על הבקשה שאנו אומרים בברכת התורה, "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו" – מבאר ה' דגל מחנה אפרים': כי הנה, כשיש לאדם עוונות, העוונות מחליאים את נפשו וגורמים לה להתחיל להתאוות לדעות הרעות. על כן אנו מבקשים 'הערב נא ה' אלוקינו', שהקב"ה ירפא את נפשינו ונחזור להימשך אחר התורה הקדושה.
בזה הוא מבאר את הפסוק "ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם", היות שהם עצמם היו ממורמרים, לכן טעמו טעם מר במים. ומבאר שכך הוא לעניין התורה, שהרי התורה בעצמותה מתוקה מדבש ומנופת צופים, אלא שהאדם, מאחר שהוא מלא עוונות, אינו נמשך אחר הטוב והמתוק, אלא אחר המזיק והמר. לכן מתפלל האדם להקב"ה שיסיר ממנו העוונות ויחזיר את לבו אל מצבו הראשון להתאוות למתיקות התורה.
אמור מעתה: כשהאדם מבקש 'הערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו', אינו מבקש רק שימתיק לו את התורה, אלא בקשתו שיכבס אותו כבבורית ויהפך את מוחו ולבו עד שתחזור נפשו להיות נפש בריאה, וכשתהיה נפש בריאה, ממילא תתאווה למתיקות התורה. הבקשה היא שיתחבר למזון הנשמה ובזה ימצא טעם טוב בחייו. שירגיש תענוג בשבת, תענוג ביו"ט, תענוג בשמיעת דברי תורה וכן תענוג בכל דבר שנותן חיות לנשמתו; ומאידך, את ענייני הגוף יעשה רק כדי לצאת ידי חובה, לא ח"ו להיפך.
יהודי אחד ביקש מסבו ניצול שואה שיספר לו מזכרונותיו בשואה. אמר לו סבו: הבה ואספר לך! נסעתי ברכבת שהובילה אותנו אל מחנות הכפייה, שכבתי שם תשוש וחלוש בין שלדי אנשים שכבר נפחו את נשמתם מזמן. הרגשתי שגם תורי לנפח את נשמתי מגיע. היה אז כפור חזק. חיפשתי מישהו שיוכל לעזור לי. סובבתי את ראשי מעט וראיתי מאחורי בחור שהיה נראה בריא וחזק. ביקשתי ממנו בשארית כוחותיי שיעשה לי טובה וישפשף את גופי בידיו כדי לחממו. הבחור נענה לבקשתי ומזה קיבלתי חיות חדשה ושרדתי את השואה.
המשיך הסב וסיפר: לאחר כמה שנים הקרה ה' לפני אותו בחור. התרגשתי. אמרתי לו עם דמעות בעיניי: בזכותך שרדתי את השואה והקמתי משפחה. אמר לי הלה: סבור הנך שאני הצלתי את חייך, ולמען האמת אתה הצלת את חיי.
תמהתי על דבריו. אך הוא הסביר: באותו זמן הייתי כל-כך שבור ברוחי משום שלא ראיתי שום תכלית וסיבה לחיי, עד שכמעט פרחה נשמתי מרוב צער ועגמת נפש. לפתע סובבת את ראשך אלי וביקשת ממני לחמם אותך, וכיון שמלאתי את בקשתך וראיתי שהחייתי אותך, נכנסה בי רוח חדשה, רוח של חיות, וממנה שאבתי כח עד שהגיעה עת פקידה…
אכן מעשים שבכל יום הם ואין צריך להגיע בשביל זה לשואה. יש אנשים בינינו שפיתחו באמת חוש נכון לעזור לאחרים, ואפילו לנדד שינה בשביל אחרים. המתיקות צריכה לעבור מחלק הקבלה לחלק הנתינה.
"הערב נא". על האדם להתחנן על כך – 'עזור לי להרגיש מתיקות בנתינה', כי הגוף מושך לכיוון השני…
(הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, הבינני)