פרק נוסף מהחוברת המיוחדת שמספקים לנו הצצה מבעד לחרכי קירותיו של בית היין הגדול מכולם הלא הוא הישיבה,
אותם נערים נפלאים העוזבים את כל הבלי העולם הזה מאחורי גוום ומשקיעים את מוחם ליבם ונפשם בתורה ובעבודת ה' טהורה, פרקים אלו נכתבו במקורם כחיבור המספק הדרכה בדרך העולה בית ה' לנער העומד בפתח בית היין – הישיבה, ומקיף את כל הנקודות בהם הוא יתקל במהלך הדרך,
אך חיבור זה יכול לשמש ככלי עזר להרבה אחרים החפצים לעמוד על סודם של הדברים ועל פנימיות העניינים בין כתלי בית היין.
עידו הסתכל בשעונו וכשראה את השעה, תשע בערב בסך הכל הוא החליט לצאת לסיבוב קצר בפארק הסמוך לישיבה לנשום אוויר צח ולחשוב קצת, דבר שהוא היה חייב אחרי שיחה מלאת תובנות כאלו.
ביציאה מהישיבה פגש אותו שמעון, בחור וותיק בישיבה ועצר את הילוכו המהיר, מה שלומך חבר? אז אתה חדש כאן? התעניין,
לא בדיוק, אני נמצא כאן לשבוע, התערבתי עם חבר אם אני ישרוד כאן שבוע, עידו לא הבין מה קרה לו ולמה הוא משתפך ככה וחושף את כל הקלפים, שמעון חייך חיוך ענק, אתה יודע כמה בחורים נמצאים כאן כבר שנים והם התכוונו במקור להיות כאן רק כמה ימים? אתה בחברה טובה חייך אליו שמעון,
אז מה? משועמם? רוצה לצאת לסיבוב קצר? שאל שמעון,
אתה קורא מחשבות או מה? איך ידעת שאני בדרך לפארק עכשיו? עידו חש מופתע באמת,
על סייעתא דשמיא שמעת פעם?
מה? סייעתא דמה אמרת? עידו לא הבין באיזה שפה מדבר עכשיו חברו הטרי,
עזרה משמיים, זה בארמית, הסביר שמעון, התכוונתי שזה שרצית לצאת ובדיוק גם לי נכנס רצון כזה באמצע שאנחנו מדברים זה לא מקרי ומישהו שם למעלה כיוון את זה,
תראה, עידו לא מצא מילים כל כך, לא התרגלתי לחשוב ככה אבל אם אתה אומר יכול להיות שאתה צודק, בכל אופן חכה לי דקה אני מחליף לבגדי ספורט ולנעליים מתאימות ונצא יחד להליכה טובה שתשחרר אותי קצת, אני אחרי יום מתיש ומבלבל קצת, אתה יודע…
עידו חזר אחרי דקה קצרה והם יצאו יחד להליכה,
אכפת לך שנגביר קצת את הקצב? שאל עידו, אני מרגיש שאני צריך קצת שחרור לשרירים שלי,
אין בעיה ענה שמעון והם פתחו בצעדה זריזה סביב הפארק,
עשרים דקות של ספק הליכה ספק ריצה הספיקו להם כדי להזיע בכל גופם ולהתנשף ממושכות, שמעון ביקש עצירה קלה והם התיישבו על ספסל מזדמן, שתיקה בת כמה שניות השתררה ביניהם כשעידו מפר אותה בשקט, תגיד, אפשר שאלה קטנה?
לא חם לך ככה? למה לא החלפת כמוני לבגדים יותר ספורטיביים? זה הרבה יותר נוח, לא?
תראה, ענה שמעון, אני בחור ישיבה, זה לא מתאים לי ללכת ככה,
לא הבנתי, התפלא עידו, יש בעיה ללכת עם בגדים כאלו? זה אסור או משהו?
חס ושלום, שמעון נרכן קדימה בהסתייגות, אין שום בעיה עם זה, אבל זה פשוט לא מתאים לי, נקודה.
מה קשור פה מתאים, התעקש עידו? מה אתה לא מצליח להתאים את הצבע של החולצה לנעליים? מה יש פה להתאים?
אני אסביר לך, שמעון שם את ידו על כתפי עידו בחביבות, ראית פעם את ראש הממשלה או אחד משרי הממשלה הולכים עם ג'ינס קרוע וחולצה מקושקשת? לא, נכון? למה? זה אסור? מה הבעיה עם זה? זה פשוט לא מתאים למעמד שלהם, הם אנשים מכובדים וחשובים וזה לא בשבילם, אתה מבין, גם לי יש מעמד מסוים, אני בן תורה, לא כל דבר אני יכול לעשות ולא בכל מקום מתאים לי להיות, לא בכל צורה אני יכול ללכת, בקיצור, אני שומר על המעמד שלי.
תגיד, יש עוד דברים כאלו שאתה מקפיד עליהם בגלל המעמד שאתה מרגיש בו? עידו התעניין באמת,
בוודאי שיש, ענה שמעון, אני יסביר לך, יש מערכת שלמה של כללים לא כתובים ששייכים רק לבני ישיבות, בכל ישיבה יש גם כמה קודים התנהגותיים שמייחדים את הישיבה, זה לא כתוב באף מקום ולא תשמע כמעט אף אחד שמדבר על זה רשמית, אבל כולם מקפידים על זה כי זה מחזק אותנו בעצמנו עם המעמד שלנו בתוך הישיבה ומחוצה לה, למשל אצלנו בישיבה מאד מקפידים על דיבור לא רק שיהיה נקי, אלא גם מכובד ומכבד, ראש הישיבה מקפיד מאד על דיבור שלא יהיה רחובי וזול אלא בנחת ובמכובדות פשוט כי זה יותר מתאים וזה יוצר אצלנו תחושה של מכובדות ויוקרה, דבר שחשוב מאד להרגשה שלנו כבני תורה ותלמידי ישיבה,
עידו קם מהספסל ונעמד מול שמעון, אם אתה אומר שזה לא כתוב בשום מקום אז איך אתה יודע מה כן ומה לא? איך אתה והחברים שלך יודעים מה אפשר ומה לא?
מתאים ולא מתאים, תיקן אותו שמעון בחיוך,
אני מסכים איתך, אמר שמעון, זה לא תמיד דברים מוחלטים ויש גם פאדיחות לפעמים, כמו לכולנו, אתה יודע, אבל בכללי אם אתה מקשיב לרבנים, לא מתבייש לשאול וגם מסתכל על החברים שלך מסביב לראות מה הם עושים ואיך הם מגיבים בכל מיני מצבים אתה לומד את האווירה הכללית ואתה מסתדר איתה, זה לא כל כך קשה, בכל מקום שיש חברה יש גם קודי התנהגות, אתה פשוט צריך ללמוד אותם, רק בישיבה בגלל שמי שחדש ולא מכיר את העולם הזה הרבה דברים זרים לו, אז לפעמים החלק הזה מתפספס קצת, אם שמים לב זה לא נורא בכלל,
בוא נמשיך ללכת קצת, ביקש עידו, נחנו מספיק,
צודק, שמעון קם מהספסל והם חזרו להליכה מהירה וקצבית,
תגיד, אחרי הליכה של כמה דקות בשתיקה הפר עידו את הדממה שאפפה אותם, תגיד, זה לא מתנשא קצת? מעמד מיוחד, בני תורה, לא מתאים לנו, לא נראה לך קצת איך לאמר גאווה? התנשאות? אתה ראש ממשלה? כל השאר הם פשוטי עם בעינך?
שמעון נהיה מהורהר יותר והחיוך נשאר לו רק בזוויות הפה, תראה, הוא ענה, זה כבר נקודה מורכבת יותר להסברה,
שמעון ניתב בעדינות את ההליכה המהירה לנוחה יותר,
זה לא ענין של התנשאות חלילה, זה לא שאני מרגיש כלפי אחרים את ההרגשה הזו, זה משהו שאני מרגיש יותר ביני לבין עצמי,
הרגשה שבאה רק כהרגשה פנימית כזו שאנחנו מייחסים לעצמנו,
מה העניין בזה? מה אתם מרוויחים מלהרגיש ככה? עכשיו עידו ממש לא הבין מה שמעון רוצה,
אנחנו מרוויחים דבר אחד פשוט, אנחנו מרוויחים חומות הגנה מסביבנו,
כלומר? שאל עידו,
זה שאתה מרגיש, אפילו בינך לבין עצמך מרומם יותר ונעלה יותר, יחד עם זה שאתה מחוייב להאיר פנים לסביבה, בלי שום סתירה, זה מביא אותך למצב בו אתה שמור ומוגן יותר כי אם אתה איש חשוב, אפילו בינך לבין עצמך אתה לא מתנהג בצורה שמבזה את המעמד לו אתה משייך את עצמך, אתה מבין, אני לא הולך בצורות מסויימות, לא מדבר בסלנג מסויים, לא אוכל או רואה או מתעסק עם כל דבר לא בגלל שאסור לי ולא בגלל שיש עם זה בעיה אלא בגלל שזה לא מתאים לי כי אני ביני לבין עצמי מרגיש במעמד מסויים שהוא גבוה יותר ומחייב יותר.
שמעון התנשף ועצר, ועידו הופתע למצוא את עצמו בשערי הישיבה, לא שמתי לב שהגענו לכאן, אמר,
שמעון חזר לחייך ברוחב לב, אני מקווה שלא הכבדתי עליך עם כל הפסיכולוגיה הזו, תחשוב על זה, יש לך הרבה על מה, ליל מנוחה.
עידו נכנס אל החדר מהורהר, נשכב על המיטה והרגיש את גלגלי המוח נעים במהירות מסחררת, כל כך הרבה דברים הוא שמע היום, כל כך הרבה נושאים, עולם חדש ומרתק נגלה בפניו, ואני עד היום חשבתי שהחרדים יודעים רק לזרוק אבנים בהפגנות ולצעוק שאבעס, חשב לעצמו….
קרני שמש של בוקר הפציעו מבעד לחלון החדר של עידו, הוא פקח את עיניו ומצמץ, וואו, איך לא שמתי לב שנרדמתי ככה עם הבגדים, ליד המיטה היה מונח מגש עם ארוחת בוקר ופתק קטן, עידו היקר, לא הצלחתי להעיר אותך, אחרי שתאכל ותתארגן אני מחכה לך בבית המדרש, חיים, חברך מאתמול.
תחושה נעימה פשטה בליבו של עידו, זה כבר מתחיל להיות לי נעים מידי, אולי כדאי לברוח מפה? הם עוד יהפכו אותי לבחור ישיבה…
לא!! הבטחתי שבוע… אני לא יכול לעשות צחוק מעצמי, מתן יהפוך אותי ללעג וקלס בשכונה אם אני יבוא היום, אני חייב להישאר ויהי מה! אין ברירה הם כל כך נחמדים אני יזרום עד סוף השבוע ונראה אחר כך מה הלאה…
ארבעים דקות לאחר מכן עידו עמד בפתח בית המדרש כשהוא שבע נקי ומוכן נפשית למפגש נוסף עם העולם החדש אליו נחשף רק אתמול,
חיים זיהה אותו עומד מהסס בפתח וקם אליו בידיים פרושות, הוא עטף אותו בחיבוק מעשה חבר משכבר הימים והתעניין בשלומו ואיך עבר עליו הלילה,
בעודם מתיישבים בספסל צדדי בבית המדרש התעניין חיים בנסיונו של עידו בלימוד הגמרא, גמרא? מה זה, תלמוד בבלי? אני יודע שיש דבר כזה, אבל מעולם לא פתחתי את הספר הזה, בקושי תנ"ך, ציחקק עידו במבוכה,
אם כן, חיים היטיב את ישיבתו על הספסל הישיבתי, אני אתן לך סקירה היסטורית קצרה מה ומי אתה הולך לפגוש כאן,
ובכן, התורה אותה קיבל משה בסיני מחולקת לשני חלקים, תורה שבכתב, אותה קיבל משה וניתנה לו רשות לכתוב אותה, מה שנוצר כתנ"ך וחלק שני, תורה שבעל פה שזה בעצם הפירוש וההרחבה של תורה שבכתב, את התורה הזו לא ניתנה לו רשות לכתוב ובמשך כאלף שנים היא עברה במסורת מרב לתלמיד בעל פה ממש, תורה זו הינה רחבה מאד וכוללת בתוכה הרבה מאד חלקים, כיון שהתורה שבכתב כתובה בתמציתיות רבה והיא כתובה קצת כמו כתב סתרים שטמון בו יותר ממה שכתוב בו, המסורת הזו של תורה שבעל פה שבעצם פותרת את אותם "כתבי חידה" שבתורה שבכתב חשובה עד מאד לא רק בעצם ההעברה שלה אלא גם ובעיקר בדיוק שצריך בה, כיון שאם במהלך הדורות משתנה דברים בגלל העברה לא מדוייקת של התורה הזו יכול להיות שאנחנו נאבד את האוטנטיות של התורה שבכתב גם כן כי אנחנו ניתן לה פירוש לא נכון או בכל אופן לא מספיק מדוייק,
לכן, כשראו החכמים שהדורות נחלשים וכבר אי אפשר לזכור בעל פה את כל המסורת הענקית והרחבה הזו וקשה להעביר אותה מדור לדור במדוייק, עמדו וכתבו במהלך הדורות את התורה שבעל פה, לא לפני שקיבלו על זה רשות משמיים, דבר שהם יכלו לעשות על ידי הקדושה והרמה הרוחנית הגבוהה שלהם,
בהתחלה כתב רבי הקדוש, את המשנה שהיא סיכום בתמציתיות של התורה שבעל פה, וחילק את המשנה לשישה "סדרים" כלומר שישה נושאים מרכזיים הכוללים בתוכם את כל הדינים וההלכות מסודרים במסכתות לפי נושאים, גם משניות אלו נכתבו בקיצור גדול כראשי פרקים של התורה שבעל פה הרחבה והגדולה,
לאחר שנים כשראו החכמים שגם עם זה יש קושי כיון שזה עדיין בקיצור מאד ולא מספיק ברור כתבו את הגמרא שהיא פירוש על המשניות, הגמרא כתובה לרוב בצורה של משא ומתן בין האמוראים – אלו חכמי הגמרא, כשהם דנים ומתפלפלים סביב הנושאים המובאים במשנה,
חיבור זה התחבר בשני מקומות, בבבל, שם היה המרכז התורני הגדול ביותר בזמנם, וזה נכתב על חלק מהמשניות, הוא נקרא תלמוד בבלי, זה מה שאנחנו לומדים כאן בישיבה, לעומת זאת ישנו את התלמוד ירושלמי שנכתב בארץ ישראל שם היה מרכז תורני קטן יותר, הוא נכתב על כל המשניות ממש אבל הוא כתוב בקיצור יותר ופחות מקיף את הנושאים הנלמדים על כל חלקיהם ועל כן בישיבות מקובל ללמוד תלמוד בבלי, על התלמוד הזה נכתבו פירושים רבים מאד במהלך הדורות כשהראשונים שבהם אלו פירוש רש"י שהוא מתמקד בלפרש את המילים הקשות או את הנושאים שאינם ברורים כל צרכם, ואת פירוש התוספות שאותו כתבו כמה מהראשונים שנקראים בעלי התוספות כשהראשונים שבהם הם נכדי רש"י וזהו פירוש המתמקד יותר בפילפול על דברי הגמרא, ואת זה בעזרת ה' נלמד כאן יחד, אם תרצה כמובן…
עידו נשף בקולניות, זו הייתה הרצאה ארוכה ומלאת פרטים היסטוריים לא מוכרים, חיים הבין את הרמז וקם תוך שהוא מפטיר אני כבר חוזר, גם אתה רוצה קפה?
עד שחיים חזר עידו הספיק לפתוח את הגמרא הגדולה אותה הניח חיים לפניו וניסה לקרוא כמה שורות, נסיון שכשל והופרע רק כשחיים חזר עם כוסות הקפה המהבילות,
תגיד, פנה אליו עידו תוך כדי לגימת הקפה, באיזה שפה זה כתוב הדבר הזה? מה זה, לא הבנתי מילה?
חיים פתח גם הוא את הגמרא, ודפדף לעמוד בו אוחזים בישיבה, הגמרא כתובה בשפה הארמית, הוא הסביר, השפה בה השתמשו בבבל באותה תקופה, הארמית היא שפה דומה מאד לעברית, דבר שמקל על הקליטה של השפה, אם תרצה אני ייתן לך עיצה פרקטית קטנה ללימוד מהיר של השפה,
חיים הוציא מחברת קטנה מתחת הגמרא ותלש ממנה דף אחד, קח את הדף הזה, בהמשך אם תרצה אני יקנה לך מחברת קטנה כזו גם כן, מומלץ מאד שכל מילה שאתה נתקל בה בארמית שאתה לא מבין תרשום אותה במחברת, תברר את הפירוש שלה ותרשום לידה, מידי פעם, כשיצטבר לך אוסף של מילים ארמיות עם הפירוש שלהם, תעבור על זה במהירות ותחזור על המילים האלו, דבר שיבטיח את זה שכשתיפגש איתם שוב במהלך הלימוד תוכל לזכור שהם כבר כתובים לך במחברת, ותוכל לחפש ולמצוא את הפירוש, אני מבטיח לך שבצורה כזו תוך כמה ימים בודדים אתה תתפוס את העיקרון של השפה, שהיא כאמור דומה מאוד לעברית ויש בה המון מילים חופפות, ואחרי עוד תקופה קצרה כבר תוכל לדעת את השפה על בורייה.
חיים עזר לעידו לדפדף אל העמוד הנכון והם צללו אל הנידון ההלכתי כשחיים מציג את הדיון ההלכתי על כל צדדיו ועידו מנסה את כוחו בסברות ורעיונות שונים למצוא את הפתרון שיוביל אל ההבנה הברורה בסוגיה, חיים הציג צד אחד וסברא מסוימת כפשוטה בעוד עידו מנסה להבין את ההיגיון שבדבריו ולא מסכים איתו על יסוד הסברא אליה הוא מכוון את המהלך, חיים פתח גמרא אחרת והראה לעידו שבוויכוח שלהם כבר התווכחו לפני הרבה מאד שנים שני אמוראים (מחכמי הגמרא, כזכור…) שנחלקו במקרה שונה לחלוטין על יסוד סברות אלו בהם הם עוסקים כעת, הוויכוח הלך והתלהט כשכל אחד אוחז בדעתו ומתבצר בעמדתו ומביא ראיות מראיות שונות ומנסה לסתור את דברי השני בכל מחיר,
האתגר האינטלקטואלי הקסים את עידו שלא הורגל בסגנון חשיבה מופשט שכזה, אך לפתע בעיצומו של הוויכוח עצר חיים בפתאומיות ושאל את עידו כאילו בדרך אגב, כמה זמן עבר מאז שהתחלנו ללמוד? עידו הסתכל בשעונו ונרתע בבהלה, וואו, כבר שעה ועשרים בערך שאנחנו לומדים כך, חשבתי שעבר רק עשר דקות, לא שמתי לב, כנראה שזה באמת מעניין,
תגיד, עידו התנער לפתע, מה כל העניין בלימוד הזה בכלל? הרי בסוף מעניין אותנו מה ההלכה בפועל על כל מקרה ומקרה לגופו נכון? חיים אישר בהנהון ראש, אז בשביל מה צריך את כל הדיון הזה, המשיך עידו, למה כל הסברות האלו שהגמרא תביא את המקרה תגיד לנו מי אמר מה ותפסוק את ההלכה ודי, למה צריך להביא כאן מה כל אחד חשב בהתחלה ומה הוביל אותו לשנות את דעתו ומה הסברא של מי שבסוף לא פוסקים את ההלכה כמוהו, זה לא נראה לך מיותר כל הבלאגן הזה? למה לי לאמץ את המח כל כך, אני יכול ללמוד את הסוף ודי?
חיים חייך והתרווח במקומו מול עידו, אתה בעצם שואל למה בכלל ללמוד גמרא, בוא נלמד ספרי הלכה מה לעשות ומה לא, מה הדין בכל מצב, ושלום על ישראל, נכון?
נגיד, ענה עידו, התרשמתי כבר שלכל דבר יש סיבה אז אולי תסביר לי את העניין הזה,
אני יענה לך בשאלה כדרכם של יהודים טובים, ענה חיים, נניח שאתה רב ובאה לפניך שאלה, אדם נכנס לחשבון המייל של חברו לצורך מסויים ובטעות מחק משם כמה הודעות, לאחר מעשה התברר שבין ההודעות שנמחקו הייתה הצעת עבודה אטרקטיבית שהציעו לבעל חשבון המייל וכיון שהוא לא החזיר להם תשובה בזמן ההצעה הועברה למישהו אחר והוא זכה בה, כעת בא בעל חשבון המייל לחברו שמחק לו את ההודעות ותובע אותו על סכום כסף רב בטענה שאם לא היה מוחק את ההודעה הזו הוא היה זוכה בעבודה שהתאימה לו מאד והיה מקבל משכורת יפה לתקופה ארוכה וכעת במחי מחיקת הודעת מייל אחת הוא הפסיד את הכסף הזה, מה היית עונה?
עידו התחיל לחשוב בקול על האפשרויות אך חיים עצר אותו, עם כל הכבוד למוח האנליטי והמוכשר שלך, הלכה אנחנו פוסקים על פי התורה וגדרי הדינים המובאים בה, יש לך מקור למה שאתה אומר?
אין מצב שיש לך מקור לדברים האלו, המשיך חיים מיד ולא נתן לעידו לענות אפילו, כי בזמן הגמרא ופסיקת ההלכה לא היה מייל ולא מחשב ולא הייתה מציאות דומה אפילו, אז אני שואל אותך עכשיו, רב אמיתי שמגיע אליו סיפורים כאלו, ויש כאלו לאלפים כל יום ברחבי העולם היהודי, מה הוא אמור לעשות?
חיים לקח נשימה ארוכה והמשיך, עכשיו אתה יכול להבין למה אנחנו לומדים בצורה הזו ולמה הגמרא כתבה את ההלכות עם כל הרקע שהוביל אותה לפסיקת ההלכה, לא מספיק לדעת מה היה בסוף צריך להבין את כל מה שעומד מאחורי ההלכה ומה הסברות הבסיסיות שמובילות אל הפסיקה, ולהבין מזה ולדמות את המצב האקטואלי ואת השאלות העכשוויות לשאלות והנידונים שהיו בזמן הגמרא,
רב שילמד רק ספרי הלכה בלי להגיע אליהם מהמקור בסוגיות הגמרא לא יצליח לעולם לפסוק בשאלות הרבות הצצות בכל תקופה מחדש עם התפתחות העולם והתקדמות הטכנולוגיה רק על ידי ידיעת השורש והמקור של כל דבר ושקלול כל הנתונים בכל מצב מזדמן ניתן לפסוק בכל שאלה ובכל מצב,
יתרה מזו, הגמרא בצורה הזו של שאלות ותשובות ראיות וסתירות מרגילה אותנו לחשוב בצורה מופשטת ואנליטית כך יהיה אפשר בכל מקרה לשקלל הרבה נתונים מכמה סוגיות יחד ולהגיע להלכה, בלימוד הגמרא מתרגלים את צורת החשיבה הנכונה ואת אמות המידה ההלכתיות והתורניות בהם צריך להשתמש, רק על ידי שפשוף של המוח והתרגול לא רק בזכירת ההלכה אלא גם בצורה איך להגיע אליה, אתה לומד את הדרך הנכונה ואת צורת החשיבה האמיתית.
(במאמר המוסגר למתקדמים ולאלו שכבר בקיאים קצת, הדין במקרה המוזכר הוא שהחבר שמחק את המייל יהיה פטור מלשלם את הכסף כיון שזה נקרא 'מבטל כיסו של חבירו' שפטור, אך וודאי שעליו לרצותו כדי לפייסו על הצער שנגרם לו, המקור לדברים אלו נמצא בגמרא בבא קמא דף נ"ו עמוד א' וברא"ש בפרק כיצד הרגל סימן ו' וכן ברא"ש בפרק איזהו נשך (בבא מציעא) סימן ס"ט ובשולחן ערוך חושן משפט סימן קפ"ג סעיף א' להרחבת העניין ניתן לעיין בספר משפטי התורה על בבא קמא סימן פ"ד).
חיים ועידו חזרו ללבן את הנושא הנלמד ולאחר זמן מה סיכם חיים את מה שלמדו עד כה במספר משפטים קצרים וממצים תוך שהוא מפטיר לעידו תוך כדי, תדע לך שיש חשיבות גדולה מאד לסיכום הזה של מה שלומדים, כיון שלומדים עניינים שהם ברובם 'תיאורטיים' כדאי ומומלץ תמיד לסכם בסוף, אז מה היה לנו… מה יצא מכל מה שהתווכחנו כאן… זה מסדר את הדברים בראש, ומי שמסכם בכתב וודאי שהתועלת של זה גדולה מאד לאין שיעור,
נראה לי, המשיך חיים, שעד כאן להיום, לך תאכל צהריים ותתרענן ואם תרצה תחזור לכאן מחר בבוקר עוד פעם ונמשיך את הלימוד מאיפה שהפסקנו.