מה הוא שיעור שתייה המחייב ביום הכיפורים? │ מה הדין באופן ששתה משקים שאינם ראויים לשתייה? │ ומה הוא הזמן המצרף לשיעור חיוב את כל מה שאדם שתה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרי"ב סעיפים ח' – י']
אכילה שפטור עליה ביום הכיפורים
אדם שאוכל ביום הכיפורים פלפל או זנגביל כאשר הם יבשים, פטור אבל אסור, משום שזה נחשב לאכילה שלא כדרך, אבל אם הם רטובים, הוא חייב, משום שזו היא דרך אכילתם, וכל זה דווקא כשבולע אותם, אבל כשלועס אותם בשיניו, אפילו רטובים, הדין הוא שהוא פטור, כיוון שאין דרך אכילתם בכך.
שיעור המחייב על שתייה ביום הכיפורים
אדם השותה ביום הכיפורים שיעור של מלוא לוגמיו, דהיינו, מלוא פיו, חייב, משום שמקובל בידם של רבנן, שבשיעור זה מתיישבת דעתו של אדם, והרי לגבי יום הכיפורים נאמר לשון 'עינוי', שנאמר, 'והנפש אשר לא תעונה', ובשיעור זה עובר ממנו העינוי, אבל שיעור זה איננו שווה בכל אדם, אלא כל אדם משער במלוא לוגמיו שלו, ובשיעור זה לא צריך ששני הלחיים יהיו מלאים, אלא מספיק כאשר לחי אחד שלו מלא, וכן אינו צריך לשתות מאותו סוג משקה כדי להתחייב, אלא כל המשקים מצטרפים לשיעור.
שתיית משקים שאינם ראויים
שתה משקים שאינם ראויים לשתייה, כגון ציר, או מורייס של דגים, או חומץ חי, פטור, ויש אומרים, שאם שותה הרבה מאותו חומץ, חייב, שמשום שבאופן כזה הוא שובר את רעבונו, וכן אם שתה חומץ מזוג, חייב, משום שהוא חומץ הראוי לשתייה.
זמן המצרף לשיעור בשתייה
שיעור הזמן שמצרף את כל השתיות למלוא לוגמיו, הוא שיעור כדי שתיית רביעית, ולכן, אדם ששתה מעט, וחזר ושתה עוד, אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפים לשיעור, ויש אומרים, ששיעור צירוף בשתייה הוא כמו באכילה, ולכן, כמו שלגבי אכילה מבוא לעיל בסעיף ג' שהשיעור לצרף אכילות לככותבת, הוא שיעור של אכילת פרס, כך השיעור לגבי שתייה.
נגיעה במאכלים ומשקים ביום הכיפורים
מותר לגעת ביום כיפור במאכלים ומשקים ולתת לקטנים לאכול או לשתות, ולא חוששים שמא יאכל או ישתה אם יגע בהם, ואין הדבר דומה לאיסור נגיעה בחמץ בפסח, משום שלגבי פסח, מכיוון שאדם מתעסק באוכל, יש חשש שמא יאכל את החמץ, אבל לגבי יום הכיפורים שאדם מתנתק לגמרי מאכילה, אין חשש שמא יכניס לפיו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א