אליעזר (לייזר) רוט
את שנות ילדותו ובחרותו עשה הג"ר יוסף ברמן, בצלו של הסבא הגדול, רבינו הגר"י גלינסקי זצוק"ל. מאז ועד עתה הוא צועד לאורו, ופיו אינו פוסק מלחזור בכל עת מצוא את מיטב הווארטים, המשלים, הרעיונות, וכמובן הסיפורים המאלפים ששמע מפי סבו.
אמו של הרב ברמן הלא היא הרבנית ברמן תחי', בתו הגדולה של רבי יעקב. גם לאחר נישואיה התגוררה בקרבת הוריה, ובהמשך כשעברה דירה בשל אילוצי המקום והזמן, הטריח רבי יעקב גלינסקי את עצמו ועבר גם הוא דירה בעקבותיה בתוך בני ברק, כדי להיות קרוב אליה ולילדיה.
"סבא היה מתפלל שחרית כוותיקין", מספר הנכד בשיחה עם 'בית היין', "בשבתות הוא היה חוזר הביתה, עושה קידוש ויושב לסעודת שבת, ולאחר מכן היה יושב ללמוד כדרכו בקודש. כשהגיע השעה שבה אנחנו היינו סועדים את סעודת השבת, לאחר שהתפללנו שחרית מאוחר יותר, הוא היה בא לביתנו, יושב עם הורי שיחיו, ואיתנו, הנכדים, ופיו היה שופע סיפורים ומשלים למכביר.
"אלו זיכרונות הילדות שלי", הוא מוסיף, "ואני מודה ומהלל לקב"ה על כך שזכיתי לגדול בצלו של סבא, שהיה משפיע עלינו יראת שמים בכמויות נדיבות, עם תמימות בעבודת ה' ועם הערכה אינסופית לתורה וללומדיה".
גם אחרי נישואיו הרב רבי יוסף, קרוב מאוד לסביו, הביקורים היו תכופים מאוד וגם השיחות הטלפוניות.
אין זה פלא, אם כן, שכשאנחנו מתקשרים אליו ומבקשים לשמוע כמה משלים ורעיונות מאת הסבא, המתאימים לימי בין המצרים, לא היה צריך הנכד אפילו לחשוב לרגע ולהכין את עצמו. הוא שופע אמרות טהורות ומחזקות ששמע מפיו של הסבא, ומוכן להוסיף עוד ועוד ככל שנבקש.
"האמת שסבא היה איש מאוד מעניין, עם ניגוד מאוד חזק לכאורה. מצד אחד הוא היה אפוף צרות. מגיל צעיר הוא התייתם בשואה, נדד למרחקים, הועבד בכפייה בסיביר, לאחר מכן התגלגל במחנות פליטים, סבל רדיפות גם בארץ, וגם לאחר שבא אל המנוחה והנחלה קפץ עליו רוגזם של בניו היקרים, שני בנים שכל בחייו.
"היו לו את כל הסיבות שבעולם להיות בדיכאון עמוק ומתמשך. אנשים רבים שחוו את המצבים הללו אכן שקעו בדיכאון, אבל הוא לא רק שלא שקע בעצב ובדכדוך, אלא שתמיד היה שמח ומאושר.
שאלתי אותו: "סבא, איך אתה מצליח? איך אפשר להתנער מכזה אבל?
"ענה לי סבא ברוב חכמתו תשובה ניצחת ומלאה אמונה פשוטה ותמימה. "הקדוש ברוך הוא הציל אותי מגיא צלמות, זיכה אותי לשאת אשה, להקים בית ולהביא לעולם לא פחות מ-13 ילדים.
"אני שואל אותך נכדי היקר, אם היה הקב"ה נותן לי רק 11 ילדים, הייתי בא אליו בטרוניה? אם שני בני אלו לא היו נולדים בכלל, היתה לי סיבה לכעוס על הקב"ה חלילה? בוודאי שלא. 11 ילדים זה בהחלט מספר מכובד לכל הדעות, זאת משפחה לתפארת.
"בא הקב"ה והוסיף לי עוד שני אוצרות יקרים על אותם 11, הוא נתן לי שני ילדים נוספים, צדיקים ויראים, ילדים שאהבתי אותם אהבה עזה והחיו את נפשי ממש.
"אז בגלל שהם ניתנו לי ל-50 שנה בלבד, אני צריך להתלונן? אדרבה, אני צריך לשמוח ולהודות לקב"ה. אני צריך לומר לו יישר כח! הוא נתן לי אוצרות כאלו יקרים והשאיר אותם אצלי במשך עשרות שנים!!! ככה אני מסתכל על זה".
מעז יצא מתוק
"לא זו בלבד", ממשיך הנכד רבי יוסף לספר. "לסבא היה סיפור שהוא תמיד היה מספר, ושממנו למד מוסר השכל חזק מאוד לכל מאורעות החיים.
"כשהייתי צעיר לימים, גדלתי בבית מלא כל טוב", סיפר סבא, "מצבה הכלכלי של משפחתי היה טוב יותר ממצבם של רוב היהודים בפולין, ארץ מולדתי.
"ובכל זאת, החלטתי להרחיק נדוד ולהגיע עד ביאליסטוק, כדי ללמוד תורה בישיבת נובהרדוק. כשפרצה המלחמה, באו הרוסים ולקחו אותנו בשבי, אסרו אותנו ושלחו אותנו לסיביר.
"במשך שנים הייתי שם, בסיביר הקפואה, עברתי מה שעברתי והתקופה לא היתה קלה בכלל", הוא סיפר, "בכל אותה תקופה היה משהו שהפריע לי. משהו שלא הבנתי. הרי אני הקרבתי קרבן עצום, עזבתי את משפחתי ואת התנאים הטובים, הרחקתי ונדדתי למקום תורה כשעל הדרך ויתרתי על הנאות העולם הזה.
"במקום שמשמים ישלחו מלאכי רחמים שילוו אותי לכל מקום, במקום שישפיעו עלי שפע טובה וברכה, שלחו אותי לסיביר. זו תורה וזו שכרה???
"אבל אחרי שנים, כשיצאתי מסיביר, התברר לי שברחבי אירופה כולה מתנהלת מלחמה איומה ושמיליוני יהודים נלקחו להשמדה, בכללם גם הורי וכל בני משפחתי. הבנתי שמי שנשאר בביאליסטוק לא נשאר בחיים. הנאצים הארורים רצחו את כולם.
"פתאום הבנתי שאכן ליוו אותי מלאכי רחמים, כשלקחו אותי לסיביר נתנו לי את חיי במתנה.
"מאז למדתי לדעת שכל מה שהקב"ה עושה איתי זה לטובה. גם אם אני לא רואה, גם אם אני לא מרגיש את זה כרגע, אני יודע ומאמין ובטוח שהקב"ה חשבה לטובה ואני מודה לו בכל לבי".
לא נשאר חייב
"את הרעיון הזה היה סבא זצ"ל מסמיך לסיפור של רחל ולאה. הרי לאה כעמדה ללדת ילד שביעי, עשתה חשבון שאם כך לרחל יהיה רק בן אחד והיא תהיה פחותה מהשפחות, עמדה וביקשה רחמים ונולדה לה דינה.
"עברו שנים, ותצא דינה לראות בבנות הארץ ואירע מעשה שכם בן חמור. לכאורה היתה לאה צריכה לתהות ולשאול, זו תורה וזו שכרה? זה השכר שלי? הרי אני התחננתי שזו תהיה בת כדי שלרחל יהיו שני בנים, למה זה מגיע לי?
"לא זו אף זו, כתוב במדרש שדינה נתעברה וילדה בת שהיתה בתו של שכם, והיו השבטים מרחקים אותה ולא רצו את קרבתה כי הוא בתו של שכם בן חמור. עד כדי כך שיעקב אבינו נאלץ לשלח אותה עם הקמיע שקשר לצווארה כידוע.
"זה השלב שבו לאה אמורה לצעוק על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה. הרי אני ויתרתי וביקשתי והתחננתי שיהיה לאחותי טוב ולמה בדיוק בילדה הזאת לקיתי כל כך בכזאת צרה גדולה?
"אבל סופה של הילדה, שהיא הפכה לבת בית אצל פוטיפר והיא אסנת בת פוטיפרע שאותה לקח יוסף לאשה וממנה נולדו לו שני בניו מנשה ואפרים.
"ומה אומרת התורה על מנשה ואפרים? כראובן ושמעון יהיו לי. הם הפכו להיות שני שבטים. כלומר, לאה ויתרה על שבט אחד, השבט השביעי וקיבלה בתמורה שניים! שמונה שבטים באו מלאה, גם ששת הבנים שלה ושם שני הבנים של יוסף שהיו הנינים שלה.
"ואיך התגלגל כל זה, דווקא ממעשה שכם ודינה, דווקא מזה שהשבטים ריחקו את בתה של דינה, דווקא בגלל כל מה שהיה לכאורה רע, משם בא השכר הגדול וללאה שזכתה ששני שבטים שלמים נוספים מעם ישראל יצאו מזרעה…
"על זה אומר התנא באבות: נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. לא משנה אם אתה רואה את זה או לא, את השכר שלך אתה תקבל, על זה אין שום ויכוח".
שווה להשאיר אצלו
"עוד היה סבא אומר בעניין זה, שגם אם נראה לנו שהקב"ה לא שילם לנו את השכר, עדיין זה משתלם.
"הוא היה מטעים את הדברים בסיפור שאירע עמו בצעירותו, עוד לפני המלחמה. סבא היה מרכז את פעילות הת"ת בישיבה, כל העזרה לחתנים סיוע ברכישת ביגוד ובמימון הוצאות החתונה.
"לשם כך הוא היה צריך לגייס כסף, וחלק ניכר מהפעילות של גיוס הכספים היתה מתבצעת כמובן ביום הפורים.
"היה שם בביאליסטוק יהודי עשיר מאוד", סיפר סבא, "שאמרו עליו שהוא נותן לכל מי שפושט יד בפורים, סכום מכובד מאוד של 50 רובלים. אבל כמובן שהוא נותן לכל אחד רק פעם אחת, אי אפשר לבוא אליו כמה פעמים באותו יום.
"החלטתי שאני אבוא אליו מוקדם בבוקר, קודם כל נקבל את הנתינה ההגונה של 50 רובלים, ולאחר מכן נראה מה לעשות אולי אוכל לקבל פעם נוספת…
"הגעתי בבוקר, נכנסתי לבית, הוא קיבל אותי בחביבות ובכבוד, שמע את בקשתי ונתן לי 50 רובלים. שרנו ושמחנו והחלטתי שאני עושה תרגיל קטן… התכופפתי ארצה כאילו כדי להרים משהו, ואפשרתי לדרכון שלי להחליק מהכיס על הרצפה.
"יצאתי מביתו והמשכתי להתדפק על דלתות של יהודים אחרים, ורק אחרי כמה שעות חזרתי לביתו של העשיר.
"השומר בפתח ראה את הבחור נמוך הקומה ומיד זיהה אותי, כמה עוד בחורים יש שהם נמוכים כל כך??? "היי אתה", הוא קרא לעברי, "כבר היית כאן היום, אתה לא יודע שכל אחד מקבל רק פעם אחת 50 רובל? אין לא יכול להיכנס שוב!".
"הסברתי לשומר שלא באתי לבקש כסף. אני כאן רק כדי לקחת את הדרכון שלי שנפל לי, ואני חושב שאולי הוא נפל כאן. בלי הדרכון אני לא יודע מה אעשה… הוא חייב להכניס אותי כדי לאפשר לי לחפש את הדרכון!
"השומר הבין את חשיבות העניין, והכניס אותי פנימה, ומיד כשהגעתי פנימה זיהה אותי בעל הבית העשיר ואמר לי, הו… הנה אתה. איבדת את הדרכון שלך פה. הנה מצאנו אותו ושמרנו אותו בצד. הא לך הדרכון, תיזהר שלא לאבד אותו…
"אדהכי והכי כבר אמרתי כמה דברי תורה, ושרנו ורקדנו עוד קצת, ובעל הבית הושיט את ידו ונתן לי 50 רובלים נוספים… הסברתי לו שהוא כבר נתן לי בפעם הקודמת, אבל הוא התעקש… "אם כבר הגעת לביתי פעם נוספת, כנראה שגם מגיעה לך נתינה נוספת של 50 רובלים נוספים.
"אין צורך לומר שלא התעקשתי יותר מדי, ואחרי שהעשיר הפציר בי קצת, פשטתי את ידי ולקחתי את הכסף בשמחה גדולה.
"כשיצאתי משם, אמרתי לחברים, אתם רואים? כשאתה נמצא בביתו של עשיר נדיב, תמיד כדאי לשכוח שם משהו, להשאיר אצלו משהו. הנה, ראו והיווכחו! אני השארתי אצלו את הדרכון וקיבלתי עוד 50 רובלים.
"ועכשיו צריך לעשות קל וחומר. אם אצל העשיר הנדיב שהוא בשר ודם, ויש גבול לכסף שלו, ובכל זאת שווה להשאיר אצלו משהו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשמדובר בקב"ה בכבודו ובעצמו, שלנדיבות שלו אין קץ, ואין גבול לאוצרות הכסף והזהב שלו, והוא יכול לתת שוב ושוב ולא יחסר לו כלום, על אחת כמה וכמה שכדאי לנו להשאיר אצלו משהו, שהוא יהיה חייב לנו כביכול, כי אם הקב"ה חייב לנו, המשמעות היא שכשהוא יחזיר לנו את החוב, זה יהיה עם תוספת כהנה וכהנה.
"על זה היה מרנא החפץ חיים הקדוש אומר: כשיש אמונה, אין קושיות, וכשאין אמונה חלילה, אז אין תירוצים… מי שמאמין, אין לו קושיות בכלל. הוא יודע בוודאות גמורה שהכל מאתו יתברך, ושמאתו לא תצא הרעות. זה נכון לאדם הפרטי וזה נכון כמובן גם לכלל ישראל, גם כשעבר עלינו מה שעובר, גם כשאנחנו מתאבלים על חורבן הבית ועל הצרות שאירעו לעם ישראל במשך הדורות, אנחנו צריכים לדעת ולזכור היטב, שכל מה שעושה הקב"ה הכל טובה, ואנחנו יודעים שיום יבוא וגם נוכל לראות בעינינו שהקב"ה מנהל את עולמו בחסד וברחמים, גם אם לא תמיד החסדים גלויים לעינינו".