באחרונה ערכנו ראיון עם הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מרבני בית שמש, ועם בנו הרב יעקב גרין, ראש צוות חונכים בתוכנית 'גישמאק בלימוד' של 'אחינו', הראיון עצמו התפרסם בחלקו בעלון 'בית היין' מבית אחינו' ובחלקו בעלון 'לקראת שבת' מבית 'דרשו'. בתוך הדברים שמעו מהרב גרין את הסיפור הבא:
מעשה ביהודי שהגיע לרבי הקדוש ה'אמרי חיים' מויזניץ זצ"ל, ובפיו שאלה קשה: "אני איש פשוט", אמר היהודי לרבי, "במשך השבוע אני קובע עתים לתורה כמה שאני מצליח, יושב בשיעור ופעמים רבות נרדם עם תחילתו. אני לא תלמיד חכם גדול בלשון המעטה, התפילות שלי יבשות למדי, ואני רחוק מאוד לצערי מלהיות בן עלייה שמרגיש התלהבות גדולה בקיום המצוות.
"כשמגיעה שבת קודש, אני כמובן הולך לבית הכנסת כמו כולם, ולאחר התפילה שב הביתה יחד עם בניי, מחכה לי שולחן ערוך עם חלות ויין לקידוש, וזה השלב שבו אני מתחיל להתלבט.
"מצד אחד, חינוך הילדים זה הדבר הכי חשוב בעולם. אני יכול לשיר 'שלום עליכם' בהתלהבות גדולה, לקדש על היין בקול גדול, להתנדנד ולהתנועע כאחד מבני העלייה, כאילו אני מתרגש מקדושת השבת, כדי להראות לילדים איך צריך יהודי להיראות.
"מצד שני, אני הרי יודע כמה אני שווה. אני יודע שלצערי אני לא מרגיש את ההתלהבות הגדולה כמו שאני מציג כלפי חוץ. אני יכול לשיר בקול ולהתלהב כלפי חוץ, אבל אחרי שאני מסיים כזאת סעודת שבת אני מרגיש שאני רמאי ושקרן, מרמה את עצמי ומרמה את הילדים שלי.
"אולי עדיף שאנהג בסעודת השבת כפי שמצבי האמיתי, בצורה יבשה ובאופן טכני, תוך הקפדה על קיום ההלכות ואפילו על אמירת הזמירות אבל בלי כל ההתלהבות וגינוני החסידות המופלגים… מה דעת הרבי?" .
השיב ה'אמרי חיים' לאותו יהודי כך:
"אם אתה תנהל את שולחן השבת בצורה יבשה, כפי דרגתך האמיתית, אתה מפסיד פעמיים. פעם אחת כשאתה פוגע בחינוך הילדים ומפספס את ההזדמנות להחדיר בהם אהבה לשבת, לתורה ולמצוותיה, ופעם שנייה כשאחרי הסעודה הזאת אתה טופח לעצמך על השכם בהנאה מרובה ומחמיא לעצמך: "אני איש אמת", והרי נאמר "תועבת ה' כל גבה לב".
"לעומת זאת, אם תבוא הביתה ותתלהב בשולחן השבת, תתנהג בחסידות יתירה שלא כמעלתך ודרגתך האמיתית, למען חינוך הילדים, תשיר בקול נרגש, תשמח עם הילדים בקיום מצוות השבת, תנגן בקול גדול את הקידוש ותפגין כלפי חוץ התנהגות של חסיד מופלג בתורה וביראת שמים, אתה מרוויח שני דברים.
"קודם כל אתה מרוויח שאתה מחנך את הילדים כראוי ובעזרת ה' אצלם זה יתצבע מתוך הלב ולא בצורה יבשה כמו אצלך, ודבר שני שאתה מרוויח זה שאחרי סעודה כזאת אתה קם מהשולחן והמצפון שלך מייסר אותך: איי איך אני רחוק מההתנהגות הזאת, כמה עוד יש לי להתקדם בתורה וחסידות עד שאזכה להיות באמת כמו שנראיתי בסעודה… הלב הנשבר הזה שווה יותר מהכל.
"שלא לדבר על כך שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות ומי שמתרגש בקידוש כלפי חוץ, עד מהרה יתחיל להתרגש גם מתוך הלב פנימה וכן בכל דבר שבקדושה, כשעושים מזה עסק כלפי חוץ, ההתרגשות חודרת ללב ובוקעת בחזרה החוצה בכפל כפליים".