זאת חקת התורה
בחור בא פעם למרן הסטייפלער זצוק"ל ואמר לו, שיש לו הצעה של שידוך טוב, והוא כבר נפגש והיא מוכנה למסור עצמה על התורה, אבל דבר אחד היא לא מוכנה להסכים: היא רוצה שיהיה חשמל רגיל בשבת. (היום כבר יש בכל שכונה של בני תורה גנרטור, ובקלות ממש אפשר להסתדר. אבל פעם זה לא היה כך, היו צריכים להסתדר עם נרות ופתילות וקרח והיה קשה לה עם זה). אז הוא בא לשאול את הסטייפלער אם לוותר על זה או לא.
אמר לו הסטייפלר, אל תהיה טיפש, הרי לגדל בית של בני תורה זה הרבה יותר קשה מחשמל בשבת, אלא מה היא לא מוכנה להשקיע, אז למה אתה מאמין לה שהיא תסכים למסור נפש על תורה. אל תאמין לה, זה לא שווה.
אלו שלא רוצים למסור נפש על תורה שבע"פ – אז א"א לסמוך עליהם גם בתורה שבכתב. וכיון שאדם סר מהתורה – מיד הוא אור לו לך ועבוד עבודה זרה.
(הגרח"י מישקובסקי, ארחות חיים)
*
סיפר לי מורינו רה"י הגאון ר' דב דיסקין שליט"א שני סיפורים: סיפור אחד על הגאון רבי שלמה ברמן, שהיה נהוג בישיבת פוניבז' לעשות שיעורים לירחי כלה, וכל מג"ש בישיבה היה נוסע למקומות בארץ להגיד כל השנה את המשך השיעורים.
פעם אמר הגר"ש ברמן לר' שמואל: קשה עלי הדבר, אני צריך גם להכין שיעור שזה לוקח זמן, וגם לנסוע, זה הרבה טירחה. אמר לו ר' שמואל – מצוין! כעת יש לך סיכויים להצליח! אין תורה בלי להצטער, ואם אין לך כח ובכל זאת אתה ממשיך – ככה מצליחים!
סיפור נוסף, שבתקופה המוקדמת של הישיבה – היה נחשב הגאון רבי יששכר מאיר למתמיד של הישיבה, ה-מתמיד! ופעם סיפרו לרב מפוניבז' שאין לר' יששכר מצב רוח. אז הוא הגיב, כנראה שהוא לא לומד מספיק בהתמדה. כששמע מזה ר' יששכר – הוא הוסיף עוד חצי שעה בשארית כוחותיו – והוא חזר לעצמו, שמח וטוב לב.
כל סגולות התורה נאמרו על עמלה, דווקא בשעות הקשות זה ההזדמנות להצליח.
(הגרח"י מישקובסקי, ארחות חיים)
*
דרך הצדיקים היא לאכול אך ורק לשובע נפשם, "לחמכם לשובע". פעם ניגש אל הגה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל אברך אחד, כשדמעתו על לחיו . בקול רועד סיפר לו שנכשל בשוגג באכילת שוקולד חלבי לפני עבור שש שעות שלמות מאכילת בשר. מבקש הוא אפוא הימנו שיורה לו דרך תשובה ותיקון.
לשמע אזניו נרעש ר' זלמן כולו, ובספקו כפיו זו בזו הזדעק: "אוי ווי איז מיר! לגבי הבשר והחלב נצטרך לבדוק וללבן את ההלכה על בוריה… אך גיוואלד! מה עושה שוקולד אצל אברך בן תורה??? את זאת איני יכול להבין כלל! לא אוכל להבין זאת!"
(טעם הצבי, הובא בנר לשולחן שבת).
*
לפני שנים בשהותי ב"פליישמאנס" לצורך מנוחה, זכיתי לקבל שכן טוב, הגאון הגדול רבי שלמה זלמן ברוין זצ"ל בעמח"ס "שערים מצויינים בהלכה", ונהניתי לעקוב אחריו לראות את סדר היום שלו העמוס בשיעורי תורה, והיה מנצל כל הזמן ללימוד.
הוא היה לומד בחוץ על יד הבונגלו (צריף) שלו, והיה לו שולחן עם ש"ס קטן ועוד ספרים, ושם למד, וכתב את הגהותיו הנפלאות על הש"ס, שאח"כ נדפסו בספר. בשעות שהחמה הגיעה מעל לראשו, והיה לו מאוד חם, סיבב את השולחן ביחד עם הספרים לצד אחר של הבונגלו למקום הצל,
וכשהחמה הגיעה לשם, סיבב שוב את השולחן לצד אחר של הבונגלו במקום הצל, וכן הלאה – נמצא שבמשך היום עשה הקפות סביב לכל הבונגלו – וזה היה סדר היום שלו מידי יום ביומו.
ופעם התבטא בפני: "איך פיר טיש א גאנצן טאג!"…
(נעם שיח)
