אליעזר (לייזר) רוט
בשבת הקרובה, צפוי בנם בכורם של השכנים שלנו לעלות לתורה, אחרי שהשבוע חגג את בר המצווה שלו.
השמחה של משפחתו כמובן גדולה מאוד, וגם אנחנו כשכנים התבקשנו לתרום תרומה צנועה למענה: "אתם הרי נוסעים אחת לחודש להורים של בעלך", אמרה השכנה לאשתי, "אולי תוכלו לנסוע דווקא בשבת פרשות 'מטות מסעי', ותיתנו לנו את הדירה כדי שנוכל לארח את חמי וחמותי יחד עם אחת מגיסותיי וילדיה?…".
האמת שזה לא כל כך הסתדר, כי התורנות אצל ההורים מסתבכת וקיווינו לנסוע לשבת דווקא בבית הזמנים כדי שנוכל להישאר עם הילדים בביתם כמה ימים לצורך החלפת אווירה.
ובכלל, כשנוסעים לשבת להורים, זה קצת פוטר אותנו משטיפת ומירוק הבית לכבוד השבת.
ואם לא די בכל אלו, מדובר בשבת הצמודה לתשעת הימים, ואחריה לא נוכל לכבד את המצעים והמגבות עד אחרי תשעה באב…
בקיצור, בלאגן לא קטן.
נוות ביתי הצדקת הסכימה איתי לגבי כל הקשיים הללו אבל הדגישה את חשיבות מצוות הכנסת אורחים: "אם לא ניתן להם את הדירה, אני לא יודעת אם הם ימצאו מקום אחר לארח את הסבא והסבתא של חתן בר המצווה, זה תלוי בנו אם השמחה שלהם תהיה שלמה או שהם ישמחו רק באופן חלקי…".
כשמציגים את זה ככה, כל השאלות נעלמות, ואכן הודענו להם שנשמח למסור להם את הדירה לשבת, ואנחנו נארוז את המטלטלים וניסע אחר כבוד לבית ההורים.
אחד האחים שלי התנדב לעשות את השבת בבית ההורים במקומי, ואנחנו נשארנו בשבת פרשת פנחס בביתנו.
והנה בצהרי יום השבת מגיע הילד בן החמש, ומדווח על מים המציפים את מרפסת השירות…
"מה כבר עשית?…", שאל אחיו הגדול בחשדנות לא מוסתרת, "אני מקווה ששפכת מים ולא שתייה מתוקה…".
כשהגענו לבדוק האם אכן כדבריו חשכו עיניו. המרפסת היתה מוצפת מים, והתברר שצינור של השכנים מעלינו, העובר דרך מרפסת השירות שלנו, נסדק קלות, וכמות נכבדה של מים יצאה ממנו בששון ובשמחה.
מיהרתי לרדת במדרגות, אל מקום משכנם של שעוני המים והתחלתי לסגור את הברזים ולפותחם בזה אחר זה, עד שמצאנו את הברז הרלוונטי, וזרימת המים הלכה ופחתה אט אט.
השלב הבא היה לגרוף את המים שבנס לא יצאו ממרפסת השירות בגלל שהיא במפלס נמוך מעט משאר חלקי הבית. עוד רגע קט והמים היו גולשים החוצה ומציפים את הבית כולו.
גרפנו וגרפנו משך דקות ארוכות עד שהצלחנו להשתלט על ההצפה, חלצנו את הנעליים הרטובות וישבנו לנוח.
ואז… אחרי שסיימנו לגרוף את כל המים, נפל האסימון…
מה היה קורה אם לא היינו מוכנים לעשות איתם חסד? אם היינו עונים לשכנים שהתורנות שלנו בבית ההורים היא דווקא בפרשת פנחס ושאנחנו לא רוצים לפספס את חופשת בין הזמנים בביתם, השכנים לא היו כועסים עלינו. לא היינו עושים להם שום עוול בכך.
אבל היינו גורמים לעצמנו לנזקים חמורים מאוד.
חשבנו שאנחנו עושים איתם חסד, שאנחנו מוותרים למענם.
אבל האלוקים חשבה לטובתנו. עשינו חסד קודם כל עם עצמנו, והצלנו את עצמנו מנזק כספי כבד מאוד שהיה יכול להיות מנת חלקנו אם המים היו עולים ומציפים את הבית כולו.
זה עורר אותנו לחשוב על זה קצת יותר לעומק ולהבין שתמיד שאדם עושה חסד עם זולתו, הוא קודם כל עושה חסד עם עצמו. לפעמים אנחנו רואים את זה בחוש ולפעמים לא, אבל תמיד תמיד גמילות חסדים עם הזולת מיטיבה עם גומל החסדים עצמו.