אוצרות ויהלומים

1. אחד מתלמידי הישיבה נכנס וביקש ברכה עבור אביו

לא אחת התאמץ במאמצים גדולים להיטיב, למרות שלא נתבקש. כאשר שמע על מישהו שנמצא בצער ומצוקה, נרתם למשימה גם כשלא נתבקש לכך. אחד מתלמידי הישיבה נכנס וביקש ברכה עבור אביו, שנסע לארה"ב ונפגע בתאונת דרכים. רבינו שומע, וכדרכו מתעניין ושואל פרטים, כדי להשתתף בצערו ודאגתו. בתוך הדברים סיפר הבחור כבדרך אגב, שאביו נסע לבדו ואין לו שם מכרים. הבחור יוצא מהחדר ורבינו, בלי שנתבקש, התקשר לידידיו באותה העיר, וביקש שידברו עם העסקנים שיטפלו בו על הצד הטוב ביותר.

2. האברך טען שאשתו לא תאמין לו

באחת התקופות הקשות שהיו בישיבה מבחינה כלכלית, הוחלט באופן זמני לא לקבל אברכים חדשים לישיבה. אברכים רבים באו ולא התקבלו, כאשר כולם נענו שעכשיו לא ניתן להיכנס לישיבה. אברך אחד ביקש להיכנס בכל זאת לרבינו, הוא טען שאי קבלתו תגרום לו בעיה בשלום ביתו, שכן אשתו יודעת שלמיר מתקבלים בקלות, והוא חושש שאם יחזור לביתו ויאמר שכרגע לא בוחנים כלל, היא לא תאמין לו והוא חושש שתביט עליו בעין לא טובה. שמע רבינו וקיבלו. מופלאת הייתה נשיאתו בעול עם זולתו, למרות היותו מנהיג של אלפי תלמידים, ומטבע הדברים היתה אוזנו כרויה לצרות רבות. למרות זאת, כל דבר ששמע לקח לתשומת ליבו וזכרו לפרטי פרטיו.

3. מדוע האריך כל כך בתפילתו?

אברך בוגר הישיבה שאשתו חלתה ל"ע, והיה בא מפעם לפעם לבקש מרבינו שיתפלל, סיפר שהיה מופתע להיווכח שרבינו זוכר את מחלתה והתפתחויותיה לפרטי פרטים ממש. כך היה בפרטיהם הפרטיים של מאות אברכים שביקשוהו להתפלל. הוא מיהר לרשום את השם בפנקס מיוחד, למרות שבסופו של דבר זכר בעל פה עשרות רבות של שמות. הרה"ג רבי אברהם חשין, מידידיו הקרובים של רבינו, סיפר שפעם נזקק לדבר משהו עם רבינו, והיות שידע שרבינו אמור להגיע לשמחת חתונה מסוימת, התכונן לדבר אתו שם. כשהגיע עמד רבינו באמצע שמו"ע של מעריב , ורבי אברהם עמד בצד והמתין. לפי הכריעות של רבינו הבין שהוא כבר אוחז בסוף "מודים" ותיכף יגמור. אך בסוף חיכה ר' אברהם קרוב לרבע שעה נוספת. כשסיים רבינו את תפילתו, שאלו רבי אברהם, מדוע האריך כל כך בתפילתו? ענה לו רבינו שבתפילת מעריב הוא מתפלל על כל החולים והעניינים שביקשו ממנו להתפלל עליהם. כך זכר בעל פה עשרות רבות של שמות…

לא רק שמות זכר, גם פרטי פרטים והתפתחויות לאורך זמן. לא רק שזכר אלא נשא את מצוקותיהם על לוח ליבו. ראו זאת כאשר לא אחת היה מבקש ועומד על כך שיעדכנו אותו בכל התפתחות שתהיה, בפרט כשיהיו בשורות טובות. באחת הפעמים ששהה בחו"ל נכנסו למעונו שתי נשים, ובקשו ממנו שיתפלל על צרה גדולה שיש להן כבר תקופה ארוכה. רבינו הגיב ואמר בכאב: "מה אוכל לעשות? נאמר יחד תהילים!", ומיד הוציא ספר תהילים והתחיל להתפלל בדבקות לישועתן של אותן נשים. כשיצאו מחדרו סיפרה אחת הנשים שבדיוק את הפרק הזה, היא אומרת מידי יום לישועתה, והיה מופלא בעיניה לראות, עד כמה נשא איתן בעול כאבו, עד שמשמים נפתח לו ספר התהילים בדיוק באותו פרק.

4. כשבאמצע הסדר נשפכה כוס היין

אחד מבני הישיבה התארח בביתו בליל הסדר. באמצע הסדר נשפכה כוס היין של הבחור על השולחן, דבר שגרם לאי נעימות. הוא התבייש מאד וביקש מחילה. לאחר מכן, בהמשך הסדר, ביקש שוב סליחה. אמר לו רבינו: "אני לא מבין אותך, מקודם נתת לנו ברכה ועכשיו אתה מבקש מחילה, הרי כתוב בגמרא (עירובין ס"ה.): 'כל בית שאין שופכים בו יין כמים, אינו רואה סימן ברכה'"…

5. הנשיקה לאדריכל שתוכניתו לא התקבלה

בעת שתכננו את היכל בית המדרש של הישיבה בברכפלד, שכרה הישיבה את שירותיו של אדריכל שישרטט את דגם ארון הקודש. אותו אדריכל השקיע זמן רב ותכנן את ארון הקודש לפרטי פרטים. לבסוף כשדנו על התכנית בהנהלת הישיבה, הוחלט שלא להשתמש באותה תכנית. רבינו ברגישותו שלא לפגוע באותו אדריכל, קרא לו ונתן לו נשיקה ודיבר איתו בקירוב מיוחד, ובעדינות רבה מסר לו את ההחלטה, תוך שהוא נותן לו עבודה אחרת בבנין הישיבה החדש שנבנה בירושלים.

סיפור זה לא היה סיפור חד פעמי, היתה זו דרכו לרצות את כולם, שלא יצא בעל מלאכה לא מרוצה, גם כשסבר שיש להעיר לו, היה עושה זאת בעדינות ובחיוך, שתמיד הוציא את האדם בהרגשה טובה.

עד כמה קידש שם שמים בהתנהגותו זו! אחד ממהנדסי בנין הישיבה בברכפלד, שהיה אדם רחוק מדרך התורה רח"ל, התפעל מאד מהנהגתו, ולימים, כשחלה אותו מהנדס והציעו לו שיקחו את שמו לתפילה אצל רבנים, אמר שרק אצל אחד הוא מבקש שיזכירו אצלו את שמו, אצל הרב פינקל בירושלים…

(מתוך  הספר 'בכל נפשך')