ישראל וייס
ומדוע תתנשאו על קהל ה'
מעשה ביהודי שהיה נוהג לעשן סיגריות בבית המדרש בשעות הערב, בהן קבע עתים לתורה. למרות שחבריו התלוננו בפניו ואמרו לו שעשן הסיגריות מפריע ומזיק להם, הוא לא חס עליהם ולא הפסיק ממנהגו הרע.
כך, במשך שנים הבליגו חבריו על מעשיו, והוא היה נימוקו עמו, שהרי בעבר היה נהוג שהמעשנים יכלו לעשן בכל מקום, וכעת נתקבע מנהג חדש שאין לו מקור ביהדות לטענתו, ולפיו אסור לעשן ברבים: "מי שזה מפריע לו יכול ללכת למקום אחר! כאן היו מעשנים בבית המדרש תמיד וכך יהיה גם מכאן ולהבא".
ביום מן הימים, ביקר אותו יהודי אצל הרופא שראה כי מצבו הרפואי אינו בטוב, ונתן לנו 'מנה' גדולה על ראשו: "בפעם הבאה שאתה קונה קופסת סיגריות", אמר לו הרופא, "כדי שתנסח את המשפט הראשון בצוואה שלך. לפני הקופסא הבאה תנסח עוד משפט, כך, עד שתהרוג את עצמך לפחות תהיה לך צוואה מוכנה לתפארה…".
הדברים פעלו את פעולתם, והאיש נחרד וקיבל על עצמו בלבב שלם להפסיק לעשן מכאן ולהבא, ללא הגבלת זמן.
באותו היום התהפך לבבו, ואם קרה המקרה ומישהו עישן בסביבתו, לא חסך ממנו שבט לשונו וכמעט שנתן לנו גם מנדבת ידו מתנה הגונה על ראשו, על אשר ההין לעשן במקום ציבורי.
"מה זאת החוצפה הזאת", היה שואג ופניו מאדימות, "אתה מעשן כאן, יש כאם אנשים שזה מפריע להם. אני למשל נגמלתי מעישון והריח מאוד מפריע לי ומזיק לי. שלא תעז לעשן בציבור, בזמנינו זה לא מקובל ומי שכן מתעקש לעשות זאת הוא חצוף מחוצף, וראוי לגעור בו ואפילו להכות אותו, כי הוא מזיק אמיתי וגורם למותם של האנשים אשר סביבו…".
אחד מיושבי בית המדרש התחכם, והחליט להקליט את דבריו של האיש, מתוך היכרות עמו והבנה שבקרוב מאוד הוא יישבר, ויחזור לסורו הרע.
ואכן, כעבור חודשים מספר החל האיש לעשן, עוד סיגריה ועוד אחת, עד שההתמכרות התגברה עליו והוא חזר לעשן כמו שהורגל בעבר.
וכאשר חזר לעשן, חזר גם להפריע ללומדי בית המדרש והיה מעשן לידם נגד רצונם.
העירו לו פעם ופעמיים, והטיעונים הישנים חזרו כלעומת שהלכו להם: "תמיד היו מעשנים כאן, זה היה מאוד מקובל, אנחנו לא מה'מתקדמים', ואין לנו חלק בתרבות הקלוקלת שהם מנסים להחדיר בכל מקום. אצלנו, מה שהיה הוא שיהיה והרוצה לעשן במקום ציבורי, הרשות בידו ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל!!!
או אז שלף אחד הלומדים את ההקלטה שהוקלטה לא מכבר, ובה נשמע אותו מעשן זועק חמס כנגד זולתו שהעז לעשן לידו.
כל יושבי בית המדרש שמעו את ההקלטה, וגם המעשן המדופלם שמע זאת יחד איתם. כשהוטחה בפניו האמת המרה, והוא עצמו נזף בעצמו על מעשהו הלא מקובל, נסתתמו טענותיו ומאז והלאה באה הרווחה ליושבי בית המדרש.
**
ישנו ווארט ידוע המקובל בפי העם, השואלים מדוע נענש קורח בעונש כזה יוצא דופן, שבלעה אותו האדמה, והרי אנו יודעים שאין הקב"ה מעניש את האדם אלא במידה כנגד מידה, ואם כן איפה יש כאן עניין של מידה כנגד מידה בעונש מסוג זה?
אלא, התשובה היא שהרי התורה הקדושה העידה בפרשת בהעלותך, "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", והנה באים קורח ועדתו ואומרים למשה ואהרן "ומדוע תתנשאו על קהל ה'…".
קורח הרגיש שמשה רבינו מתנשא מעליו? הרי משה הוא העניו מכל האדם אשר על פני האדמה? לכן עונשו של קורח היה שהוא נכנס מתחת לפני האדמה, כי רק שם אפשר כביכול למצוא אדם שמשה רבינו מתנשא עליו.
הווארט יפה כשלעצמו, אבל טמון בו מסר מאוד משמעותי עבור כל אחד ואחד מאתנו.
הרה"ק מקאמרנא כותב בחומש 'היכל הברכה' שחיבר, שיש לו קבלה בידו שאין אדם מקבל עונש משמים, אלא אם הוא גזר על עצמו את העונש הזה, על ידי שהראו לו משמים אדם אחר שחטא בחטא דומה לזה שהוא עצמו חטא, והוא במחשבתו או בדיבורו 'מעניש' אות הזולת, ואומר שאם נהג כך וכך, ראוי הוא שיקבל על כך עונש כזה וכזה, ובאותו הרגע נחרץ דינו ובאה עליו הראה שאיחל לזולתו.
זה בעצם אותו רעיון, אדם בדיבורו ובמעשיו גוזר על עצמו גזירות טובות או חלילה להיפך, ולכן חשוב מאוד לשים לב לדיבורים היוצאים מהפה, והמחשבות העולות בלב.
כעין זה אומר גם מרנא החפץ חיים בספרו שמירת הלשון, שמי שרגיל שלא לדבר דלטוריא וקטיגוריא על אנשים מעם ישראל, גם מידת הדין נוהגת בו כביכול מידה כנגד מידה ואינה מעוררת עליו קטרוגים.
והדברים נוראים ומשברי לב, איך נוכל לפצות פינו לרעה על הזולת ביודענו שבכך אנו מביאים על עצמנו חוליים רעים חלילה וחס.
אלא מה? היצר הבוער בקרבנו משכיח מאתנו את כל זאת, וגורם לנו להסיט את מבטנו למקומות אחרים, לכיוונים אחרים, ולא לראות את הדברים האמיתיים והנוקבים הללו לנגד עינינו, כאשר אנו באים לידי ניסיון חלילה וחלילה.
ולוואי ונזכה לרוח חדשה וללב שומע, שנוכל לשמוע את אשר פינו מדבר, ולחשוב מחשבות טובות על כל יהודי באשר הוא.