"ועשו להם ציצית" (טו לח)
"שורש המצוה נגלה בכתוב, שהיא למען נזכור כל מצוות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזיכרון, כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום. וזהו שנאמר בו בכתוב (במדבר, ט"ו ל"ט) 'וזכרתם את כל מצות ה". ואמרו זכרונם לברכה, כי מילת ציצית תרמוז לתרי"ג מצוות, עם צירוף שמונה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו.
ועוד אומר לי לבי, שיש בו רמז וזכרון שגופו של אדם ונפשו – הכל לה' ברוך הוא, כי הלבן מרמז לגוף שהוא מן הארץ שנבראת מן השלג שהוא לבן, כדאשכחן בפרקי רבי אליעזר (פ"ג), הארץ מהיכן נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד. וחוטין רמז אל הגוף, כענין אמרם כי תחילת בריאת הגוף הוא כעין חוטין".
(מתוך ספר החינוך)
מצוות ציצית מלפפת אכן את כל גופו של האדם, מעניקה כוח רוחני לכל אברי הגוף ומזכירה לו בכל ימי חייו: 'רמז וזכרון שגופו של אדם ונפשו – הכל לה' ברוך הוא', כמו שכותב רבינו.
ובגלל זה, יש בה גם סגולה להצלת האדם מן החטא, וכמו שמובא בגמרא (מנחות, מ"ד א'), על אותו אדם שנסע עד לקצה העולם על מנת לחטוא, ובסופו של דבר "באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו", וכך ניצל מן החטא.
ויכולני לספר על יהודי יקר, ר' צבי-נתן פינקלשטיין ז"ל, שעבר את כל מוראות השואה, ומצוות ציצית שנזהר בה ביותר – הצילתהו כמה וכמה פעמים ממוות בטוח. באחת הפעמים נתקל היהודי החשוב הזה בנאצי ימ"ש שהתכוון להרוג יהודי, וכבר שלף את אקדחו כדי לירות בקורבנו.
ראה ר' צבי נתן כך, ומיהר לעמוד ולחצוץ בין הרשע ליהודי האומלל, תוך שהוא צועק לנאצי באומץ-לב: 'אם אתה רוצה להרוג מישהו, תהרוג אותי!'. הגרמני ההוא התרגז מאד, וכבר כיוון את אקדחו לעבר פינקלשטיין, שהפריע לו 'במילוי משימתו'.
אבל אז פתח היהודי – המציל את פיו, ואמר: "אם תהרוג אותי, מהיכן ימצא הרייך השלישי עובד מסור ונאמן יותר ממני?!", ובניסי ניסים הוריד הנאצי את אצבעו מעל ההדק, ושחרר את ר' צבי-נתן.
'הרייך השלישי' היה כידוע שמו של הצבא הנאצי, אבל לאחר-מכן אמר ר' צבי-נתן, שבאמרו את המשפט ההוא לנאצי, התכוון ל'אדון העולם', שהוא עובדו בנאמנות ובמסירות, ומעל לכל – מוכיח את דבקותו במצוות ציצית, אותה קיים גם בתקופות הקשות ביותר שפקדוהו בשואה.
ואגב, היהודי שהנאצי ביקש להורגו בתחילה, וניצל על ידי ר' צבי-נתן, חי עד היום במינכן שבגרמניה…
'החוטים המוזרים' שהפחידו את השודדים
והנה סיפור נוסף הממחיש את השמירה שבמצוות ציצית. בן-אחי המתגורר בארה"ב, הרה"ג רבי אברהם יעקב זילברשטיין, שיגר אלי שאלה, ובה הוא מספר על יהודי שעמד בשעה מאוחרת בלילה בתחנת הרכבת והמתין לרכבת שתבוא. המקום היה ריק מאנשים, ונפש חיה לא נראתה באזור.
לפתע מגיעים שני ברנשים, ודורשים ממנו למסור להם את כספו. היהודי לבש עוז ותעצומות, והחליט להתרות בשודדים ב'סגנון יהודי', ואמר להם: "תראו, יש אלוקים בשמים, והוא יושב ורואה את הכל; אם תגזלו ממני את הכסף, תענשו!"…
הם כמובן לא השגיחו בדבריו, ואחד מהם אף תחב את אצבעותיו לכיסו של היהודי, כדי לשלוף משם את הארנק האישי שלו. פתאום הוא מרגיש ב… חוטים מוזרים המשתרכים מהכיס, ולא ידע מה החוטים הללו עושים שם…
באופן בלתי צפוי התחילו השניים להתלחש ביניהם, שאולי החוטים הללו הם סימני-היכר ל'כוחות עצומים' בהם שולט האיש, ובאמצעותם הוא עלול לפגוע בהם… השודד שהכניס את ידו לכיס, והרגיש בחוטים המוזרים, שהיו כמובן חוטי הציצית, החליט לברוח מהמקום כל עוד נפשו בו, ואילו השני הכניע את עצמו כלפי היהודי, והציע לו להסיעו לכל מקום שירצה…
האם היה נכון לקבל את 'שירותי ההסעה' של השודד השני?
למדנו גם מכאן על כוחה העצום של מצוות ציצית, אבל אחייני הנ"ל הסתפק בשאלה, האם נכון היה ליהנות מהשודד השני, ולקבל את 'שירותי ההסעה' שהציע לו.
שהרי, ההצעה הנדיבה הזו באה רק מאחר ששודד זה סבר, שהחוטים שהיו בכיסו מלמדים על כך שמדובר באדם עם 'כוחות מופלגים', אבל לו היה יודע שבסך-הכל מדובר בבגד ובחוטים הנמצאים על גופו של כל יהודי שומר-מצוות, הרי היה ממשיך במעשה-השוד, ובוודאי שלא היה מסיע אותו ממקום למקום. נמצא שהמתנה הזו ניתנה בטעות.
אחייני שליט"א הזכיר בדבריו את דברי חז"ל על הפסוק (זכריה, ח' כ"ג) "… בימים ההמה אשר יחזיק ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיק ובכנף איש יהודי לאמר נלכה עמהם ושמונה מאות עבדים" וברש"י: "יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשום, וארבע כנפות יש לו" וכו'.
נמצא אם כן שבזכות מצוות הציצית של היהודי ההוא, מגיע לו אכן שרות מהגוי, והוא מקבל את שלו…
ויש לומר עוד, הוסיף בן-אחי, שאם הגוי היה מבין את כוחו האמיתי של היהודי בעל-הציצית, היה מעניק לו שרות כפול ומשולש…
ואנו השבנו כדלהלן: כשאדם טועה מעצמו, מבלי שמאן-דהו מכוון להטעותו, אין בכך חטא, כמבואר במסכת חולין (צ"ד ב') 'אינהו דקא מטעו אנפשייהו', ובתוספות שם.
ולכן, לא מיבעי אם הגוי היה לוקח את היהודי הביתה, שאין בכך חטא, אלא גם אם יתן לו מתנה מתוך טעות, הרי טעות גוי מותרת, ואין בכך כל איסור.
הסגולה למאור העיניים
שאל אותי רופא עיניים בכיר, על טעם הסגולה המובאת במשנה ברורה, שמי שמניח הציציות על עיניו בעת אמירת פרשת ציצית בק"ש – מובטח לו שעיניו לא תכהנה.
והשבתי לו על פי החיד"א, הכותב בטעם מכת חושך שבאה על מצרים, בגלל ששכחו את הטובות שעם ישראל עשו להם, בעת שיעקב אבינו היה שם, ולכן מידה כנגד מידה חשכו עיניהם. החיד"א מוסיף ואומר שהדברים רמוזים במילה 'חשך' שהתחלפה במילה 'שכח', ואפשר לכלול בענין זה גם את המילה 'כחש', מי שמתכחש לטובות שעשו איתו.
ואולי זו הסיבה לסגולה הנפלאה המובאת במשנה ברורה. שהרי כאשר יהודי מניח את הציציות על שתי עיניו נעשה כמי שאומר להקב"ה, שהוא, היהודי, לא מתנהג כמו המצרים, אלא זוכר את יציאת מצרים ואת הטובות שעשה עמנו הקב"ה, ואם כן מגיע לו שלא תכהינה עיניו כמו במצרים, אלא יראה אור גדול בזכות ה'למען תזכרו'.
ובעניין החלפת האותיות, מצינו עוד מספר דוגמאות. המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי, שחמי הגרי"ש אלישיב הוא מצאצאיו, הסביר שמדוע קוראים לרב בשם 'רבי', כדי ששם זה ירחיק ממנו את הקליפה הקרויה 'ריב', ובאותיות הפוכות 'רבי'. כלומר: העושה לו רבי, מונע עצמו מריב בינו לאשתו ובינו לחבריו.
רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, סיפר על יהודי שהתלונן על כאבים בכתפיו והרופאים לא מצאו כל סיבה לכך. הביאו רבי חיים ויטאל בפני האר"י ז"ל, והנה לאחר שהביט בו אמר, שיהודי זה אינו מקיים את מצות 'תיכף', ואינו מסמיך את ברכת המזון שלו לנטילת מים אחרונים, ולכן הוא סובל מ'כתף' שהיא היפוכה של המילה 'תכף'.
יתכן שהבחור נעקץ, כי 'עקץ' את חבריו
ובאותו ענין:
תופעה משונה אירעה פעם בטיול של בחורים בימי בין הזמנים. אחד הבחורים הותקף עשרות פעמים על ידי דַַבּוּרים, וכמעט שהתעלף, ואילו יתר המטיילים לא נעקצו. שאלוני, מה יכולה להיות הסיבה לכך?
והשבתי, שיתכן שהוא 'עקץ' את חבריו, ולכן הקב"ה הביא עליו את הדבורים במידה כנגד מידה, ויעויין במסכת מגילה (י"ד ב').
ויתכן גם שהוא דיבר בזלזול על תלמידי חכמים, שעקיצתן עקיצת עקרב, והשי"ת המיר את העקרב לדַבּוּר.
(מתוך 'מצוות בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)