כשהייתי נער צעיר בישיבת חברון עשו חנוכת הבית לאגף חדש בפנימייה. במושגים של היום זה חורבה, אבל במושגים של אז זה היה בעל חשיבות רבה… הגר"י סרנא דיבר אז ואמר "אנחנו היום חונכים את בית המדרש של דרך ארץ קדמה לתורה". כי גם הפנימיה וחדר האוכל זה בית מדרש! בית מדרש של דרך ארץ קדמה לתורה.
גמילות חסדים זה גם חלק מהבניין של התורה. אבל מה זה גמילות חסדים? אין הכוונה לפתוח גמ"ח של תרופות או מכשירי כתיבה. אני לא מזלזל בגמ"חים כאלו ובוודאי שיש להם חשיבות, אבל עיקר הגמילות חסדים, כך קיבלנו מהסבא מסלבודקא, זה ה'נהגו כבוד' הארת פנים לחבר וכדו'. זאת גמילות החסדים האמיתית של בן ישיבה, התורה בונה לאדם את היסודות של תורה של עבודה בתפילה, ושל גמילות חסדים לחזק את כח הנתינה וההטבה עם הזולת על ידי הארת פנים.
יש איזו רוח, ב"ה לא אצל כולם, אבל יש חושבים ש'אנחנו יכולים לבד'. אנחנו יכולים לבד לעבוד על הסוגיא! הרוח הזאת, היא רוח שעלולה לקעקע את כל המושגים של קבלת התורה, את המושגים של בית המדרש. כי הדרך לקבלת תורה, זה לקבל מרבותיו ולקבל מהם את דרכי הלימוד ודרכי ההבנה.
אני יכול לומר מהניסיון, אני ב"ה למעלה משישים שנה בהיכלי הישיבות וראיתי במשך השנים אלפי בחורים… אני יכול לבוא ולהגיד בוודאות גדולה שכל מי שהשקיע את כוחותיו ולא רק מעצמו אלא קיבל מרבותיו שמע את השיעורים כמו שצריך, זכה התלמיד ולאחר מכן היה לרב המלמד תורה לאחרים.
אנחנו מאוד מעודדים את הבחורים לחדש חידושים, ולחשוב בכוחות עצמם. מותר גם לחשוב אחרת ולהבין אחרת, לא לזה התכוונתי. אבל מי שהוא 'תלמיד' ולומד את דרכי ההבנה מרבותיו, הוא יכול להתפתח לבד ולחשוב לבד על פי הדרך שלו.
אבל קודם כל שיהיה 'תלמיד'!
אחרי שתהיה 'תלמיד', תוכל להעניק את החלק של ההבנה והשטייגן שלך, לדורות הבאים.
התכונה הטבעית של בחור היא שהוא מעדיף ללכת לישון מאוחר, בחורים לא אוהבים ללכת לישון בזמן, "בתוך עמי אנוכי יושבת".
אבל דעו לכם, רבותי שזה חלק יסודי בשטייגן של כל בחור, יש סדר יום בונה, וזה כולל בתוכו לא רק את סדר היום אלא גם את סדר הלילה, לישון בזמן ולקום בזמן. מי שישן בזמן יכול לשבת אחר כך וללמוד ב'סדר' עם כל ה'פרישקייט'. זה דבר שאני יכול לומר לא רק בתורת השקפה, אלא מתוך ניסיון של הרבה הרבה שנים.
זכיתי ב"ה להיות הרבה במחיצתו של מרן ראש הישיבה הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל. הרבה שמעתי ממנו בנושא הזה, הוא היה למעשה ראש ישיבה לצעירים, אבל הוא ליווה את הצעירים גם בכניסתם לישיבות גדולות, והיתה לו משנה סדורה בעניין. הוא היה ה'מרא דשמעתתא' בנושא הזה, והדריך בחורים רבים.
מרגלא בפומיה שהיסוד הראשון להצלחה ושטייגן של בחור, זה החברה.
ההשפעה של החברה היא כחרב פיפיות, מצד אחד זה נותן ומחזק אבל מצד שני חברה יכולה גם להוריד בחור. אני לא מדבר על חברה שמביאה אדם למקומות אסורים או לדברים אסורים, אלא גם החברה היותר קלה, חברה מזלזלת, או חברה שמשדרת זלזול בשיעורים או זלזול בסדרי הישיבה. בדרך כלל אלו שיותר 'קלים', מחוברים יותר לחיי הלילה לשיחות עם חברים בשעות מאוחרות במקום ללכת לישון בזמן.
ההשפעה של החברה זה היסוד הראשון של הצלחה בלימוד. צריך לחבור לא רק לבעלי כישרונות ולמדנים, אלא לטחורים שלוקחים את חיי הישיבה עם כל ה'ערנסקייט' (רצינות).
אני רוצה להגיד נקודה אחת שהיא מחזקת מאוד, אבל גם מחייבת מאוד.
במשנה כתוב כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.
פשוטם של דברים, מה זה עניות ומה זה עשירות? ממון. מי שיש לו כסף הוא עשיר ומי שאין לו הוא עני.
אבל בחובת הלבבות מסביר שעניות ועשירות זה כל אחד ואחד עם הכוחות שהקב"ה נתן לו. יש כישרונות, ריכוז, כושר הבנה, יכולת להעמיק, לכל אחד יש את הכישרונות שלו, מי פחות ומי יותר.
לפעמים בחור מרגיש שאין לו את הכוחות הגדולים ללמוד, כשהוא נמצא עם חבורה של בחורים נדמה לו שהאחרים יותר מוכשרים כביכול, שהם יותר למדנים ממנו כביכול. לא תמיד זה נכון, אבל ככה הוא מרגיש.
אומר ה'חובת הלבבות', אם אתה מקיים את התורה מעוני, אם אתה מתאמץ לפי היכולת שלך והכישורים שלך, סופך לקיימה מעושר, הקב"ה ייתן לך כוחות חדשים, מעבר למה שקיבלת עד כה. אתה תהפוך להיות מוכשר ומוצלח עם יכולת ריכוז ועם הבנה ועמקות וכו'.
אבל חלילה וחלילה, המבטל את התורה מעושר, בחור שהוא מוכשר ולמדן, אבל אם הוא לא לוקח את העסק ברצינות, הוא זורק סברא פה ושם, סופו לבטלה מעוני. הוא צפוי לאבד את הכוחות שלו, אם הוא לא משתמש בכוחות, הם לא יישארו.
ראיתי כל השנים שלי בישיבה, מי שהשקיע והתאמץ הגיע רחוק. תאמינו בכוחות שלכם, תנצלו אותם תוציאו מן הכח אל הפועל, אולי יש לכם כרגע מצב של 'עוני', אבל ככל שתשקיעו יותר תגיעו למצב של 'עושר' יותר גדול ויותר מרומם.
(מתוך דברים שנאמרו ב'סדר הכנה' של ארגון 'דרשו', לעולים לישיבות גדולות)