פרק נוסף מהחוברת המיוחדת שמספקים לנו הצצה מבעד לחרכי קירותיו של בית היין הגדול מכולם הלא הוא הישיבה,
אותם נערים נפלאים העוזבים את כל הבלי העולם הזה מאחורי גוום ומשקיעים את מוחם ליבם ונפשם בתורה ובעבודת ה' טהורה, פרקים אלו נכתבו במקורם כחיבור המספק הדרכה בדרך העולה בית ה' לנער העומד בפתח בית היין – הישיבה, ומקיף את כל הנקודות בהם הוא יתקל במהלך הדרך,
אך חיבור זה יכול לשמש ככלי עזר להרבה אחרים החפצים לעמוד על סודם של הדברים ועל פנימיות העניינים בין כתלי בית היין.
אה, עידו ניסה להתאושש, כן, על התפילה, נכון,
מה המם אותך כל כך? במה אתה כל כך תפוס? שאל חיים,
האמת, ענה עידו, שבהרבה דברים, גם מה שדיברתי איתך לפני התפילה, מי אמר שאלוקים רוצה שאני יתפלל בכלל, מעולם לא עשיתי את זה, וחוצמ'זה בטח הוא כועס עלי בכללי על כל העבירות שלי, איך בחור עם רקע כזה מלא בדברים שהוא לא אוהב יכול לבוא ולבקש ממנו דברים, הסתכלתי קצת על הטקסט של התפילה, מבקשים שמה ממנו כל דבר אפשרי, מה פתאום שהוא ירצה לתת לי? וגם אני חושב על עוד דבר, תובנה מדהימה שנפלה לי באמצע התפילה, על כל הנערים שלומדים כאן, כל אלו שעזבו את כל החיים, אלו שאני מכיר מקרוב כל כך, ובאו לשנות את עצמם ועוברים כזה תהליך, מה הם חושבים, למה הם עושים את זה, איך הם מתמודדים עם זה, תשמע, פתאום נפל לי האסימון על הדברים האלו, זה לא משחק ילדים כאן, זה משהו רציני שמשליך על כל פרט בחיים, אני בהחלט די המום ולא מסודר כזה עם המחשבות שלי,
חיים שהקשיב בהתעניינות לכל המונולוג הארוך הזה הוציא את הפלאפון מכיסו ובלי לדבר מילה חייג ארוכות, כשהוא נענה מעבר לקו הוא זז הצידה ודיבר עם מישהו, כשחזר, גם החיוך הקבוע חזר אל פניו, דיברתי עם אבא, ראש הישיבה, הוא עמוס מאד היום אבל רציתי מאד שהוא יקבל אותך כבר היום לשיחה מעמיקה ויפנה לך זמן, הוא יכול רק מאוחר לקראת שתים עשרה בלילה, אז יהיה לו כמה זמן שאתה צריך, זורם על זה? אני יבוא לקחת אותך לבית שלו עם הרכב שלי, בסדר?
מה זה בסדר, אני ממש ממש מודה לך, אני בטוח שזה לא מובן מאיליו שהוא ואתה מקדישים לי כל כך הרבה זמן, עידו נשנק, מה פתאום אתה מתמסר כל כך? והראש ישיבה, הוא בטח לא משועמם בכאלה שעות בלילה, אני ממש אסיר תודה,
חיים רק חייך ונפרד ממנו לשלום, להתראות באחת עשרה וחצי בפתח של הישיבה.
לעידו היה עכשיו הרבה זמן לשבת עם עצמו ולסדר את הדברים, בהחלטה של רגע הוא השיג לעצמו דף ועט והחל כותב את הנקודות העיקריות עליהם הוא רצה לשוחח עם ראש הישיבה.
הנסיעה לביתו של ראש הישיבה עברה עליו ועל חיים כמעט בשתיקה מוחלטת, חיים כיבד את רצונו של עידו לשייף ולשפץ סופית את מחשבותיו הרבות לקראת הפגישה הקרובה, כשירד עידו מהרכב ועלה אל הבית השתלטה עליו תחושת רוגע גדולה, מראה הבית הפשוט והשעה המאוחרת בצירוף העובדה שהוא פוגש את ראש הישיבה לא בצורה רשמית עם כוס קפה מהביל וכמה פרוסות עוגה הכניס אותו לתוך בועה רגועה ואחרי כמה שניות מענגות כאלו ראש הישיבה נשא את עיניו הטובות ושאל, נו, רוצה להתחיל? שמעתי שיש לך כמה שאלות, בוא נתחיל מהראשונה,
עידו בלע את רוקו והניח את הנושא הראשון על השולחן, דבר ראשון אני בלחץ גדול, אני נמצא כאן כמו שראש הישיבה יודע, על זמן שאול, יש לי עוד כמה ימים בלבד שאחריהם אני צריך לחזור לשכונה ולחברים, זה נראה לי כמו נצח, כמה ימים בהם ספגתי כל כך הרבה ראיתי שמעתי וחוויתי בלי סוף דברים, עולם שונה לחלוטין מכל מה שהייתי רגיל אליו, זהו, היום אני משהו אחר, אני כבר לא חוזר להיות אותו עידו, ואני מפחד, מה יגידו החברים, הלעג, הדחייה, הבידוד החברתי, זה לא עושה לי טוב לחשוב על זה בכלל,
עידו השתתק בפתאומיות וראש הישיבה הרים עיניים וסקר את עידו זמן ארוך,
אני לא יודע אם אתה בנוי לשמוע את מה שאני יגיד לך כעת, פתח בשקט, אבל אמת יש רק אחת, ואין לי מנוס מלומר לך אותה, תדע לך עידו יקירי, הדרך היחידה להתמודד עם החברה הזו שאתה מדבר עליה היא כשאתה תוכל להכיל בעצמך את העובדה שהם נמצאים במקום שצריך לעורר אצלך רק תחושות רחמים,
עידו, אתה נמצא על פרשת דרכים מרכזית, אתה צריך לעשות חושבים עם עצמך לאיזה כיוון אתה הולך ולדעת שאין לך דרך אחרת חוץ משני האופציות הבאות, או שאתה אכן חוזר לשם ושוכח הכל, מוחק מהדיסקט את כל מה שהיה לך כאן, מנצח את התחרות עם מתן וממשיך הלאה בחיים בלי להתייחס לכל מה שחווית, לא מספר לא מדבר על זה רק מעביר מהמוח את הכל, האופציה השניה היא האופציה המורכבת יותר, אם אתה לא רוצה או שאתה לא יכול לשכוח ולמחוק, אין לך ברירה אלא להפנים שאכן אתה לא אותו עידו, אתה משהו שונה לחלוטין ולטובה, אתה נמצא היום הרבה מעל המקום הרדוד בו היית עד לפני כמה ימים ספורים, אין לך מה להתווכח איתם, אם אתה במצב שאתה לא יכול למחוק את החוויות האלו אתה צריך רק לרחם עליהם שהם לא זכו, ולא! בשום פנים ואופן, לא להיכנס לאף וויכוח כי הם ינצחו אותך מהר מאד עם זלזול ודחייה, הם יעבדו איתך על רגש כשאתה מבין היום דברים בשכל, מי שרוצה שיבוא לחוות בעצמו, שיעבור את מה שאתה עברת, אין אפשרות להסביר את זה לאף אחד אחר, לכן אתה לא תצליח ולא כדאי לך להתווכח, תפתח אצלך את תחושת הרוממות של מה שאתה זכית אליו של המקום בו אתה נמצא היום והרבה רחמים ותקווה על אלה שלא זכו,
זה לא נסיון קל בכלל, הרבה מאד נערים כאן בישיבה עברו מסלול דומה, אני בטוח שזה לא קל, אבל אם אתה חושב שזו האמת תלחם עליה, זה החיים שלך זה המהות שלך, אל תוותר על זה במחי משפט מזלזל של מישהו, במחיר התייפייפות למישהו או משהו שאתה יודע שהוא לא נכון.
שקט עמוק השתרר בחדר, עידו היה מאובן מעוצמת הדברים, הוא הרגיש שזוהי שעת השין, כאן ועכשיו הוא צריך להחליט מה איתו, לאן הוא הולך, איך הוא ממשיך את החיים מכאן והלאה,
השקט לא הופר על ידי אף אחד, רק אחרי דקות ארוכות עידו פצה את פיו, טוב הרב, זה די ברור שאי אפשר באמת למחוק את מה שיש כאן, זה ברור לי שכאן האמת, זו הדרך הנכונה, אבל מה, לעשות כזה שינוי, בבת אחת, אני לא בטוח שאני מצליח להתמודד עם זה, זה לא לכוחות הנפש שלי, אני באמת לא יודע מה לעשות עכשיו,
עידו תלה עיניים מצפות בראש הישיבה שמצידו שמר על השתיקה,
רק אחרי כמה דקות ארוכות ענה ראש הישיבה בשקט,
מי אמר שאתה צריך לחזור לשם? אולי אתה לא חייב לחזור, אתה יכול פשוט להישאר כאן, אתה לא חייב להחליט את זה עכשיו, השבוע ממילא נגמר רק אחרי שבת, רק אז אתה צריך להחליט, ואני מציע שתעשה את זה ביישוב הדעת, בנחת, מתוך בחירה ולא מתוך לחץ מאף אחד,
עידו שתק מהורהר וראש הישיבה לקח הפסקה קלה ואחר כך המשיך,
שים לב עידו לנקודה נוספת, כל מי שלומד כאן בישיבה עבר את אותו תהליך שלך, ככה או אחרת, כל אחד התמודד עם קשיים מסוג כזה או מסוג דומה, לכל אחד יש משפחה מאחוריו, לא בכל אחד כאן המשפחה תומכת, יש כאלו שאפילו המשפחה, ההורים, האחים, אפילו המשפחה המורחבת מפריעים או ממש רבים עם הבחור, הם לא משלימים עם העובדה שהבן או האח שלהם 'חצה את הקווים' והפך לדתי, חלקם מתמודדים ממש כמוך עם תגובות עוינות של החברה ממנה הם מגיעים,
והם ממשיכים, הם לא שמים לב לשום דבר ושועטים קדימה, שום דבר לא מזיז אותם, הם דבקים במטרה ולא נותנים לשום מפריע לשנות להם את הדרך, זה נראה לך קל? אני מקבל כאן יום יום טלפונים נזעמים של הורים, אחים, חברים וכל מיני אנשים, איך לקחתם את הבחור הזה או ההוא, מה עשיתם לו שמה? השטיפת מוח שלכם ועוד ועוד,
מה נותן להם את הכח? איך הם עושים את זה?
יש לזה רק הסבר אחד,
מי שמאמין בצדקת הדרך, מי שמרגיש בכל יישותו שאין עוד משהו אחר בעולם, אין שום צד שאפשר להמשיך לחיות ברדידות ובריקנות של העולם שבחוץ, מוכן להילחם על זה בכל הכח,
זה הרי לא דבר מובן בכלל, איך לנערים צעירים בני חמש עשרה ושש עשרה יש כוחות נפש כאלו גדולים, הם מתמודדים עם דברים שמבוגרים מהם לא מצליחים להתמודד, והם עושים את זה בצורה מעוררת התפעלות, כמובן עם הדרכה והנחייה, לא בכל מקום צריך לפתוח חזית, יש דברים שאפשר לסדר בקלות עם קצת שכל ומילים נכונות, אבל זה עצמו ההוכחה שזו האמת, אחרת, אנשים לא נלחמים על שקר, אין כאן חיי תענוגות, אין כאן איזה משהו שמושך את הגוף, זה נטו הכרת האמת, ובשביל האמת אנשים מוכנים לתת את כל מש שיש להם!
עידו הסתכל על ראש הישיבה מוקסם, לראש הישיבה יש רוח הקודש? אולי נבואה? איך ראש הישיבה ידע שזה הנושא השני עליו רציתי לדבר?
ראש הישיבה חייך, האמת שיש לי רוח הקודש, אבל אני לא מבזבז אותה על דברים כאלו… אמרתי לך את האמת כפשוטה ופשוט הבאתי הוחכה שלדעתי היא חותכת מהחיים עצמם.
שלא תבין לא נכון עידו, אנחנו לא עסוקים כאן כל היום במלחמות עולם, זה נמצא ממש בשולי הדברים, אנחנו לא נותנים כאן לבחורים כל היום לריב עם כל העולם, להפך, מי שיכול ואיפה שאפשר אנחנו מדריכים כל אחד ללכת בין הטיפות ולנסות לכבות שריפות ולא להדליק אותם, אבל לפעמים אין ברירה, וכשזה קורה זו הדוגמא הטובה ביותר,
עידו התחיל להתאושש מההלם ושאל בשקט, אז תכל'ס איך מתמודדים עם זה? נניח שאני מחליט שזו הדרך ואני נשאר כאן, מה אני אמור לעשות כרגע?
ראש הישיבה נרכן קדימה, אתה עידו, כמו שאמרתי לך, אם אתה מחליט כך, הדרך הטובה ביותר היא לתת לחברים שלך להבין לבד שבחרת במה שבחרת, לא תגיע לשכונה, תענה לטלפונים בצורה ענינית ושקטה, וגם כשאתה חוזר לשם, תהיה חייב יום אחד לעשות את זה, אל תכנס לשום סוג של וויכוח, בשום צורה ועל שום עניין, מי שרוצה שיבוא לכאן ושידבר איתי או עם כל רב אחר, לא איתך, אתה עדיין לא יכול לנהל וויכוחים ודיונים, אין לך מספיק ידע וחוזק לעשות את זה וחבל שסתם יורידו לך את המורל,
ולגבי המשפחה, אני לא יודע מה המצב אצלכם, איך יגיבו ומה יהיה, אבל אני יכול לתת לך כמה כללי זהב שלפי הנסיון שלי עובדים בכל מצב,
דבר ראשון גם במשפחה, ושם זה יותר קשה, תקף בכלל של לא להכנס לדיונים, אתה צריך לומר שזו הדרך שבה בחרת, זה מה שנוח לך כרגע ואתה לא מעוניין לשמוע צד שני, כי את הצד השני אתה מכיר בעל פה הרבה שנים כך שאין צורך להסביר לך,
דבר שני, שאף אחד לא ישחק לך עם הרגש של כיבוד אב ואם, יש בזה כללים ברורים, צריך לכבד את אבא ואמא נקודה. אסור לדבר לא יפה, אסור לצעוק, אסור לסתור את מה שהם אומרים בפניהם, גם כשזה קשה, צריך לקום בפניהם ולכבד כל מה שהם מבקשים, אבל בשום פנים ואופן זה לא נוגע לקיום מצוות ולעשיית רצון הבורא, שם הם לא יכולים להגיד לך מה לעשות, הם חייבים גם כן במצוות ובכבוד הבורא והם לא יכולים למנוע אותך מלקיים את רצונו ומצוותיו, רק שבזה יש קצת שטח אפור של דברים שהם לא מוחלטים מה רצון הבורא ואיפה הם עומדים בסתירה בין רצון ההורים למי שברא אותם, לדוגמא, הורים שקונים אוכל בכשרות לכבוד הבן שחזר בתשובה, רק שזה לא כשרות מחמירה כל כך כמו שהוא רגיל בישיבה, האם ללכת עד הסוף ולא לוותר על כלום או לוותר על דברים מסויימים לכבוד ההורים, זה דבר שמצריך כל פעם שיקול דעת מעמיק מחדש, לדעת מה הלכה ומה זה רק תוספת והידור, ובזה צריך הרבה הדרכה כל מקרה לגופו,
והדבר האחרון בהקשר הזה של משפחה, מהנסיון שיש לנו הרבה שנים, הורים, כל ההורים, רוצים שיהיה לילדים שלהם טוב, רוצים שהם יהנו וישמחו, לפעמים זה לוקח זמן, אבל תמיד בסוף כשההורים רואים שלילד טוב והוא מאושר, הם תומכים ועוזרים, כי זה טבע בבריאה שהורים רוצים טוב לילדים שלהם, לכן כדאי מאד לשתף את ההורים בחוויות הטובות מחיי הדת בכלל ומהישיבה בפרט, לתת להם להרגיש אפילו שלא תמיד הם מבינים כמה טוב ונחמד בישיבה ולשתף בהצלחות בלימוד ובחברה, זה גורם לכל לב של אבא ואמא להתמוסס ולעמוד לצד הבן שלהם…