האם מותר לחולה להתרחץ? │ באלו אופנים התירו לאדם לעבור בתוך המים? │ ומדוע התירו לכלה לרחוץ פניה ביום כיפור?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרי"ג סעיפים ה' – י"ב]
לעבור במים לצורך מצוה
אחד מהאיסורים שיש ביום הכיפורים, הוא איסור רחיצה, ואסור לרחוץ בין בחמין ובין בצונן, ואדם שהולך לדבר מצוה וגם אינו מתכוון להנאת רחיצה, כגון, אדם שהולך לבית המדרש להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה, או לצרכי מצוה, שיש כאן שילוב של שני דברים, הולך לדבר מצוה, ואינו מתכוון להנאת רחיצה, באופן כזה חז"ל התירו לו לעבור בתוך המים, ולא זו בלבד, אלא יכול לעבור בהם בין בהליכתו ובין בחזרתו, ואף על פי שבחזרה הוא כבר לא עוסק בדבר מצוה, בכל זאת, אם לא נתיר לו לחזור חזרה לביתו, נמצא שאתה מכשילו לעתיד שהוא לא ירצה ללכת לצורך המצוות הנ"ל, משום שאינו יכול לחזור, וכל זה בלבד שלא יוציא את ידיו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי החלוק על זרועו, משום שבאופן כזה נראה הדבר כמו שהוא נושא את הבגד על הכתף, ויש בזה בעיה של היוצא בטלית מקופלת בשבת, חייב חטאת, וכן תנאי נוסף לזה הוא שלא יהיו המים זורמים בחזקה, שבאופן כזה אסור אפילו ביום חול מפני הסכנה, וכן כל ההיתר הוא דווקא כשאין לו דרך אחרת להגיע למחוז חפצו.
לשוט בספינה לצורך מצוה
כל ההיתר הנ"ל הוא רק כאשר רוצה אדם לעבור בגופו במים, אבל אסור לעבור במים בספינה קטנה, משום שאיסור רחיצה שהוא אסור רק ביום הכיפורים, אותו התירו לצורך מצוה כאשר אינו מתכוון להנאת רחיצה, אבל לשוט שזה איסור הנוהג בכל שבתות השנה, לא התירו, ועוד, שהרי שונה הדבר ברחיצה שיכול לעשות על ידי שינוי בכך שאינו מוציא ידו מתחת החלוק ובזה יש לו היכר, אבל כאשר שט בספינה קטנה שאין בזה שום היכר, ויש גזירה שמא יעשה חבית של שייטים לשוט עליה, אסור.
אף על פי שלצורך מצוה מותר לעבור בתוך המים, כל זה רק תלמיד שהולך אצל רבו, אבל אסור לרב לעבור במים כדי ללכת אצל תלמידו וללמדו.
לעבור במים לצורך הצלת ממונו
אדם ההולך לשמור את פירותיו, מותר לו לעבור במים בהליכתו משום הפסד ממון, אבל לא בחזרתו, וביאור הדבר שהתירו דווקא בהליכה, הוא משום שאנחנו בטוחים שהוא ילך לשם משום הפסד ממונו אף על פי שלא נתיר לו לחזור, ועוד מוסיף הרמ"א, שכל מקום שמותר לעבור במים, אפילו שיש לו אפשרות להקיף ביבשה, בכל זאת מותר לעבור בתוך המים, כי עדיף למעט בהילוך, אבל הסכימו האחרונים, שעדיף להקיף ביבשה ולא לעבור בתוך המים.
אופנים שונים שיש בהם חשש רחיצה
אסור להצטנן בטיט לח אם הוא טופח על מנת להטפיח, ואסור אפילו לשבת עליו, כיוון שיש בו לחלוחית, ונחשב הדבר לתענוג, ואסור, וכן אסור להצטנן בכלים שיש בהם מים, כי חוששים שמא המים יתיזו עליו, ואפילו שהכלי אינו מלא על גדותיו, אסור, ואם הכלים ריקים, מותר לשבת עליהם, וכן מותר להצטנן בפירות ובתינוק מותר להצטנן מהם, וכן אסור לשרות מפה מבעוד יום ולעשות אותה כמו כלים נגובים ולהצטנן בה ביום הכיפורים, משום שאנו חוששים שמא לא תנגב יפה ויבוא לידי סחיטה, אבל מותר לקנח ידיו ורגליו בערב יום הכיפורים במפה, ולמחרת ביום הכיפורים מעבירה על עיניו שהיא עדיין לחה קצת מקינוח הידיים של אתמול, משום שבזה איננו חוששים לסחיטה.
רחיצה בחולה
החולה רוחץ כדרכו, אף על פי שאינו חולה מסוכן.
רחיצה בכלה
כלה כל שלושים יום לאחר נישואיה, התירו לה לרחוץ פניה כדי שלא תתגנה על בעלה, וכתב החיי אדם, נראה שזה היה בזמניהם שלא היו בבית הכנסת כל היום, ולכן הבעל והאשה נפגשים, ויש צורך שהכלה תרחץ פניה כדי שלא תתגנה על בעלה החתן, אבל בזמן הזה שאינו רואה אותה כל היום, לא שמעתי שנוהגים בזה היתר.
רחיצה משום קרי
מי שראה קרי ביום הכיפורים בזמן הזה, אם הוא לח, מקנח אותו במפה ודי, ואם יבש הוא או שנתלחלח, רוחץ מקומות המלוכלכים בו לבד ומתפלל, אבל אסור לרחוץ גופו או לטבול בשאר מקומות, אף על פי שהוא רגיל בטבילה במשך השנה, והטעם, משום שבזמן הזה אין צריך טבילה לבעל קרי מדינא, לא לדברי תורה ולא לתפילה, ולכן אין להתיר בזה איסור רחיצה.
טבילת אשה ביום הכיפורים
בזמן הזה אסור לאשה לטבול ביום הכיפורים אפילו הגיע זמן טבילתה בו ביום, ואפילו שלא לשם תשמיש שזה בלאו הכי אסור ביום הכיפורים, אלא אפילו כדי שתהיה טהורה לבעלה, אסור, ואשה שלובשת לבנים ביום הכיפורים, מותרת לרחוץ מעט בין ירכותיה, ולא תרחוץ בבגד כי אם ביד שלא תבוא לידי סחיטה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א