"איש על העדה" (כז טו)
יעקב א. לוסטיגמן
אחד המיוחדים שבאנשי החינוך, וממרביצי התורה בדור שאחרי השואה, היה הגאון הגדול רבי צבי שרגא גרוסברד זצ"ל.
את ילדותו ונעוריו עשה בצילם של גדולי עולם, ארזי הלבנון אדירי התורה, אשר הרביצו תורה לעדרים בישיבות המפורסמות, שמשרידיהן פרח עולם התורה שאחרי השואה.
כישרונותיו המופלאים והזיכרון המיוחד בו ניחן, לצד שקידתו הגדולה על תלמודו, אפשרו לו לזכור במשך כל ימי חייו את הדברים ששמע מרבותיו, וגם כשהגיע לגיל שיבה, עוד היה יכול לצטט בעל פה שיעורים ששמע מרבותיו יובל שנים קודם לכן.
"כשאפרוש מראשות החינוך העצמאי", היה אומר תמיד לבניו ונכדיו, "אכתוב בעזרת ה' עוד כמה כרכים של 'שערי יושר', ובהם שיעורים ששמעתי מפיו של מורי ורבי הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל", כי אכן חקוקים היו בזיכרונו שיעורים רבים של רבי שמעון, שלא הועלו על כתב בידי הגר"ש עצמו.
למרבה הצער לא זכה לכך. מצבו הרפואי התדרדר בפתע פתאום, בעודו מכהן כראש החינוך העצמאי, ולא היה סיפק בידו להעלות את השיעורים הללו על הכתב. נסתלקו מעמנו גם חידושיו המופלאים של רבי שמעון שקאפ זצ"ל, ולא רק הם.
באחרונה שוחחנו עם נכדו של הגרצ"ש גרוסברד זצ"ל, הגאון רבי לוי גרוסברד שליט"א, ראש ישיבת 'תורת חיים' בבית שמש. מפיו של הנכד שמענו מקבץ רב מאוד של עובדות וסיפורי מופת מהסבא, הקשרים שהיו לו עם גדולי עולם לפני ואחרי השואה, והאופן בו הקים עולה של תורה בחריצות מופלאה ובמסירות נפש של ממש, כמו 'בית יוסף' בת"א בראשות חמיו הגר"ה ויטקינד זצ"ל, שהיה שותף מרכזי בהקמתה, ישיבת 'יסודי התורה', ישיבת פוניבז' לצעירים, ישיבת 'גרודנא' ושאר מקומות התורה, ולאחר מכן גם כראש החינוך העצמאי.
הגר"ל גרוסברד, היה לא רק אחד מנכדיו של הגרצ"ש, אלא גם היה מאוכלי שולחנו ומדרי ביתו, ומעשה שהיה כך היה:
"מנהג היה לו לסבא זצ"ל, שהיה לומד עם כל אחד ואחד מנכדיו הבחורים. אני הייתי אחד הנכדים הקטנים, וכשהייתי ילד כבן 4 החליטה אמי שהגיע הזמן שגם אני אתחיל ללמוד עם סבא… הוא פנתה לחמיה ואמרה לו, שזה לא בסדר שהוא לומד רק עם הנכדים הגדולים ואתי הוא לא לומד.
"סבא התפלא על עצם הבקשה ואמר: אבל הוא לא יודע עוד ללמוד גמרא, אפילו לא חומש, מה אלמד איתו?
"אבל אמא לא ויתרה והשיבה מיניה וביה: 'מה זאת אומרת? הוא יודע ללמוד א' ב', תלמדו איתו א' ב'…'.
"סבר סבא וקיבל, ומני אז הפכתי להיות ה'חברותא' שלו ללימוד א' ב'. כל שבוע, בזמן שבין סעודה שלישית ותפילת ערבית של מוצאי שבת, הוא היה אומר שיעור בבית הכנסת 'דברי שיר'. אני הייתי צריך לבוא לשם לשיעור ולתפילת ערבית, ואחרי התפילה הייתי הולך איתו הביתה, ולומד איתו את הא' ב'. כשגדלתי קצת התחלנו ללמוד קריאה, אחרי זה חומש, משניות וכן הלאה, עד שהגעתי גם אני לגיל המתאים, ולמדתי עם סבא גמרא".
הביקורים אצל מרן הרב שך זצ"ל
"על הדרך זכיתי לכמה רווחים נוספים מאותה החברותא. קודם כל זכיתי לשמוע את שיעוריו של סבא. נכון שבגיל חמש לא הבנתי הרבה, אבל בשנים מאוחרות יותר הבנתי חלקים נרחבים מהדרשות, והיה מה לשמוע. סבא היה מדבר 'אש להבה'. היתה לו רטוריקה מאוד מיוחדת, והוא היה מדבר מהלב. זה חדר לעצמות!
"רווח נוסף היה, שהייתי מתלווה אליו לא פעם לביקורים אצל מרן הגרא"מ שך זצ"ל. מנהג היה לו לרב שך, שבכל מוצאי שבת היה מקבל את סבא לפגישה, שבה קיבל סקירה של ההתפתחויות בחינוך העצמאי ושאר ענייני הכלל, וגם היה מתווה את הדרך להמשך, איך להתקדם הלאה לאילו כיוונים צריך לחתור, עם מי צריך לדבר וכו'.
"בדרך כלל הפגישות האלו היו אחרי הבדלה, ואחרי שכבר למדתי עם סבא, אבל לפעמים הרב שך היה שולח, שיצלצלו אל הנהג שייקח את סבא אליו הישר מבית הכנסת 'דברי שיר', עוד לפני הבדלה, ובמקרים אלו אני הייתי מתלווה אליו, כי אני הרי הייתי החברותא שלו באותה שעה…
"בנוסף לאותו לימוד קבוע, הייתי גם מלווה אותו כל יום שני, אחרי שהיה מוסר שיעור לבעלי בתים, בבית המדרש 'קאמארנע' ברח' דבורה הנביאה בבני ברק, שהיה ליד החיידר בו למדתי, ת"ת 'תורת אמת', ומשם הייתי מלווה אותו רגלית לביתו. היה לו קצב הליכה איטי ומדוד, כמו מלך, חצי שעה נמשכה ההליכה, ובזמן הזה הייתי צריך לחזור בפניו בעל פה את כל מה שלמדתי בחיידר השבוע.
"זמן נוסף שהייתי לומד עם סבא היה בימי בין הזמנים. אמי ע"ה היתה עובדת בהייטק, זה היה דבר מאוד לא נפוץ באותם ימים. רוב האימהות היו בבית, וכשהגיע בין הזמנים, היו נוסעים כולם מחוץ לעיר, ואני הייתי נשאר לבד בבית, כי אמא עבדה ולא יכולנו לנסוע לנופש. סבא שמע על כך, וקרא לי לבוא להיות אצל כל בוקר, עד שהוא היה נוסע למשרדי החינוך העצמאי. הייתי מתפלל איתו בישיבה בשעה 7:00, לאחר מכן הלכנו הביתה, ארוחת בוקר ואז לימוד ממושך עד שהגיע הנהג שלו.
"לא פעם הגיעו לסבא אנשים חשובים, רבנים ידועים ומנהלי מוסדות, לפגישות קצרות שהוא קיבל בבית לפני שיצא למשרד. היו רואים אותי יושב שם ושואלים אותו מי זה. סבא היה משיב להם "זה ה'ושננתם לבניך' שלי…".
חכמתה של אמא…
"אני חייב להודות", אומר הגר"ל גרוסברד שליט"א, "שלמרות שכשאני הגעתי ללמוד בישיבת פוניבז' לצעירים, סבא כבר לא היה שם, וניהל אז את החינוך העצמאי, הלימוד הזה המשותף שלי עם סבא הקנה לי מעמד לא מבוטל בעיני חברי בישיבה, ואפילו בעיני הר"מים וראשי הישיבה. כי לא פעם הייתי מגיע למגיד שיעור או לראש הישיבה, ואומר לו הערה על החידוש שהוא אמר בשיעור אתמול, וההערה באה משמו של סבא שלי, הגרצ"ש גרוסברד, האיש שהקים וייסד את הישיבה, האיש שהתווה את דרכה וכל אנשי הצוות העריצו אותו ואהבו אותו מאוד. כאשר גם בתקופות המאוחרות עדיין היה עוסק עמהם בענייני הישיבה, ולפרקים מוסר בה שיחות.
"הקשר של סבא עם ראשי הישיבה היה כל כך חזק, שאני זוכר שמרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל היה מגיע פעמים רבות, אחרי שסיים למסור את השיעור בישיבה, נכנס לבית סבא ומסתגר עמו בחדר משך שעה ארוכה. כמו כן מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל, היה מדבר עמו אחר התפילות בתוך הישיבה ועוד.
"ולמה גרתי עם סבא בבית? הודות לפקחותה הנדירה של אמי ע"ה, שהבינה את האוצר המיוחד שיש לה ביד, כשחמיה הוא אחד מגדולי הדור, והיא ניצלה את זה היטב. כשנולדה לי אחות קטנה, באה אמא לסבא והסבירה לו שבעצם אין מקום בבית, כי יש עוד ילדה וזה נהיה צפוף מדי. אולי כדאי שאני, הבן הגדול, אשן אצל הסבא וכך יהיה יותר מקום בבית… כמובן שסבא הסכים בחפץ לב לעשות טובה, ואני ששתי ושמחתי כי ידעתי כמה גדולה היא הזכות לגור עם סבא באותו בית.
"ואכן, ספגתי ממנו אז המון יראת שמים והדרכה בחיים. אני זוכר איך שהוא היה מייסר אותי בלשונו, על כך שהייתי הולך לישון מאוחר ומשכים מוקדם, הוא היה אומר לי תמיד 'כאכילתך כן תורתך', אם תאכל מסודר ותישן מסודר, גם הלימוד שלך יהיה מסודר וקבוע. אבל אם האכילה היא בדרך ארעי והשינה היא בדרך ארעי, גם הלימוד לא יקבל חלילה את המקום הראוי לו.
"הוא היה מוסיף ששמע מהחפץ חיים זצ"ל, שאמר שאותו יצר הרע שאומר לשייגעץ הגוי לאכול כדי שיהיה לו כוח להרביץ ליהודי, הוא אותו יצר שאומר לילד היהודי שלא יאכל כדי שייחלש, ויפסיק מלימודו ועבודת השם…".
הפרוטקציה של משפחת גרוסברד
"דכירנא כד הוינא טליא", ממשיך הגר"ל גרוסברד לתאר, "הייתי נבחן אצל סבא את דברי הגמרא ב'אלו מציאות'. הוא תמיד זכר את שמות התנאים והאמוראים, ואת הסדר המדויק של התא שמע, היתה לו בקיאות אבסולטית בדברי הגמרא.
"בתמימותי חשבתי שסבא הוא הראש של החינוך העצמאי, ולכן הוא בוחן הרבה ילדים בחיידרים. בגלל זה הוא שולט ב'אלו מציאות' ישר והפוך.
"כשגדלתי קצת, ראיתי שהוא יודע גם 'השואל' ו'המפקיד', אבל רק כשהגעתי לישיבה הבנתי שזה בעצם כל הש"ס כולו. הוא ידע את הש"ס כאילו היה מונח אצלו בקופסה. ראשונים ואחרונים היו שגורים על לשונו. היה לו זיכרון מדהים וידע עצום.
"אני זוכר שלמדתי בישיבה אצל אחד מתלמידיו של סבא, ואחרי השיעור סבא היה בוחן אותי לא פעם, כדי לרוות נחת מהתלמיד שהגיע לדרגה של מרביץ תורה בעצמו. אבל לפעמים הוא היה מתאכזב, הייתי שואל שאלה, נו זה כבר כתוב בראשונים, מתרץ תשובה, זה מה שאומר האחרון ההוא, עוד שאלה, את זה שואל אחרון אחר, וכן על זה הדרך. כשסיימתי להרצות את כל מהלך השיעור שאל סבא: 'עד כאן הוא לא אמר כלום, רק מה שכבר אמרו לפניו… איפה מה שהוא הוסיף לכם בשיעור?'…
"למעשה הוא היה אחד מגאוני הדור, ועתידו כאחד מגדולי מנהיגי הדור היה לפניו. הוא היה בישיבת פוניבז', הוא היה מקושר עם כל גדולי הדור מבאי ביתם של מרנן החזו"א והרב מבריסק, קשריו עם הרב מטשבעין והאדמו"ר ה'בית ישראל' ושאר גדולי הדור, שראו בו הדמות המתאימה להנחלת החינוך התורני בעולם הישיבות, לדור ההמשך המתחדש, והיה ממש אחד מאותה קבוצה של גדולי הלומדים ששרדו את החורבן, יחד עם הגר"ש רוזובסקי, שהיה ידיד נפש שלו, הגר"צ מרקוביץ הגרמ"ש שפירא, הגר"א מישקובסקי, הגר"ז רוטברג ועוד, הגראי"ל שטיינמן והגרמי"ל ליפקוביץ שעבדו עמו בישיבה, והרב מפוניבז' שהגדירו כ'יד ימינו' ועוד ועוד. מלבד הקשר הבלי יינתק עם מרן הגרא"מ , שהגדירו כ'פלג גופיה' שלו כל עתידו היה לפניו, והוא היה ממש פסע מלהפוך לאחד מגדולי מרביצי התורה ומנהיגי הדור.
"אבל אז היו צריכים את העזרה שלו בחינוך העצמאי, והפעילו עליו לחץ גדול כי רצו דמות תורנית משכמה ומעלה, וסבא הקריב ברגע אחד את כל עתידו הרוחני, ועבר להתמודד עם כל העניינים המורכבים של הנהגת ובניין החינוך העצמאי, שלא תמיד הדברים היו עולים בקנה מידה אחד עם גדלותו וגאונותו הגדולה בתורה.
"סיפרו לי שסבתא ע"ה התנגדה בתוקף שסבא ילך לחינוך העצמאי, הוא מרביץ תורה, מה פתאום שיהיה מנהל מוסד, חשוב ככל שיהיה? אבל הרב שך עמד על כך בכל עוז, וסבתא נאלצה להיכנע לדרישה".
בואו נשתף את הנהג
"אבל גם אחרי שהלך לנהל את החינוך העצמאי, לא פסק פיו של סבא מעיסוק בדברי תורה, בכל רגע שבו היה פנוי מענייני הציבור. הלימוד שלו היה בשקיעות מוחלטת. כשהיה מצלצל הטלפון והיינו צריכים להעביר לו את השפופרת כדי שיענה לשיחה, היינו צריכים להמתין כמה דקות לפעמים, כדי שיהיה אפשר להוציא את הראש שלו מהספר, ולתת לו לענות לטלפון הדחוף.
"לשמחתו, חלק גדול מהעיסוקים שלו בעסקי הציבור היו מול גדולי ישראל, וכך הוא היה פוגש על בסיס קבוע את גדולי ראשי הישיבות, וכמובן שכל פגישה היתה כוללת גם דיבור בלימוד, הן בארץ והן בביקוריו בארה"ב, שם היה החוט המקשר, בין מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה, לגדולי התורה כאן בארץ הקודש. שמעתי שפעם הוא נסע עם כמה מגדולי התורה שם, וכמובן שבדרך דיברו בלימוד, אבל מחמת גאונותם הם ניהלו את השיח ב'מראי מקומות', שלפי הגמרא שם ושם, והשאלה שהריטב"א שואל על בסוגיה אחרת, יוצא שבעצם במסכת שלישית יש נפקא מינא.
"סבא ראה שפניו של הנהג מתכרכמות, כשהוא מנסה לעקוב אחרי השיחה ולא מצליח, ולכן עצר את השיחה ואמר להם: 'יושב אתנו פה הנהג, בואו נשתף אותו בשיחה', וכך הוא 'תרגם' לו את דבריהם, והסביר מה כתוב בגמרא שם, ולמה דברי הריטב"א במקום אחר משפיעים על הגמרא במסכת השלישית…
"ובאמת, הסיפור הזה מאוד משקף את סבא, כי הוא היה ממש 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. שלוחא דרבנן הרב שלמה לורנץ, הגדיר פעם את סבא ואמר שהוא היה ה'ממוצע' שבין מרן הגרא"מ שך לבין העסקנות הציבורית, כי הרב שך היה ממש פרוש מהעולם הזה, וכשקיבל על עצמו את עול ההנהגה, הוא לא ידע איך הדברים מתנהלים, וסבא עמד על ימינו כדי להסביר לו, וכדי להסביר לשומעי דברו, מה היתה כוונתו של הגרא"מ שך, וכיצד עליהם לתרגם את דבריו לשפת המעשה…".
המשך המאמר יופיע בעז"ה ב'לקראת שבת' בשבוע הבא.
