יעקב א. לוסטיגמן
במסגרת מלאכת הקודש המבוצעת על ידי צוות 'בית היין', במטרה להביא פניני השקפה והדרכה מפי גדולי הדור ומפיהם של מחנכים ותיקים, נפל לידינו מסמך נדיר ומרתק, המתאר אסיפה של חברי הצוות הרוחני בישיבת 'בתי אבות' הלא היא ישיבת פוניבז' לצעירים.
את העתק המסמך קיבלנו מאת הגאון רבי לוי גרוסברד שליט"א, ראש ישיבת 'תורת חיים' בבית שמש, ונכדו של הגאון רבי צבי שרגא גרוסברד זצ"ל, שהיה מייסדי הישיבה יחד עם הרב מפוניבז' זצ"ל.
"חשיבותו של מסמך זה רבה מאוד, לא רק בגלל שהוא מסמך ישן ובגלל שמוזכרים בו שמותיהם של גדולי הדור, אלא גם כי מדובר במוסד תורני בעל השפעה מכרעת", אומר הגר"ל גרוסברד שליט"א בשיחה עם 'בית היין'.
"כשהקים הרב מפוניבז' זצ"ל, את הישיבה לצעירים, היא הפכה להיות ספינת הדגל של עולם הישיבות. הישיבה הזאת עיצבה את דמותה של הישיבה הקטנה.
"לפני כן לא היה סדר שלישי בישיבות הקטנות, בגלל שהנהלות הישיבות רצו לחסוך את העלויות של הגשת ארוחת ערב לתלמידים.
"אבל סבי הגרש"צ גרוסברד זצ"ל רצה להנהיג לימודי סדר שלישי גם בישיבה קטנה, ועל כן סבתי ע"ה חגרה בעוז מתניה, יחד עם בנותיה ולקחו על עצמן עול זה, להכין ארוחת ערב ל-180 תלמידים, להשגת המצרכים ונקיון המקום וכל המסתעף. פעולה זאת הביאה לקנאת סופרים מבורכת, ושאר הישיבות חיקו נוהג זה, ועד היום לומדים סדר שלישי בכל הישיבות הקטנות הודות לאותה מסירות נפש שנהגו בעצמם באותן שנים.
"כך גם סדר לימוד במוצאי שבת שהונהג שם ולצדו סעודת מלווה מלכה שהיתה סבתי מכינה לתלמידים וגם מגישה להם.
"הישיבה הכניסה מושגים רבים לעולם הישיבות כמו משמרות הלימוד באלול ועשי"ת שנטלו בהם חלק כל בני הישיבה ללימוד תורה בהיכל הישיבה בכל שעות היממה. בלילי שישי, במשך כל השנה, היו ממשיכים את הלימוד הרב אחרי הזמן הרגיל, והייתה הסבתא שולחת עוגות וכו' להרנין ולהיטיב לבם.
"שמעתי מבחורים שלמדו אז שהנהגות אלו בישיבה, והרוח החיה שהיתה שם הטמיעו בקרבם את ההרגשה שהם מקיימי העולם.
"ומעבר לבניין הקומה הרוחנית של אותם בחורים שלמדו שם, ישיבת פוניבז' לצעירים, הובילה את הקו, התוותה את הכיוון וטבעה את צורת ההתנהלות של כל הישיבות לצעירים עד עצם היום הזה.
באסיפה שהתקיימה אור לכ"ג ניסן, כהכנה לקראת זמן הקיץ הקרב ובא, השתתפו חברי הצוות הרוחני, שלימים הפכו להיות מנהיגי הדור ושמו של כל אחד ואחד מהם נישא לשם ולתהילה כאחד מגאוני קמאי מעתיקי השמועה אשר הקימו עולה של תורה בארץ הקודש, לאחר השואה האיומה, והנהיגו את הדור על מי מנוחות.
השנה בה התקיימה אותה אסיפה אינה ידועה, אבל ידוע לנו מתוך המסמך שהגאון רבי שמחה קסלר זצ"ל כיהן באותה עת כר"מ בישיבה, ומשיחה עם בנו הרה"ג רבי אורי קסלר שליט"א, האחראי על תוכניות 'הדף היומי' ב'דרשו', אנו למדים שהגר"ש זצ"ל כיהן כר"מ בישיבה החל משנת תש"כ, ועד אלול תשכ"ז.
אנו קוראים לציבור לסייע בפענוח החידה אודות השנה המדויקת בה נכתב המסמך, אם על ידי השמות האחרים המוזכרים בו ואם על ידי התקנות המוזכרות במסמך, שתלמידי הישיבה באותה העת עשויים לזכור, כמו למשל החלפת סדר לימוד ההלכה מ'משנה ברורה' ל'חיי אדם', בתחילתו של זמן הקיץ, וכדו'.
את גדולי התורה המופיעים במסמך נכתוב כאן לפי הסדר בו נכתבו שמותיהם בפרוטוקול עצמו: מרן המשגיח הגה"צ רבי צבי שרגא גרוסברד זצ"ל, מרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, ראש הישיבה מרן הגאון רבי שמואל איינשטיין זצ"ל, ראש הישיבה מרן הגאון רבי ישראל בן שלום זצ"ל, ראש הישיבה מרן הגאון רבי נפתלי נבנצל זצ"ל ורבה הראשון של מודיעין עילית, מרן הגאון רבי שמחה קסלר זצ"ל, שכאמור שימש באותן שנים כר"מ בישיבה.
במסמך כותב מזכיר הישיבה הרה"ג רבי ברוך זאב דויטש כי "לאחר שהנוכחים שמעו מפי היו"ר, הרה"ג צ.ש. גרוסברד שליט"א, על מטרת ישיבה זו, שהיא להתוות קו לדרכה הרוחנית של הישיבה בזמן הלימודים הקיצי הבעל"ט, ולאחר ששמעו הצעות רבות מפי כל המשתתפים ליעול הלימודים והחנוך בישיבה למען תקן דברים שבוקרו לשמם ע"י הורים והנוכחים עצמם, למען העלות את רמת הישיבה ולהרים קרנה: הוחלטו ההחלטות הבאות".
בשורות הבאות משרטטים חברי הצוות הרוחני את צורת התנהלותה של הישיבה בכל הקשור ללימוד, הן בהספק, הן ברמת הלימוד, המבחנים, קצב החזרות ועוד.
"יש להספיק בשעור א' 9 דפים לחדש (לערך עמוד ליום), בשעור ב' 10 דפים ובשעור ג' 11-12 דפים", נכתב במסמך ומיד לאחר מכן הבהרה כי "תכנית זאת הביאה בחשבון גם את ההחלטה דלהלן על מתן שהות מספקת לחזרות השבועיות, לאלה, של סיומי ענינים ושל סוף-זמניות".
באשר לשיעורים מחליטים חברי הצוות כי "שני שעור(ים) ביום ינתנו, אחד לפני ואחד אחרי הצהרים. בימים א-ה ימשיכו ללמוד את הגמרא (בתחילת השעורים אחה"צ תהא חזרה על השעור שהוגד לפנה"צ) ואילו השעור בעש"ק לפנה"צ וש"ק אחה"צ אך חזרה על מה שנלמד במשך השבוע ואמירת חדושים בו – בכלליות".
מעניין כי במסמך לא מוזכרת חלוקת בין לימוד בעיון ללימוד בבקיאות, ואדרבה ניתן להסיק כי אחרי הצהרים היו ממשיכים את הנלמד בשיעור שנמסר לפני הצהרים.
התנאי לעלות שיעור
תחת הקטגוריה 'חזרות ובחינות'. מבהיר המסמך כי "כל שבוע מ(ו)קדש הסדר בעש"ק לפנה"צ ויום ש"ק כולו לחזרה על הדפים שנלמדו במשך השבוע, כל יום א' בשבוע, בתחילת הסדר, בשעה 8:30, יבחן כל ר"מ את בני שעורו יסודית בכמות שנלמדה ויציין ציונים אצלו, שיימסרו להמשגיח הרוחני, הגרצ"ש שליט"א. בסיום ענין מסוים בגמרא ינתנו לתלמידים מספר ימים (ללא שעורים), לפי הצורך, לחזרה כללית על כל הענין ותערכנה בחינות לכל שעור ושעור. (בעקבות הבדלי הכמות הנלמדת בשעורים השונים (חסרות שתי מילים) אלה בזמנים שונים). בשעורים א' וב' יבחנו, מלבד מגידי השעור, גם הגרצ"ש הגרא"ל והגרמ"י שליט"א, ואלו בשעור ג' ישתדלו, כי גם מישהו מרמ"י הישיבה הגדולה יהא בין הבוחנים.
"הוצעו אולם טרם נקבעו פרטיהן של חזרה ובחינה כללית בסוף כל זמן למודים. אולם הוחלט, כי כל העברה משעור לשעור גבוה יותר תותנה בהצלחת בחינה מתאימה, שתיערך באופן אישי לכל תלמיד העומד להעברה ושהציונים מהבחינות שבמשך השנה ישפיעו גם הם על ההעברה".
בסעיף העוסק בלימוד הלכה מחליטים חברי הצוות של הישיבה כי "השעור במשנה ברורה אחרי התפלה יוחלף בשעור בחיי אדם, אשר ילמדוהו התלמידים ב"חברותות" תחת פקוח הגרצ"ש שליט"א. הכמות השבועית הנלמדת תיקבע מראש ע"י הנ"ל והחלקים, אשר יש להניח, כי התלמידים יתקשו בהבנתם, יוסברו בשעור על ידו. כל עש"ק בבקר יבחן הגרצ"ש שליט"א את ההלכות שנלמדו בשבוע".
חברי הצוות קובעים גם כי "על התלמידים יוטל לגמור כל שבוע את למוד הפרשה עפרש"י והוצע, כי גם למוד זה ייבחן בבחינה שבועית".
סוגיא מעניינת מאוד שנידונה בישיבת הצוות ולא הוכרעה, היא סוגיית האופן בו יש ללמוד מוסר בישיבה לצעירים: "הושמעו דעות, כי למוד המוסר ע"י התלמידים לבדם אין בו משום תועלת רבה בגיל זה. לעומת זאת נראה לרצוי ביותר ללמוד בפני התלמידים שעור קצר מתוך ספרי מוסר. לא החלט סופית האם הדבר ייעשה ע"י מגידי השיעורים, יום-יום בתחלת השעור או בצורה כללית, בערב, ע"י הגרצ"ש שליט"א".
עם זאת, חברי הצוות תמימי דעים כי יש לחזק את עניין לימוד המוסר בישיבה כדלהלן: "צויין רפיון מסוים בהתחזקות במדות נעלות, בהתעוררות בדקדוק המצוות ובשקידה על למודים אצל תלמידים מסויימים ולכן החלט להתמיד בלמוד המוסר כנ"ל ולטקס עצות למען הביא חזוק בדרכים שונות ביראת ה'. ש"היא אוצרו".
נושא נוסף, מעניין במיוחד לאור העובדה שמשתתפי הישיבה הם ארזי הלבנון אדירי התורה, אשר לא פסק פיהם מלעסוק בדברי תורה אפילו לרגע קט, ובכל זאת ממקומם הרם היטיבו להשקיף כלפי מטה, אל תוך לבם של התלמידים הצעירים, ולהבין את הלך רוחם ואת צרכיהם האחרים, מעבר ללימוד עצמו.
משתתפי הישיבה "הצביעו על חשיבות הרבה בקיום קשרים אישיים בין הרמי"ם ובין התלמידים. ה(ו)חלט, כי כל ר"מ ישתדל להקדיש לכה"פ 1-2 פעם בחדש כרבע שעה לכל תלמידו בשעור לשיחה אישית אינטימית, בה יעשה למען הכר את בעיותיו האישית, המשפחתיות או סוציאליות, את הדברים המעיקים עליו בישיבה: בשעור בסדרים, בלמודיו, בחברתו וישתדל למצוא מרפא להם – מזה: ומאידך ינצל הזדמנות זאת למען הטף מוסר באהבה לו, אם צ(ו)רך בכך, בקשר להליכותיו בקדש".
כמו כן "הצביעו על מחסור בהזדמנויות של פגישות לא-למודיות בין התלמידים בהשתתפות הרמי"ם. התלמידים צעירים הם והרגשתם הטובה במסגרת הישיבה עלולה להעלות גם מדת הסתגלותם לסדרי הישיבה ואף חשקם בלמודים.
"לא רק בישיבות חסידיות אלא גם במתנגדיות מקיימים כיום גם הגישה בליל ש"ק סעודה שלישית או סעודת מלוה מלכה בצוותא או תתכן פגישה במסגרת מסיבות ר"ח וכדו'. החלט, כי תוקדש שימת – לב למציאת דרכים להגביר קשרים במסגרות כאלה וכן להפעיל את התלמידים לפעילות "חברתית" בשטח ע"י הטלת תפקידים "מנהלתיים" עליהם (ו"ע) [וע"י] מנוי ועדות שונות".