הרה"ג רבי דוד א. ל. שרייבר שליט"א – מח"ס 'דיני מגדים' ו'קנין יורה דעה', ומו"ץ בבי"ד דהגרמ"ש קליין שליט"א
דיני ממונות
דיני ממונות ישנם דברים המצויים מאוד, ובחלקם הדין משתנה לפי פרטים קטנים, והוזכר רק השאלות המצויות כדי ליתן עליהם את הדעת, ובכל דוגמא כזו וכדומה, יש לברר היטב את המציאות והדין.
מצוי שרוצה לארח אנשים נוספים במקום ששוכר, בדין זה ישנם פרטים רבים, כגון אם שכר לפי מיטות או לפי מספר ממוצע של אנשים, וכן אם זה ארעי או בקביעות, וכן אם האורח הוא מהסמוכים על שולחנו.
מזמין הסעה והסעה מאחרת, עד כמה זמן צריך להמתין לו.
שכר מקום, הגיע למקום ויש שם דברים המפריעים לו קצת או הרבה, או שחסרים שם דברים חיוניים או לא כ"כ חיוניים, שסוכם עליהם מראש או שלא סוכם, כגון כלב בחדר נעול או בחצר, מזגן אינו תקין, סתימה בביוב שגורם לריח או מגביל בשימוש, רעש בניה מבחוץ, סיכמו על מקום שרואים ים או נוף ואינו מדוייק, מתי חייב לקיים את הסיכום, לשנות, לבטל, ובחלק מהדברים שונה כאשר היה כך כבר לפני שהגיע למקום, או שהתקלה נתחדשה ונוצרה רק אחרי שכבר נכנס.
השתמש במיקרוגל וכדו' במין מסויים בשרי או חלבי, יש אופנים וצורות שימוש שצריך להודיע לבעליו, ויש אופנים שיתחייב לשלם.
כששוכר דירה, הדין שעל מה שיש לו רשות להשתמש מתחייב בשמירה כשומר שכר, ועל מה שאין לו רשות כשומר חינם[24]. ולכך גם אם ילד קטן שבר דבר, אפילו אם זה מהדברים שאין לו רשות להשתמש נחשב כפשיעה, וחייב ליידע את הבעלים, או לסכם עמו מראש שלא מקבל אחריות על דברים קטנים שמתקלקלים.
לא ילבש
הולכים לטיול וכדו' וחסר כובע לכיסוי ראש, והאיש רוצה ללבוש מטפחת של אשתו או להיפך, כדי להגן מהחום והשמש, וכן ללבוש נעלי הליכה וכדו' הניכרים שהם של גבר או אשה, נחלקו הפוסקים האם כאשר לובש רק בגד אחד ועושה כן רק להגן מותר, והחכמ"א מחמיר בזה. ולכך לכתחילה יזכור להכין כיסויי ראש לכל המשפחה. אבל להחזיק מצחיה וכדו' ביד מעל הראש מבלי ללבוש לכו"ע מותר.
מזוזה
השוכר בית בחו"ל פחות מל' יום פטור ממזוזה.
באר"י, השוכר והשואל, חייב מיד, אמנם יש אופנים המוגדרים כפונדק שפטור, ונחלקו הפוסקים מה מגדירו לפונדק, ולכן השוכר מקום שאין בו מזוזה, או שיש בה מזוזה שכשרותה מפוקפקת, עליו לברר האם צורת החדר, הפתח, והגדרת המקום מחייבו בקביעת מזוזה, והאם רשאי לשהות במקום בלי מזוזה, או שבשהותו מבטל חיוב.
שוכר חדר במלון, וכן כל מקום שמשכירים לפי מיטות פטור ממזוזה. בצימרים יש מקום יותר להקל מאשר בדירות.
מקומות שאינם חיוב גמור, כגון מחמת הגודל שאינו ד' על ד' ממש, רשאי להיות שם[13]. וכן חדרים שיש בהם ג'קוזי וכדו'.
בכל האופנים שחייב במזוזה ואין שם מזוזה, ישנם כמה עצות לכך[14], ויעשה שאלת חכם.
במידה ויקבע מזוזה יש אופנים שיאסר עליו אח"כ להסירו, ולכן יברר לפני שמניחו.
עבודה זרה ולא תחנם
מבואר בש"ך שאסור להיכנס לכנסיה וגם לצורך שירותים[15], ואפילו להיכנס לחצר של ע"ז אסור[16]. וכ"ש אם נכנס כדי להביט בצורה יפה שיש שם וכדו'[17] ולהיכנס למנזר מחלוקת[18]. כמו"כ אין להסתכל מבחוץ על דבר יפה שלהם, כגון גן הבהאים[19] בחיפה או בסמוך לטלז-סטון (מנזר השתקנים) שיש בהם גינות שנעבדו לשם ע"ז [20]. ונחלקו גבי כניסה או ראייה במקומות השייכים למוסלמים.
לומר לגוי המשכיר, מוכר בקיוסק, בכניסה לאתר, נהג אוטובוס וכדו' "שלום", פעם אחת מותר, אך לכפול אסור. ולכן עדיף להקדים ולומר כדי שלא יצטרך לענות "שלום שלום". (האיסור לכפול הוא רק במילה "שלום" ולא במילים אחרות בעלות משמעות דומה).
כשצריך לקנות מצרכים, לשכור חדר או מקום להתארח, להזמין הסעה וכדו', יש חיוב להעדיף לקנות אצל יהודי ואפילו מחלל שבת רח"ל [21], וכ"ש אם הוא שומר שבת, מאשר אצל גוי [22]. וכשאצל הגוי מעט יותר זול, אם היהודי שומר שבת ואינו אדם עשיר, גם בכה"ג יש חיוב לקנות אצל השומר שבת. ובמחלל שבת כנגד גוי, וכן שומר שבת כנגד יהודי שאינו שומרה, כשההפרש במחיר הוא מועט יש צדדים להחמיר [23].
דיני הקריעה בראיית ירושלים והמקדש
המשתמטים מחיוב קריעה על מקום המקדש ועושים תחבולות שונות להיפטר מזה, אינו מנהג ותיקים, ודברי הש"ס והשו"ע סימן תקס"א מטפחים על פניהם[25].
יש מהפוסקים שסוברים שהמקנה את בגדו לאחֵר כדי להיפטר מהקריעה אינו מועיל, ולכו"ע אין ראוי לעשות כן.
חיוב הקריעה הוא רק כאשר בין ראיה לראיה עברו ל' יום[26]. ואם ראה בשבת או בשאר ימים הפטורים מקריעה, ואח"כ תוך ל' יום ראה ביום חול אינו צריך לקרוע.
ראיית מקום המקדש מחייבת בקריעה[27]. החיוב במקום המקדש הוא כשרואה את כיפת המסגד[28]. ויש פוסקים שהחיוב חל כבר בראיית הכותל[29], והסטייפלר קרע כשראה הכותל והכיפה[30].
כשמגיע לכותל קורע גם על מקום המקדש וגם על ירושלים[31].
הקריעה נעשית במעומד ובידיו[32]. ויכול להתחיל בכלי ולהמשיך ביד. וקורע משפת הבגד לכתחילה בצד שמאל[33], ואם אי אפשר יכול גם בצד ימין[34], שיעור הקריעה הוא טפח[35] כנגד הלב, לגובה ולא לרוחב[36].
לדעת הרמ"א הקריעה בבגד העליון הוא גם כאשר לבוש חליפה. ולכך כשאינו חפץ לקורעה, יוריד את החליפה ויקרע את החולצה[37].
אפשר להשתמש מספר פעמים באותו בגד לקרוע בו, כשבכל פעם ירחיק בבגד שיעור ג' אצבעות ממקום הקריעה הקודם ויקרע שם.
קביעות עיתים לתורה
נחוץ מאוד לעורר על ענין קביעות עיתים לתורה, שדווקא אצל בעלי בתים שיש להם קביעות לדף היומי וכדו' יותר מצוי שמקפידים על קביעות אבל מי שרגיל שכל יומו מלא בתורה ובימים אלו ממעט, לעיתים שוכח שיש חיוב קביעות עיתים על כל איש מישראל בכל מצב וזמן. והוא חיוב יומי כמש"כ הרמב"ם שחייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכן פסק השו"ע ביור"ד סימן רמ"ו ס"א. ועצת היצר היא להרחיק את האדם מתלמודו שקנה לו בחודשי הקיץ ולאבדם ממנו, ולהזיק לו בימי אלול הנחמדים, ב'אם תעזבני יום – יומיים אעזבך'.
הלכות שונות המצויות ב'בין הזמנים'
מצוי שנמצאים ליד הים בשעת השקיעה ורוצים לצלם את השמש, יש בכך שאלה של איסור דאורייתא[1].
בזמני שקיעה או קריאת שמע וכדו' יש לשים לב ללוח לפי המקום, כי יתכנו שינויים של כמה דקות בין המקומות השונים.
רכיבה על סוסים וכדו' ללא אוכף מבואר בשו"ע שאסור. אך יש מקום להקל אם לבוש בבגדים[2], ויש מתירים למי שאינו רגיל בכך או ברכיבה למרחק קצר[3].
שוכר בית עם אקווריום או שיש בחצר בעלי חיים כתרנגולים וכדו', יל"ע האם מחמת השכירות נחשב שהבע"ח שייכים לו שמחמת כך חל עליו חיוב להאכילם ואסור לו לאכול קודם שהאכילם.
באופן שמוטל עליו האחריות להאכילם, גם אם אינו נחשב כשוכר, י"א שהוא בכלל החיוב להאכיל והאיסור לאכול תחלה. וכן אם יצא לטיול וכדו' ולא נתן להם לאכול, י"א דאפילו כשאינו בביתו ושכח להאכיל את הבע"ח אסור לו לאכול[4]. אך אם לחזור להאכילם כרוך בהוצאה כספית, אינו צריך להוציא ממון כדי לחזור להאכילם[5].
מותר לתת לבעלי החיים אוכל בשבת, אם אין להם אוכל מבלי שיביא להם, או שהורגלו לקבל אוכל ולא יטרחו לחפש לבד ולאכול מההפקר, ואפילו בע"ח שאינם שייכים לו, אבל רק כאשר הם של ישראל. ובכלב בכל אופן מותר[6].
שואל או שוכר רכב מאדם פרטי, יש להזהר שלא יחזיר אותו עם יותר דלק ממה שקיבל בשעת ההשאלה, כדי שלא יכשל בריבית[7].
בימי הרחקה, ישנם אופנים המותרים והאסורים בטיול וכדו', ויש אופנים שנחלקו בזה הפוסקים, וצריך לחשב תחלה את המציאות והדין, כגון שיט בסירת מנוע, משוטים, נדנדה, נסיעה לבד ברכב זה ע"י זה, הליכה לבד לטיול.
נשים הנוסעות לטיול אסור להם לשיר כשהנהג שומע[8].
הישן באהל או שק שינה, ומשאיר את מי נטילת שחרית בחוץ, יש להקפיד שיהיו בתוך ד' אמות[9]. ויטול לתוך כלי ולא ע"ג קרקע. וגם לא ישפכם ע"ג מקום שבני אדם עלולים לדרוך שם[10].
אם התחיל לאכול בתוך האהל, יזהר שלא לצאת ממנו (משום שינוי מקום).
אהלים מתקפלים וניידים פטורים ממזוזה.
בנסיעה ארוכה באוטובוס, שיתכן שנוסע ירדם, ימנע מלהניח מאכלים תחת המושב, ואפילו בתוך תיק. וכן ימנע מלהניח מאכלים בסל עגלת תינוק בטיול ממושך[11].
כשיושבים על הריצפה כשמשחקים וכדו', למרות שלבוש בבגדיו ראוי להניח הפסק כל שהוא בינו לבין הקרקע[12].
הלכות לכהנים בטיולים
כהנים אסורים ליטמא למת או לקבר.
גם לקברי צדיקים אסור לכהן להטמא.
יש להזהר גם מעצים מסביב לקברים.
גם כהן קטן אסור להכניסו למקום טמא, כגון שהולך אחרי אמו.
אסור לנסוע במכונית, מטוס או רכבת הנוסעים על גבי קבר או במקום טמא [כגון מנהרה שעובר בה נפטר, או תחת עצים המאהלים ע"ג קבר, או בתוך בית חולים שאינו מתוקן].
גם מקברי עכו"ם יש לכהן להזהר מטומאה.
יש להרחיק ארבע אמות (כ-2 מטר) ממקום טומאה אלא אם כן יש מחיצה מפסקת.
מידע נוסף לכהנים "בית הוראה טהרת כהנים" 073-3835634 – 025862153. – 0504112831 או בקו מידע לכהנים שע"י אגודת טהרת והתאחדות הכהנים 08-3132020.
בעזרת השי"ת נפתח בית הוראה לנסיעות ע"י קו הנ"ל, ובשיתוף הרב ישראל שפירא [מדריך טיולים יר"ש טל' 0527115039] להכוונה בנסיעות וטיולים ברחבי הארץ במקומות שמותר לכהנים, ניתן ליצור קשר בדוא"ל [email protected].
—————————–
[1] מנח"י ח"י סימן ע"ב אוסר גם חלקי, מעדני שלמה כתב על חלקי שלא ראוי, ועיין שבה"ל ח"ז קל"ד, בחוט שני [הלכות פסח] מיקל בחלקי, אמנם יתכן שבדיגטלי רק הפיתוח אסור ואינו מוכרח.
[2] משנה הלכות ח"ו סי' רכט.
[3] אוצה"פ אעה"ז שם.
[4] שע"ת.
[5]. ולא גרע מעיקר צער בעלי חיים שמותר כדי להרויח ממון [מלכים אומניך].
[6] שכ"ד סעיף י"א מ"ב וביה"ל שם, ובפשטות דבריו גם של הפקר, מלבד כלב רע.
[7] יור"ד ק"ס ס"ה ט"ז ש"ך גר"ז סוף ס"ז. ובשיעור מועט ממש, יש אופנים שניתן יותר להקל בזה, ואכמ"ל, וכן אם מחזיר מעט יותר מספק וכדי לא להכשל בחשש גזל. וכעצה כדי לא להכנס לחשש איסור ריבית ניתן לקבוע שאם החזיר יותר דלק התוספת תהיה כתוספת מחיר בשכירות, ואם לקח בהשאלה תהיה התוספת כתשלום עבור השימוש ולא כתוספת על הדלק שקיבל, ובפרט כששוכר מחברות השכרה אם התנאי הוא לא להחזיר כמה שלקח אלא להחזיר מיכל מלא נחשב תנאי בשכירות שאינו נחשב כריבית.
[8] הליכות שלמה פ"כ סק"כ, אישי ישראל פנ"ה הערה צ"ה ועוד.
[9] דבכה"ג אין היתר בשעת הדחק המבואר בס"א מ"ב סק"ב של ביתא כמאן דמליא דמי.
[10] כמבואר באו"ח סימן ד' סעיפים ח-ט.
[11] דיש לחשוש לכתחילה לדעות שגם שינת יום בכלל הסכנה. אמנם בדיעבד, מלבד שהרבה מהפוסקים מקילים בכל מצב [כמבואר יו"ד סי' קט"ז בפ"ת סק"ד וברע"א ויד אפרים שם], ביום יש צירוף של הסוברים שלא שייך כלל. ובמיטת תינוק יש עוד צירוף לקולא, ואכמ"ל.
[12] בשע"ת סימן תקנ"ח סק"ח כתב שצריך להפסיק ובכף החיים סקל"ט כתב שהעיקר הוא רק כשהקרקע אינה מרוצפת אבל מהראוי להחמיר גם במרוצפת.
[13] כמבואר ברע"א ובפ"ת ששוכר חייב מדרבנן ובכל צירוף פטור, וכדי לרבע אינו חיוב לכו"ע.
[14] בבית הלוי מבואר שהשוכר מגוי קיל טפי ואכמ"ל. להפקיר הפתח לא מהני [דעת נוטה שט"ו].
[15] ש"ך יו"ד רמ"ט, ויש שחששו בזה לאיסור תורה, ולכן אין להתיר אפי' במקום איבה.
[16] וכתב החיד"א בברית עולם [שם] שהנכנס לבית ע"ז הרי הוא בכנפי הסטרא אחרא של הטומאה ומטמאים אותו מעט מעט ולא ידע כי בנפשו הדבר.
[17] אגרות משה יו"ד ג' קע"ט אות ו'.
[18] עי' ציץ אליעזר ח' י"ד צ"א וע"ע חיים ביד סכ"ו.
[19] לענין הגן עצמו הדבר שנוי במחלוקת, וי"א שלפחות נכלל ב'הרחק מהכיעור'.
[20] יו"ד סי' קמ"ב סט"ו.
[21] כי יש אומרים שלעניין ממון מצווה להחיותו.
[22] אהבת חסד.
[23] דיש שס"ל דשומר תו"מ עדיף לעניין להחיותו בממון מאשר שאינו שותומ"צ.
[24] לענין קרקע נחלקו הראשונים להלכה האם חייב עליו בפשיעה, ובדברים המחוברים לקרקע נחלקו האם הם בכלל קרקע, וכן דנו מה מוגדר מחובר לענין זה.
[25] שבה"ל ח"ז סימן ע"ח, ובספר קרא עלי מועד הביא מהגרח"ק שעדיף לא ללכת לכותל מאשר לקחת מאחר את בגדו ולהפטר מקריעה.
[26] שו"ע סימן תקס"א ס"ה.
[27] שו"ע שם סעיף ב, [אג"מ או"ח ח"ה סימן ל"ז א].
[28] ב"ח ופאת השולחן.
[29] הר הקודש בשם מהרי"ל דיסקין.
[30] ארחות רבינו ח"ב עמוד קמ"ח.
[31] ויוצא ידי שניהם, מאחר ויש חיוב קריעה נפרד על ירושלים הקפיד הסטייפלר זיע"א שלא לראות את חומות ירושלים עד שהגיע לכותל.
[32] שו"ע סעיף ד. ויש מקילין בזה לקרוע בכלי כדין שאר קרוביו. וכעי"ז בכף החיים סקכ"א.
[33] מ"ב סקי"ג.
[34] פוסקים, הר הקודש.
[35] שו"ע או"ח סימן תקס"א ויו"ד סימן ש"מ.
[36] חכמ"א כלל קנ"ב דין ב.
[37] גליון מהרש"א סימן ש"מ סעיף ז.