מה הדים אם החולה אומר שלא מספיק לו אכילה פחות מכשיעור? │ מדוע חשוב שדיני יום הכיפורים יהיו שגורים בפי מורי ההוראה? │ וכיצד נוהגים עם חולה שאחזו בולמוס?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום הכיפורים במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרי"ח סעיפים ח' – י']
אכילה ושתייה פחות מכשיעור לחולה
בסעיף הקודם מבואר , שחולה שצריך לאכול ביום הכיפורים, אם אין לו צורך לאכול ולשתות שיעור שלם, יאכילו אותו וישקו אותו פחות מכשיעור, שבאכילה זה כשני שלישי ביצה בינונית, ובשתייה זה כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלוא לוגמיו, ומבוא בשולחן ערוך בסעיף שלנו, שבין שתיה לשתייה כדי שהשתיות לא יצטרפו יחד, ימתינו כדי אכילת ד' ביצים, ולפחות ימתינו בין שתייה לשתייה, כדי שיעור שתיית רביעית, ומוסיף המשנה ברורה, שלכמה פוסקים בשיעור של שתיית רביעית, זה הפסק כדי שהשתיות לא יצטרפו אחד עם השני.
הביאור הלכה מביא בשם שו"ת בנין ציון, שבכל אכילה ואכילה, אף על פי שמותר לו לאכול פעם אחת יותר מכשיעור, בכל זאת, אם באכילה השנייה מספיק לו פחות מכשיעור, ואם יאכל יותר מפחות מכשיעור באכילה השנייה, יהיה חייב כרת, ולכן צריך לשער בכל אכילה ואכילה אם מספיק לו פחות מכשיעור.
חולה שאומר שלא מספיק לו פחות מכשיעור
אם החולה אומר שהשיעורים הללו לא מספיקים לו אלא הוא צריך שיעור שלם, או שהסתפקו בדבר האם מספיק לו פחות מכשיעור או לא, הדין הוא שמאכילים ומשקים אותו כל צרכו, ונוהגים שנותנים לפניו מאכל, ואומרים לו 'יום כיפורים היום', ואם אתה חושש שיהיה לך סכנה אם לא תאכל כשיעור בבת אחת, אכול בבת אחת, ואם מספיק לך פחות מכשיעור, תאכל מעט מעט פחות מכשיעור.
שיהיו דיני יום הכיפורים שגורים בפי מורי ההוראה
צריך כל מורה הוראה שיהיו דינים אלו שגורים בפיו מערב יום הכיפורים, משום שיתכן שבשהייה קלה יש בזה סכנת נפשות, ואם השאלה היא כזאת שהמורה צריך לעיין בדין, ויש שם מישהו אחר בקי שיודע להשיב מיד, באופן כזה אין חולקין כבוד לרב, אלא שואלים את מי שיודע להשיב מיד, ואף על פי שזה זלזול בכבודו של הרב.
חולה שאחזו בולמוס
מי שאחזו בולמוס, דהיינו, חולי שבא מחמת רעבון, והסימן לזה הוא, שעיניו כהות ואינו יכול לראות, הדין הוא, שמכיוון שהוא בסכנת נפשות, מאכילים אותו עד שיאורו עיניו, דהיינו, שמראיתו חוזרת שאז בידוע שהוא התרפא, ואם אין שם מאכל של היתר, מאכילים אותו מאכל של איסור, ואם יש כאן שני מיני איסורים שהאחד חמור מחברו, מאכילים אותו את האיסור הקל קודם, אם צריך החולה בשר ויש לפנינו בהמה שצריך לשוחטה, ויש גם בשר נבילה מוכנה, מבואר לעיל בסימן שכ"ח סי"ד במשנה ברורה, שכיוון שהחולה צריך לאכול מיד והנבילה מוכנה, מוטב להאכילו נבילות, ולא להמתין לבשר השחוטה.
אמירת יעלה ויבוא בברכת המזון ביום הכיפורים
חולה שאכל ביום הכיפורים ודעתו מיושבת באופן שיכול לברך, צריך להזכיר את יום הכיפורים בברכת המזון, דהיינו, שאומר 'יעלה ויבוא' בברכת 'בונה ירושלים', וכן יש לנהוג לעניין נערים שאוכלים ביום הכיפורים, וכן ביולדת שאינה מתענה, וטעם הדין הוא, משום שהם אוכלים בהיתר, אם כן זה נחשב כשאר יום טוב שצריך להזכיר בברכת המזון, וכן אם יום הכיפורים חל בשבת, מזכיר 'רצה והחליצנו', אבל יש מקילים בזה ואומרים, שאפילו 'יעלה ויבוא' אין צריך לומר, משום שכל התקנה לומר אותו הוא כאשר יש מצוה באכילתו, אבל כאן שאין מצוה בזה מדין יום טוב, אין צריך לומר, וכן אין צריך לומר 'רצה והחליצנו' כשחל בשבת, ובוודאי שלא יעשה קידוש שיש בזה חשש ברכה לבטלה, וכן אם שכח לומר 'יעלה ויבוא' או 'רצה והחליצנו' כשחל בשבת, ונזכר לאחר שסיים ברכת 'בונה ירושלים', הדין הוא שלא יחזור על ברכת המזון.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א