"זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה" (יט, ב)
זאת חוקת התורה – מצוה זו של פרה אדומה חוקה היא ללא טעם ואין להרהר אחריה! כך מביא רש"י הקדוש בבאור המילה 'חוקה'.
התמיהה הגדולה היא, מדוע א"כ כתבה התורה "זאת חוקת התורה"? מדוע לא כתוב 'זאת חוקת הפרה' כי הרי בתורה עצמה ישנם מצוות רבות שיש בהם טעמים, ולמה כללו את כל התורה בשם 'חוקה'?
שנית, בכל התורה כתוב בתחילה 'דבר אל בני ישראל' ואח"כ מה לדבר, ואילו כאן כתוב קודם מה לדבר 'זאת חוקת התורה' ואח"כ דבר אל בני ישראל', מדוע?
במילים אלו מונחת אבן הפינה לאמונתנו חוסן בתורה הקדושה ובאמיתותה! כמו שמצוות פרה אדומה היא חוקה ללא טעם, כך כל התורה כולה, גם המצוות שנאמר בהן טעם, חובת קיומן היא כחוקה, ללא טעם והבנה אלא בגזירת הבורא. מי שמקיים את התורה בגלל טעמים והבנות… סופו ח"ו להתאים את התורה לרוחו ולרוח התקופה והזמן, כמנהג ודרך התנועות הכפרניות שקמו לרועץ לעם ישראל.
זהו סוד קיומה של מסורת התורה מאז מעמד הר סיני! אותן תפילין, אותה ציצית, אותה מצה וסוכה, כבר אלפי שנים ללא שינוי קל שבקלים! כל חכמות ותרבויות העולם עברו וחלפו כלא היו, ורק חכמת התורה נותרה כפי שניתנה ללא שינוי כלל.
מכאן יוצאת קריאת תיגר רועשת, לכל אלו המנסים להתאים את חוקי ומצוות התורה לרוח הזמן רח"ל, באמרם כי חובה היא להתאים את המצוות להתפתחות הטכנולוגיה והאנושות, אבל אינם מבינים כי כל קיום חכמת התורה הוא בשמירתה כנתינתה מסיני, כאז כן היום ללא שינוי כלל! כל התנועות שניסו לשנות ולהתאים… נעלמו באבק היסטוריה…
זאת חוקת התורה! בלא טעמים אלא כגזירת הבורא כי זאת התורה לא תהא מוחלפת!
בזה מבואר גם מדוע כתוב בתחילה "זאת חוקת התורה" ואח"כ "דבר אל בני ישראל", כי כתוב כאן כותרת!! "זאת חוקת התורה" לפני כל המצוות והציווים יש לדעת כי "זאת חוקת התורה", גם אם בדיבורים או בציווים נאמרים טעמים לחלק מהמצוות, אבל הכותרת היא "זאת חוקת התורה" – ולא תהא מוחלפת בכל זמן ועת!.
><><><><><><
סיפור מרתק סיפר המגיד הנודע מארה"ב הרב פסח קראהן שליט"א:
קהילה קטנה התארגנה לכתיבת ספר תורה עבור בית הכנסת שבקהילתם, ארגנו ערבי התרמה כדי לאסוף תרומות הנצרכות לכתיבת ספר התורה, שכרו סופר מומחה, וציפו בקוצר רוח להשלמת העבודה ליום הכנסת ספר התורה להיכל ה'!
כדי לשתף גם את הנשים במצווה ובאווירה המחשמלת ששרתה בקהילה, הוטל עליהן להכין מעילים עבור ספר התורה החדש, הובהר להן מראש שכל המעילים יהיו בשימוש, אך היפה ביותר ייבחר ליום הכנסת ספר התורה לבית הכנסת, הנשים עבדו במרץ רב כל אחת התאמצה לתפור ולרקום את המעיל הנפלא ביותר… ובהתקרב היום המיוחל הביאו כל הנשים את המעילים לבית ראש הקהל כדי שיבחרו את היפה ביותר.
והנה הגיע יום הכנסת ספר התורה, והרב עם ראש הקהל נתבקשו לבחור את המעיל היפה ביותר, הבחירה הייתה קשה אולם לבסוף הוחלט על מעיל מסויים שנתפר ע"י אישה מבוגרת. התרגשותה של האשה הייתה גדולה, הנה יש שכר למאמציה והיא תזכה בכבוד הגדול ובזכות הגדולה לפאר את ספר התורה ביום חגו…
זמן קצר לפני יציאת התהלוכה לעבר ביהכ"נ, הוזמנה האישה לבית הרב להיות נוכחת בהלבשת ספר התורה החדש במעיל שהיא טוותה בידיה, אך כאן נכונה לה אכזבה גדולה, המעיל הולבש על הספר אך התברר שהוא קצר מדי…. הגבאים ניסו למשוך את המעיל ולמתוח אותו אך ללא הועיל, מבוכת האישה הייתה גדולה. בן רגע נמוגה גאוותה ואת מקומה תפסה הבושה והאכזבה.
ברגע האחרון, כאשר הרב וראש הקהל עמדו ללכת ולבחור מעיל אחר, קראה האישה בקול: "יש לי רעיון! אפשר בהחלט להשתמש במעיל שלי!". הכל תמהו: הכיצד? המשיכה האישה ואמרה בחשיבות כי הדבר פשוט מאוד… "קחו סכין וקצרו את יריעות הספר ואז המעיל וודאי יתאים"…
סיים הרב קראהן את סיפור המעשה: כשלא מקבלים את התורה כמות שהיא – זאת חוקת התורה ללא טעם והבנה – אלא מנסים הכל להבין, בסוף גם מנסים להתאים ולשנות רח"ל את התורה לפי מידות הזמן ותחלואי התקופה, עד שלא משאירים שם זכר ושארית לתורת ה'.
><><><><><
כדי להבין עד כמה עמוקה מיני ים חוקת התורה מצותיה ואורחותיה, ולדעת עד כמה אין שייך כלל לנסות ולהבין וח"ו לשנות לפי הבנת הרוח והזמן רח"ל, נראה את המעשה הנורא הבא:
יש מעשה נורא מאדוננו הגר"א שמביא ר' חיים ואלוז'ינר: ביום טוב של פסח נכנסו שני תלמידים אל הגאון להקביל פניו ברגל, והנה הם רואים ששמחתו אינה שלמה, יש הרי מצוה של שמחת יו"ט אך היתה על ארשת פניו של הגאון חוט של עצבות.
שאלו התלמידים את רבם לפשר הדבר, ובתחילה לא רצה לגלות להם, אך לאחר שהפצירו בו אמר להם, "אמנם אין דרכי לגלות, אבל אני רוצה לקיים דברי חכמים 'דאגה בלב איש ישיחנה'", ואמר להם הגאון: "דעו לכם, שההשגות שאני משיג בשנתי איני משיג בהקיץ!". וצריך להבין שמדובר בשנתו של הגאון שהיה ישן רק שעתיים ביממה, ובשעות אלו היה משיג יותר מכל ה22 שעות שהיה ער ולומד ולומד כמלאך ה'…
והוסיף וסיפר להם, שבלילה האחרון גילו לו מן השמים סודות נפלאים על הפסוק "עלו זה בנגב" [נחשוב מה כבר אפשר לחדש בפסוק כזה, שכתוב את סיפור הדברים שקרו כשנכנסו לארץ ישראל] לא פחות מאלפיים ומאתיים ושישים אופנים לבאר פסוק זה, והוסיף להם הגאון שבאופן אחד שהתגלה לו, ידע דרך זה את כל הכוחות של הבריות בבריאה, ומה עניינו של כל אבר ואבר.
מבהיל! וכך כשהתעורר הגאון משנתו, מרוב שמחה התחיל לסדר הדברים בשכלו, ולא ברך ברכת התורה, וכידוע שיטת הגאון שצריך לברך ברכת התורה גם על הרהור, וסבר שכיון שהרהר בתורה קודם שברך, נענש מן השמים ונשכחו ממנו כל הגילויים הנפלאים האלו, ועל זה עצבו פניו היום.
הוא מספר שהם ברכוהו 'הרחמן יחזיר לרבנו אבדתו בקרוב' ובאמת חזרו לו.
האם מבינים אנחנו מה זה חכמת התורה, אין לנו שמץ של הבנה בגודל ועוצם חכמתה, לפחות נבין שהיא חוקה! שא"א כלל לדעת טעמיה, וא"כ א"א כלל לעבור על פסיק מפסקיה ותג מתגיה, ושום רוח וזמן לא יכולים רח"ל לשנות או להתיר בטענות סרק של קושי ונוחות וכדו', אות מאותיות התורה!!
זאת חוקת התורה! לא תהא מוחלפת!