איך אני מדבר איתו? מתן יחשוב שנהייתי דתי, עידו הצטמרר רק מלחשוב על זה, הוא ידע מה זה אומר ומה ידברו בשכונה וכל זה… זה לא פעם ראשונה שמישהו מהחבר'ה נהיה דתי והוא הכיר את הנוהל… (פרק שלישי)

פרק נוסף מהחוברת המיוחדת שמספקים לנו הצצה מבעד לחרכי קירותיו של בית היין הגדול מכולם הלא הוא הישיבה,
אותם נערים נפלאים העוזבים את כל הבלי העולם הזה מאחורי גוום ומשקיעים את מוחם ליבם ונפשם בתורה ובעבודת ה' טהורה, פרקים אלו נכתבו במקורם כחיבור המספק הדרכה בדרך העולה בית ה' לנער העומד בפתח בית היין – הישיבה, ומקיף את כל הנקודות בהם הוא יתקל במהלך הדרך,
אך חיבור זה יכול לשמש ככלי עזר להרבה אחרים החפצים לעמוד על סודם של הדברים ועל פנימיות העניינים בין כתלי בית היין.

עידו התרומם מהספסל והתמתח בהנאה הוא הרגיש איך כאילו זורם בתוכו סוג דם חדש… הרגשה אותה הוא לא הכיר מעולם, הוא סקר את בית המדרש המתרוקן ויצא לכיוון חדר האוכל.

חדר האוכל קידם את פניו גועש ורועש, אלו דנים בסוגיא ואלו סתם בדיבורים על דא ועל הא, עידו ניסה למצוא מקום שקט לשבת ולאכול לעצמו כשלפתע ניחתת עליו טפיחת שכם חברית, הוא הסתובב בבהלה והופתע לראות את שמעון ידידו מאתמול, בוא תשב לידי יש מקום בשפע, למה אתה עומד ככה?

בליבו הודה עידו לשמעון שהוציא אותו בטבעיות כזו מהמצב המביך והלך אחריו לספסל בצד חדר האוכל,
סביב השולחן הדיון היה בעיצומו, הבחורים התווכחו בערנות על סברא מסוימת שנאמרה בשיעור וניסו לסתור אותה ולהביא לה ראיות, אלו סותרים ואלו נלחמים בעוז להביא ראיות מראיות שונות, עידו ניסה לאחוז ראש והתייאש עד מהרה, רק דבר אחד עידו הבין שהשיעור, מי שלא מסר אותו היה מעניין ומאתגר היום במיוחד,
אחרי ארוחת צהריים הוא תפס את שמעון בדרך לפנימייה ושאל אותו על השיעור ומי שמסר אותו, מי מוסר את השיעור ומתי אולי גם אני יכול להצטרף, זה נשמע שמעניין לכם שמה…

שמעון חייך, להצטרף לשיעור אני לא יודע אם תוכל בשלב זה, לא נראה לי שתבין משהו שם, אבל אני יכול להפנות אותך לשיעור הראשון המיועד לאלו שעכשיו מתחילים, שם מסביר הרב שמוסר את השיעור את הגמרא ונותן את היסודות הכלליים של הסוגיא הנלמדת, כמובן שאם אתה ממש מעוניין להיות חלק ולא סתם לבוא כמו אורח לרגע כדאי שתשב עם מישהו מחברי השיעור ותכין את החומר הנלמד קודם שתבוא מוכן ויהיה לך יותר קל,

עידו לא ענה, תגיד, הוא פנה לשמעון אחרי דקה של מחשבה שקטה, אתה יכול להסביר לי יותר את הנושא הזה, איך זה הולך הלימוד הזה של הגמרא, בהתחלה לומדים לבד ואז שיעור, אתה יודע כבר שאני אוהב להבין כל דבר שאני רואה…

שמעון נענה לאתגר במהירות, הוא סימן לעידו והם פנו לחדר צדדי הישיבה, הנה, זה למשל חדר שיעורים, כאן ניתנים מידי יום שיעורים על החומר הנלמד, מה שאנחנו קוראים כאן 'הסוגיא', ובא אני אסביר לך קצת,

את התורה אנחנו לומדים כמו שבוודאי כבר יצא לך לשמוע בצורה של מסורת, כלומר העברה מדור לדור מרב לתלמיד, בצורה הזו אנחנו מבטיחים את המשך השלמות של התורה ואת ההעברה שלה הלאה בצורה נכונה וללא טעויות, ולכן חייבים שהשיטה והדרך איך להבין את התורה ולאיזה מסקנות אפשר להגיע מכל סוגיא, כל אלו יהיו במסורת מרב לתלמיד, כי הרי אני מקבל מהרב שלי את הדרך בלימוד והוא קיבל את זה מהרב שלו שקיבל מהרב שלו וכן הלאה עד משה רבנו שקיבל מהאלוקים בעצמו בהר סיני, רק זה הדרך להבטיח את השלמות והמקוריות של התורה,

כל סוגיא מצריכה הבנה לעומק מה השאלה ומה הכוונה בתשובה למה מביאה הגמרא את הראייה ומדוע בכלל צריך את הראייה הזו,

לימוד הסוגיא הוא 'פאזל' של הרבה חלקים שמתחברים להם לאט לאט עם ההתקדמות והצלילה לעומק הסוגיא, וזה מצריך הכוונה, אי אפשר ללמוד את זה בלי הכוונה ממי שכבר מכיר את הסוגיא ויודע באופן כללי את הכיוון איליו צריך לחתור, מצד שני, אם יכניסו לך את הכל עם כפית לתוך הפה אף פעם לא תוכל ללמוד איך לומדים, בשביל לקבל את היכולת הזו של איך ללמוד ובשביל להגיע למצב שאתה תוכל בעתיד ללמוד סוגיא לבד ותבין מה הגמרא רוצה ומי נגד מי כאן, אתה חייב להתאמץ בעצמך,

לכן הסדר הכי טוב הוא בצורה הזו, שקודם כל לומדים עם חבר את החומר אותו ילמדו בשיעור, זה מה שנקרא חברותא, ומנסים יחד 'לפצח' את הסוגיא, ללמוד לבד את כל החומר, בהתחלה זה קשה, אתה לא מבין מה רוצים ממך, מי אמר שזו השאלה ואיך אפשר להגיע להבנה מהו התרוץ, אבל בשביל זה ממש נועד השיעור, הרב בשיעור לומד עם כולם יחד את הגמרא כאילו מחדש, מה שנותן לך לעקוב ולראות אם אתה למדת נכון ולנסות לראות איפה היו הקטעים אותם פיספסת ולא למדת נכון, ואחר כך אם אתה חוזר על השיעור עם חברותא או לבד ומסכם את הסוגיא לפי מה שהרב הסביר בשיעור אתה יוצא עם דברים ברורים והרבה סיפוק בלב.

עידו הסתובב בחדות לעברו של שמעון, תגיד, הסיפוק הזה שאתם מדברים עליו כל הזמן, מה זה הדבר הזה? למה אתם מדברים על הלימוד כל הזמן במונחים של סיפוק, הנאה, כיף ללמוד, מה ההבדל בין הלימוד וההנאה ממנו להנאה מכל דבר אחר, אוכל, טיולים, או כל דבר אחר? היום למדתי עם חיים, הבן של ראש הישיבה, אתה מכיר אותו כן? אני לא יכול לאמר לך שלא נהנתי, היה ממש נחמד, אבל להגיד לי שזה יותר מדברים אחרים, נו, לא ראיתי משהו מיוחד כל כך, זה הרגיש לי כמו טיול טוב או איזה ארוחה במסעדה יוקרתית, לא משהו שנפלתי מהרגליים ממנו,

תגיד עידו, כמה סוגי יין אתה מכיר? שמעון שינה נושא בחדות,

עידו לא הבין מה הוא רוצה, מה קשור לכאן יין עכשיו?

כבר, שמעון דחק בו, נו, כמה סוגי יין אתה מכיר? אתה מבין בזה?

הו, עידו חייך בחום, זה כבר תחום הבית שלו, אני מבין מאד ביין, יש קברנה סובניון יש סנזובז'ה יש קרינאן, מרלו, מלא סוגים, הוא ירה בצרורות את השמות המסובכים, שאני ידריך אותך איפה קונים יין טוב?

לא, שמעון הצטחק, אני לא שותה, לא אוהב יין בכלל, אבל תגיד, מה ההבדל בין כל הסוגים שהזכרת כאן?

עכשיו עידו הצטחק במבוכה, מה אתה מתקיל אותי, אני לא יינן, כל יין זה עולם אחר, לכל זן של יין יש טעם שונה וזה תלוי גם בשנת הבציר ואיפה זה גדל, זה לא פשוט להסביר, בעצם אי אפשר להסביר לך ככה, אם אתה רוצה אני ייקח אותך יום אחד לחנות יין ונעשה טעימות מכל סוג ותראה בעצמך, אי אפשר להסביר את זה בעל פה,

יפה, עכשיו שמעון כבר כמעט צחק ממש, אתה מבין שאי אפשר להסביר בעל פה את הטעם של היין, כמו שאי אפשר להסביר בכלל את הנושא של טעם בעל פה, גם גלידה אתה לא יכול להסביר לי מה ההבדל בין גלידה וניל לשוקו, אותו דבר אי אפשר להסביר את הטעם של הלימוד, זה לא משהו שאפשר לדבר עליו בעל פה, צריך פשוט לטעום!

בשלב זה שמעון ממש הפך לנואם, הוא קם ממקומו ודיבר בהתלהבות, אם אתה לא לומד לעומק, ברציפות, ממש נכנס לסרט כמו שאומרים, אתה לעולם לא תבין על מה מדובר, יש פסוק בתנ"ך (שיר השירים פרק ב' פסוק ד') "הביאני אל בית היין" וחז"ל לומדים ממנו שמדובר על התורה, התורה משולה ליין, בשביל להרגיש, לחוות, ליהנות, צריך לטעום, ולטעום זה לא ללמוד פעם בשנה איזה סוגיא קצרה, לטעום זה לשקוע, לצלול, לחיות בתוך זה, רק ככה נהנים.

שמעון עצר בפתאומיות והסתכל במבוכה על עידו, הוא הרגיש לא נעים מההתפרצות הרגשית שלו, זה טבעי כשאתה מדבר על דבר שכל כך חשוב ויקר לך, דבר שאתה מרגיש אותו כל כך חזק, זה מתפרץ לי מתוך הנשמה, שתבין עידו, לא לפני הרבה זמן הייתי כמוך, גם אני חששתי מאד מהדת וכל הדברים האלו, חבר סחב אותי לכאן כמעט בכח, ובאתי לכאן עם רצון להראות לכל הדתיים האלו שהם לא שווים כלום והדת זה סתם שטויות ולא משהו מחייב, חשבתי שאני ינהל כאן וויכוחים בלי סוף ואני חזק בוויכוחים, הייתי בטוח שתוך שבוע מקסימום שבועיים אני לוקח את החבר שלי ואנחנו יוצאים מכאן עם חומר חזק להצחיק את כל החבר'ה בשכונה, אבל כשבאתי לכאן ראש הישיבה לא רצה לדבר איתי על אף נושא, והוא גם הורה לבחורים האחרים לא לדבר איתי על שום דבר, רק ללמוד, גמרא, מוסר, הלכה, וזהו, עבר שבוע שבועיים ולא הייתי צריך שום דבר, לא וויכוחים, לא דיבורים, הבנתי הכל, בעצם לא הייתי צריך להבין כלום, טעמתי את היין ואפשר לומר שהשתכרתי חזק…

עידו חייך ושמעון התיישב חזרה, הוא הרגיש שעידו נבוך קצת מההשתפכות שלו וחייך בניסיון להפשיר את האווירה, עידו התרומם מהספסל עליו הוא ישב, זה מעניין, הוא אמר, יותר ממה שאמרת מעניין לראות איך אתה אומר את זה, דיברנו כבר הרבה גם אתמול וגם עכשיו ותמיד היית רגוע, פתאום כשאתה מדבר על הדברים האלו, התורה והלימוד, אתה מתלהב ככה, זה נראה שזה בוער בך, שזה מרגש אותך, זה משהו שעוד לא נתקלתי בו, זה מעניין ממש,

הם יצאו מחדר השיעורים ופנו אל בית המדרש,

עידו היה שקוע במחשבות והתיישב בפינה נסתרת, הוא הרגיש שהוא צריך קצת זמן איכות עם עצמו להכיל את כל מה שהוא עובר כאן, זה נחת עליו בבת אחת, עולם שלם שהוא לא הכיר בכלל, עולם שהוא למד אפילו לשנוא ולתעב, ופתאום הוא כאן כבר כמעט יומיים וזה לא, ממש לא מה שהוא חשב והכיר מהסיפורים, עידו לא ידע מה לעשות עם המידע החדש אותו הוא צבר כאן, הוא חשב על התגובה של מתן, על מה שידברו עליו, הוא כבר לא יכול להמשיך לדבר עם כולם כמו שהוא היה רגיל תמיד, הוא כבר חושב אחרת, עידו הרגיש את זה בוודאות, הוא כבר לא אותו עידו של לפני יומיים, ועכשיו הוא לא יודע מה לעשות, האמת, חשב עידו, זה מוזר שמתן לא התקשר עד עכשיו, הוא בטח יתקשר מתישהו ומה אני עונה לו? איך אני מדבר איתו? מתן יחשוב שנהייתי דתי, עידו הצטמרר רק מלחשוב על זה, הוא ידע מה זה אומר ומה ידברו בשכונה וכל זה… זה לא פעם ראשונה שמישהו מהחבר'ה נהיה דתי והוא הכיר את הנוהל… עידו החליט שהוא חייב לדבר על זה עם מישהו, הוא חייב להתייעץ, אם על כל דבר יש להם תשובות והסברים אז אולי גם למקרה שלו יהיה להם פתרון,

בהחלטה של רגע קם עידו ממקומו ויצא מבית המדרש לכיוון החדר של ראש הישיבה, הוא האדם הכי בוגר וחכם כאן, חשב,
הוא נקש על הדלת וציפה לתשובה שבוששה מלבוא, עידו התאכזב להתעדכן ממישהו שבדיוק עבר בסמוך שראש הישיבה לא נמצא והוא יהיה רק מחר, איך אני יכול להשיג אותו מחר? הוא שאל את הבחור הנחמד שעצר לידו, פשוט, הוא ענה לו, מחר אחרי השיעור כללי תיגש אליו ותבקש להכנס לדבר איתו והוא יקבע לך זמן, שיעור מה? אה, הצטחק הבחור, אתה חדש בישיבה, מה? שיעור כללי הוא שיעור מראש הישיבה שנמסר לכלל הבחורים בישיבה פעם בשבוע, אחרי השיעור תוכל לגשת.
עידו חזר אל בית המדרש והתיישב בפינה אותה התחיל לחבב, אחרי כמה דקות הוא הרגיש תכונה נמרצת מסביבו, בחורים קמו והתחילו לסדר את המקום סביבם והיה נראה שהם מתכוננים למשהו, עידו הסתכל סביבו במבוכה, הוא לא ידע מה עכשיו, מה עליו לעשות, הוא קם ופנה לצאת מבית המדרש,

ביציאה הוא פגש את חיים שפנה אף הוא לצאת, מה קורה? הוא שאל במבוכה, יש איזה משהו מיוחד היום?
לחיים לקח שניה וחצי כדי להבין, הוא פרץ בצחוק ומיד השתתק, זה לא יפה שאני צוחק, לא אין שום דבר מיוחד, פשוט הולכים להתפלל ערבית,

אה, להתפלל, איך לא חשבתי על זה, עידו לא ידע מה לעשות, מהבר מצווה לא הייתי בבית כנסת, אני לא יודע מה עושים, איך מתפללים, מה אומרים ומתי, הוא לחש במבוכה לחיים, אז תעמוד לידי, הציע חיים, אני יגיד לך מה עושים ואיך,
תגיד, שאל עידו, אתה בטוח שאלוקים רוצה שאני יתפלל? לא התפללתי אף פעם, לא נראה לי שזה יפה לבוא פתאום יום אחד ולהתחיל להתפלל, מה זה, לא צריך לעשות שום דבר לפני זה? אולי לבקש רשות ממישהו או משהו כזה?

חיים חייך, לא, לא צריך כלום פשוט תגיד את המילים, בוא עכשיו נתחיל להתפלל ואחר כך נדבר על הכל,

התפילה סחפה את עידו שאפילו שלא ידע כל כך מה ואיך נסחף באווירה המרוממת, ההמייה השקטה של התפילה והשקט של תפילת העמידה, הרצינות והדבקות, עידו עמד בבית המדרש כולם מתפללים והוא מסתכל לכל הכיוונים ומתמלא בהערצה, פתאום נפל לו האסימון, כולם כאן בחורים צעירים בגילי פחות או יותר, וכולם הגיעו מרקע דומה לשלי, וכולם כאן עברו או העבירו את עצמם תהליך, עבדו והזיעו שקדו ועמלו על משהו שהם מאמינים בו בכל ליבם, אחרת איך יכול להיות שהם וויתרו מעצמם על תענוגות החיים ועל כל מה שהם היו רגילים עד היום ו'זרקו' את עצמם לתוך בית המדרש בהתבטלות מוחלטת לתורה ולתכתיבים שהיא נותנת לחיים שלהם, לא מדובר פה על צדיקים גדולים, אנשים מורמים מעם, אלו בחורים כמוני וכמו מתן וכל החבר'ה, אז מה יש כאן? והם עוד נראים מאושרים כל כך, שלמים עם עצמם כל כך, מה הסוד שלהם? צריך לבדוק את זה פעם, בעצם, חושב עידו, מחר אני אמור לנסות להיכנס לראש הישיבה אולי אני ידבר איתו גם על זה.