ביום שבת קודש שעעל"ט חל יומא דהילולא של כ"ק מרן הרבי הקדוש בעל השפע חיים מצאנז זצוק"ל. נספר סיפור מרטיט אותו מספר הרה"ח ר' יששכר דב רוזנברג שליט"א בספרו החשוב "עולם חסד יבנה".
בשנת תשל"ו, בהיותו בחור, נפל פעם ר' יששכר דב לפיר של מעלית בעומק של כשבעה מטרים. מיד הבהילו אותו לבית חולים, שם שלחו אותו לצילומים וגילו שיש לו שבר חמור בשדרה. מפאת חומרת המצב טענו הרופאים שעליו להיות קשור למיטה למשך כשנה (!) ואח"כ לעבור ניתוח ברגליים, ואחרי הכל הוא ישאר לא עלינו נכה לכל החיים.
המשפחה המודאגת התקשרה מיד למרן הרבי השפע חיים זצוק"ל, והרבי השיב להם שהצילום כנראה אינו מוצלח… "תעבירו אותו על אחריותי לבית חולים פלוני, שם ישנם מומחים מיוחדים לפרקים, ושם יצלמו אותו שוב", אמר להם הרבי זצוק"ל.
מששמעו הרופאים את הרעיון ניסו מיד להניא את לב המשפחה, כשהם טוענים שכל תנועה קלה בעמוד השדרה עלולה לשתק אותו לגמרי, אולם מכיוון שהרבי אמר שזה על אחריותו, לא נבהלה המשפחה מאיומי הרופאים. ר' בערל חתם על הצהרה שהוא יוצא על דעת עצמו, והמשפחה העבירה אותו לבית חולים האחר. שם שלחו אותו לצילום מחדש, ולבסוף טענו שאין זה שבר כלל, אלא החוליה זזה ממקומה…
בינתיים ירד הרבי זי"ע וטבל במקווה, ומיד לאחר מכן התיישב בחדרו עם ערימת ספרים לברר מה דין פגיעה כזו בבהמה, האם דינה כטריפה שאינה יכולה לחיות או היא כשרה, ולאחר משא ומתן מייגע שנמשך כל הלילה, הגיע הרבי למסקנה שהבהמה כשרה. לא עבר שבוע ור' בערל השתחרר מבית חולים כשהוא מרותק לכסא גלגלים.
עברו עוד כמה שבועות, הגיע יום הפורים, ור' בערל התעקש שיביאו אותו אל הרבי לטיש של סעודת פורים. ביום זה יש כח מיוחד לפעול ישועות, בבחינת כל הפושט יד נותנים לו. ואכן בני המשפחה לקחו אותו עם כסא הגלגלים והביאו אותו לטיש, שם קרבו אותו סמוך לרבי זצוק"ל.
כשראה אותו הרבי הסתובב אליו ונתן לו שלום, ובפנים צוהלות אמר לו: "אויף פורים איז דאס גוט פארשטעלט. נאך פורים זאלסטו גיין אויף דיין אייגינע פיס" [-לפורים זו תחפושת טובה, אבל אחרי פורים אתה הולך על רגליך]…
למחרת בבוקר קם ר' בערל מהמיטה, ומתוך אמונת צדיקים תמימה ניסה לדרוך על רגליו, אך מכיוון שרגליו לא היו רגילות לכך הוא נפל מיד. הוא המתין כשעה והחליט שהוא מנסה שוב את כוחו. "הרי הרבי ציווה שאחרי פורים אלך על רגלי", שינן לעצמו שוב ושוב. ואכן הוא הצליח מעט לעמוד על רגליו כשהוא נתמך בידיו על השידה. וכך הוא עשה זאת במשך היום שוב ושוב, עד שלבסוף הוא הצליח ללכת לבד כמעט בלי תמיכה בזכות הצדיק. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
(גיליון 'מתיקות הדף היומי')