אליעזר (לייזר) רוט
כבר שנים לא מעטות מקושר הרה"ג ר' אברהם פוקס בקשר בל ינתק עם ארגון 'דרשו'. רק בשנים האחרונות הוא הפך להיות מוכר בציבור, בזכות ההרצאות, השיעורים והסיפורים שהוא מקליט וכותב בפלטפורמות הפרסום השונות של 'דרשו', אבל עוד קודם לכן הוא היה עסוק במלאכת הקודש לזיכוי הרבים, במגוון דרכים וצורות.
"כל מה שקשור לזיכוי הרבים מתקבל בברכה", הוא אומר, "זה האלף בית של כל עובד ב'דרשו', ואת זה למדתי כבר מהרגע הראשון שנכנסתי לארגון…".
בין היתר מוסר הרב פוקס שיעורים ב'דף היומי בהלכה' במגוון מקומות ייחודיים, ואפילו בכמה בתי סוהר, כמו כן הוא מקליט אל מול המצלמה את 'הדקה המתוקה' של 'דרשו', במסגרתה הוא מספר מדי יום סיפור קצר בעניין הנוגע ל'דף היומי' של אותו יום, או ווארט יפה וחידוד נחמד הקשור לאותו הדף.
בנוסף מקליט הרב פוקס בקביעות את תוכנית 'לקראת שבת' המצולמת עם הרב שלום יכנס שליט"א תוכנית בעלת פופולריות רבה שמזוהה כ'שלום ר' אברהם שלום ר' שלום' על שם הפתיח של התוכנית. מדי יום הוא מקליט בקו השיעורים של 'דרשו' את עיקר התכנים של הניוזלטר היומי 'הפותח', כמו"כ מגוון תוכניות עם אביו המחנך הנודע הגה"ח ר' צבי פוקס שליט"א בעניני חינוך בפלטפורמות השונות של דרשו ועוד.
"בל"ג בעומר האחרון נסעתי כמו כל עם ישראל לצפון הארץ. בשבת הסמוכה לל"ג בעומר זכיתי להסתופף בבית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, בבית המדרש הלעלובאי שבעיה"ק צפת.
"ישבתי שם בבית המדרש, אחרי התפילה, והנה אני רואה יהודי שאינו מחסידי לעלוב, מעלעל בעלון 'לקראת שבת', אותו עלון שבו אני כותב לא פעם מאמרים על פרשת השבוע, הכוללים סיפורים מגדולי ישראל ומסתם יהודים 'פשוטים' שמגלים גדלות וכוחות נפש ברגע של מבחן.
"היהודי הזה מעלעל קצת בין דפי הגיליון ו… עוצר בדיוק במאמר שאני כתבתי. אני עוקב אחריו בעיני, ורואה שהוא שוקע בקריאה ושוכח עולם ומלואו.
"אחרי זמן מה, לא הצלחתי להתאפק. "נו, מה אתה אומר? עלון יפה, אה?".
"הוא משיב לי בהתלהבות: "בוודאי. אני כל שבוע משיג את העלון וקורא מתחילה ועד סוף. משהו מיוחד! הנה למשל הרב אברהם פוקס, תראה איזה יופי הוא כותב, סיפורים מקוריים אחד אחד…".
"כנראה לא הצלחתי להסתיר את החיוך שבע הרצון שהתפשט על פני, כי היהודי הסתכל עלי פתאום בחשדנות ומיד קפץ: "רגע… זה אתה! נכון? אתה הרב פוקס???".
רגע ,אני סקרן במיוחד לדעת משהו אודות סיפור אחר שכתבת בעלון…
"היה זה סיפור על מוכר במכולת בטבריה, לשם נקלעתי באחד ממסעותי למען זיכוי הרבים במסגרת עבודתי ב'דרשו'. אותו מוכר סיפר לי שהוא היה להוט אחרי הכסף, עד שפעם אחת נכנס זקן אלמוני למכולת שלו, שילם לו שלושים אלף שקלים, ישב בצד ואמר תהילים וכל קונה שהגיע לעשות חשבון, יצא מהמכולת בלי לשלם שקל אחד בודד על האוכל, עד שהגיעו הקניות לסך של שלושים אלף שקלים.
"המוכר אמר אז שהוא לא יודע מי הוא אותו יהודי זקן, ואין לו מושג למה הוא חילק ככה את הכסף, אבל הוא כן יכול להעיד על עצמו שאותו יום שישי שינה לו את החיים, ומאז הוא מתייחס לכסף בפרופורציה הראויה, ואינו מוכן לאבד את העולם הבא והעולם הזה שלו, את כל בריאותו וחיי המשפחה שלו רק כדי להרוויח כמה שקלים נוספים…
"שואל אותי היהודי בבית הכנסת הצפתי, "אולי אחרי שפרסמת את הסיפור נפתרה התעלומה והתברר לך מי הוא אותו יהודי?".
"לשמחתי יכולתי להשיב לו בחיוב, כי מיד אחרי שפרסמתי את אותו סיפור, פנה אלי יהודי ירושלמי ואמר לי שמדובר בלא אחר מאשר הצדיק הנודע רבי אשר פריינד זצ"ל. לדבריו, רבי אשר נוהג היה לחלק בירושלים מזון לשבת בעשרות אלפי שקלים מדי שבוע, אבל באותו השבוע היה זה ל"ג בעומר הסמוך לשבת, ומאחר והיה במירון בל"ג בעומר, הוא נקלע לטבריה ביום שישי, וידע שלא יהיה בשבת בירושלים. בשל כך החליט רבי אשר זצ"ל, לחלק מזון לאנשים בטבריה, והדרך שבה בחר לעשות זאת היתה באמצעות תשלום מראש לבעל המכולת שיפטור את הלקוחות שלו מתשלום על הקנייה".
"לא פעם מגיעים אלי אנשים עם סיפור לא גמור, חצי סיפור. הם לא יודעים את החצי השני ומקווים שאני אפרסם אותו ואולי כך יתבררו הפרטים הנוספים. זה בערך מה שקרה לסיפור עם בעל המכולת והצדיק רבי אשר פריינד, לא תמיד זה קורה.
"לא מזמן פנה אלי חבר המתגורר באחת ממדינות אירופה, ומתפלל בקביעות בבית הכנסת הקרוב לביתו. הוא מספר על תעלומה של ממש, שמתחוללת במקום בשלוש השנים האחרונות.
"מדי יום מגיעה מעטפה לבית הכנסת, ובתוכה שטר של עשרים שקלים ישראלים. המעטפה נשלחת בכל פעם מארץ ישראל, ויש עליה בול ששוויו שבעה שקלים ו-60 אגורות – יותר משליש מהסכום שנמצא בתוך המעטפה.
"היהודי ביקש ממני שאנסה לחקור ולגלות מהיכן מגיעה אותה מעטפה, מי הוא אותו תורם אלמוני ששולח להם כל יום, אבל כל יום בלי להחסיר אף יום, מעטפה, ובה 20 שקלים. הם בעיקר סקרנים לדעת למה האיש הזה לא שולח את הכסף במרוכז כדי לחסוך את העלויות של הבולים.
"פניתי ל'דואר ישראל' וניסיתי לבדוק אם יש דרך להתחקות אחר המקום ממנו מגיעות המעטפות, אבל הם הבהירו לי שאין אפשרות כזאת, והם רק יכולים לומר לפי החותמת שמופיעה על המעטפה, שהיא עוברת דרך מרכז המיון בעיר מודיעין, אבל מדובר במרכז מיון שבו ממיינים דואר של מאות אלפי ישראלים ואולי אפילו מיליונים…
"עד היום לא הצלחתי לפתור את התעלומה הזאת, והמעטפות עם עשרים השקלים ממשיכות לזרום בקצב קבוע, כל יום מעטפה ובה שטר של עשרים שקלים!
"אז אני לא יודע ולא יכול לומר מי שולח את המעטפות הללו, אבל אולי התורם האלמוני יקרא את הדברים, ויספר מה עומד מאחורי זה. אבל אני יכול לומר לך דבר אחד, לספר סיפורים זאת מלאכה מאתגרת ומרתקת כאחד, וכשמצליחים לעשות אותה באופן של זיכוי הרבים – אין דבר יותר מושלם מזה!
"לא מזמן פגש אותי יהודי שסיפר לי שאצלם בשיעור 'הדף היומי', פותחים את השיעור עם 'הדקה המתוקה' של אותו יום, מן יוזמה של המגיד שיעור שרוצה לגרום למשתתפים להגיע בזמן והם יודעים שאם הם יאחרו בדקה, הם יפסידו את 'הדקה המתוקה'. מסתבר שזה מצליח, והם משתפים פעולה עם זה, זה כמון מאוד מחמיא לי, אבל גם מחייב אותי מאוד, וזה בהחלט לחץ לא קטן למצוא לכל דף את הקטע הכי מתוק שיכול להיות, כדי שלאנשים יהיה טעם של עוד, וירצו ללמוד את הדף היומי".