום ויום"…
"אולם לאחר בדיקה וחקירה מעמיקה עם עצמי", המשיך רבי יחזקאל, "הגעתי למסקנה כי אמנם אינני בטוח בכל מאת האחוזים שאכן אהיה מסוגל למסור את נפשי בשלימות ובמלוא חפץ הלב לכבודו יתברך. זו דרגה גבוהה עבורי. אך אמדתי בדעתי כדבר בטוח מבחינתי, שכאשר אעמוד במקרה כזה של מסירות נפש לכבודו יתברך, אתפלל מקירות ליבי לקדוש ברוך הוא שיקח את נפשי"…
הדברים מרעישים ממש! הלא כידוע הרב אברמסקי מסר את נפשו, פשוטו כמשמעו, על קיום הדת בכלא הסובייטי, ונתן גוו למכים ולחייו למורטים בעוון שמירת התורה והמצוות. למרות זאת, הוא ראה לנכון לבחון ולבדוק את עצמו כסדר – אם אכן אהבת השם קיימת אצלו בדרגה של 'בכל נפשך', עם כל המשמעות העמוקה של הדבר… כי כמו בכל המצוות, גם במצוה זו לא שייך לקבל השגה אמיתית ושייכות בלי עמל ועבודה עקבית!
הבה ונרחיב מעט בדברים. מהו היסוד לאהבת השם וכיצד הדרך להשיגה?
ההתבוננות הקלה יותר עבורנו, היא דברי הרמב"ם במשנה תורה, בבחינת: "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ". בכדי להכיר ולראות את בורא עולם, את מעשיו הטובים וחסדיו הנפלאים, אין צורך להביא ממרחק לחמנו – די אם נפקח עינים ונתבונן מעט בנפלאות גופנו, ונוכל להבחין בחכמה האלוקית העצומה שטמן הבורא יתברך בכל איבר, בכל רקמה ותא שיצר בו. אז לא נחדל להכיר טובה ולתת תודה למי שברא אלה.
מדעני העולם העדכניים, הנחשבים כמפוקחים ומפולפלים ביותר, בני האלף השישי, עדיין לא הצליחו להגיע לחקר מוח האדם בשלימותו! הם בקושי מצליחים למפות אותו ולהצביע אלו חלקים קיימים בו. במוח האדם יש כעשרה מיליארד תאים שכל אחד מהם מתחבר לאחרים, ויחד הם משלימים זה את זה בהרמוניה נפלאה כדי שגופנו על כל מערכותיו השונות – המוח והחושים, האיברים הפנימיים והחיצוניים, השרירים והעצמות – יוכלו לפעול כתיקנם.
אני זוכר היטב כיצד היה מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל עומד ומתפעל מהחכמה הפלאית של גוף האדם. הוא שב ואמר פעמים רבות: "פעם חשבתם – איך יכול האדם לראות? לשמוע? לדבר? להזיז את ידיו ורגליו ושאר אברי גופו כרצונו החופשי?… הלוא זה פעולה ישירה של בורא עולם לבדו, שעשה, עושה ויעשה לכל המעשים! הרי רואים על ידי זה בבירור את הקדוש ברוך הוא!"
כבר בימי עלומיו, עת שקד על תלמודו כנער בודד בישיבת סלוצק, כתב פעם מהרהורי ליבו מהפועם באהבת בוראו – מילים כעין זה, שפורסמו לאחר פטירתו:
"בעצם מה שהוא (האדם) חי ומתנועע… דהרי כשמרים ידו – מי מרים ידו? זוהי רק הרוחניות שבו. ומי זו הרוחניות שבו? זהו ה'חלק אלוק ממעל'. אם כן, הרי הוא יכול להרגיש בפועל ממש את הבורא עולם בעצם מה שהוא חי, וזהו דבר עמוק למתבונן וחיזוק גדול לאמונה"…
הרב החסיד רבי אביגדור מילר זצ"ל, שחי ופעל רבות להפצת התורה והאמונה בדור האחרון, האריך במקומות רבים על כל נפלאות הבריאה שהם חיזוק עצום לאמונה – ולאהבת הבורא. "מבשרי אחזה אלו-ה" (איוב יט, כו), היה חוזר ומשנן רבי אביגדור; אפשר בקלות ממש לחזות בבורא יתברך מהתבוננות פשוטה בחלק אחד בלבד מהבריאה המופלאה: הגוף שלנו. "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (לה, י).
כיצד, למשל, מתרחש תהליך הנשימה של האדם? הקדוש ברוך הוא יצר כאן תכנית אדירה שמפעילה עשרות פעולות בגוף: כל נשימה מכניסה חמצן לריאות, שמפרידות בין החמצן שנשלח למוח לבין החמצן שנשלח לשאר האיברים; לאחר החלוקה החמצן מגיע לכל איבר מאיברי האדם ולכל פינה בגופו, ואחר כך הגוף מוציא החוצה את דו תחמוצת הפחמן. מה שצריך – נכנס, מה שלא – יוצא. בלי טעויות, בלי כשלונות, הכל מתנהל מדוייק ומדוקדק.
ניקח דוגמה נוספת – העין. מי יצר את שתי העיניים המופלאות והמשוכללות הללו? לא רק שרואים בהן תמונה תלת מימדית ולא שטוחה, אלא הן גם כוללות מנגנון מורכב ועדין מאין כמותו שמאפשר להן לקלוט את התמונה הזו מכל הזוויות. כשמתרחש משהו מעניין בשדה הראיה שלנו, באופן אוטומטי העיניים מכוונות את עצמן לכיוונו, ימין או שמאל.
כל תזוזה כזו מצריכה עשרות אלפי תשדורות בחלק המוחי שאחראי על הראיה! מישהו ראה פעם את עשרות אלפי הפועלים שמזיזים לנו את העיניים לפי הצורך? מישהו קלט כמה מורכב התהליך המדהים הזה שמאפשר לנו את הדבר הכי בסיסי ופשוט – הראיה?
האם חשבתם כמה חכמה מונחת בכל שערה קטנה שבגופינו? בכל שערה כזו יש בית חרושת שלם. שכבות על שכבות, מיועדות כל אחת לצורך מסוים, ובגוף יש לנו רבבות כאלו.
ומה נאמר על כל החיידקים שנמצאים בגוף? היצורים הזעירים הללו נראים רק במיקרוסקופ, אבל יש לכל אחד מהם חיים ומערכות שמקיימות אותו. והחיידקים הטובים נמצאים בתוך המעיים ועוזרים לנו להתקיים – הרמוניה מופלאה של יצורים זעירים שנשלחו כדי לתת לאדם חיים. מי שלח אותם לשם? מי נתן להם את ההוראה לעשות את כל מה שנדרש?
תהליך האכילה, הפעולה יומיומית שאנו עושים בטבעיות מבלי לחשוב כלל, הלא מרעיש כל לב – אם רק נחשוב עליו רגע. מישהו חשב פעם כמה חסד יטמון בשיניו ובסדר בן הן מסודרות? השיניים הקדמיות חותכות, והן מצוינות לנגיסה מן האוכל; השיניים האחרויות לועסות וטוחנות, ומכינות את האוכל לבליעה. רק ננסה לדמיין כיצד היו נראים חיינו אם היו השיניים מסודרות בסדר הפוך…
וכמה שומרים הציב הבורא ברחמיו על גופינו, שלא ייכנס אליו מאכל מזיק. האף מריח ובודק שאין ריח רע, הלשון אף היא יכולה לזהות טעם מקולקל ומיד לפלוט את הדבר המזיק, ואף רפלקס הבליעה נועד לכך.
ומערכת העיכול, שהיא כולה ניסים המתרחשים יום יום, שעה שעה. ומי מדבר על הצורך לחלק את אבות המזון ולשולחם כל אחד לאבר הזקוק לו… לא הרי צרכן של שערות אדם כצורך העור, ולא הרי הלב כהרי העצמות.
ומערכת הוצאת הפסולת מן הגוף, המדהימה והבלתי תאומן; לא פלא שתיקנו על כך ברכה מיוחדת. וכבר התפרסמה אמרתו של מרן המשגיח ממיר הגאון הצדיק רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל – "אילו היה האדם מתבונן ומכיר במה שקרה עימו מאז הכניס המאכל לפיו עד שיצא מבית הכסא, היה ממהר לשלוח מברק לביתו ולהודיע שברוך השם הכל בסדר"…
אפשר להאריך עוד שעות רבות בכמות הפלאים הלא תאומן המכונסת כולה בגופו של כל אחד ואחד מאיתנו. העור, השומר על גופינו ממזיקים ויודע להחליף את עצמו ולהתחדש כל העת; מערכת המפרקים, המאפשרת לנו שימוש נוח בכל אבר ואבר – חשבתם פעם מה היה קורה לו לא היה אגודלינו במקומו הנוכחי?; המוח המאכסן בדרך שאינה ידועה גם היום את כל מה שראו העינים, ואף דברים ששמע וריחות שהריח, ויכול לשלוף בן רגע את הזיכרון בזמן שהאדם נזקק לו…
הרי רק מהתבוננות פשוטה זו – לב האדם מסוגל להתמלא באהבת בוראו לבלי סוף!…
רק מה, עיקר הקושי בדבר זה היא העובדה שהתרגלנו לדרכי הטבע. אנחנו אוכלים, מתפקדים ועושים את כל הפעולות הטבעיות של הנשימה וההליכה מאות ואלפי פעמים כל יום, וההרגל מקהה את הרגש. ולא בכדי האריכו כל כך הטור, ה'בית יוסף' בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ה') לבאר את העומק שטמון בכל מילה מברכות 'אשר יצר', והיכן מרומז בה כמה וכמה פרטים מפלאי אבריו הפנימים של האדם.
אבל זוהי מצוותינו! כל אחד יכול בהתבוננות פשוטה של דקות מעוטות לעורר בקרבו את ההתפעלות ממעשי הבורא יתברך.
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')