מעשה שהיה לפני שנים, בנסיעה מהעיר בני ברק לרחובות ישבו מאחורי שתי נשים ושוחחו בקול. אחת מהן היתה אשת אברך בעל תשובה [בעלה שהיה חברותא שלי ישב על ידי] והשניה, כפי הנראה, היתה אשה מבוגרת לא דתית. אשת האברך החזיקה בידיה תינוק קטן שבכה וילל, וגרם לחילונית לשוחח על משפחות ברוכות ילדים בציבור החרדי. היא טענה שזה קשה… והביעה פליאתה איך בכלל ניתן להתמודד עם משימה כזו. אשת האברך לעומתה אמרה שאיננה מבינה מה קושי יש בדבר… וההיא בשלה: "האם ילדך לא מפריע לך לישון בלילה? את קמה בבוקר כולך ודאי מסוחררת מחוסר שינה וקשה לך לתפקד כך…"
אשת האברך בתמימותה הנפלאה ענתה לה תשובה מיוחדת. מאז ששמעתי זאת ממנה עברו למעלה מעשרים שנה והצליל הטהור עדיין מהדהד באזני. וכך אמרה: "אינני מבינה מה קושי יש לקום לילד – הרי אני קמה לחזון איש או לבאבא סאלי של הדור הבא! את יודעת כמה אני מאושרת לגדל את מנהיג הדור הבא… זאת הזכות שלי! כשיגדל התינוק ויצמח לגדול הדור, מה יהיה חלקי בזה?
הלילות שבהם אני קמה אליו בשמחה! שרה לו שיר, לוחשת באזניו הקטנות מילים של קדושה, נושאת תפילה לה' שיתן לו סייעתא דשמיא לגדול ולצמוח! כך אני יודעת כי קניתי לי חלק בגדול הדור הבא!"
האשה החילונית ודאי לא הבינה מילה. אבל אני הבנתי!
חכמינו מספרים על תלמידי רבי יוחנן בן זכאי שהיה רבם מונה שבחן, ואומר על כל תלמיד את המיוחד שבו. על רבי יהושע בן חנניה אמר [אבות ב,ח] "אשרי יולדתו". כלומר, את שבחו של רבי יהושע תלה באמו שילדתו.
מה עשתה אמו של רבי יהושע? מבואר בגמרא [ירושלמי יבמות ח ע"ב] "שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שידבקו אזניו בדברי תורה". שבחו הגדול של רבי יהושע תלוי באמו כיון שבזכותה הוא גדל לתנא! כשהיה עולל רך לימים שוכב בעריסתו היא לא אמרה עליו "הוא עוד תינוק…" אלא ראתה בו את גדול דור העתיד! כשאמא שלו הסתכלה עליו בעודו קטן המבט שלה היה גדול ורחב! וממילא היא דאגה שאזניו תשמענה רק דברי תורה, והיתה משגיחה שלא יהיו בסביבתו דיבורים אחרים חוץ מלימוד התורה!
ומכח הבנתה צמח גדול בתורה! עד שרבי דוסא בן הרכינס אשר היה זקן הדור שעוד זכה לראות את חגי הנביא קרא עליו את הפסוק "את מי דור דעה" [ישעיהו כח, ט], בגלל אותה עריסה שהעמידה אמו בבית המדרש.
מרן הרב מפוניבז' רב יוסף שלמה כהנמן זי"ע, אשר בזכותו קיים היום רוב מנין ובנין של עולם שומרי התורה והמצוות, כשהקים את ישיבת פוניבז' פעל במסירות נפש ממש שאין לתארה בכלל. בקושי רב הוא הצליח לקבץ שבעה בחורים שהם היו הגרעין לבית מדרש "לאלף בחורים". לימים סיפר מרן רבי יחזקאל אברמסקי זי"ע שניגשו אליו יהודים ואמרו לו שצריך דחוף לטפל בפונוביז'ר רב, הוא השתגע לגמרי…!
מהיכן שאב הרב מפוניבז' את הכוחות האדירים לפעול נגד הטבע כדי לקיים תורה? הוא סיפר על כך לימים:
"כשהייתי ילד קטן גדלנו שלושה אחרים לאמא אלמנה. אימנו היתה ענייה ביותר, וכל בגדי החורף שלנו לא היו אלא מעיל אחד, צעיף אחד, זוג מגפים אחד ותו לא. והנה בהגיע החורף הרוסי השלג נערם לגבהים של כמטר, והקור הגיע למעלה מעשר מעלות מתחת לאפס. היינו צריכים להגיע לבית המלמד שהיה במרחק עשרים דקות הליכה מביתנו. אמא לכאורה אנוסה היתה מלשלוח אותנו ללימוד תורה, וצריכים היינו להשאר בבית… אך לא כן אצל אמי! היא הבינה בפשטות שכל יום שילדיה לא ילמדו יחסרו להם קנייני הנפש ויאבדו מגדלותם העתידית. יא לא רצתה לתת ידה לכך בשום אופן בעולם!
מה עשתה? היתה מעירה את הגדול שבאחים בשעה חמש לפנות בוקר! ומלבישה לו את בגדי החורף. אז היתה נוטלת אותו בידיה ויוצאת עמו אל הקור המקפיא שבגד דק מכסה את גופה ונעלים קרועות לרגליה. כך במשך עשרים דקות היתה אמא הולכת ובידיה הילד. כשהגיע ולבית המלמד פשטה אמא את בגדי החורף מהילד והושיבה אותו ליד התנור כדי לחממו. היא חזרה את הדרך הביתה והלבישה את ילדה השני… וכך אצל השלישי.
שכנותיה היו זועקות עליה חמס: "את תחלי ותשאירי את ילדיך יתומים גם מאב וגם מאם", אך היא בשלה. בעוז רוחה לא ויתרה ואכן חלתה בדלקת ריאות קשה והיתה בכלל סכנה אבל לא נכנעה!
סיים הרב מפוניבז' את הסיפור באמרו: "מאמא שאבתי את הכח להקים ישיבה! לנו הילדים היא לא אמרה דבר, אך זהו המסר שחדר אל תוככי נפשי". אין מושג של קשיים. יש ראיה של גדלות! מבט של עתיד היכול להיות מזהיר ויכול חלילה להיות אסון.
נתאר לעצמנו את אמו של הרב נכנעת לקשיים, מסתפקת במועט ומבינה כי די לילדיה ימים בהם הם כן הולכים למלמד. אילו אותה נקודה פנימית ועמוקה של מסירות נפש למען התורה לא היתה חודרת ללבו של הרב מפוניבז', איך היה נראה עולמנו ללא הרב מפוניבז'? איך היה נראה עולם התורה אם היינו מקבלים את הדעה הפשוטה שאין מה לעשות, אנשים שבורים לרסיסים, תקופת צנע, שליטה ציונית הרומסת דת והסקת מסקנה שדי לנו אם נשמור על הדור שלא ידרדר עוד. אין ספק שהיום לא היינו רואים יהודי חרדי ברחוב, אולי במחבוא אבל לא ברחוב…!
דוקא גילויי הגדלות הם שהפכו את דורנו לדור של תורה. המושכל הראשון הברור לכל הנאמן לתורה הוא: שבחורים חייבים ללמוד בישיבה! הבנות מוכרחות להיות למידות בית יעקב, ואם לא – אין להם חלק ונחלה בציבור שומרי התורה והמצוות! זו תוצאה של עשיה במסירות נפש בלי להתפשר על הדרגה הגבוהה ביותר.
(מתוך הספר 'להאיר' זמירות שבת)