סיפר הגה"צ רבי אלימך בידרמן שליט"א:
זה היה בביתו של איש יקר ובעל חסד, אשר פתח את ביתו לרווחה לכל אורח, חולה ונזקק. תמיד סעדו על שולחנו אורחים שונים ממקומות מגוונים, באהלו מצאו פינה חמה כל סוגי האנשים.
על אורחיו הקבועים, נמנה אדם גלמוד ובודד, אשר היה סועד על שולחנו מדי שבת בשבתו. שבת אחת, בעת הסעודה נפגע האורח שכבר הפך לבן בית. משהו לא היה מספיק לכבודו לפי טעמו, והוא החל זועק וצועק על הפגיעה האיומה בכבודו, ובין היתר – מתפרץ גם על בעל הבית.
בתחילה שתק המארח, קיבל באהבה ובהבנה את ההפרעה, וחשב כי בעוד מספר דקות ישכח הדבר ולא ייזכר עוד, אך הלה לא נרגע… התפתח דין ודברים סוער, מריבה של ממש פרצה, ובעיצומה – קם האורח ועזב את הסעודה, ולא שב אל הבית יותר…
העניין כמעט שנשכח, אף שעדיין תפס פינה מציקה בלבו של המארח, שהיה באמת יהודי בעל לב טוב, וחרה לו הדבר כיצד הגיע למצב של מריבה והשפלה כלפי אורחו המסכן. אך מה יעשה, כך הצדיק את עצמו, הלא לא נותרה בידו ברירה…
ימי עשרת ימי תשובה הגיעו, ימים בהם כל יהודי עושה חשבון נפש ובודק בחדרי לבו מה עבר עליו בשנה האחרונה. אשתו של בעל הבית נזכרה בסיפור המעשה, ופנתה לבעלה: אולי עכשיו, לקראת יום הכיפורים, תבקש את סליחתו של האורח שנפגע? נכון שהצדק איתך, אך אולי עדיף לוותר, ולשוב ליצור עמו שלום ואחווה?
בתחילה סירב לשמוע. "הן אני כאן בעל הבית, ואורח זה שנהנה פה במשך תקופה, הכריחני בהתנהגותו הנלוזה להשתיקו. שאני אבקש ממנו סליחה"?! שאל בתדהמה.
אך רעייתו חיכתה לטיעון הזה כדי לשוב ולטעון: "הן כבר תקופה ארוכה יש לנו בת בשידוכים, שמא עניין זה הוא המעכב בעדנו מלחוג את שמחת אירוסיה? הרי נכון שהצדק אתנו – אבל אולי המחלוקת הקטנה עם האורח הזר היא המונעת מהשמחה לפרוץ לביתנו?"
האיש השתכנע, והחליט לחפש אחר האורח. 'מי יודע', הרהר שוב ושוב, 'אולי המחלוקת עם האורח חמורה כל כך, עד שהיא המעכבת את שמחתי… אולי שערי שמים סגורים בפניי, רק כי מסתובב יהודי שנפגע ממני… אעשה כל מאמץ לאתר את האורח, ליישב עמו את ההדורים, ובזכות זה אזכה לפתוח לי שערי שמים ולהביא את השמחה אל ביתי!' – החליט באומץ.
אלא שהמשימה לא הייתה קלה, לאחר חיפוש ארוך, גילה בעל הבית שהאורח עבר להתגורר בחו"ל, רק אחרי מאמץ רב הצליח לייצור עמו קשר. כששמע האורח את קולו של המארח מעבר לקו, השתררה שתיקה המומה, רגע לפני שפרצו מפיו ביטויי התרגשות עזים. האורח נפעם מגדולתו של המארח שהתאמץ כל כך לאתרו ולבקש את סליחתו, וכמובן – מחל לו על אתר, והשיחה הסתיימה באיחולי 'גמר חתימה טובה' ושבקרוב מאוד יזכה לערוך שמחה.
לפעמים, סוד קסמו של השלום והאחווה פועל את הישועה מיידית, ובאופן כה בולט. כבר במוצאי יום כיפור התקשר שדכן, אשר הציע הצעה כלילת מעלות, חתן ייחודי שממתין בדיוק לבתו של בעל הבית… בליל ערב חג הסוכות נשברה הצלחת, והצדדים שתו 'לחיים' בשמחה, תוך שהאב המאושר אינו יודע איך להודות לבורא העולם על האושר הרב שנפל בחלקו, על הישועה המיידית המוכחת בזכות הבריחה ממחלוקת…
אך סיפורנו לא תם עדיין. לאחר החג נערכה שמחת האירוסין בהשתתפות, בני משפחה, מכרים, שכנים, ועוד, והנה בעיצומה של השמחה, בין הברכות המרגשות לטעימות העשירות, הופיע אורח מפתיע במיוחד… היה זה אותו אורח גלמוד, שאך לפני שבועיים שהה בחו"ל ומשם סלח על הפגיעה בו, והנה, הפלא ופלא – גם הוא כאן בשמחה, נרגש ומרקד, שש ושמח…
האב והאורח לחצו ידיים בידידות, ואז אמר האורח המפתיע, וחשף טפח נוסף עד היכן כוחו של השלום: "אתה בטח מתפלא מדוע הגעתי הנה מחו"ל, וכיצד קרה שמיד אחרי החג באתי לכאן בזריזות ועוד הספקתי להשתתף בשמחתך… ובכן" – המשיך האורח והכריז בהתרגשות – "הנני לבשר שבשעה טובה, לאחר שנות בדידות ארוכות, גם אני התארסתי אמש עם כלה מארץ ישראל!"
"מזל טוב!" – הכריז המחותן בהתרגשות, ושב ולחץ את יד אורחו. "זכינו, בסייעתא דשמיא! בזכות המחילה המשותפת, בזכות שמחקנו את פגיעות העבר והתחלנו בחיים חדשים בשלום ואהבה – זכינו לערוך שמחות באותה עת!"…
הנה דוגמא, איך ההחלטה למחוק את המחלוקת והפגיעות הישנות ולפתוח דף חדש, הביאה לישועה גלויה וברורה. מדהים לראות כיצד מחיקת המחלוקת וטיפוח השלום פתחו עבורם שערי שמים, וזכו כל אחד מהם בישועה.
(ברינה יקצורו)