שח הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א: בכנס גדול שהיה לאחרונה בישיבת מיר, נשא דברים הגאון ר' מיכל זילבר שליט״א בנושא – איך מודים להקב״ה.
הוא נתן דוגמה, למשל, אחד שרוצה להחזיר טובה לאחד מגדולי ראשי הישיבות. מה ייתן לו? הרי הוא לא צריך אותו… אבל תמיד יש לו ילדים שאפשר לעזור להם, ובכך שעוזרים לילדים שלו – מכירים לו טובה. לקדוש ברוך הוא – אמר רבי מיכל שליט"א – יש הרבה ילדים שצריכים אותנו! צריך להתמסר לשני ולדאוג לו.
הוא סיפר על הגאון ר' אברהם גניחובסקי שנסע פעם בהסעה, והיה לידו בחור מאורס, והבחור ביקש ממנו: כבוד הרב, אני חתן ואני צריך לומר דרשה בשבע ברכות, אולי הרב מוכן לשמוע אותי… בבקשה! ענה ר' אברהם. הבחור אמר את הדבר תורה, ור' אברהם אמר לו בצורה יפה, שלא כ״כ מתאים להגיד את זה בשבע ברכות – "אבל תעשה לי טובה", הוסיף ר' אברהם, "בא וננסה להכין דבר תורה שנינו ביחד על שבע ברכות, שגם יתאים לאומרו בציבור. בא ננסה…"
ואז ר' אברהם סיבב שהבחור יגיד מעצמו את מה שר' אברהם רצה שהוא יגיד… (זה היה חכמה של ר' אברהם) והם הכינו יחד דבר תורה יפה, והבחור נהנה. אח״כ אמר לו ר' אברהם: "דיברנו על כ״כ הרבה נושאים, אני מפחד שאשכח את הסדר של הדברים. אולי נחזור יחד, ואתה תכתוב לי את זה… כך זה יעזור לי לזכור". וכמובן הבחור התיישב לכתוב את הכל. לאחר מכן אמר לו ר' אברהם: "אתה יודע מה? במקום לתת לי את זה עכשיו, עדיף שבינתיים זה יישאר אצלך ותוכל לחזור על זה, ואחר כך תתן לי"… זה נקרא לחשוב על השני. להרגיש את השני.
אמר לי הגרא״ש ליפשיץ שאמר לו מרן ראש הישיבה זיע״א, שלהג״ר אברהם גניחובסקי היו הרבה מאד מעלות. אך מעלה נדירה אחת היתה לו שקשה למצוא: ראו אצלו בחוש את מה שכותב ר' יצחק מואלוז'ין בשם אביו ר' חיים (בהקדמה לנפה״ח) ״כי האדם לא נברא אלא להועיל לאחריני״.
היה פעם סיפור מעניין בביהכ״נ 'משכנות יעקב'. ר' אברהם מסר שם שיעור, ובאמצע אמר לו גאון אחד איזה ביאור הלכה. ר' אברהם – אורו עיניו. "יישר כח! בשביל זה היה כדאי לי לבא לפה ממרחקים! כמה הארת לי את העיניים, אני חייב לך הכרת הטוב!"… כך אמר לו ר' אברהם בפני כולם, וכמובן כולם התפעלו ממנו.
לאחר השיעור, אמר התלמיד שליווה את ר' אברהם לאותו גאון: "אתה חושב שחידשת לו משהו?!… בא תראה בספר שלו שהוא מביא את מה שאמרת לו"… הוא רצה לתת הרגשה טובה, בפרט כשזה בציבור. יש עוד הרבה סיפורים, שהוא לא חשב על עצמו. רק להועיל לאחריני, והוא זכה להיות ענק שבענקים.
הייתי פעם בישיבה של הגאון ר' אי״ש גריינימן שליט״א בכפר גנים, והוא סיפר לי מעשה שהיה עם בחור בישיבתו, והבחור אח״כ אישר לי את הסיפור: לבחור ההוא היו פנים עקומות, עד היום יש לו פנים ממש עקומות! והוא לקח מין במינו. לאשתו גם יש פנים עקומות. לפני שנכנס לישיבה הוא היה בצבא, הוא היה בדרגה בכירה שם, והצבא נתן לו אישור רפואי לעשות ניתוח קוסמטי לחזור להיות בריא ושלם ככל האדם.
כולם שמחו, חוץ ממנו. הוא אמר: בשום אופן אני לא עושה את הניתוח! וכמה שניסו להסביר ולשכנע אותו – הוא לא הסכים. קרא לו ר' אברהם ישעיה ושאל אותו: למה לא?
אמר לו אותו אחד: הרב, זה כ״כ פשוט. היום כשאני בבית עם פנים עקומות, גם אשתי מרגישה בנח, זה מין במינו… שנינו כאלה, אבל אם פתאום אני אהיה יפה והיא תישאר עם פה עקום – היא תרגיש כל כך מבוזה ומושפלת. אני לא אעשה לה את זה! כדאי לי להישאר כל החיים עם פה עקום ולא לעשות לה את ההשפלה הזאת.
ומה אומר הקב״ה?… ראו בריות שבראתי בעולמי, כמה נאים מעשיהם! מי כעמך ישראל… בואו גם אנחנו ונחשוב קצת על השני.
(גיליון 'ארחות חיים')