הרב יקותיאל יהודה גנזל
סיפור טרי שקיבלתי מאחד הקוראים:
אברך ירא שמים שחותם אבטלה בתקופה זו, שכח בחודש האחרון להגיע לחתום. משום מה היה זכור לו שהוא חתם, אבל לא.
רק אחרי שעבר חודש, הוא תפס את עצמו ושעט אל לשכת הביטוח הלאומי המקומי, הגיע לפקיד ואמר לו דברים כהווייתם.
הפקיד חכך בדעתו והאברך התנצל באומרו: "זו טעות שלי. פשוט שכחתי שלא חתמתי. יעזור לי מאד אם בכל זאת תעביר לי את דמי האבטלה".
הביט בו הפקיד ואמר לו: "מה אמרת? שזו טעות שלך? קיבלת. אתה תקבל את דמי האבטלה לחודש הקודם!"
האברך לא הבין, אבל כשהוא קם ממקומו, ניגש אליו פקיד אחר והסביר לו:
"לפני רבע שעה הגיע לכאן בן דוד מצאצאי צאצאיו של ישמעאל. היה לו את אותו הסיפור. הוא שכח לחתום. כשהגיע, והפקיד אמר לו שזה קצת בעייתי והוא צריך לבדוק מה אפשר לעשות, הוא החל להשתולל ולזעוק חמס. הסיפור נגמר ממש לפני חמש דקות כשאיש הבטחון הוזעק וסחב אותו החוצה, משתולל ומקלל. כשהגעת אתה עם אותה בעיה ולקחת על עצמך את האחריות ודיברת יפה ומכבד – הפקיד לא חשב פעמיים. עם המנהל הוא כבר יסתדר, אבל אתה את שלך קיבלת".
חותם הקורא את סיפורו ומלמד אותנו על כוחו של דיבור יפה ומכבד. זהו כוחן של מידות טובות. וכפי שאמרו בעלי המוסר: למה לא מופיע בתורה עניין המידות הטובות? כי מידות טובות הן המהות של התורה. מי שמידותיו טובות – יצליח בתורה ובכל אשר יעשה.
וכן להפך.
('המבשר', ייש"כ להרב פנחס זרביב, מכון למעשה)