באיזה אופן מותר לסכך בשפודים וארוכות המיטה? │ האם מותר לסכך בצמר גפן? │ ומדוע אסור לסכך בחבלים של פשתן?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות סוכה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרכ"ט סעיפים ב' – ה']
סכך העשוי מדבר המקבל טומאה
בסעיף הקודם מבואר שסכך צריך שיהיו בו שלשה תנאים:
א. גידולי קרקע.
ב. אינו מחובר.
ג. אינו מקבל טומאה.
ובעניין זה שאינו מקבל טומאה אומר השולחן ערוך, שדבר שמקבל טומאה, כגון שפודים, וארוכות המיטה, וכל הכלים, אין מסככים בהם, ושפודים היינו של מתכות, אבל של עץ, אינם מקבלים טומאה אפילו מדרבנן, כיוון שהם פשוטי כלי עץ (וקשה על זה, אם כך שמדובר בשפודים של מתכות, מדוע צריך להגיע לכך שלכן הם פסולים לסיכוך משום שאינם מקבלים טומאה, תיפוק ליה שלכן הם פסולים לסיכוך כיוון שהוא לא צומח מהארץ, וזה הרי מבואר בסעיף הקודם, שמיני מתכות אין מסככים בהם, כיוון שזה לא דבר הצומח מן הארץ, אלא זה הארץ עצמה? ומבאר המשנה ברורה, שמדובר בשפודים של עץ והוא מן הארץ, אלא שבראשיהם יש קצת ברזל, ובאופן כזה, גם העץ מקבל טומאה על ידי הברזל שבראשו, ולכן גם העץ פסול לסיכוך.) וארוכות המיטה, אע"פ שהם של עץ, והם כרגע לא מיטה שלימה והם במצב שאינם מקבלים טומאה באופן עקרוני, אבל מכיוון שפעם הם היו מיטה שלימה, הם פסולים לסיכוך, וכל הכלים לא מסככים בהם, ומבאר המשנה ברורה, שכוונת הדבר הוא, שאפילו דבר כזה שמקבל טומאה רק מדרבנן, לא מסככים בו, ואפילו שאותם כלים הם כרגע שבורים ואינם מקבלים טומאה מפני שאין בהם שיעור קבלת טומאה, בכל זאת, מכיוון שפעם אחת הם היו ראויים לקבלת טומאה, גזרו בהם חכמים שלא לסכך בהם לעולם, אבל כלים שאפילו כאשר הם שלמים הם לא היו מקבלים טומאה אלא מדרבנן, אם נשברו אחר כך, מותר לסכך בהם וחז"ל לא גזרו בזה.
סכך העשוי מפשוטי כלי עץ
אדם שסיכך את הסוכה בחיצים שאין להם בית קיבול, הם פשוטי כלי עץ ואינם מקבלים טומאה, ולכן הסוכה כשרה, ואם פעם אחת הם היו בברזל, פסולים, אפילו אם אחר כך הוציאו אותם משם, שמכיוון שפעם אחת הם היו ראויים לקבל טומאה, נשאר עליהם שם פסול, וקנים הנבראים חלולים, אפילו שיש להם בית קיבול, אינם מקבלים טומאה, כיוון שהם לא נעשו לקבלה, ולכן מותר לסכך בהם, או בצינור שלא נעשה לקבלת מים, כי המים רק עוברים שם ואינם מכונסים קצת, וכן כל כלי עץ שהוא קצת רחב שאפשר להניח עליו דבר, הוא מקבל טומאה מדרבנן, ולפי זה יש נידון במעדר ומגרפה, שבאופן עקרוני יש בהם בית קיבול, האם מותר לסכך בהם כשנשבר, יש צד לומר, שכאשר זה נשבר, זה כבר לא מקבל טומאה, אבל יש צד שני, שכיוון שפעם זה היה מקבל טומאה, אסור, ואומר המשנה ברורה, שכיוון שגם כאשר זה היה שלם זה היה מקבל טומאה רק מדרבנן, אין לגזור בנשברה, ואם סיכך בחיצים שיש בהם בית קיבול, הסוכה פסולה.
סיכוך סוכה בפשתן וצמר גפן
אדם שסיכך את הסוכה בפשתן שלא נידק ולא ניפץ, כשרה, שזה עץ בעלמא, ואם נידק וניפץ, פסולה מדרבנן, כיוון שאין צורתו עומדת עליו, וממילא זה נראה שהוא לא מגידולי קרקע, טעם נוסף, מכיוון שראוי לשים אותם בתוך כרים וכסתות ואז יקבלו טומאה, אז גם בנעורת שברי גבעולים שמנערים מהפשתן, לא מסככים בו, כי גם ממנו ראוי למלא כרים וכסתות, ולפי זה גם בצמר גפן לא מסככים, טעם נוסף, שמכיוון שזה קרוב למצב של טוויה, גזרו חז"ל שלא לסכך בו, ולפי טעם זה, בצמר גפן וקנבוס שאינם מקבלים טומאה כלל, לא שייך בזה הגזירה, ויש להחמיר.
סיכוך סוכה בחבלים של פשתן
אדם שסיכך בחבלים של פשתן, הסוכה פסולה, אבל אם סיכך בחבלים של גמי ושל סיד, הסוכה כשרה, ומבאר המשנה ברורה, שאפילו שאינם מקבלים טומאה שהרי אינם כלי, בכל זאת נשתנה צורתו ואינו נראה גידולי קרקע, ופשוט שכך הדין הוא בחבלים של קנבוס.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א