ביקשתי פעם ברכה להצלחה ברוחניות, מהמשגיח מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצוק"ל. הוא נתן בי מבט נוקב
הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל:
"זכיתי לראות את מרן החזו"א זיע"א ואת מרן הרב מבריסק זיע"א, כשהם קוראים את שמע ומתפללים. שניהם עשו זאת במתינות גדולה, והטעם לזה פשוט. כי עיקר מצוות קריאת שמע היא לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולא די בקריאה גרידא.
דודי הגאון רבי אהרון כהן זצוק"ל אמר לי, שפעמים שחולשת גופו היא כה גדולה, עד שאין בו הכוח לקום בבוקר ממיטתו לתפילה, אך כשהוא מעלה במחשבתו את הקב"ה ביודעו כי קם הוא לשפוך צקון לחשו לפניו יתברך, זה מזרים בו כוחות מחודשים שבאמצעותם הוא מצליח לקום ממיטתו.
הצדיקים, לא זו בלבד שעבודת ד' אינה מעמסה וטורח עבורם, אלא הם מייחלים ומצפים לכך. מקורביו של המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל, הבחינו שהוא מקפיד מאד להתפלל תפילת מנחה בשעות הצהריים המוקדמות, אף שהיו לו אפשרויות נוחות להתפלל בשעות מאוחרות יותר יחד עם בני הישיבה.
במענה לשאלת מקורביו, הסביר, שהנהגה זו אינה נובעת מעיקרון מסוים, אלא שלאחר שסיים את תפילת שחרית, הוא מתחיל לחוש צפייה מחודשת לעמוד לפני ד' ולהתפלל אליו, כך שכשמגיע הזמן שאפשר כבר להתפלל מנחה, קשה לו להמתין יותר.
אני ביקשתי פעם ברכה להצלחה ברוחניות, מהמשגיח מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטין זצוק"ל. הוא נתן בי מבט נוקב כאומר: וכי זו היא הדרך הישרה בעבודת ד'?! תכבד העבודה על האנשים…! אך לבסוף, הוא העניק לי ברכה".
בביקורו של המשגיח הגר"א דסלר זצוק"ל באמריקה בשנת תרפ"ט לא היתה בנמצא אכסניה בעלת כשרות הגונה, ונאלץ להתארח בבית רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל
הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל:
"בביקורו של המשגיח הגר"א דסלר זצוק"ל באמריקה בשנת תרפ"ט לא היתה בנמצא אכסניה בעלת כשרות הגונה, ונאלץ להתארח בבית רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל מכניס האורחים המפורסם של אמריקה אשר זכה לארח על שולחנו את גדולי התורה המובהקים ראשי ישיבותיה של אירופה התורתית שפקדו את אמריקה בעשותם למען ישיבותיהם.
לא היה לו קל להנות מ'מתנת חינם' כדרישתו של מארחו הרב הרמן, אך לא היתה ברירה בידו. נותרה בידו רק האפשרות להתפלל אל ד' שיזכהו ויאפשר לו להשיב למארחו כגמולו הטוב וכך עשה. תפילתו לא הושבה ריקם וההזדמנות להכיר טובה לרב הרמן לא איחרה לבוא.
כשנתיים לאחר מכן בקיץ שנת תרצ"א כאשר הגרי"י הרמן הגיע לאנגליה באופן בלתי צפוי, השעה היתה שעת לילה מאוחרת, והוא נסע תיכף אל מעונו של המשגיח, כשהוא מספר באזניו שזו הפעם בחר שלא כדרכו לנסוע במטוס מלייפציג שבגרמניה לאנגליה ולא ברכבת, כדי שלא להפסיד תפילה במנין, ועתה הגיע באיחור, ונפשו בשאלתו אם ניתן לארגן עבורו בשעה שכזו מנין לתפילת ערבית.
על אף השעה המאוחרת עלה בידי המשגיח במאמצים מרובים לכנס מנין יהודים לתפילה, כשליבו מלא שמחה שנענתה בקשתו ממרומים, וזכה להשיב לרב הרמן כגמולו הטוב עמו.
זכורני שכמה וכמה פעמים שמעתי מפי המשגיח שהוא חייב תודה לד' יתברך על שזיכהו בחסד שמים מיוחד לפרוע לגרי"י הרמן על כל הטוב אשר גמלו בהיותו באמריקה. ולא חדל מלהביע את שמחת לבבו שלא נשאר חייב הכרת הטוב, ועוד בדבר כה חשוב לארגן לו מנין לתפילה לצרכיו בשעת ליל.
(מתוך יתד נאמן מוסף שבת קודש ערב חג הסוכות תשע"ה)
הביט אאמו"ר בעיניו הטובות בילד הקטן, ופנה לאבי הילד ואמר לו, 'הילד יהיה תלמיד חכם בעזה"י כפי מה שהאבא ילמד אותו…
הגאון רבי משולם דוד סולובייציק זצ"ל:
'אנחנו צריכים לעשות מהפך בעניין החינוך, כי בשיטת החינוך החרדי היום חסרה החדרת יראת שמים תמימה בלבבות הצעירים. וכן מצד ההורים, חייבת להיות מסירות. הם צריכים להתפלל, אין סוף תפילות צריכים ההורים להתפלל אין תחליף לדמעות של הורים.
אבל לצד התפילות, ההורים צריכים לדבר עם הילדים הרבה על נושא של לימוד התורה, להחדיר בהם אהבת תורה, את הנחישות, ואת ההתמדה. 'אירע שפעם נכנס אחד ממקורבי אאמו"ר, עם בנו הקטן, לבקש עבורו ברכה, שיגדל ויעלה מעלה מעלה בתורה וביר"ש. הביט אאמו"ר בעיניו הטובות בילד הקטן, ופנה לאבי הילד ואמר לו, 'הילד יהיה תלמיד חכם בעזה"י כפי מה שהאבא ילמד אותו… וירא שמים יהיה הילד כפי הדמעות והתפילות, שאם הילד תתפלל ותעתיר עבורו דבר יום ביומו…
'אחד הדברים החשובים שניתן על ידם להחדיר יראת שמים בקרב הילדים הוא לספר את תולדות חייהם של גדולי ישראל בשילוב עובדות והנהגות איך שהם גדלו והתעלו בתורה וביר"ש ביגיעות גדולות ועצומות, כפי שאאמו"ר זי"ע היה נוהג אתנו בילדותנו לספר לנו כסדר סיפורים על גדולי הדורות, כאשר סיפורים אלו הגדושים ועמוסים באהבת וחשקת התורה תוך שאיפה לגדלות בתורה משולבת ביראת שמים טהורה ופחד מחומרת העבירה מביאים לילד שאיפה עזה לצעוד בדרכם וללכת בעקבותיהם.
(מתוך ראיון לעיתון 'המבשר)
היו כמה מן המשתתפים שרצו לבקש ממנו שיפסיק לבוא לשיעורי התורה, שהרי בלאו הכי אינו מבין מאומה
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
מספרים, שבימי הקומוניסטים ברוסיה, אסרו על היהודים לקיים תורה ומצוות, והיו רבים העוסקים בתורה ומצוות בסתר במסירות נפש ממש, ובאחד המרתפים היתה חבורה של תלמידי חכמים שלמדו תורה בצוותא חדא, ובדרך קבע הצטרף אליהם עוד יהודי עם הארץ שלא הבין כלל את הנלמד, וכיון שהיו יושבים בחדר קטן וצפוף היו כמה מן המשתתפים שרצו לבקש ממנו שיפסיק לבוא לשיעורי התורה, שהרי בלאו הכי אינו מבין מאומה, נענה האיש וסיפר להם, שפעם ישב בבית המזיגה כדי ללגום מעט יי"ש, ובשולחן הסמוך אליו ישבו כמה מורדים בשלטון שטיכסו מזימות ועצות למרוד בשלטון, ונודע הדבר למלכות, וכאשר ישבו שם כולם בצוותא התנפלו עליהם חיילים והתחילו להכות בהם מכות נמרצות, 'וכיון שגם אני הייתי בקרבת מקום הצליפו גם בי מכות אכזריות, ואף שצעקתי לעברם שאין אני נמנה ביניהם כלל, השיבו ואמרו לי, אם ישבת עמהם הרי אתה כמותם ממש, ומהם למדתי שעל ידי השייבה וההשתתפות בשיעורי תורה זוכים לשכר הרבה, כם אם אותם רשעים הבינו שהיושב סמוך ונראה למורדים הרי דינו כדינם וחלקו עמהם, ק"ו במידה טובה שהיא מרובה, שעל ידי הישיבה בשיעורי תורה בסמיכות לתלמידי חכמים, ויקשב ה' וישמע, שבודאי לא יגרע חלקי בעלמא דאתא.
ומעתה אף מי שאינו מוצא טעם בשיעור והוא נרדם ועייף וכדומה אל ישתמט מן הציבור, אלא ישכים ויעריב לבית המדרש, וכדוגמת הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, אך כל זמן שהיא אגודה עם שאר המינים מנשקים אותה ומחבבים אותה בחיבוב מצוה.
(באר הפרשה סוכות תשפא)
ותאמר לו אשתו, האם אינך שייך לבית הזה?
הגה"ח ר' מנשה ישראל רייזמאן שליט"א:
מעשה שהיה עם הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל, שהיה עשיר מופלג ובכניסה לביתו היתה מראה גדולה (שפיגל) כדרך העשירים, וזאת המראה היתה מאד חשובה בעיני הרבנית מרגליות.
פעם אחת נתארח אצלו אחד מאדמו"רי דורו יחד עם החסידים והגבאים, ותוך כדי הביקור נשברה אותה מראה [עד היום אין יודעים אם בכוונה או לא] והרבנית נצטערה מאד על היזק המראה, אך רבי אפרים זלמן לא ראו עליו שום צער, ותאמר לו אשתו, האם אינך שייך לבית הזה? איך אינך משתתף בצער נזק הבית? רבי אפרים זלמן ענה לו שאח"כ יסביר לה, וכך עברו שבוע ושבועיים, חודש וחודשיים. לאחר שנב שאל את הרבנית, האם עדיין את מצטערת על המראה שנשברה?
ענתה הרבנית: זה כבר לא כואב לי, כי ה' נתן ה' לקח. ויאמר הרב לאשתו, מה שלקח אצלך שנה שלמה, אצלי לקח פחות מדקה. תיכף ומיד נשברה המראה אמרתי ה' נתן ה' לקח, ולא הצטערתי אפי' רגע אחד.
(ממשקה ישראל, גליון מ' פרשת חיי שרה תשע"ט)