מֵהלכות ערב יום הכיפורים
* מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש בערב יום הכיפורים, דהיינו, לנהוג באיסורי האכילה ויֶתר איסורי יום הכיפורים, כחמש עשרה דקות לפני שקיעת החמה. ולכל המוקדם, רשאי אדם לקבל על עצמו את 'תוספת' יום הכיפורים מזמן 'פלג המנחה' ואילך, שהוא שעה 'זמנית' ורבע לפני סוף היום; ואם קיבל את תוספת יום הכיפורים לפני זמן זה, לא חלה קבלתו.
* המקבל על עצמו את תוספת יום הכיפורים באופן סתמי, קבלתו כוללת את כל איסורי יום הכיפורים. אולם, ניתן לפרש ולהגביל את קבלת התוספת לחלק מאיסורי היום בלבד.
* מנהג ישראל להדליק נרות בערב יום הכיפורים; ויש שכתבו, שצריך שהנרות ידלקו במשך כל ליל יום הכיפורים. ונחלקו הפוסקים אם מברכים על ההדלקה.
* מנהג קדום מימות הראשונים, שנשתמר עד לימינו בקהילות רבות, להדליק נר ליום הכיפורים כנגד כל אחד ואחד. ונהגו שלא להדליק כנגד אנשים בלתי נשואים, ולא כנגד הנשים.
* מותר להתחיל מלאכה בערב שבת אף כשהיא נמשכת – מאליה – בשבת עצמה, ולמרות זאת, מנהג בני אשכנז, שלא להשאיר על גבי האש למשך יום הכיפורים תבשילים לצורך מוצאי היום.
איסורי יום הכיפורים
* על יום הכיפורים, נאמר בתורה: "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם". וחכמינו ז"ל פירשו ששה איסורים, שכולם נכללים ב'עינוי' שנצטווינו עליו, והם: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה.
* מנהג בני אשכנז, ללבוש ביום הכיפורים בגד לבן המכוּנה 'קִיטְל'. ויש שנהגו שאָבֵל בתוך שנֵים עשר חודש לפטירת אביו ואמו, או בתוך 'שלושים' לפטירת קרובים אחרים – אינו לובש קיטל.
* רוב ככל המלאכות והפעולות האסורות בשבת, אסורות גם ביום הכיפורים. ודיבור בעניני חול, אף הוא אסור ביום הכיפורים, אבל מותר לדבר ביום הכיפורים על האכילה במוצאי היום.
* חכמינו ז"ל התירו לעסוק ביום הכיפורים בהכנת מאכלים לצורך מוצאי היום. ולא התירו זאת אלא כשחל בחול, ורק לאחר זמן 'מנחה קטנה'. וברבות הימים, החלו המון העם לעסוק בהכנת המאכלים לפני הזמן המותר, ושבו חכמים ואסרו כל הכנה מיום הכיפורים לחול.
* חכמינו ז"ל אסרו לישראל לומר או לרמוז לגוי לעשות מלאכה בשבת, ואף אם עושה זאת בערב שבת. וכשהגוי עושה מעצמו את המלאכה עבור ישראל – חובה למחות בידו.
איסור האכילה ביום הכיפורים
* האכילה האסורה מדאורייתא ביום הכיפורים היא בכל כמוּת שהיא; אבל עונש 'כרת' האמוּר בתורה, הוא רק על אכילה בשיעור של כ'כותבת הגסה'.
* איסור האכילה ביום הכיפורים – מן התורה – הוא רק במאכל הראוי לאכילה, והיינו שיש לכל הפחות מיעוט מבני האדם שאוכלים אותו. וחכמינו ז"ל אסרו לאכול אף מאכל שאינו ראוי לאכילה.
* לגבי איסורי אכילה שונים, אכילת מאכל הראוי לאכילה 'שלא כדרך אכילתו', אינה נחשבת כאכילה; אולם, לגבי יום הכיפורים, נחלקו הפוסקים אם היא אסורה מדאורייתא או מדרבנן.
* חולה שרשאי ליטול תרופה בשבת, רשאי ליטול אותה גם ביום הכיפורים. ואף תרופה הניטלת באמצעות בליעה – אם היא אינה ראויה לאכילה, מותר לחולה לבולעהּ ביום הכיפורים.