"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" (טז, כה)
בשכר שהשכים משה לפתחם – זכה להצילם
רש"י הקודש ביאר, מדוע משה רבינו ע"ה הלך אחריהם? – "כסבור שישאו לו פנים". היה לו רצון להציל אותם ברגע האחרון, חשב לעצמו שאם יבוא במיוחד אליהם, תהיה להם 'אביסל'ע דרך ארץ'. כי לפני כן הוא שלח לקרוא לדתן ואבירם והם הגיבו: "לא נעלה", וחשב שמא כאשר יבוא בעצמו, אולי ואולי.
בסופו של דבר מה היה איתם? "ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם". וברש"י: "יצאו בקומה זקופה, לחרף ולגדף".
השאלה הנשאלת, הרי חייו של משה רבנו ע"ה היו מדודים ושקולים למען הכלל, כל שניה מחושבת. והנה משה איש האלוקים קם והלך לדתן ואבירם האם פעל במאמץ הזה? האם תרם משהו בהליכה זו? התשובה לכאורה: גארנישט מיט נישט – כלום! הוא ניסה, רצה, אך לא הצליח לפעול מאומה. ליבם של החוטאים הללו נשאר קשה כאבן, ואז הם אבדו מהעולם הזה ומהעולם הבא – "ויאבדו מתוך הקהל".
אמנם, כאשר נעיין במדרש נראה, כי "בשכר שהשכים משה לפתחם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנום, ואלו הם: שלושת בני קרח ואון בן פלת" [ולא קשה ממה שאמרו חז"ל: "און בן פלת אשתו הצילתו" כי כידוע זה וזה גורם].
ברגע האחרון ממש, כאשר אפילו בפה כבר לא יכלו לשוב, בשניה האחרונה, "רחש לבם דבר טוב", ואז "מקום התבצר להם".
איך באמת התנהלה החזרה בתשובה שלהם, הרי הם היו עם קרח?
חז"ל מגלים ומספרים לנו.
בעיצומה של המחלוקת בתוך האש הסוערת, הם ישבו ביחד עם אביהם קרח, והנה משה רבינו ע"ה בא, "השכים לפתחם". באותו רגע חשבו בני קרח לעצמם: מה עושים עכשיו? אם נעמוד לכבוד ושל משה רבנו, זו פגיעה באבא, והתורה אמרה: "כבד את אביך ואת אמך". מאידך גיסא, לא לקום – וכי אפשר?! חשבו לכאן ולכאן ו… התגברו על עצמם וקמו לכבודו של משה. "באותה שעה רחש לבם לתשובה".
מה הכונה? הם עדיין לא שבו בתשובה, כי אם שבו – מה חיפשו בגיהנום. אלא שהמעשה של ההתגברות על היצר הרע, המצוה הזאת – נתנו להם את הכח לאחר מכן לחזור בתשובה.
"התבצר להם מקום בגיהנום", ואז בגיהנום הם שרו: "למנצח לבני קרח מזמור". כך הם זכו וניצלו לפני הרגע האחרון. האמת, כי גם קרח נזכר בסוף, וקרא: "משה אמת ותורתו אמת", אבל זה כבר היה אחרי הרגע האחרון…
הנה, משה רבנו ע"ה בהליכה זו הציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנום: שלושת בני קרח ואון בן פלת.
מוראדיג!
זאת עלינו לדעת, ולידע ולהודיע, כי כך מתנהלים הדברים ברוחניות. אתה עושה פה – ומצליח שם, במקום אחר.
כח התפילה
אנו לא יודעים איך הדברים מתנהלים בדיוק, אבל באבות דרבי נתן כתוב: "יש תפילה שמועלת אחרי מאה שנה". אתה מתפלל ונראה שהתפילה אינה עוזרת ולפתע, בעתיד הרחוק, יש תועלת והצלחה.
הסטייפלר זי"ע היה אומר: רואים 'בעלי תשובה' שלא רק הם היו חילונים, אלא גם אבא ואמא שלהם היו חוטאים לה', אך הם שבו בתשובה. הכיצד? הדמעות של הסבתות הועילו לאחר עשרות שנים.
כך גם במעשים. אדם עושה מעשה שלכאורה אין בו כלום, כמו המעשה של בני קרח שקמו לכבודו של משה, ולא היתה תוצאה מידית ממנו כי נשארו ברשעותם באותה שעה, וכמו כן מעשהו של משה רבנו ע"ה, שהיה אפשר לחשוב כי לא פעל שום דבר בהליכתו, אבל חז"ל מלמדים אותנו שבשכר הליכתו פעל אצל אחרים.
כך גם לענין כח התפילה: גם אם נראה לכאורה שאין הצלחה, ולא רואים שהתפילה נענתה, אין זו ראיה שהתפילה לא התקבל, כי "יש תפילה שמועלת אחרי מאה שנה".
עיקר ההצלחה – בשמי שמים
הבריסקער רב זצ"ל שאל פעם: כתוב בתורה שהמלאך אמר ליעקב אבינו: "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". מבאר רש"י, מי זה אלוקים? זה המלאך. ומי האנשים – עם לבן ועשו.
נשאלת השאלה, בשלמא עם המלאך ועם לבן הוא כבר הצליח וניצח, אבל עם עשו הלא עדין לא נפגש, כי הפסוק הזה נאמר מעט לפני הפגישה עם עשו, כאשר היה עם המלאך שנאבק עמו עד עלות השחר
אמר ההייליגער רב מבריסק זצ"ל, מה שרואים כאן בעולם, זה כלום. המקום שבו מתבצעת ההצלחה והניצחון הוא שם, בשמים. והנעשה כאן, בעולם המעשה, הוא הביטוי החיצוני בלבד שמגיע אחרי שההצלחה מתבצעת שם. לכן, כאשר יעקב אבינו ע"ה ניצח את שרו של עשו בשמים, ממילא כבר עשו נוצח. גם אם שפיזית, בעולם המעשה, זה עדין לא התבצע, אבל הוא כבר אחרי הניצחון.
כך גם לענייננו: לפעמים פיזית לא רואים הצלחה בדבר מסויים. אבל אם הפעולות הטובות שאדם עושה מתוך מסירות ומאמץ מתקבלות ועולו לרצון לפני אדון כל, ושם בשמי שמים יש לו הצלחה – הרי שכאן יראו את ההצלחה באלף צורות אחרות, או לאחר זמן בכפלי כפליים.
פרשת יוסלה שוחמכר
לפי עשרות שנים היתה פרשיה ידועה עם יוסל'ה שוחמכר. הוריו נהיו חילוניים, והילד גדל אצל הסבא שלו – יהודי ירא שמים חסידי. הם, ההורים, ביקש ואותו חזרה אליהם. הסבא הבין כי בבית הוריו לא ישאר זכר מהיהדות שלו, וניסה למנוע מהם לקחת מידיו את הנכד. הם לא היו צריכים אותו כל כך, כמו שרצו להדיחו מעל ה' יתברך.
הסבא החביא אותו, ותרעש הארץ "איפה יוסל'ה", הדתיים גונבים ילדים. היו כמה ימים שהילד התחבא גם במעונו של הסטייפלר, שהביא אותו עמו לבית הכנסת לדרמן להתפלל [אני זוכר את הפרטים]. חיפשו וחיפשו. מה פירוש חיפשו? ממש לא יכלו לעבור ברחובות ארץ ישראל מרוב להט וסערה שלא היתה מעולם. חיפשו בבני ברק, בחיפה בירושלים, איפה לא, שומו שמים מה שהיה! "איפה יוסל'ה?". כמדומה שבתופה מסויימת העבירו אותו לצרפת, שם הוחבא.
בסופו של דבר הוא נמצא ונלקח לבית הוריו.
מה היה סופו באופן אישי? כלום. השקיעו למען הרוחניות שלו הרבה מאד, ורבות סבלה היהדות החרדית בגינו. [אולי הוא עוד ישוב בתשובה בזקנותו] ובסופו של דבר לא הצלחו. נכון.
אבל, האם מישהו מהיושבים כאן זוכר מתי היתה פתיחת התקופה של "בעלי התשובה"? תנועת התשובה קמה גם ניצבה אחרי הימים ההם.
אולי אפשר לומר כנ"ל, כי באופן ישיר אכן לא פעלו כלום לגבי יוסל'ה, אבל במקביל – אלפים ורבבות נהיו בעלי תשובה בזכות המעשים שנעשו למענו.
('מתוך הספר 'יחי ראובן)