רעייתי, בדיוק כמו אמא שלה ע"ה, טובת לב היא. תמיד מעודדת את החלשים ודואגת לצורכיהם.
יום אחד, בדרכה מהבית לעבודה, ראתה אישה מקבצת נדבות, ומעבר לפרוטה שנתנה לה לצדקה, היא התעניינה בשלומה של הקבצנית ודברה עמה דברי ניחומים. התברר שלא מדובר בסתם אישה הרגילה בקיבוץ נדבות כי אם באשה שבעלה נפל בעסקה כושלת, ובעקבות כך ירדו מנכסיהם, כשהבית נלקח מהם וכך גם כל רכושם, עד כדי כך שהגיעו לפת לחם. בלית ברירה היא מקבצת נדבות. וכך כמעט מדי יום הייתה רעייתי פוגשת אותה באותו מקום ובאותה שעה.
באחד הימים היה קור אימים בחוץ, ורעייתי ראתה את אותה אישה מקבצת נדבות בקור המקפיא ללא מעיל, כשאך סריג דק לעורה. אשתי שאלה אותה למה אין היא לובשת מעיל והיא ענתה שפשוט לא קר לה. אלא שבעוד שהיא אומרת שלא קר לה, הידיים שלה רועדות מקור…
רעייתי לא הייתה מסוגלת לחשוב על כך שהיא הולכת לעבודה למקום חמים ונעים, בעוד שלגברת הזו יהיה קר במקום עבודתה שהוא כרגע בזווית הרחוב. על אתר הורידה את המעיל המחמם שלה, והשאירה אותו לגברת, שניסתה תחילה לסרב, אך אשתי שכבר הכירה כאמור את הסיפור שלה, התעקשה משום שהבינה שהיא זקוקה למעיל הזה.
בלילה כאשר סיפרה לי רעייתי את אשר אירע היום שאלתי אותה למה היא נתנה את המעיל שלה, הן היינו יכולים לקנות מעיל זול או לחפש עבורה בגמ"ח, אבל אשתי לא הסכימה לשמוע מילה בעניין, ולא הבינה איך אפשר לחשוב להשאיר אישה בכפור הזה ולו ליום אחד. "אני יכולה להסתדר מהבית עד לעבודה עם סריג אבל היא כל היום ברחוב איך אפשר להשאיר כך אישה, בפרט שהייתה במעמד מכובד עד לא מכבר!!!".
למחרת קבלתי שיחת טלפון מחו"ל מחבר שמזה זמן רב לא שוחחתי עמו. באמצע השיחה הוא לפתע אומר לי: "עכשיו קר בארץ ישראל, אני רוצה שתקנה לאשתך מעיל מחמם וטוב, ואני כבר מעביר לך לחשבון ארבע מאות דולר!"
לא הבנתי מאיפה זה נפל עלי, הן לא אמרתי לו מילה וחצי מילה אודות המעיל, וזה לא היה קשור כלל לנושא השיחה… ראיתי עד כמה הקב"ה רואה ויודע הכל ודואג לכל בריותיו ברחמים. בכסף הזה אשתי קנתה שני מעילים הכי טובים, ועוד נשאר עודף בשפע לסריגים מחממים.
מאז אני משתדל שלא להתערב במעשי החסד של אשתי…
(מכתבו של בעל המעשה, טיב הקהילה)