מספר הרב יצחק אלחנן גיברלטר ז"ל בזכרונותיו:
בקובנה פעלה במלוא עוצמתה אגודת 'מזהירי שבת'. אגודה זו הופעלה בהתנדבות על ידי אנשים יראים, שאחת מפעולותיהם הייתה ללכת בערב שבת לבעלי החנויות בקובנה ולהזהיר על השבת המתקרבת. הם עשו זאת, משום שבימי החורף הייתה השבת נכנסת מוקדם מאד. בסביבות השעה 12.30 בצהריים סגרו את החנויות, ובשעה 1.30 כבר הלכו לבית הכנסת לתפילת קבלת שבת. אנשי אגודת 'מזהירי שבת' עברו מחנות לחנות וזרזו את סגירת החנויות. הם לא הרפו ממלאכתם, ורק כאשר היו בטוחים שכולם סגרו את החנויות, התירו לעצמם ללכת לבית הכנסת.
אגודה זו פעלה תחת פיקוחו המלא של הגאון בעל 'דבר אברהם', רבה של קובנה. ארגון 'מזהירי שבת' ארגן בכל בתי הכנסת בקובנה דרשות שמסרו דרשנים מפורסמים, ונושא השיחות היה בעיקר שמירת השבת. בתי הכנסת היו מתמלאים לאחר סעודת שבת, בפרט בלילות החורף, כאשר בשעה חמש אחר הצהריים היה רוב הציבור לאחר סעודת ליל שבת.
אחד מחברי ארגון 'מזהירי שבת', היה אח אמי, הרב הקדוש רבי שבתי כגן הי"ד. הוא היה אף אחד הדרשנים הגדולים. פיו היה מפיק מרגליות. הוא היה דורש בליל שבת בשלושה בתי כנסת בעיר. כשסיים לדרוש בבית כנסת אחד, עבר לבתי כנסת נוספים, שהיו מלאים בשומעים. לפני הדרשה, היה דודי נוהג לפנות לאבי ולפרט באוזניו את מה שהוא רוצה לומר בדרשה. לאחר הסכמת אבא, היה הולך ודורש.
בקובנא היה יהודי צדיק בשם רבי בערצ'יק. הוא היה אדם בודד וערירי, ולפרנסתו עבד כסנדלר. הוא היה צדיק בכל מעשיו, ולאחר עבודתו היה יושב בבית המדרש הגדול, ומלבד השתתפותו בשיעורי התורה היה אומר תהילים במתיקות. רבי בערצ'יק היה אחד הצדיקים הנסתרים של קובנה. חשבוהו לסנדלר, מתקן נעליים גלמוד. שאר הפרטים אודותיו לא היו ידועים. רבי בערצ'יק היה מפעילי 'מזהירי השבת'. בכל ערב שבת, בפרט בימי שישי הקצרים של הקיץ, היה עובר מחנות לחנות ומזרז את הבעלים לסגור את החנויות מפני כבוד השבת.
ערב שבת אחד, הצדיק רבי בערצי'ק עבר בין החנויות, ואף על חנותנו לא פסח. הוא נכנס לחנות, שהמתה קונים. כשראה אבא את השעה המתאחרת, מיד הכריז שמעתה הוא אינו מוכר סחורה, ומי שמוכרח לקנות נעליים יבוא ביום ראשון מהדלת הצדדית של החנות (לפי החוק העירוני, ביום ראשון היו החנויות סגורות, אך הייתה דלת צדדית, שמי שנזקק בדחיפות לנעליים היה נכנס דרכה וקונה את אשר ברצונו. ליהודים הייתה בכך הקלה גדולה, משום שבאופן זה הייתה אפשרות למכור גם בימי ראשון).
אבא החל לזרז את כולם, והאנשים עזבו אט אט את החנות. באותה עת נכנס הצדיק רבי בערצי'ק וניגש לאבא כדי לזרזו שיסגור את החנות. אבא אמר לרבי בערצי'ק: "אינך צריך לזרזני. אתה יכול לראות שכבר סגרתי את הקופה ושלחתי את כולם מהחנות". ורבי בערצ׳יק אכן ראה זאת. הוא יצא והמשיך לעבור בין החנויות, ואבא סגר את חנותו.
שבת נכנסה, ואנו צעדנו לבית כנסת 'החייטים'. כשחזרנו, ראינו על פניו של אבא עצבות גדולה ושברון לב. גם כשקידש, נראה על פניו דוק של עצבות. הוא אכל מעט מאד, ולא הוציא מילה מפיו. חשבנו שהוא אינו חש בטוב.
אבא סיים במהירות את סעודת השבת, ובירכנו ברכת המזון תוך תמיהה עצומה. בכל שבת, הייתה סעודת השבת בביתנו נמשכת מספר שעות, שהיו מלאות משא ומתן בעומקה של תורה. אם כן, לא פלא שכה התפלאנו על הנהגתו של אבא באותה שבת. בבית היה כלל: מה שאבא עושה – הוא עושה בחכמה ודעת, ואין לשאול על מעשיו.
בדרך כלל, רגיל היה אבא להמשיך ללמוד לאחר סעודת שבת. אולם באותה שבת קם אבא מהשולחן ועזב את הבית. היה זה באמצע החורף. הקור בחוץ היה איום ונורא. כל הדרכים היו מלאות שלג וקרח. אך אבא יצא. ידענו שמשהו קרה, אולם לא ידענו מה הדבר.
לאחר זמן חשבנו, שהדבר קשור לקבלת הפנים של אבא לרבי בערצי'ק הסנדלר בערב שבת. אבא הסתובב בקור העז ובחושך מבלי להתחשב במצבו, שהרי היה אדם חלש מחמת מחלתו. תחילה חיפש את הצדיק רבי בערצי'ק בכל בתי הכנסיות ובכל בתי המדרשות, ולאחר מספר שעות של חיפושים ניסה לברר את כתובת ביתו. משלא קיבל אבא תשובה על כך, היות שהאנשים לא הכירו את רבי בערצ'יק, חזר אבא במר נפשו הביתה. כל ליל שבת לא הצליח להירדם בשל צערו.
באמצע הלילה אבא קם, התלבש והחל לחפש שוב את רבי בערצ'יק בבתי הכנסיות. כעבור זמן מצא את הצדיק יושב ואומר תהילים בבית המדרש החדש. אחי הגדול ר׳ דוב סיפר לי, שאבא לקח את כולנו, ארבעת הבנים, לפני הצדיק לבקש ממנו מחילה. אבא ניגש אליו והתחנן בפניו שיסלח לו.
הסנדלר, רבי בערצ'יק, הביט בו בתימהון, הוא לא הבין מה אבא רוצה ממנו. הפעילות בין אנשי 'מזהירי השבת' הייתה כבוד עצום בעבורו, שהרי הוא חלק מארגון שבראשו עומד הגאון בעל 'דבר אברהם' רבה של קובנה. רבי בערצ'יק התפלא ואמר לאבא: "אינני מבין אותך. הרי קיבלת את פניי בצורה יפה כל כך, הסברת לי שאתה שולח את כל הקונים וסוגר את החנות, ואף ראיתי זאת בעיניי. יצאתי מחנותך כששמחה בליבי. איך אפשר לקבל יהודי בצורה יפה יותר? הלואי שכולם יקבלו אותי כך. אכן לא הייתי צריך להיכנס לחנותך כלל וכלל, משום שראיתי כי זירזת את הקונים ולא המשכת למכור".
אבא השיב לו: "אתה, רבי בערצ'יק, שלוחא דרבנן. אתה שליח של רבה של קובנה, ושלוחו של אדם כמותו. הייתי צריך לכבד אותך כאילו הגאון רבה של קובנה מגיע לחנותי, ואני לא כיבדתי אותך כפי שראוי לכבד שליח של רבנן, וזאת מחמת הטרדה בערב שבת".
אבא המשיך ואמר, שאף בעת סגירת החנות היה עליו להושיב את רבי בערצ'יק על כסא של זהב ולרקוד לפניו, שהרי הוא שליח דרבנן וצריך לכבדו בכבוד התורה. הוא טען ששולחיו הינם גדולי תורה, ואילו היה מגיע לחנות הגאון רבה של קובנה – לא היה מכבדו כך?!
כשרבי בערצ'יק ראה שאבא לא נרגע, השיב: "אני חושב שכיבדת אותי בתכלית הכבוד, ואם אתה מרגיש שלא כיבדתני כפי שנראה בעיניך, הנני מוחל על כך מחילה גמורה". כשהרגיש אבא שהצדיק רבי בערצ'יק התפייס, שב הביתה והשיב את שמחת השבת לביתנו.
חלפה שנה מאז אותו מקרה, והצדיק רבי בערצ'יק הלך לבית עולמו. למעשה, איש לא הכירו, אך כשאבא שמע שהצדיק רבי בערצ'יק נפטר , הוא אחז בידינו – שניים מצידו האחד ושניים מצידו השני – וכך הלכו בני משפחתנו אחר ארונו של רבי בערצ'יק.
בהלווייתו לא היה בתחילה אף מניין אנשים. אבל כל מי שראה את אבינו הצדיק מלווה את הנפטר בדרכו האחרונה, הצטרף והלך אחר הארון. כך הצטרף ציבור גדול להלוויה, אף אלו שלא הכירוהו ולא ידעו כי צדיק נסתר היה כל ימי חייו. אנשים החלו לסגור חנויותיהם מפאת דין ביטול מלאכה בהלוויית צדיק. כשעלינו מרחוב לוקשה ל'הר הירוק', כבר התקהלו אלפי אנשים, וההלוויה הפכה לאחת ההלוויות הגדולות שידעה קובנה.
(גיליון 'יאיר נזרו')