שלום וברכה אבא
רציתי לשאול אותך שאלה, כאחד שעשרות שנים כבר נמצא בחינוך, אז אתה כבר מכיר עשרות דורות של תלמידים, יש איזה שוני שאתה רואה בין צורת ההסתכלות, החשיבה אצל הילדים, איך להתייחס אליהם בין מה שהיה פעם, למה שיש היום?
ברור, אנחנו יודעים שהעולם רץ מהר קדימה, הדברים משתנים. פעם אמרתי למישהו מיום ליום, הוא אמר לי מה אתה מדבר משעה לשעה. ורואים את זה בהרבה שטחים. יש דברים חיוביים, ויש דברים לא כל כך חיוביים. אבל אני רק רוצה להתחיל, אני שמעתי לפני עשרות שנים, אני כבר לא זוכר באיזה שנה עוד הייתי בחור צעיר, היה בירחי כלה של פוניבז', והרב מפוניבז' זצ"ל אמר בערך זה התמצית של הדברים שלו. "היתה לי ישיבה בחו"ל לפני המלחמה, יש לי ישיבה היום.
אני רוצה לומר לכם היום לומדים יותר טוב ממה שלמדו פעם. הוא לא הרחיב אבל זה הנקודה שהוא אמר, היום לומדים יותר. בדור שלנו הוכשר הדור, ישיבות פורחות, כוללים, תלמודי תורה, חיידרים, בלי עין הרע, זה הכל פורח וגדל ויתן ה' שזה ימשיך, אבל ברור שיש מפעם לפעם שינויים, ותלוי באיזה עין אתה מסתכל על זה. מצד אחד אתה יכול להגיד, כמו שאמר הרב וואזנר על היצר הרע של הדור,
אף פעם לא היה יצר הרע כזה ברמה הזו. ברור שבכל דור יש זה לעומת זה, מצד אחד הישיבות פורחות, מצד שני גדל היצר הרע.
כח הקדושה גודל וגם כח הטומאה
בדיוק, אז הכל גודל. אבל צריך לזכור, לא היה פעם שלא היה יצר הרע, מבריאת העולם, מחטא אדם הראשון יש יצר הרע, וכל פעם הוא בא בצורה אחרת, וכל פעם צריך לדעת להתמודד איתו. אני זוכר את השנים שלי שאני למדתי בתלמוד תורה, גם אז היה יצר הרע גדול.
בעצם אבא אתה למדת בתלמוד תורה פה בבני ברק
אני למדתי בתלמוד תורה בבני ברק תלמוד תורה חשוב מאד, מכובד, תלמוד תורה מרכז המנהל קורץ זצ"ל היה מנהל. מפורסם הרב זלמן קורץ, הצוות המחנכים היו ת"ח גדולים. ברור שלמדו וזה היה תלמוד תורה מפואר וגם היום הוא ממשיך ככה להיות
היום השם שלו זה, איך קוראים היום לתלמוד תורה הזה?
תלמוד תורה רבי עקיבא כי זה ברחוב רבי עקיבא על כל פנים גם אז היה יצר הרע, התעסקו עם דברים אחרים והיה צריך להתמודד עם זה. אבל מה שיש בדור בשנים האחרונות מה שרואים, דבר אחד ברור יש הידע הוא יותר גדול. ילדים שומעים ויודעים הרבה יותר ממה שפעם. לא משנה רק שיש את הספרים ואת הספרונים ואת הציורים ואת כל האפשרויות. מצד שני גם יש היום כל מיני דברים שנכנסו אצלנו על פי דרך התורה כמובן, כל מיני אפשרויות לעזור להתמודד עם דברים שפעם לא ידעו ולא יכלו להתמודד איתם.
לעזור לילדים, או באופן כללי?
אני מדבר על ילדים, על תלמידים, בין אם זה בבית בין אם זה בתלמוד תורה ישנם כל מיני כלים
למשל איזה דוגמא?
למשל יש לנו דוגמא היום כל תלמוד תורה, או ברוב החיידרים אני יודע שולחים מלמדים להשתלמויות, ללמוד. בזמנו אמר לי הרב וולבה, לא יתכן שאתה תשלח את הבן שלך למלמד שהוא לא למד איך ללמד. אתה לא תשלח ילד לרופא שלא למד רפואה, אז מלמד צריך ללמוד את זה, הוא יכול לדעת ללמוד, הוא יודע טוב, הוא תלמיד חכם, זה עוד לא אומר שהוא יכול להעביר את התורה. בא פעם אברך לרב שך זצ"ל שהציעו לו להיות מגיד שיעור בישיבה, שאל אותו הרב שך, האם אתה חושב שאתה יכול להיות מעביר התורה לדור הבא, צריך סגולות מיוחדות. אדם מיוחד עם חכמה מיוחדת, ויש הרבה מה ללמוד ויש אצלנו הרבה יהודים שיש להם מה ללמד, אני מדבר רק על פי דרך התורה, המוסר החסידות, יש הרבה אנשים שמשקעים בזה ראש, משקיעים כוחות וחייבים ללמוד ולדעת. אני עצמי לימדתי וזה משהו אחר. פגשתי ברחוב מלמד אחד, הוא אומר תשמע חשבתי שאין לי בעיה ללמד אני ישבתי בכולל חמש עשרה שנה אני יודע טוב ללמוד, אבל נכנסתי לכתה ראיתי שהסתבכתי עם כל מיני דברים, שאלתי אותו תגיד אתה מכין שיעור? הוא אומר כן, ודאי שאני מכין. זה כתוב לך? אני שואל אותו, אז הוא מוציא לי איזה דף שלא הבנתי ברור מה שכתוב, וישבנו והראתי לו מה שצריך לעשות ישבתי פעם בקורס ואמרתי להם שצריכים להתכונן לשיעור, שאל אחד האברכים, היה אברך שמה הוא אומר, הרב אתה רוצה להגיד שכל יום צריך להתכונן? אז א.צריך כל יום להתכונן זה ברור, אתה לא יכול לבוא לשיעור אם אתה לא מוכן, אתה לא יודע איך להכניס את החומר, אבל לא הבעיה זה העיקר של השיעור של הגמרא כשאתה נכנס לכיתה שיושבים עשרים או שלושים תלמידים ואתה צריך להתמודד עם מספר גדול של בעיות. הרב פינקוס כותב בספרו: "גדלות של מחנך שהוא יודע לאגוד מסביבו כמה שיותר תלמידים" בא לא נאמר שאפשר 100% עם כל המאה אחוז תלמידים אבל כמה שיותר אתה מצליח למשוך אליך. והיום ישנם הרבה כלים להתמודדות, עם הנושא הזה, מה שפעם בזמנים לפני שנים לא היה את הכלים האלו. וכדאי לנצל את הדברים האלה אם זה לימוד אם זה התייעצות, עם ספרים יש הרבה וכל אחד יכול לדעת לכל אחד יש מנהל בבית ספר, אגב אני מדבר כל הזמן על מחנכים בכתה הוא הדין להורים בבית. ההורים לא חיים באויר ריק
מה שייך אבל מבחינת ההורים אם אנחנו רוצים להביא את הדוגמא, שהיום מחנכים צריכים להכין את השיעור ולהתכונן, לגבי ההורים איך זה מתקשר?
אז יש הורים שה' חנן אותם בתבונה, בחכמה ויש להם סבלנות והם יודעים איך להתמודד. יש הורים שקשה להם מחמת כל מיני סיבות אז אפשר להתייעץ עם המנהל בחיידר, אפשר להתייעץ עם המחנך, יש עוד אנשים בכל מיני צורות ואפשרויות לשאול
יש להם עם מי לדבר
יש עם מי לדבר, ויש לדעת איך להתמודד. אז ברור שההתמודדות שלנו זה לא מה שהיה התמודדות לפני שלושים שנה ולא לפני עשרים שנה זו התמודדות חדשה אבל יש הרבה כלים שצריך להשתמש איתם, לא לזרוק את זה מתחת השולחן, אפשר לפתוח את זה לשוחח ולהתייעץ עם כל מיני אנשים ולא חסר בציבור שלנו ב"ה בכל החוגים ישנם אנשים שמומחים ומתמחים ויודעים, אני יודע על רבה'ס ששלחו אנשים להתמחות בנושאים מסויימים
כמובן, הכל על פי דרך התורה, על פי דרך החסידות כמו שצריך ויש מה לשמוע ולקבל. ברור שאנשים מאבדים את הסבלנות, הוא מתמודד עם הרבה בעיות בבית, והוא מאבד את הסבלנות ואז עושים הרבה טעויות, וכשעושים טעויות בחינוך לא קל להחזיר את הדבר אחורה, אז זה כבר מאוחר
זה ביוקר
זה כבר מאוחר, ולכן יפה שעה אחת קודם נתקלת בבעיה תשאלת תתעניין, תברר כדי שתוכל לברר וזה הייחוס של הדור שלנו שיש כלים שבשנים קדמוניות זה לא היה כל כך.
עכשיו אבא אתה דיברת מהצד של המחנך, מהצד של האבא, אם אנחנו מדברים מהצד של הילדים, מה השוני בילדים מה שיש היום, מלפני עשרים שלושים שנה אחורה?
אני חושב שברוב המקרים, תמיד יש יוצאים מן הכלל יש רוב יש מיעוט, בסך הכל הילדים היום הולכים יותר בשמחה לחיידר, הולכים ביותר הבנה לחיידר, מקבלים יותר הרבה דברים בשמחה.
בגלל שמלמדים לומדים ויודעים איך להתקשר יותר לילד. אני יכול לתת דוגמאות אבל לא רוצה ללכת אחורה שילדים הלכו במשך שנים לתלמוד תורה וזה היה סיוט, זה היה סיוט וזה גרם להרבה דברים גם היום קורים כאלו דברים, אני לא אומר שלא, גם היום נתקלים עם בעיות עם בחורים, עם ילדים שיש להם בעיה ללכת וזה, אבל היום אפשר למצוא לזה פתרונות, וכשאתה מדבר עם המורה, ויותר חשוב האוירה בבית איך היא מנהלת את העניינים האלה, יש ילדים שאני יכול להגיד לך שגם הסעודת שבת בבית היא קשה להם. אמר הרב טוסיג שהוא דיבר עם אחד שליל הסדר היה הלילה הכי גרוע אצלו בשנה.
כי מה?
כי הבית לא נתן לילד את מה שהוא צריך לקבל.
אנחנו מדברים על לחץ וחוסר סבלנות?
חוסר סבלנות. חוסר סבלנות, במקום להתייחס אליו בצורה מכובדת דוחים אותו, דוחים אותו וה' נותן חכמה 'אתה חונן לאדם דעת', להתפלל אל ה' לדעת איך להתייחס עם כל אחד כפי הבעיה שלו, אם יושבים בכתה עשרים ילדים או שלושים זה נקרא שלושים בעיות. כל ילד הוא בריה בפני עצמה
שלושים בריות
שלושים בריות וכל אחד זה יכול להיות בעיה, אחד הוא חריף מידי ואחד הוא חלש מידי, וכל אחד אתה צריך ללכת עם הידיים שלו, וזה צריך חכמה מיוחדת לדעת איך לשלב את זה בכתה.
אותו דבר בבית, אם יש בית עם עשרה ילדים בלעה"ר אז אף פעם לא גדלו עשרה ילדים שווה בשווה, אחד יותר אחד פחות וצריך לדעת איך להתנהל עם כולם, אני יודע שבדור שלנו יש הרבה לחץ, עסוקים בפרנסה, עסוקים בהרבה דברים אחרים
נסיון העוני משעבד את הראש לדברים אחרים אי אפשר להתמודד. אם ילד לא אוכל ארוחת בוקר ואין אוכל בבית אז זה בעיה קשה מנשוא
הוא לא יכול להבין את הגמרא
אז אין עם מי לדבר, הבעיה קשה מנשוא, אז ב"ה בד"כ אין בעיה של העוני יש בעיה של קושי, יש קושי בפרנסה, ואנשים לחוצים מפרנסה אבל עם כל הדברים האלה צריך לדעת שיש לנו תפקיד בחיים ואני מתמסר לתפקיד שלי, וכמו שבן אדם יודע שהוא צריך להתמסר לארוחת בוקר הוא אוכל, בגדים הוא צריך ללבוש, באותה מידה יש לדעת אני מטפל עם הילדים. ובד"כ אתה רואה את זה ברוב המשפחות ככה מתנהלים הבתים.
אז ב"ה הילד הולך בשמחה לבי"ס, יש מענה לבעיות שיכולות לצוץ, עכשיו רק נשאר, הפה שלו כבר פתוח נשאר רק להכניס לו את הכף עם ה"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", אז איך עושים שזה יהיה מתוק שיהיה שמנת מתוקה ולא שמנת חמוצה?
יפה מאד, אגב, אם אתה מתחיל עם שמנת חמוצה, אז פעם אמר לי מורה אחד שהוא שונא ללמוד פרק אחד שאלתי אותו למה אתה שונא את הפרק הזה. הוא למד באיזה מקום את הפרק הזה ולא היה מוצלח הלימוד הזה, עם המורה שלהם, הרב'ה שלו, ומאז הוא שונא את הפרק. ז"א את אותו פרק אתה יכול להחדיר לילדים שהוא יזכור את זה לשנים עם טעם טוב
וחלילה להיפך
וח"ו עם טעם לא טוב.
איזה ציפורים?
1.התלמיד רואה שהרב'ה שלו יודע ללמוד, הוא יודע גם את הפני יהושע, סימן שהוא הכין את החומר, המורה יודע ללמוד. אח"כ אתה משבח את הילד שאלת שאלה של 'פני יהושע', תראה איזה מענין, ודבר שלישי אתה חוזר איתו עוד הפעם על הקושיה והוא מבין את זה טוב מאד. ואח"כ אתה אומר לו את התירוץ, ושניכם מחייכים. נתת לו באותו רגע מתיקות.
וגם לילדים מסביב זה נותן את החשק
בוודאי, רואים שהמורה עונה, והמורה יודע את החומר.
אז זה הדבר הפשוט להכין את זה טוב. וכמובן מי שאין לו מתיקות לא יכול להעביר מתיקות. אם אתה לומד את הגמרא בצורה יבשה, אומר את הגמרא, שואל את הגמרא אבל אם אתה אומר ילדים בואו תראו איזה חידוש נפלא יש פה בגמרא ואתה עוד נותן להם אתגר "בואו תראו מה מונח במילים של רבא" "מה אתם רואים, איזה חידוש פה?" וילדים מצביעים ומנסים להגיב ואתה מכבד את זה, תראה איזה יופי אמרת, ולא משנה אם הוא אמר מדוייק,
או, זה מה שרציתי לשאול, כשהילד לא כ"כ מבין, אז איך מתייחסים אליו, זה יכול להיות גם אם הוא לומד עם אבא שולחן שבת פרשת שבוע
בדיוק, אותו דבר אלף כל להגיד אמרת דבר יפה אבל אולי בא נראה את זה מדוייק בגמרא, אחד בא נדמה לי לרבי איסר זלמן לשאול אותו שאלה והתברר שהוא לא הבין מה שמדברים שמה בכלל אז ר' איסר זלמן פתח את הגמרא ואמר בוא נראה את זה בפנים, ואז הוא קרא את זה בפנים, והסבירו והבין את הגמרא ואין קושיות,ההוא לא התבזה, לא אמר לו לא ענית, לא שאלת יפה, להיפך תרומם אותו, אז ההתלהבות צריכה לבוא מצד המלמד. אותו דבר הרב'ה בבית, אותו דבר האבא
אם האבא יושב עם הבן בשבת, כשהוא לומד איתו במתמידים או ב.. באבות ובנים, או בכל צורה שהיא, ויש מלחמה, למה אתה אמרת ככה זה לא נכון, אתה לא הבנת את מה שהרב'ה אמר. אז הוא הופך את הלימוד להתגוששות. תלמד עם הבן שלך חברותא. אולי תגלה שהוא לא יודע, אל תכעס, תעזור לו, בשביל זה אתה אבא שלו, ראית שהוא לא הבין מה שהרבה אמר, אז תגיד לו בוא תראה איזה יופי בגמרא בוא אני אסביר לך, זה יפה מאד. אל תעשה איתו התמודדות, מלחמה, כי שבוע הבא הוא כבר לא ירצה, ואם אתה תצעק עליו עוד הפעם ותעניש אותו עוד הפעם אז זה יהיה אצלו דבר שנוי ללמוד עם האבא, אבל אם הוא רואה שעם האבא זה כיף ללמוד, האבא מסביר לו יפה, צוחק איתו, מספר לו, הלימוד הולך בנעימות, חברותא. כן אתה לומד עם החברותא, פעם הוא יודע פעם אתה לא יודע, פעם הוא לא יודע,
מתייחס בצורה מכובדת
מתייחס בצורה מיוחדת, מכובדת ומיוחדת
אגב סיפורי צדיקים לספר על צדיקים איך הם למדו, את הגאונות שלהם, לומדים גמרא עם רש"י, בוא תראה מה מונח ברש"י. אתה מסביר לילד, תראה איזה יופי
מי זה היה רש"י
וילדים בכתות… מי זה היה רש"י ומי זה היה בעלי התוספות, להגיד להם מסביב להראות להם איך כל העסק הזה נבנה, ולהלהיב אותם על החכמה שמונחת בתורה הקדושה. בהתלהבות שלך, אגב, כל מורה שנכנס לכתה צריך ברור שיהיה לו מה הוא רוצה שהתלמיד ידע. זאת אומרת מוכן, אגב, כתוב בפסוק "ושננתם לבניך" אומר רש"י אלו התלמידים. אלו התלמידים אז "ושננתם" שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, ככה כתוב. אז פעם היה לי שאלה. אם ושננתם זה לתלמידים, אם ושננתם זה לתלמידים, ושיננתם לבניך אלו התלמידים, תשנן להם טוב אז למה כתוב אח"כ שיהיו מחודדים בפיך, שיהיו מחודדים בפיהם
בפה שלהם
אם מדובר ושננתם לתלמידים שלך, אז תשנן להם שיהיה מחודד בפיהם, למה מחודד פיך, אבל יש פה תגלית כשרב'ה נכנס לכתה, הוא יוצא מהכתה באותו מצב שהוא נכנס הוא לא הרגיש שהוא חידש פה משהו, שנפל לו איזה רעיון יותר,
הוא רק קרא רשימת מכולת
הוא קרא רשימה, בדיוק. אבל אם הוא לימד טוב, וחידד את הדברים ממילא זה נהיה מחודד אצלו יותר זה נקרא ושננתם לבניך, איך אתה יודע שאתה טוב שיננת את זה, שיהיו מחודדים בפיך, אחרי שאתה הסברת לו פעם פעמיים ושלוש בהתלהבות בשמחה, זה נהיה מחודד יותר טוב בפיך, סימן שזה נכנס בו, כי אם זה נכנס בך טוב, אז זה גם נכנס גם בו טוב. אבל אם אצלך זה רק מבחוץ אז למה שזה יכנס אצלו?
זה גם מצופה מהאבא, אבל באבא…ברמה נמוכה יותר, באבא, זה אני לומד עם הבן שלי אני עוזר לו, אני משלים לו את מה שלמדו, כי סה"כ רוב הלימוד זה בכתה. אני חוזר איתו, מתכונן איתו למבחן, אבל אם הוא לא יודע אל תכעס עליו, אל תצעק עליו כדי שהוא לא ישנא אותך בפעם הבא, ואם הוא בא בכח אז לא עשינו שום כי מי שצועקים עליו "איידי דטריד למפלט לא בלע" אומרת הגמרא, אדם שטרוד להוציא לא יכול להכניס כשאתה הולך איתו מלחמה, הוא בהתגוננות, הוא כל הזמן רוצה להגיד לא נכון, כן נכון, אז קשה לו לקבל. אבל אם אתה אומר נכון, אתה אומר טוב, בוא נחזור על זה עוד הפעם בצורה יפה מכובדת הוא יקבל את הדברים לתת מתיקות זה נקרא, שלך יהיה מתיקות, ואתה מעביר את המתיקות לבן שלך, איך אתה מעביר? אתה מראה כמה חכמה יש. עוד דבר , יש נקודה ברור שצריך ללמד לאט שהילד יבין את הדברים. אם הוא לא יבין, לא יכול לבוא המתיקות, ולהבין אפשר הגמרא אומרת אם ראית שתלמיד קשה עליו לימודו שרבו אינו מאיר לו פנים. תאיר לו פנים תראה לו את זה כמה זה יפה, הוא ישמע הוא יקבל הוא יבין. גם אם הוא לא יבין מאה אחוז, אם הוא יבין שמונים אחוז אז עשית הרבה.
אבא שאלה אחרונה לסיום, דיברנו פה על לימוד של האבא ובן, עד איזה גיל הבן יכול להיות בשביל שהאבא ילמד איתו וזה יהיה לו טוב לבן?
עד מאה ועשרים
טוב אז אנחנו נכבה את המצלמה ונלך ללמוד בעזרת ה'
כל פעם ללמוד אבא עם הבן אין לזה גבול. "ושננתם לבניך" זה כל החיים