פרק נוסף מהחוברת המיוחדת שמספקים לנו הצצה מבעד לחרכי קירותיו של בית היין הגדול מכולם הלא הוא הישיבה,
אותם נערים נפלאים העוזבים את כל הבלי העולם הזה מאחורי גוום ומשקיעים את מוחם ליבם ונפשם בתורה ובעבודת ה' טהורה, פרקים אלו נכתבו במקורם כחיבור המספק הדרכה בדרך העולה בית ה' לנער העומד בפתח בית היין – הישיבה, ומקיף את כל הנקודות בהם הוא יתקל במהלך הדרך,
אך חיבור זה יכול לשמש ככלי עזר להרבה אחרים החפצים לעמוד על סודם של הדברים ועל פנימיות העניינים בין כתלי בית היין.
בפרק הקודם: הרב לקח נשימה ארוכה והישיר מבט לעידו, אז תבין, אמר, רש"י ושאר רבותינו מפרשי התלמוד, ועוד לפניהם, התנאים והאמוראים, כשהם כתבו את החיבורים שלהם הם ידעו קודם כל שהם עוסקים בתורת אלוקים חיים, בתכלית הבריאה, אין אופציה לעשות טעויות עם דבר כזה, כל מילה שקולה ומדודה כדי שלא תהיה אפשרות לשום טעות, ובפרט כשהם ידעו שהם כותבים את זה לדורות רבים, ואלפי שנים אחרי שהם כותבים את זה עוד ילמדו את המילים האלו וינסו ממרחק השנים להבין מה ואיך הם התכוונו לכתוב,
עכשיו אתה מבין? זה הרבה יותר מלכתוב צוואה, אנחנו ניגשים למילים של רבותינו בחרדת קודש ומדקדקים בכל מילה כי אנחנו יודעים באיזה חרדת קודש הם ניגשו לכל מילה שהם כתבו, ואנחנו יודעים שאין מילה ואפילו אות מיומרת בדבריהם הקדושים.
אגב, המשיך הרב, תנאים ואמוראים גאונים ובעלי התוספות והראשונים, הם אלו שאנחנו מדקדקים בלשונם עד כדי כך, אבל אחר כך הדורות נחלשו קצת וכבר לא היה את הכח הזה לדקדק כל כך ולחבר כאלו חיבורים, לכן בדברי האחרונים אנחנו מדקדקים אמנם אבל פחות על כל אות או מילה מהראשונים שהם היו בדרגה גבוהה מאד ויכלו ליצור חיבורים כאלו שכל אות ממש מדוקדקת בהם,
בכל אופן, וודאי שאנחנו ניגשים בכובד ראש וברצינות לדברי התורה וככל שהחיבור קדום יותר הוא מדוייק יותר, כי אנחנו רק יכולים להניח שרש"י למשל כל מילה שהוא כתב בעומק גאונותו וקדושתו היא מסתדרת עם כל חלק ופרט בכל מרחבי התורה, אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שרש"י ועימו כל המפרשים הראשונים ובוודאי התנאים והאמוראים לא כתב שום מילה או אות לפני שהוא העביר במוחו את כל הפרטים שיכולים להיות קשורים בקשר ישיר או עקיף לנושא וחישבן את כל מה שיכול להיות,
מכאן נוצרת השיטה הזו של הדקדוק בכל מילה והעיון העמוק בכל תו ואות, הבנתם?
עידו ואלירן הנהנו בהבנה ועידו אמר, תראה הרב, לא התרגלתי בכלל לחשוב ככה, בימים האחרונים אני רואה שלכל דבר יש תשובה, לכל חלק יש טעם והסבר, וזה מרגש אותי, סליחה שאני משתפך פה ככה, זה מרגש לחשוב שאני חלק, אפילו לזמן קצר אולי מהדבר הגדול הזה,
אבל הרב, עידו המשיך, אפשר לשאול שאלה קצרה נוספת?
בוודאי, הרב חייך ברוחב לב, הוא לא סיפר לעידו שיש לו עוד הרבה עבודה בהכנת השיעור למחר עוד לפני שהוא נכנס לבית המדרש להיות עם הבחורים ולענות על שאלות, הוא נתן את כל תשומת הלב בהבנה שנער צעיר בתחילת הדרך בוודאי כל שאלה שהוא כבר מגיע לשאול זו ההזדמנות להחכים אותו כי מי יודע מתי הוא יבוא לשאול שוב…
הרב, עידו שאל במבוכה, אני רוצה קצת להשקיע יותר בלימודים, אני רוצה חברותא מתאימה, מישהו שילמד אותי ויעזור לי עם החומר, איך אני מוצא מישהו שיתאים לי?
הרב הרצין וחפן את זקנו בידיו תוך מחשבה עמוקה, תראה, הוא אמר, יש כמה כללים בסיסיים בנושא הזה, אבל דבר ראשון אני רוצה לומר לך, מישהו שילמד אותך זה לא טוב, כל אחד צריך חברותא אבל הכלל הראשון הוא בדווקא לא מישהו שילמד אותך את הגמרא אלא מישהו שתוכל ללמוד איתו יחד את הגמרא, הבנת את ההבדל?
מישהו שיכניס לך את הסוגיא כמו עם כפית לפה זו כבר לא התחלה טובה, אם תלמד עם מישהו שילמד אותך את הסוגיא לעולם לא תצליח להגיע למצב שאתה יודע ללמוד סוגיא לבד ולהבין אותה כמו שצריך כי בשביל ללמוד איך לומדים סוגיא צריך קצת מאמץ של שני השותפים, כל אחד מביא את הזווית שלו ומתאמצים יחד להגיע את ההבנה בסוגיא, בהתחלה לא תמיד מצליחים ולאט לאט סוללים את הדרך ומבינים לא רק את הסוגיא אלא גם את הדרך דרכה הגענו אל ההבנה הזו, זה הדבר הראשון שצריך לדעת והרבה טועים בזה, הרבה בחורים בפרט בתחילת הדרך מבקשים חברותא שיותר טובה מהם ויותר מוצלחת, מישהו שכבר יודע ללמוד, הם לומדים איתו תקופה ולא מבינים למה הם לא מתקדמים, תדע לך עידו, המאמץ הזה וההליכה בדרך הלא סלולה הזו היא זו שלא רק מביאה את ההצלחה האמיתית אלא גם מביאה את הסיפוק והאושר, את הטעם האמיתי בתורה ובלימוד,
מעבר לזה ישנם כמה כללים פשוטים מאד,
קודם כל קח מישהו שהוא זורם איתך בראש, מישהו שאתה מסתדר איתו אישית גם ביומיום, הלימוד בחברותא הוא שותפות לכל דבר, דרך משותפת, ולכן חשוב שיהיה לך גם נעים איתו באופן אישי,
מעבר לכך תנסה לבדוק עם עצמך את האופי שלך והסיגנון שלך בלימוד, אם אתה מעמיק יותר קח מישהו שיעמיק איתך, אם אתה יותר טיפוס של להספיק הרבה וללמוד בפשטות יותר, קח מישהו שמתאים לזה,
במאמר המוסגר, הרב סטה לרגע מהנושא, כדאי באופן כללי ללכת על שתי השיטות האלו, גם ללמוד בצורה מעמיקה וגם ללמוד בפשטות, אצלנו בעולם הישיבות קוראים לזה עיון ובקיאות, יש חשיבות גדולה לכל צורת לימוד, הלימוד בעיון ובהעמקה מיישר את המוח ומרגיל אותך לחשוב בצורה הנכונה, מרגיל אותך לא לקבל כל דבר כמובן מאיליו אלא להגיע לשורש של כל דין והלכה, והלימוד בפשטות ובהספק גדול יותר, מה שנקרא בקיאות, נותן לך את המרחבים של הסוגיא, את כלל המושגים בסוגיא, אחרי שאתה מכיר את כל פרטי הסוגיא יותר קל לך לנסות להעמיק בה וללמוד את היסודות שלה,
עידו הנהן בראשו והרב חזר לנושא המקורי, כמובן, הוא המשיך, שצריך למצוא מישהו שקדן ומתמיד שילמד איתך ולא תיגררו יחד לנושאים צדדיים, ועוד דבר חשוב, הרב קרץ לעידו בחיוך, אל תלמד עם החבר הכי טוב שלך בישיבה, קח מישהו שאתה זורם איתו אבל לא החבר הכי טוב זה שאתה תדבר איתו על כל נושא שבעולם ותשכח את עצמך,
עידו חייך והודה לרב על הזמן הארוך שהוא הקדיש לו ויחד עם אלירן הם יצאו מהחדר לכיוון בית המדרש.
בפתח בית המדרש נתלתה מודעה גדולה שבישרה על שיחה העומדת להתקיים בשעות הערב ותימסר מפי המשגיח, אלירן נכנס אל בית המדרש ועידו התעכב וקרא את המודעה בעיון,
דלת בית המדרש נפתחה ומתוכה יצא שמעון שהתפלא לראות את עידו עומד ומעיין במודעה כמותה מופיעות כל שבוע על לוח המודעות,
מה נשמע עידו? שאל שמעון, עידו הסיט את מבטו המרוכז במודעה לכיוונו של שמעון וענה בשאלה, מה הכוונה שיחה ומי זה המשגיח?
שמעון הפליט ציחקוק קל,