שבת פרשת דברים – "שבת חזון" ח' באב
הנהגות השבת
אין אבלות בשבת, מכל מקום, נוהגים שאין מטיילים בשבת זו מן הבוקר לשם טיול, אא"כ לרפואה, או לביקור וכן להרגעת ילדים מבלי לשחק במתקנים מסוכנים וכדומה,
בשבת שרים זמירות בתפילות ובסעודות כרגיל, אף מי שאינו רגיל לשיר זמירות בכל שבת (שו"ת אגרות משה או"ח ד, קי"ב). ואף שיש מקומות ששרו "לכה דודי" בניגון "א-לי ציון ועריה" (פרנקפורט ועוד) יש שהתנגדו לכך (תרומת הדשן) כי אין אבלות בשבת. מרן החזו"א התנגד שיאמרו הפסוק "איכה אשא וגו'" בניגון איכה. ויש שבסעודות שבת שרים רק זמירות של שבת.
בשבת אוכלים בשר ושותים יין כרגיל אפילו בסעודה שלישית – אפילו אף פעם לא אוכלים בשר בסעודה שלישית. חתן העולה לתורה מזמרים לו כרגיל, ובקידוש מגישים פשטידה (קוגל) כרגיל. אומרים "אב הרחמים" אמנם אין אומרים במנחה "צדקתך צדק וגו'" (קרא עלי מועד)
אחר חצות היום: (12:45)
נוהגים שלא ללמוד דברי תורה רגילים ואכן ברמ"א שאין אומרים פרקי אבות, ויש להקדים אמירת שמו"ת ולימוד עם הילדים. אמנם, המשנ"ב בשם הט"ז מפקפק מאד על מניעת לימוד בשבת, ומסיים: והלומד בשבת אחר חצות גם לא בדברים ה"רעים" (איכה, נבואות החורבן וכו') לא הפסיד שכרו אפילו חל ת"ב עצמו בשבת, ואלמד עליו זכות. הרגיל בכל שבת אחה"צ לדרוש ברבים, מותר גם בשבת זו, שלא תהיה אבלות בפרהסיא (שש"כ ס"ה, הערה מ"ה).הסיבה לאיסור לימוד תורה בכל ערב ת"ב מחצות היום – שכל הלומד, מהרהר במה שלמד עד היום שלמחר, ויבוא להרהור בדברי תורה בתשעה באב – דברי מרן החתם סופר זי"ע.
הערה: כדאי להתפלל בשבת זו "מנחה גדולה" (1:20) כדי שתהא שהות לסעוד סעודה שלישית בנחת ולסיימה לפני שקיעת החמה (7:49).
"הכנות" לצום בשבת
אין לומר בשבת נאכל ונשתה כדי שיהא כוח לצום מחר, עם זאת, מותר לאכול מאכלים ומשקים הנחשבים כמחזקים לקראת הצום. ומותר לבלוע "קלי צום" וכדומה, כיון שאינם לרפואה, ואי אפשר לבלעם בלילה, על כן, אין בבליעתם, הכנה משבת לחול.ויש שכתב, שהנוהג לבלוע לפני צום, גלולה שתימנע ממנו הרגשה רעה והקאות יבלענה במוצ"ש בלי מים (הגר"ש דבילצקי זצ"ל) אמנם, לדעת הגר"ש וואזנר והגר"מ הלברשטאם זצ"ל אפשרי להמיס בע"ש או לטפטף לתוך משקה כל כדורים או טיפות טבעוניות , להקלת הצום, ולשתותם בשבת כדרך שתיית משקה רגיל.
סעודה שלישית
מותר לאכול בסעודה זו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, כולל עוף או בשר, ושתיית יין, אף שבדרך כלל אין אוכלים אותם בסעודה שלישית אלא "שיאכלנה בדאבון נפש" (שו"ע תקנב ומ"ב כ"ג), היינו שלא בחברת ידידים, אבל הרגילים בכך בכל שבת אל ישנו – שלא תראה כאבילותבפרהסיה
שרים זמירות שבת של סעודה שלישית כרגיל, אף אם אין נוהגים בכל שבת, כשם שהתירו בשר ויין (שו"ת אגרות משה ד, קי"ב). וחסידים ומתפללי ביהכ"נ האוכלים כל שבת סעודה שלישית בצוותא, יעשו גם בשבת זו, ואולי ימנעו מריקודים.
מזמנים בברכת המזון (אף שבסעודה מפסקת שבחול אין מזמנים) ואם הוא לפני השקיעה, שותים את כוס הזימון. מסיימים את הסעודה מוקדם, מכל מקום אין צורך באמירת תנאי כדי להמשיך לאכול ולשתות עד שמותר (שעה"צ תקנ"ג, ז). ואף שנוהגים שלא לשתות מים בין מנחה לערבית לקראת מוצ"ש (שלא "לגזול את המתים") כשיש צום במוצ"ש – התירו לשתות (בגדי ישע תקנ"ב בשם תוס' פסחים ק"ו).
הערה: יש להיזהר, שלא להכין בבית כנסת מקומות ישיבה, בפריסת מחצלות וכריות או "כיסאות תשעה באב" ספרי איכה וקינות ובוודאי לא להסיר את הפרוכת, בטרם יצאה שבת. והגבאים יתנו דעתם לכך, מערב שבת.
מוצאי שבת וכניסת התענית
הגיעה שעת השקיעה 7:49 וטוב להקדים מספר דקות, יש להפסיק את האכילה, השתייה, והזמירות. ומאז אסורים ברחיצה ובסיכה (המותרים בשבת), אבל אין חולצים נעליים ולא פושטים בגדי שבת.
במשך בין השמשות מן השקיעה ועד צאת הכוכבים (8:26) ספק אם מותר לשבת על כיסא רגיל, מאידך אסור לשבת על הקרקע, על כן עדיף להישאר באותו מצב שנמצאים. (מרן החזון איש שכב באותו זמן, אך ציין שאין זו הוראה לרבים). ניקוי הפה משיירי האכילה: עדיף לשטוף במי פה, ומותר במברשת בעלת שיער רך, למי שאין חניכיו מדממות, יש להימנע בשבת בשימוש בחוט דנטלי (אפילו חתוך מע"ש) ואפשר בקיסם בזהירות.
כניסת התענית
הגיע מוצאי שבת – 8:26 אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וחולצים נעלי העור [לדעת האדר"ת של ימין תחילה – כחליצה של מצוה ] ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל וכן נהג החזו"א אין למהר ולפשוט בגדי השבת שלא להיראות כבורחים מן השבת. ולמעשה, בבתי הכנסת מאחרים תפילת ערבית לאפשר להחליף הבגדים וכו' בנחת. אין ללבוש מכובסים, אלא את אלה שכבר לבשו בשבת או בשבוע שעבר יש המכינים נעלי תשעה באב בביהכ"נ מערב שבת, וחולצים נעלי השבת לאחר אמירת "ברכו" . הלוקחים לביהכ"נ איכה או קינות בשבת, יעיינו בהם מעט בטרם יצאה השבת.
"זמן רבנו תם"
הנוהגים בקביעות בכל מוצאי שבת כזמן רבנו תם בכל ענייניהם – ינהגו כן גם במוצ"ש זו, ויישארו בנעליהם ולא יישבו לארץ, עד זמן רבנו תם – 9:02 (משנ"ב תקנ"ג, ו). אבל הנוהגים כר"ת רק לעניין מוצ"ש ויום כפורים, ינהגו לעניין חליצת הנעליים, החלפת הבגדים וישיבה על הקרקע – בזמן שיטת הגאונים המופיע בלוחות – כשעת מוצאי שבת (הגר"ש דבליצקי זצ"ל) ולדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א מהנכון להחמיר כזמן הגאונים רק לעניין חליצת הנעליים, כי רגילות לפעמים ללכת בבית בנעלי בית אף בבת, ואין ניכר שמתאבל, ולאחר זמן ר"ת יחליף בגדיו וילך לבית הכנסת.
בבית הכנסת, מסירים את פרוכת ארון הקודש והמפות, והופכים הספסלים או מביאים כיסאות נמוכים.
בנות ונשים תורדנה מעליהן תכשיטי זהב וכסף של שבת (תכשיט הקבוע עליהן כל יום – אין צורך להורידו). אין להסיר איפור כשהדבר כרוך ברחיצה (ובוודאי שאין להימנע מלהתאפר משום כך לכבוד שבת).
הערה: היציאה מהשבת, כאמור, באמירת ברוך המבדיל וכו' אך בעיקר בהבדלה שבתפילה, ולכן לדעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה יד, ז שאולי לכתחילה תתפללנה גם הנשים ערבית במוצ"ש זה.
תפילת ערבית: אומרים "אתה חוננתנו", שכחו – אין חוזרים, כיון שעתידים להבדיל על הכוס במוצאי התענית. ומכל מקום, אומרים ברוך המבדיל וכו' בטרם עושים מלאכה (משנ"ב תקנ"ו, ב). המתפללים ביחידות (יש אומרים שאף הנשים) – אומרים איכה והקינות (חיי אדם קל"ה, י"ט ומשנ"ב תקנ"ט, ה).
חוזרים מבית הכנסת בליל תשעה באב ביחידות, כאבלים ואין להיפרד זה מזה בברכת "שבוע טוב או "לילה טבא" שזה בכלל שאילת שלום (מהרי"ל ומנהגי וורמיזא, קכ"ב).
ברכת הנר
כשרואים נר – מברכים בורא מאורי האש, בביהכ"נ, לאחר ערבית לפני איכה – אבודרהם, של"ה ולקט יושר. ולבאור הלכה רצו ד"ה לא וכו' נכון שהבעל יברך בביתו ויוציא בני ביתו, בפרט לבני אשכנז החוששים לדעת באור הלכה רצ"ו, ח שאישה לא תברך על הנר במוצ"ש – שש"כ ס"ה, הערה צ"ח). (ועדיף שכולם יישבו בעת הברכה – ביה"ל ריג,א). יש שכתבו, שעדיף לברך על שני נרות מצורפים מאשר על אבוקה – הגר"ש דבליצקי זצ"ל וראה ט"ז תקנ"ו, א וכן הוא בא"א מבוטשטש. ואפשרי לברך כל הלילה.
ברכת הנר לנשים: לדעת המשנ"ב אישה בת אשכנז, , לא תברך לעצמה באף מוצ"ש, ברכת הנר. אמנם, לדעת פוסקים רבים יכולה לברך (קצוה"ש צ"ו, י"ב שו"ת אג"מ חו"מ ח"ב, מ"ז דעת מרן הגרשז"א זצ"ל בספר שש"כ ס"א הערה ס"ט ובשו"ת שבט הלוי ז, ע"ז, וכלשון הגר"ש ווזנר זצ"ל: "ועכ"פ אין לשנות מנהג ישראל שכולם שומעים ומברכים על הנר בביהכ"נ קודם קריאת איכה, והנשים המברכות, תברכנה לעצמן בבית".
הבדלה לאוכלים בתשעה באב
יולדת, מעוברת או מניקה, וכן חולה ר"ל וכל שצריך לאכול, מבדילים לפני שאוכלים, אפילו מיד במוצ"ש בלי הפסוקים שלפני ההבדלה ובלי בשמים. ויכול בעל או אבא להבדיל עבורם (ויוצא גם הוא בהבדלה זו לעצמו). אישה שאין מי שיבדיל עבורה, תבדיל לעצמה, על מיץ ענבים ותשתה בעצמה (מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל) ולדעת מרן החפץ חיים זצ"ל לא תברך על הנר (מ"ב סי' רצ"ט).
על מה מבדילים: לדעת הגרש"ז זצ"ל כנ"ל על מיץ ענבים. לדעת הגר"מ פיינשטין זצ"ל שו"ת מנח"י ושו"ת שבט הלוי על "חמר מדינה" – תה או קפה חשובים עם סוכר, או בירה שחורה (ואמר לי הגרי"ש אלישיב ז"ל :מיץ תפוזים טבעי).לבני ספרד,
יש לציין, שלדעת הגר"ע עובדיה יוסף זצ"ל "חמר מדינה" כל השנה, היינו דווקא: בירה, שאר משכרים, קפה חשוב, אך לא מיצים טבעיים! ואכן לאוכלים בת"ב, דעת הגר"ע זצ"ל שיבדילו לכתחילה על יין או מיץ ענבים, ויתנו לשתות לקטן. אין קטן, ישתה המבדיל מלוא לוגמיו בלבד. ספק אם חייבים במלווה מלכה במוצ"ש זו (שו"ת לב חיים)
אלו שאינם מבדילים בתשעה באב
- עבור ילדים האוכלים – המנהג שאין מבדילים . (דעת הקהילות יעקב והגרי"ש אלישיב זצ"ל בשו"ת רבבות אפרים ג, שעא) ובשו"ת מהרי"ל דיסקין ושבט הלוי, שיכולים הקטנים עכ"פ להבדיל לעצמם. 2. חולה הצריך רק לשתיית מים בלבד – לא יבדיל בשביל כך (שבט הלוי ח, קכ"ט).
הצעת המיטות הדחת הכלים וסידור הבית מהשבת: יש להמתין עד למחרת, לאחר חצות היום (12:44) – ראה משנ"ב תקנ"ד, מ"ג. כלים מלוכלכים מותר להשרותם במים, ואם הם מדיפים ריח רע אפשר להקל בהדחתם עם כפפות או במדיח כלים, אפילו כבר במוצאי שבת. בלוח "דבר יום ביומו", שמוהר"א מבעלזא זצ"ל, לא היה מקפל טלית של שבת אלא למחרת לאחר חצות היום.
הלכות יום תשעה באב
שלשה מיני הלכות והנהגות ביום ת"ב
א. חמישה עינויים: אכילה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמה"מ. ב. עניני אבלות: איסור לימוד תורה, ישיבה נמוכה, איסור שאילת שלום ואיסור מלאכה. ג. מיעוט בתענוג: צער בשינה, איסור עישון והרחת בשמים.
א. חמישה עינויים
זמן תחילת העינויים: השנה שקיעת החמה של ח' באב – 7:49
כדי לצאת ידי תוספת ת"ב ראוי להקדים 5 דקות לפני השקיעה – מועדים וזמנים חלק ז'.
אכילה ושתיה
- חולה אפילו אין בו סכנה שהצום מזיק לו פטור מלצום, והוא הדין המבריא ממחלה והצום יריע מצבו ויחזירו למחלתו – לא יאכל מעדנים ויאכל וישתה. מי שאם יצום בת"ב לא יוכל לצום ביום הכיפורים – אל יצום בת"ב (ציץ אליעזר). וכן כל מי שמרגיש בחילות, סחרחורות מתמשכות או הקאות וחולשה הקריבה לעילפון – יפסיק הצום מיד. בפרט בצום נדחה, כהשנה.
- מעוברות ומיניקות המצטערות – פטורות, והוא הדין כשיש חשש לחלב והתינוק זקוק לו.ו אין צריך לנסות תחליפים (חזו"א נ"ט, ג-ד והליכות שלמה ט"ז, י). למעשה דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאם בדרך כלל קשה עליה הצום – יש להקל ובפרט בחודשים הראשונים ובוודאי יש חשש לעובר או שכבר הפילה פעם.
- יולדת : תוך 3 ימים – ודאי שלא תצום. וכן תוך 30 יום – כל שמרגישה רע – לא תצום. אכן, אפילו תוך 7 ימים אם מרגישה טוב והרופא מסכים – תצום. ומפלת ר"ל (לאחר 30 יום להריון) – דינה כיולדת (א"א תנינא תקנ"ג, קנ"ד).
- אין שתיה ואכילה "לשיעורים" בתשעה באב כמו ביוה"כ, פרט לנמצאים במקומות מאד חמים ועוסקים בפעילות גופנית מאמצת כגון: חיילים – יתחילו מתחילת הצום בשיעורין (כל 9 דקות עד 30 גרם מוצקים ועד cc40 שתיה). האוכל ומרגיש טוב – ימשיך לצום – (חת"ס או"ח קנז. אג"מ, או"ח ב,קיב )
- בשנה רגילה, כשהצום ביומו, היכול לצום מספר שעות בלבד – עדיף שיתחיל ביום מאשר בלילה (קרוב יותר לעיצומו של החורבן). אמנם, השנה, עדיף צום מן הלילה, עד מתי שיכול. ואם יכול יסתפק בתבשיל אחד (שו"ת תשובות והנהגות ב, פ"ד).
הערה: האוכל פת נוטל ידיו כרגיל, וכן למים אחרונים, בברכת המזון יוסיף "נחם". ולא יאכלו שלשה יחד שלא יתחייבו בזימון. חולה האוכל, מכל מקום גם הוא אינו מניח תפילין עד מנחה (מהר"ם שיק), ולדעת מרן הגרש"ז זצ"ל אחר חצות 12:44 – יניח תחילה תפילין לפני שיאכל ובמנחה יניח שוב.
לקיחת תרופות: חולה שצם אך צריך לקחת כדורים לרפואה, מותר לבלעם בלי מים, או בעזרת משקה מר כגון מים עם תמצית תה בלי סוכר וכדומה, וכן מותרים סירופים שאינם טעימים (כף החיים, ל"ד ושו"ת שבט הלוי ד, נ"ד ומבית לוי, בין המצרים).
שטיפת הפה: אסורה רחיצת הפה וצחצוח שיניים עם מים (שו"ע תקס"ז, ג ומקור חיים תרי"ג) המצטער צער גדול מאי שטיפת הפה, יש להקל, אם מכופף ראשו כלפי מטה (משנ"ב שם, י"א), והסובל מריח הפה, רשאי לנקות שניו עם מברשת ומשחת שיניים בלא מים (שו"ת מנח"י ד, ק"ט).
קטנים וקטנות עד בר מצוה ובת מצוה – אינם צריכים להתענות כלל (חיי אדם קל"ג, ו ומשמעות משנ"ב תק"נ, ה). אך לא יאכלו מעדנים וממתקים.
רחיצה
אסורה אפילו הושטת אצבע למים צוננים לתענוג. אחרי שנת הלילה – נוטלים שלש פעמים עד סוף קשרי האצבעות. אחרי עשיית צרכים אם לא לקראת תפילה, עדיף לגעת בנעל (גם של ת"ב) כדי לאפשר רחיצה במים. משנ"ב ריג. הנוגע ב"מקומות המכוסים" אפילו באצבע אחת – רוחץ כל היד עד קשרי האצבעות (דה"ח יוה"כ דיני רחיצה, א). כמו כן, המקפיד לקנח עצמו במים לאחר עשיית צרכיו ["בידן"], או לנוטף דם מחוטמו – מותר לרחוץ (שו"ע תקנ"ד, כ"ט ותרי"ג, א).
נתלכלכו הגוף או הידיים – מותר לרחצם אפילו בסבון ואם צריך אף מים חמים. העיניים – בשחר, רשאים להעביר את האצבעות הרטובות מן הנטילה על העיניים. סובלים מהפרשות או מי שנדבקו ריסי עיניו מהבכי על החורבן – מותר לשטפם. תינוקות – מנקים כרגיל, עדיף לא באמבטיה, אלא אם כן עוטים כפפות. לצורכי בריאות – פצעים, מניקה, איסטניס שאין דעתו מיושבת כשאינו שוטף פניו – מותרים לרחצם. שטיפת כלים או מאכלים – מותרת, ועדיף, אם די, בצונן. ובוודאי מותרת בכפפות או מדיח.
סיכה וקוסמטיקה
- אסור לסוך אפילו חלק מהגוף בשמן, תחליב או קרם לטיפוח וייפוי העור. אבל מותרת משחה על פצע או צריבת שמש, או על שפתיים או ידיים שנבקעו מיובש. דאודורנט בספריי – מותר. וכן, מותרת מריחת נוזל נגד יתושים. 2 טבעות, צמידים, עגילים – הרגילים תמיד להיות על הגוף – אין צורך להסירם. 3. צביעת שפתיים, ריסים, פנים, ציפורניים – אסורה. פרט לכלה תוך 30 יום לנישואיה, שלא תתגנה על בעלה (מ"ב תקנ"ד, כ"ט).
נעילת הסנדל
אסורים: כל נעל, סנדל או נעלי בית מעור חיה ובהמה, וכן המחופה עור מלמעלה אף שאין הסוליה מעור. לבני ספרד יש המתירים כשהעור ברצועה מלמעלה רק להחזיק הנעל. קישוטי עור על הנעל מותרים (הגרי"י פישר זצ"ל) מותרים: נעלי בד, עץ, גומי, פלסטיק, שעם. נעל סקאי (דמוי עור): הגרי"ש אלישיב התיר ולגרש"ז אויערבך זצ"ל : אם דומים ממש לעור, אסורים משום מראית העין. נעל מחומר מותר שרגילים בה כל השנה והיא נוחה , ואין מרגישים בה את הקרקע – יש להימנע לנעלה, אא"כ יש צורך רפואי.
ב. ענייני אבלות
איסור תלמוד תורה
פיקודי ד' ישרים משמחי לב (תהלים י"ט, ט), על כן אסור ללמוד תורה אפילו לא בהרהור, בין לאנשים ובין לנשים. . אבל מותר ללמוד בענייני החורבן, ספר איוב והלכות אבלות ר"ל ומנודה, ורק פשוטן של דברים אבל לישא וליתן בהלכה או ללמוד דרך פלפול אסור. (שו"ע תקנא, א-ג ומ"ב). תינוקות של בית רבן בטלים, ויש מתירים ללמוד עמם בדברים הרעים, ועדיף לספר להם על החורבן סיבותיו ותוצאותיו, דברים המשברים לב התינוק. מותר ללמוד ספרי מוסר ותולדות וסיפורי צדיקים והנהגותיהם, וספרים על השואה ועל צרות ישראל (שלמי מועד בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל). ומרן החזון איש זצ"ל עיין בתשעה באב בספר סדר הדורות ובשם הגדולים להרחיד"א.
אמירת תהילים
נחלקו הדעות אם מותרת אמירת תהלים בתשעה באב (ראה משנ"ב תקנ"ב, ז) והגר"מ פיינשטין זצ"ל – אסר. והכרעת הגר"ש ווזנר זצ"ל (קובץ מבית לוי עמ' מ"ה) שנוהגים שלא לומר, אפילו מי שיש לו סדר קבוע בכל יום. ומ"מ לצורך יולדת או חולה ר"ל – מותר, כיון שזהו דרך בקשה
ישיבה על הקרקע
בני ספרד – רק עד 10 ס"מ גובה. בני אשכנז – עד 30 ס"מ גובה. כשיש בעיות אורטופדיות או מעוברת – יושבים על כיסא רגיל. בנסיעה באוטובוס, רכבת קלה – אם קשה לעמוד מותר לשבת. הישיבה על הקרקע עד חצות היום (12:44) בלבד. לאחר מכן הממשיך לשבת גוערים בו.
שאילת שלום
אין שואלים "מה שלומך?". ואין אומרים "בוקר טוב", ואם ישאלו לשלומנו עונים בשפה רפה ובכובד ראש. מותר לומר "מזל טוב", "להתראות", "באיי" וכדומה. ומותר לשאול איך צמים ? ולברך רפואה שלמה, ולאריכות ימים.
עשיית מלאכה
נהגו שאין עושים מלאכה עד חצות היום אא"כ שכיר החייב לעבוד או בתפקידים עם ציבור. ואין לפתוח חנות אלא אחר חצות. אכן, מותרת מכירת דברי מאכל – כל היום (תוס' חיים על ח"א קל"ה, י"ט).
הערה: מותר לטאטא הבית לאחר חצות, אבל אין להדיח הרצפות, (ערוה"ש תקנ"א, כ"א). פרט לצורך חולה ר"ל (שו"ת התעוררות תשובה או"ח של"ט). אמנם בברכי יוסף תקנ"ט, ז: "בשם כתבי האריז"ל כי במנחה בט"ב נולד משיח ששמו מנחם, ומזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות שאחר חצות מתעסקות בכל כוחן לכבד הבית ולתקן המיטות וכיוצא בזה מתיקוני הבית, וזה מנהג קדום לנשים וכו' וחיזקו חכמים ידיהם לקבוע אמונת הגאולה, אבל כיבוס ורחיצה אסורים בתכלית".
ג. מיעוט בתענוג
צער בשינה: ישנים רק עם כר אחד או בלי כרית, יש המניחים בשנת הלילה תחת ראשם לבינה. ("וישם אבן מראשותיו" – במקום המקדש) והמצטער אינו נוהג בזה. עישון: אין מעשנים עד חצות היום (12:44) ולאחר מכן רק בצנעה. ואין מריחים בבשמים בתשעה באב.
סדר התפילה
לדעת ערוה"ש תקנד,ו והגר"ש ואזנר זצ"ל אין אומרים פרשת העקידה וקריאת שמע שלפני הקורבנות ואומרים כל מה שהוא מסדר התפילה: פרשת התמיד ואיזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל,
אומרים מזמור לתודה (מ"ב סוס"י נ"א) ואומרים פיטום הקטורת שלפני התפילה אבל לא שלאחריה, ואין אומרים "שיר של יום "אלא במנחה ומשלימים פיטום הקטורת. בהנחת תפילין במנחה אין לקרוא פרשיות התפילין (רמ"א תקנ"ט, ד ומ"ב ולוח א"י).
אמירת "עננו" ו"נחם"
עננו אומר היחיד המתענה, (אף כשהוא בציבור) בשומע תפילה. בני ספרד אומרים "עננו" בכל התפילות, ובני אשכנז רק במנחה, השוכח עננו וכבר חתם " שומע תפילה" – אינו חוזר, ואם נזכר, יאמר באלוקי נצור.
אף מי שאינו צם מוסיף במנחה "נחם וכו' וחותם "מנחם ציון ובונה ירושלים" ורבים מבני ספרד אומרים נחם בכל התפילות. השוכח לומר "נחם" אינו משלימו בשומע תפילה, אלא ברצה לפני ותחזינה ואינו חותם ברוך מנחם ציון וכו' אלא מסיים ותחזינה וכו' נזכר לאחר מכן, יאמר אותו באלוקי נצור, כמובן, בלי חתימה.
בספר "תורת חיים" (תקנ"ט, ב) הביא, שלאחר אמירת הקינות, היה מניח את ספר הקינות בבית הכנסת ולא מחזירו הביתה, שאם ייקחנו לביתו לשנה הבאה – נראה כמתייאש מן הגאולה.
מוצאי תשעה באב
סיום התענית – 8:14 צאת הכוכבים לחומרא – 8:25
יש להכריז בבית הכנסת שהציבור לא ישכחו להבדיל קודם אכילה ושתייה – מקור חיים תקנ"ו. יש נוטלים ידיים כהוגן. מבדילים על הכוס בלא הקדמת הפסוקים, בברכת "הגפן" וברכת "המבדיל" בלבד (אין מברכים על בשמים לא במוצ"ש ולא הערב). והמבדיל שותה בעצמו.
קידוש לבנה: יש שכתב, שירחץ ידיו ופניו קודם קידוש הלבנה (החיד"א במורה באצבע, רל"ט). ויש לקדשה במנעלים רגילים (מ"ב תכ"ו, יא) ומותר לרקוד ולשיר כנהוג (תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א א, ר"ו). במקום שהציבור מקדשה, מיד אחרי התפילה ואין מנין מאוחר יותר לקדשה – יכול לקדשה אף בלא הבדלה וטעימה ונעילה, משום ברוב עם הדרת מלך (א"ר תר"ו, ט). מנהג בעלז – שאין מקדשים את הלבנה אלא למחרת בליל יא.
סיום מנהגי האבלות
בני ספרד – מותרים מיד בכל, פרט לברכת שהחיינו ומוזיקה, שממתינים עד חצות עשירי. ובשר ויין – אסורים לבני ספרד כל יום עשירי ולבני אשכנז מותר הכול רק מחצות יום עשירי (12:44) כולל בשר ויין. בני אשכנז הנוסעים בבוקר עשירי באב מביתם לחו"ל או לחופשה ואינם יכולים לקחת עימם כביסה מלוכלכת רשאים לכבסה אחרי הצום בצנעה, כשאין אפשרות אחרת ( הגר"מ גרוס שליט"א).
שבת נחמו – פרשת ואתחנן – ט"ו באב
"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב" (תענית ל)
א. פסקו מתי מדבר מלמות. ב. הותרו שבטים לבא זה בזה. ג. פסקו לחטוב עצים למערכה ויכלו לעסוק יותר בתורה (רבינו גרשום, ב"ב קכ"א). ראוי לכבד שבת זו ולענגה יותר משאר שבתות השנה להראות שאין חפצים להישאר באבלות ומצפים לנחמת ציון בירושלים (יוסף אומץ תתצ"ד).
מיום ט"ו באב יש להרבות בלימוד תורה בלילה שמתקצרים הימים ומתארכים הלילות" והלומד בלילה ומקיים העומדים בבית ד' בלילות זוכה ומזכה לכל העולם כולו