שלום וברכה מורי ורבותי!
שימו לב טוב!
כאשר טיטוס בא להדליק את בית המקדש,
להבעיר אותו,
להחריב אותו,
יצאה בת-קול ואמרה לו:
"קמח טחון טחנת!" (סנהדרין צ"ו ע"ב).
כלומר, האם אתה חושב שאתה הוא זה שמבעיר את בית המקדש?
כבר בשמים התקבלה ההחלטה, ומלאכי השרת ירדו והשליכו לפידים אל תוככי הבית.
אל תתרגש!
אל תתלהב!
"קמח טחון טחנת".
על זה אומר נפש החיים (שער א פ"ד) שכאשר אדם מכניס למוחו מחשבה של טומאה,
הרי שהוא עושה דבר הרבה יותר חמור ממה שעשה טיטוס.
הוא מחריב בית במו ידיו,
והוא מחריב בית רוחני, ולא בית גשמי כפי שהיה בית המקדש,
כך שהאסון הוא הרבה יותר גדול.
יום חמישי,
היום של שלום הבית שלנו.
אנשים הורסים את הבתים שלהם,
והם גרועים הרבה יותר מטיטוס!
בגלל שטיטוס קמח טחון טחן,
אבל הבית שלך הוא לא קמח טחון!
הבית שלך הוא בית שהיה אמור להיות בנוי לתלפיות.
בית המקדש האישי, האמיתי, שלך,
יכל להישאר בנוי לעולם,
ואתה, בהחלטה שגויה של רגע,
יכול להרוס אותו!
אתה הוא זה שהחלטת להשקיע פחות,
אתה הוא זה שהחלטת להתעצבן יותר,
ואתה הוא זה שהחלטת להגיד, גם כאשר לא היה צריך ממש לעשות זאת,
את מה שמתחבא לך בתוך הלב.
אין בית שנגזר עליו להיחרב,
יש אדם שהחליט להחריב את הבית שלו.
אי אפשר לעולם להסתתר מאחורי מחשבה או תובנה שאומרת:
"בשמים נגזר על הבית הזה להיחרב,
ואני רק השליח".
ממש לא!
על הבית הזה נגזר להישאר שלם,
ועליך נגזר לעבוד.
ברגע שבחרת שלא לעבוד,
בחרת בעצם להרוס את הבית,
והחורבן שאתה עושה – גרוע הרבה יותר מחורבן בית המקדש,
ומי שעשה את החורבן הזה – גרוע הרבה יותר מטיטוס.
בתקווה שלימה שלא נשמע עוד על שוד ושבר בגבולנו, תרתי משמע,
ונזכה לשמחות וגיל, במילוי כל המשאלות,
וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ברוכים תהיו!