"ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ד כ"ט)
מסופר, שלפני הרבה שנים נכנסו כמה אנשים מכובדים אל מרן גאב"ד ירושלים שליט"א, וביקשו ממנו שיכתוב המלצה לישיבה מסויימת. חברי ההנהלה מנו את מעלות הישיבה ואמרו "בישיבה זו נכנסים רק מצויינים! אנו בוחרים מבין כל הבחורים רק את ה'סמעטענע' – העידית שבעידית – ורק אותם אנו מכניסים לישיבתנו, כל בחור הוא למדן עצום".
אמר להם הגאב"ד: "אזוי?" – והמשיך לומר להם "אני מתפלל כל יום על הישיבה הזאת!". המנהלים התפלאו ושאלו את הגאב"ד: "האם הרב באמת מתפלל כל יום על הישיבה שלנו?", אמר להם הגאב"ד: "כן, אני מתפלל כל יום שהישיבה תיסגר!!"…
סיפר לי הרה"ג ר' הערשל ראזענפעלד שליט"א, סגן מנהל רוחני בת"ת וויזשניץ במאנסי, שלפני שנים, כשפתח מרן הגה"ק בעל 'תורת מרדכי' מוויזשניץ זי"ע את הישיבה בעיר גיבערס, אמרו חברי ההנהלה להרבי, שהרבי צריך להבין, שכשפותחים ישיבה חדשה אי אפשר להכניס מיד את כל הבחורים, וצריכים להעמיד את הישיבה שיהיה לה קיום, והרבי הלא אינו רוצה שהישיבה תתמוטט ותיהרס, וכדי להעמיד את הישיבה על תילה, צריכים לבחור מבין הבחורים רק את הטובים באמת.
ואכן היו כמה בחורים חלשים שנשארו במאנסי ולא הכניסו אותם לישיבה, אבל הרבי לא הניחם הפקר לנפשם, הרבי העמיד לבחורים האלו מגיד שיעור פרטי, שלמד עם הבחורים בכל יום ומסר עצמו למענם – מי היה ה'מגיד שיעור' הזה? – לא אחר מאשר הרבי בכבודו ובעצמו! הוא בעצמו למד עם הבחורים האלו מידי יום ביומו!…
פעם אחת נכנסו הנהלת הישיבה דוויזשניץ-מאנסי אל הרבי זי"ע, ואמרו לו שיש בחור אחד שצריכים לזרוק אותו מהישיבה. כשהרבי שמע את דבריהם נענה ואמר להם בפליאה: "וכי אינכם יודעים שהיו צדיקים, שלפני שהיו מוציאים בחור מהישיבה שלהם, היו מתענים תחילה?"…
אל הגאון האדיר רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', נכנס מנהל אחד להתייעץ אודות בחור מישיבתו שמפריע מאוד לסדרי הישיבה, ואינו מתרצה לחזור למוטב, על אף ההפצרות המרובות מצד צוות הישיבה, וסיפר לו שלאחר התבוננות במצבו בכובד ראש, החליט שאין ברירה אלא להרחיק את הבחור הזה לצמיתות מבין כותלי הישיבה. אמר המנהל למרן הרב שך: "באתי לכאן בטרם ביצוע גזר הדין, להתייעץ סופית עם מרן ראש הישיבה, אם אכן יש להרחיקו לאלתר מהישיבה, ולקבל ברכתו על הצעד".
שאל מרן הרב שך את המנהל: "אמור לי, מה מצב ה'שלום בית' בבית הורי הבחור הזה? – האם הוא כתיקונו והכל מתנהל על מי מנוחות או שיש שם כל מיני קשיים?" אמר המנהל שאינו יודע, המשיך מרן הרב שך ושאל: "ומה מצב הפרנסה בבית הורי הבחור?", ושוב לא ידע המנהל מה לענות, וכך שאל הרב שך על מצב שאר הילדים בתוך הבית, אם יש להם בעיות חברתיות או בריאות לקויה חלילה וכדו', והאם ההורים נותנים לבנם תשומת לב מספקת – ודמי כיס לאשר יצטרך – והאם יש לבחור כל מיני קשיים חברתיים אחרים וכדו', ועל כולנה אמר המנהל בהתנצלות שאינו יודע מאומה.
כששמע הרב שך את אשר בפיו, נזקף ואמר בזעקה מנהמת לבו: "אותו צריכים לזרוק?? – אותך צריכים לזרוק!!"…
וכבר אמרו חז"ל (מסכת תענית דף ח' ע"א): "רבא אמר אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים"…
***
"ובתים מלאים כל טוב" (ו' י"א)
אחד ממכריי הקרובים, סיפר לי עובדא שהתרחשה לאחרונה כאן בעירנו לייקווד, ושמע את כל הפרטים המדוייקים באופן אישי מבעל העובדא, וכך סיפר:
בעל העובדא התגורר בדירה שכורה עם משפחתו הברוכה בלעה"ר. יום אחד הודיע לו בעל הדירה כי הוא צריך את הדירה לעצמו להתגורר בה, ומבקש הימנו להתפנות בהקדם מהדירה. השוכר פנה לחפש בדחיפות דירה אחרת, אמנם הדבר עלה לו בקושי גדול, כי רוב הדירות היו קטנות מידי ביחס למשפחתו הגדולה, ומה שכן התאים בשבילו, לא עלה בידו להגיע עם בעלי הדירה לסיכום ברור.
האיש הזה מצא את עצמו מצד אחד בלא דירה להתגורר בה, כשמצד השני עומד בעל הבית – בעל הדירה – ומכה על קדקדו ואומר לו "צא מן הדירה שלי!" – ואמנם ידועים דברי חז"ל שאמרו (מס' פסחים דף פ"ו ע"ב) "כל מה שאומר לך בעה"ב עשה חוץ מ'צא'" – אבל לאיש הזה לא היתה ברירה אחרת, מאחר שהבעה"ב אף התרה בו באמרו שאם עד תאריך פלוני הוא לא מתפנה מהדירה, הוא יוציא את חפציו מחוץ להדירה ויזרקנו החוצה על טפיו וילדיו לרחובה של עיר…
לאחר מחשבה מעמיקה, הגיע מיודענו השוכר להחלטה, שבנסיבות אלו אין לו ברירה כי אם לחשוב על קניית דירה חדשה, וכשעשה לעצמו חשבון איזה סכום יש בידו, שהוא יכול לשלם על הדירה שתתאים למשפחתו הברוכה, הגיע לסכום של 410,000$, שבסכום זה יוכל לקנות דירה מרווחת לשכן את משפחתו. אמנם לאחר בירור יסודי, נוכח לדעת שבלייקווד אין לו את האפשרות הזאת לקנות דירה בסכום זה, ולכן החליט לחפש מחוץ ללייקווד, הוא התחיל לברר בעיר "דשאקסון" (Jackson) – הסמוכה ללייקווד, ושם מצא דירה שבעליה מבקשים עבורה לכל הפחות 400,000$, אך מאידך הם רוצים למוכרה לכל המרבה במחיר.
מיד רץ האיש הזה, והכניס הצעה (bid) על סך 410,000$, בתקוה שהדירה תישאר בסכום זה והוא יוכל לקנותה, שכן כאמור היו לו רק 410,000$. אך לאחר כמה ימים, כאשר בדק את ההצעות, ראה שמציעים כבר לקנות את הדירה בסך 480,000$, ולכן משך את ידו הימנה, והסיח דעתו מקניית הבית הזה מאחר שאין בידו את הסכום לקנייתו.
ביום אחד, מתקשרים אליו, על הקו נמצא המתווך של הדירה, וברוב התרגשות הוא אומר לו "מזל טוב! הדירה שלך היא"…
מיודענו פקח את עיניו ושאל את המתווך בתמיהה: "הלא אני הצעתי את ההצעה הנמוכה ביותר, על סך 410,000$, ולאחר שבדקתי וראיתי שההצעות עומדות כבר על סך 480,000$ משכתי את ידי הימנה, כיצד יתכן שהדירה היא שלי?"
אך המתווך הרגיעו ואמר לו, "הֶיֵה רגוע, הדירה היא שלך ואין לך מה לדאוג". אך האיש הזה כלל לא נרגע, משהו לא היה כאן כשורה בעיניו, ולכן לחץ על המתווך שיספר ויסביר לו בדיוק כיצד הדירה היא שלו אף שלא הציע סכום גבוה יותר ממה שהציע בתחילה – 410,000$.
אמר לו המתווך בוא ואסביר לך: הדירה שייכת לזוג גויים שחורים שנפרדה אצלם החבילה, וכשפנו לבית המשפט לסדר את ענייני הממונות, החליט השופט שהאשה היא הבעלים של כל הנכסים, והכריחו את הבעל לטפל ולטרוח במכירת הנכסים ובהעברת דמי המקח לרשות האשה.
אך הגוי עשה מאמצים להערים על אשתו כדי שלא תרוויח הרבה, ולכן החליט שהוא ימכור את הדירה לזה שהציע את ההצעה הנמוכה ביותר! והיות ואשתו אינה יודעת מה היה גובה ההצעות, שכן כאמור הטירחה במכירת הדירה הוטל בבית המשפט עליו ולא עליה, לכן היה יכול לעשות כאוות נפשו, ולכן היות שהצעת את ההצעה הנמוכה ביותר – זכית אתה בדירה…
(מתוך נועם שיח מכון 'אפריון לשלמה')
