הר' שמעון טיקוצקי
עבודת התפילה תפסה מקום ראשון במעלה במשנתו של הרבי זי"ע. לעיתים קרובות היה דורש ומרחיב בדברי קודשו בשולחנותיו הטהורים ובהזדמנויות נוספות על חשיבותה של תפילה בכוונה ובהתלהבות.
"בימי חורפי" סח כ"ק אדמו"ר משאץ ויז'ניץ שליט"א, "בעודי אברך צעיר לימים, העליתי בפני דודי כ"ק מרן האדמו"ר זי"ע הצעת שידוכין מסוימת. הבחור המדובר היה בחור יחסן שהתגורר מעבר לים ולמד באחת הישיבות הטובות. לאחר שבירר והתעניין נתן לי הרבי זי"ע את הסכמתו לקידום ההצעה לפסים מעשיים.
"סוכם כי הבחור המדובר יבוא עם אביו לרמת ויז'ניץ בחיפה, לאחר תפילת מנחה ייכנסו שניהם לבית הרבי כדי שיוכל לתהות על קנקנו מקרוב. העניינים התנהלו כמתוכנן. הבחור הופיע בשעה היעודה בבית המדרש, מיד לאחר התפילה אמור היה להיכנס לחדרו של הרבי. הסתיימה לה התפילה, הרבי קורא לי ואומר בלחש, בנימה נחרצת:
'אמור להם שאין צורך שייכנסו, ההצעה אינה עוד על הפרק'…
"תשובתו של הרבי הכתה אותי בתדהמה. הבחור הגיע ממרחקים. כיצד ניתן להוריד את ההצעה על אתר. מה אירע? שאלתי וביקשתי לדעת. מה פסול ראה הרבי בבחור ששמו הולך לפניו? תשובתו המפעימה של הרבי עשתה עליי רושם בל יתואר.
"ראיתי אותו מתפלל" השיב לי הרבי בכובד ראש, "והתפילה שלו לא הייתה כדבעי… היא לא הייתה בכוונה מספיקה, בריכוז מושלם. אם כך אין על מה לדבר!"…
"לפני שנים רבות" מוסיף ומספר הרבי משאץ ויז'ניץ שליט"א, "סחתי באוזני דודי הרבי זי"ע על מתפללי בית הכנסת 'שאץ ויז'ניץ' בחיפה דאז, יהודים יוצאי רומניה לבושים בפשטות, כובע קטן ופשוט לראשם, אך כשהגיעו לתפילת 'נשמת' בשבת קודש היו הם זועקים מעומק לבם ומגירים דמעות, וכמה התפעל הרבי מתפילתם הזכה של אותם יהודים תמימים וישרים"…