אין אחד מבין הקוראים הרבים שלא הגיע לאזנו שמעו הטוב של אותו צדיק וקדוש עמוד האמת והענווה, עובד ה' במסירות,הגאון רבי יהודה זאב סגל זצוק"ל ראש ישיבת מנצ'סטר ותלמיד מובהק למרן ה"חפץ חיים" זי"ע ומי שכונה בקרב רבים וטובים בתואר היחודי "החפץ חיים של אירופה" או "החפץ חיים השני".
אותו צדיק וקדוש שזכה וזיכה את בני הדור האחרון בתקנה הנפלאה והמפורסמת של לימוד ב' הלכות ביום בספרי החפץ חיים ושמירת הלשון, ובכך גרם וחולל מהפכה רוחנית אדירה בעולם היהודי כולו, בעניני שמירת הלשון, ואף הוסיף ואמר בבטחון ובוודאות גמורה בהבטחה פלאית: "אין משפחה בעולם שלמדה ב' הלכות ביום ולא ראתה ישועה בעניניה הפרטים"!
1. זהו כרטיס הכניסה שלי לגן עדן'
את ההשראה למהפכה האדירה שחולל, הוא שאב ממורו ורבו מרן החפץ חיים זי"ע. החפץ חיים התחיל את המהפכה, בהיותו הראשון שהעלה את המושג של לימוד 'הלכות שמירת הלשון' בחיי העם היהודי ואף סידר על כך הלכות סדורות.
אולם, מי שהוריד זאת אל העם הלכה למעשה היה הגרי"ז סגל זצ"ל. בסדר הלימוד היחודי שייסד, גרם לכך שכל יהודי יוכל בקלות להיות בקיא בכל ההלכות. הוא קבע סדר לימוד קצר, שכל אחד ואחד בכל מצב יכול לעמוד בו. רק ב' הלכות ליום וכך מסיימים תוך כמה חודשים את הספר כולו, מתוך מטרה לדעת את הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשו.
ממקום מושבו במנצסטר הרחוקה הוא ניסה להפיץ את הרעיון בכל העולם כולו בכל האמצעים הדלים שעמדו לרשותו. צעדו הראשון היה הדפסת לוחות – שנה מיוחדים שבהם הופיע סדר לימוד היומי, שאותם דאג להפיץ ברחבי תבל באמצעים דלים ביותר. לשם כך נשא עמו את הלוחות לכל מקום שאליו הלך, ובכל פעם שהיה פוגש אי מי מארץ רחוקה, היה מבקש ממנו לקחת מהלוחות ולהפיצם בבתי הכנסת שבאיזור מגוריו.
בד בבד היה מפציר ומתחנן בפני מנהלי המוסדות החינוך לבנות, להכניס לימוד יומי קבוע של הלכות שמירת הלשון לתוך בתי הספר והסמינרים, וכך במשך השנים צבר הדבר תאוצה רבתי, כאשר בכל החוגים והעדות בכל רחבי תבל חדר הרעיון כסדר לימוד מסודר וקבוע.
יש לציין, כי על הלוחות שהדפיס למטרה זו קרא ואמר: "זהו כרטיס הכניסה שלי לגן עדן'
2. המטוס כבר המריא למרומים
פעם התבטא ואמר כי אחד מכוונותיו ב"אתה חונן" הוא שיזכה שמוחו יחשוב כל הלילה בלימוד… כשקם באמצע הלילה, היה נוטל ידיו ויושב ללמוד בלי ביטול של רגע. פעם קם לפנות בוקר, בליל שבת, הבית היה חשוך, רק במדריגות לעלית הגג דלקה מנורה קטנה, עלה וישב על המדריגות חרף מזג האויר הקר, ולמד לו לאור המנורה עד הבוקר.
את מצוות "ובלכתך בדרך" קיים בכל צעד וצעד בדרכו בחיים. בנסיעה היומיומית לישיבה מביתו, נסיעה שערכה כחמש דקות, היתה לו קביעות בחברותא, הם למדו מסכת "בכורות", והספיקו לסיים אותה כמה פעמים.
באחת מנסיעות אלו נשכחה הגמרא. הגרי"ז לא רצה לבטל את הקביעות, "במה מדליקים ודאי אתם יודעים בעל פה" אמר לחברותא, והם למדו באותה נסיעה "במה מדליקין". פעם אחרת ישב בשדה התעופה, הגרי"ז היה אמור לטוס בשעה מסוימת, נותר זמן מה עד ליציאת המטוס, ורבינו הוציא ספר ולמד ולמד…
וכשקם לברר על מועד הטיסה התברר שבשעה שנפשו צללה למעמקי ים הלימוד, כבר המריא המטוס למרומים. כששמע זאת תלמידו ובא לקחת אותו בחזרה משדה התעופה שאל את רבינו מדוע לא הביט על המסך המודיע על מועדי הטיסות ענה הגרי"ז סגל, כי חשב שמראים שם דברים אסורים, ופשוט לא הביט במסך…
3. שהיה זקוק למטפחת לניגוב דמעות
המגיד הירושלמי הגר"ש שבדרון זצ"ל שהיה ממעריציו הגדולים, סיפר בהזדמנות שהיתה לו התפעלות מיוחדת מאמירת ה'קדיש' של הגרי"ז. את הבקשות "על ישראל – ועל רבנן – ועל תלמידיהון – ועל כל תלמידי תלמידיהון…" היה אומר בקול בוכים, ובהדגש כל מילה, שביקש בכל ליבו רחמים על לומדי התורה של הדור, עד שהיה זקוק למטפחת לניגוב דמעות!
וכך היה נוהג בעת שהיה גדול בתורה חולה ח"ו, שהיה אומר 'מי שברך' לחולה בבכיות נוראות. וכן כשהיה אומר תהילים על חולה, היתה לו התרגשות נוראה כאדם החש את כאב הזולת בנפשו!
ואכן תפילותיו וברכותיו של הגרי"ז זצ"ל שיצאו מפה קדוש וטהור פעלו במרומים, וכמו שסיפר אחד מרבני מלונדון שמרן הגרא"מ שך זצ"ל אמר לו: "ר' יודל יש לו את כח הברכות לאחר הסטייפלער".
4. לא פחות מ-21 קריאות טלפוניות
סיפר המגיד הגר"י גלינסקי זצ"ל שאכל פעם ארוחת בוקר אצל הגרי"ז, ובמהלך הארוחה הגיעו אליו לא פחות מ 21 קריאות טלפוניות שבהן שפכו לפניו שיח מכל קצווי תבל בעניני רפואה וישועה כל אחד בצרת נפשו, והוא ברוחב לבו הרחום עזב את מאכליו והאזין לכל אחד ואחד כאילו היא הצרה היחידה שעתה באה לפניו.
במכתב לתלמידים כותב הגרי"ז: "דעו בחורים יקרים כי אי אפשר להיות אערליכער איד ואי אפשר להיות ת"ח מי שאין לו מידות טובות. יסוד התורה הוא מידות ואי אפשר להיות בעל מידות טובות אם אינם לומדים ספרי מוסר המדברים אודות מידות. ותכלית הלימוד הוא לקיים מה שאתם לומדים וכשאתם מתפללים בבקר ואומרים אשרינו מה טוב חלקנו תחשבו אשרינו שאנו משתדלים להיות בעל מידות טובות!"
5. מדוע התפלל על ציונו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זצ"ל
הגה"צ רבי יהודה זאב סגל זצ"ל, היה סר רבות להתפלל על ציונו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זצ"ל כל אימת שעבר דרך וינה.
כששאלוהו לסיבת הדבר, השיב: שמעו ואספרה, במה התפעלתי מגדולת הרבי:
"כידוע התגורר הרבי בוינה, פעם טייל עם מלוהו באחת הגינות, והתיישבו לנפוש על אחד הספסלים. והנה באה נכרית אחת וישבה גם היא על הספסל. הגבאי הבין שאין זה לכבודו של הרבי, ובקש לקום. הורהו הרבי שימשיך לשבת. לאחר מספר דקות הוציא הרבי את שעונו מכיסו, הביט בו ואמר: "הו, כבר מאחר!" וקם…
הפטיר הרב סגל ואמר: "צדיק שכזה שכבוד הבריות – ואפילו של נכריה, חשוב אצלו כ"כ, ראוי שיתפללו על ציונו לעורר רחמי שמים!…
(מדברנא דאומתיה, תולדות הרה"ק ר"י מטשורטקוב זי"ע ח"א, עמ' קלו)