וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי (כ"ב, ה')
ובמשנה במסכת אבות (פ"ה, מי"ט): "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע? תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא וכו', אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת וכו'".
לכאורה, עלינו להבין, מדוע מתמקד התנא בתלמידיהם של אברהם אבינו ובלעם הרשע? מדוע הוא אינו מונה את תכונותיהם של אברהם אבינו ובלעם הרשע עצמם?
תשובה לכך, נמצא על פי המעשה הבא:
באחת העיירות הסמוכות לוורקא, התגוררו שנים מחסידיו של הצדיק רבי יצחק מוורקא, אשר שימשו במקום כמלמדי תינוקות. שקולים היו שני המלמדים בעיני הבריות, שניהם היו תלמידי חכמים ויראי חטא, שניהם היו חריפים ובקיאים, ושניהם מסורים למלאכתם, מלאכת שמים.
היה זה באחד הימים, כאשר יצאה סיעה מחסידיו של הצדיק מוורקא, בכדי להסתופף בצילו של רבם. דא עקא, שבעקבות מזג האוויר הסוער, אשר גרם לשורה ארוכה של עיכובים – התברר לבני החבורה כי לא יספיקו להגיע ליעדם בטרם יעריב היום, ולפיכך, נמנו וגמרו לנטות מדרך המלך אל העיירה בה התגוררו שני המלמדים, לעשות בה את הלילה, ולהמשיך בדרכם עם שחר.
בני החבורה ידעו אודות שני המלמדים, תלמידיו של רבם, המתגוררים בעיירה. לפיכך, הם לא דאגו כלל… היה ברור להם, כי חבריהם לא יותירו אותם ברחובה של עיר ביום סוער שכזה. התלבטותם היחידה היתה, לאיזה מבין שני הבתים לפנות, אל ביתו של ר' דוד – המלמד האחד, או אל ביתו של ר' שלום – המלמד האחר.
בסופו של דבר, משנתברר להם כי ביתו של ר' דוד קרוב יותר – החליטו לפנות אליו. הם התדפקו אפוא על הדלת, אולם לא נשמעה כל תגובה. הם שבו ודפקו, חזק יותר, והפעם, אחרי מספר רגעים – נשמע קול פסיעות, והדלת נפתחה כדי סדק על ידי המלמד בכבודו ובעצמו.
"מה רצונכם?", בירר ר' דוד בקרירות, ומשסיפרו בני החבורה דברים כהווייתם, הבהיר כי לא יוכל לסייע… "הייתי שמח לארח אתכם!", הטעים, אך הוסיף מיד: "לצערי, מלאכתי מלאכת שמים היא, ובכדי שאוכל למלא את תפקידי כהלכה – עלי להקדים ולשכב לישון!".
"כלום יעלה על הדעת, להותיר את חבריך בכפור הנורא, ולנהוג כלפיהם באכזריות כה רבה 'לשם שמים'?", תהו בני החבורה ולא הסתירו את פליאתם, אולם ר' דוד לא התרשם כלל… "אכן, מצות הכנסת אורחים – מצוה חשובה היא, אולם העוסק במצוה פטור מן המצוה!", הוא 'הסביר', ומיהר לטרוק את הדלת בפני בני החבורה, אשר בלב הולם ניגשו לחפש את ביתו של רעהו, המלמד האחר, ר' שלום.
בליבם של בני החבורה כבר כרסם הספק. הם כבר לא היו משוכנעים שימצאו מקום לינה באותו הלילה… "מי יודע אילו פלפולים יעלה ר' שלום בחכתו!", הם תהו בינם ובין עצמם, אולם הפעם, ציפתה להם הפתעה, מסוג שונה לחלוטין…
מיד עם דפיקתם הראשונה על דלת ביתו של ר' שלום, נפתחה זו לרווחה, ובפתח עמד בעל הבית אשר מיהר להזמינם במאור פנים להיכנס אל הבית. "במה זכיתי לאורחים שכאלו!", קרא ר' שלום בהתלהבות, ומיד ניגש להתכונן לקראת קבלת פניהם בכל הכבוד הראוי. מאי שם הוא הביא שולחנות וספסלים, במטבח טרחו הנשים על הכנת סעודה ראויה לשמה, ואילו הילדים – עסוקים היו בעריכת מצעות עבור האורחים, בכדי שיהיו מזומנים להם מיד לאחר שיסעדו את ליבם.
למחרת היום, הגיעו בני החבורה לוורקא, ומשנכנסו אל הקודש פנימה – נשאלו על ידי רבם אודות המוצאות אותם בדרך. דברים כהוייתם סיפרו בני החבורה, תוך שהם מתמקדים בעיקר בדמותו המאירה של ר' שלום אשר פתח בפניהם את ליבו וביתו, אולם הצדיק הבין יותר מכפי שנאמר… התמונה כבר היתה ברורה לעיניו הקדושות, והוא החליט לאלף את חסידו צר העין בינה…
מספר ימים לאחר מכן, באישון לילה, נשמעו נקישות על דלת ביתו של ר' דוד. הנקישות הקיצוהו משנתו, ומשהביט מבעד לחרכי התריס – הבחין בדמות מעוטפת עד למעלה מתנוכי אזניה, כשהיא ניצבת על מפתן ביתו. "מה אתה מבקש?", שאל ר' דוד את הזר בקוצר רוח, והתשובה לא איחרה לבוא: "לאכסניה זקוק אני!", השיבה הדמות.
"צר לי, אך לא אוכל לסייע. מלמד אני ועוסק בהרבצת תורה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה!", הבהיר הלה, ואילו הזר נענה והשיב: "זה אני, יצחק מוורקא… היה בריא!", בעודו ממהר אל עבר העגלה שהמתינה לו בקרבת מקום.
כעת זיהה ר' דוד היטב את קולו של רבו, ומיד פרץ מביתו כרוח סערה, מנסה להשיג את הצדיק ולעכב בעדו – לבל יחמיץ את הזכות. אולם הוא כבר איחר את המועד: רבי יצחק הגיע חיש מהר אל הכרכרה הממתינה, טיפס עליה בזריזות, והעגלון הפליג לדרכו ונבלע בחשיכה.
למחרת בבוקר, נפוצה השמועה בעיירה: "הצדיק מוורקא הגיע אל העיר בלילה, והוא מתאכסן בביתו של חסידו – ר' שלום!". למותר לציין, כי כל בני העיירה החלו נוהרים אל עבר ביתו של ר' שלום, ממתינים להיכנס אל חדרו של הצדיק, להתברך מפיו ולחזות בזיו פניו.
אולם לביקורו של הצדיק, היתה מטרה אחרת. "ברצוני לבחון את תלמידיהם של שני חסידי!", הבהיר למקורביו, ועד מהרה פשטה השמועה ותלמידיהם של השנים החלו מתקבצים במקום בריצה. גם ר' דוד עצמו, הגיע בעקבות תלמידיו, כשראשו מושפל, בכדי להיות נוכח בשעה בה מעמידם רבו הגדול במבחן.
כעת, התייצבו התלמידים כולם בפני הצדיק, אשר פתח את הגמרא הגדולה בסוגיה שנלמדה באותה שעה בחיידר, והחל שואל שאלות. תחילה – הפנה את שאלותיו אל תלמידיו של ר' שלום, אשר השיבו תשובות רהוטות וברורות, לשמחתו ולאשרו של רבם. לאחר מכן – עבר הצדיק ופנה אל תלמידיו של ר' דוד, אולם כאן, ניכר ההבדל מיד: התשובות שהשיבו הללו היו מגומגמות ובלתי ברורות, למחצה לשליש ולרביע, וגם כאשר ניסה מלמדם לסייע להם ברמזים שיש בהם ממש – לא השתנתה התמונה מהותית. הכשלון היה צורב, ור' דוד ידע שהוא נזקף לחובתו בלבד…
כעת, הורה הצדיק לכל התלמידים לעזוב את החדר, תוך שהוא מבקש מר' דוד כי ישאר עמו ביחידות. לאחר שיצאו התלמידים – פנה רבי יצחק אל תלמידו ואמר לו: "דע לך, כי עיקר תכליתו של לימוד התורה הינו בכדי לקיים את מצוותיה! מי שמלמד תורה בכדי לשמור ולעשות – הרי שתורתו משתמרת, ותלמידיו רואים ברכה בלימודם. אולם מי שלומד ומלמד בכדי להיות 'עוסק במצווה פטור מן המצווה' – לא זו בלבד שתלמידיו לא יראו סימן ברכה בתלמודם, אלא שההיפך הוא הנכון, מלמדם מזיק להם ומונע מהם כל סיכוי להצליח!".
ואכן, מאותו היום התחולל שינוי קיצוני בדרכו של ר' דוד, אשר לא ניסה עוד לפטור את עצמו ממצוות הכנסת אורחים… את המסר הוא הפנים היטב, ויהי לאדם חדש!
ומכל מקום, אנו על פי דרכנו למדנו, כי אם מבקשים אנו לעמוד על טיבו של הרב – נוכל לעשות זאת מתוך התבוננות בתלמידיו!
ומכאן, תשובה לשאלתנו, על פי דרכו של ה'חתם סופר' שהיה אומר כך:
לתהות על קנקנו של אברהם אבינו, בוודאי אין אנו יכולים, וכך, להבדיל, גם ביחס לבלעם הרשע… ובכל זאת, אם מבקשים אנו לעמוד על טיבם של שני אלו – נוכל לעשות זאת מתוך התבוננות בתלמידיהם: בתלמידיו של אברהם אבינו מחד, ובתלמידיו של בלעם הרשע מאידך…
(מתוך הספר 'ללמדך', במדבר, מאת הגאון רבי מרדכי פרוינדליך זצ"ל)