הרב גדעון מוסיקנסקי מנהל מחלקת הניו-מדיה ב'דרשו', מספר על עבודתו ברשתות התקשורת הבינלאומיות ועל המהפך העצום בחייו שאירע לאחר שלמד איך מקלפים בננות.
אלפי המאזינים והצופים בשיעורי 'דף היומי' ושיעורי 'דף היומי בהלכה' בשיחות על פרשת השבוע, ובעוד עשרות תוכניות בפלטפורמות השונות של 'דרשו' ו'אחינו', אינם מכירים את הרב גדעון מוסיקנסקי, אך בפועל הם חבים לו הכרת הטוב עמוקה. במהלך השנים האחרונות, הוא זה שערך את כל השיעורים המצולמים, וגם דאג להעלותם לפרסום.
מחלקת ה'ניו-מדיה' של 'דרשו' ו'אחינו', היא מחלקה ענקית, הכוללת מגוון רחב של שיעורים בשלל שפות, הן בדף היומי ובדף היומי בהלכה, והן בנושאים רבים אחרים כמו שבת, כשרות, מועדי ישראל, פרשת השבוע ועוד ועוד.
המחלקה מפעילה שיעורים ושיחות לפחות משמונה מקומות צילום: האולפן המרכזי בירושלים ועוד שבעה אתרי צילום קטנים הפזורים בריכוזים החרדיים השונים, לטובת מגידי השיעורים שיכולים להקליט שיעורים ושיחות תמידין כסדרם בסמוך לבתיהם.
"נולדתי בארגנטינה", מספר מנהל המחלקה הרב מוסיקנסקי, "משפחתי הייתה רחוקה מיהדות, ובגיל צעיר התייתמתי מאבי ז"ל, וכבר בגיל צעיר לצד הלימודים נאלצתי לשלוח את ידי גם במלאכה כדי לסייע בפרנסת הבית. מפה לשם התגלגלתי לעבודה בחברה שמפיקה אירועים גדולים ורבי רושם. אני עבדתי שם כפועל פשוט, סחבתי שולחנות, גררתי כיסאות, פרשתי מפות וביצעתי עבודות מסוג זה.
ביום מן הימים אירע פעם שהצלם שהיה אמור לתעד את האירוע, מטעם החברה, לא הצליח להגיע לעבודה. המצלמה עמדה מיותמת, ומנהל החברה היה אובד עצות, כשהוא מנסה לאתר צלם מהרגע להרגע, ואינו מצליח.
"לפתע נפל מבטו עלי, נער צעיר שעושה את העבודה השחורה: "אתה יודע איך לתפעל מצלמה כזאת?", הוא שאל אותי, ואני שהייתי המום מעצם השאלה פחדתי לומר לו את האמת…
"בתוך זמן קצר למדתי את דרכי ההפעלה הבסיסיות של המצלמה, ותוך כדי האירוע הלכתי והשתדרגתי. למדתי לקרב את הזום ולהרחיק אותו, ואפילו העזתי לצלם מזוויות שונות כדי שיהיה מעניין.
"אחרי האירוע, כשהמנהל בדק את החומר שצילמתי, מצאה העבודה שלי חן בעיניו, והוא החליט לשלב אותי בצוות הצילום. כמובן שגם לקחתי כמה קורסים למתחילים, ובתוך זמן קצר כבר הייתי צלם מקצועי עם לא מעט ניסיון…".
חיוך מרחף על פניו של הרב מוסיקנסקי כשהוא נזכר באותם ימים: "זאת היתה פשוט השגחה פרטית מיוחדת. על פניו לא היה לי עתיד מקצועי מזהיר במיוחד. נער יהודי יתום בארץ של גויים, שעוד צריך לסייע בפרנסת המשפחה. התוכנית היתה להיות פועל שחור שעושה מלאכת כפיים ומקבל כמה גרושים שמאפשרים לו להניח אוכל על השולחן בבית, אבל יד ה' הובילה אותי למקצוע קל יותר ומפרנס הרבה יותר.
"כשהתבגרתי מעט, התחלתי לעבוד עם חברות בינלאומיות. התקבלתי לעבודה ברשת אם-טי-וי (mtv) שכבשה אז את הצעירים ועולם המוסיקה ועבדתי עם אנשי תקשורת מובילים שהיו מפורסמים מאוד. תמיד הייתי משתעשע במחשבה על כך שאנשים פוגשים אותם ברחוב מזהים אותם, אבל הם לא יודעים שמי שהביא להם למסך את הדמויות הללו זה אני, האיש שצילם ובהמשך ערך ושדרג את החומר המצולם…
"באותם ימים עברה עלי רוח טהרה, התחזקה בלבי השאיפה שתמיד קיננה בי, לבוא ולהשתקע בארץ הקודש. הגעתי לכאן כבחור צעיר עם ניסיון עשיר בתחום הצילום, והתקבלתי אחרי כמה גלגולים ללימוד בישיבה לבחורים מסוג זה. כשבמקביל הייתי גם עושה כמה עבודות צילום כדי לכלכל את עצמי וגם לעזור לאמא שנותרה בארגנטינה.
אבל אם בארגנטינה לא היו לי הרבה ברירות ונאלצתי לעבוד עם גויים, בארץ החלטתי שאני עובד רק בתחומים תורניים. וכך במשך השנים התקדמתי והתחזקתי, ובמסגרת עבודתי עברתי והתגלגלתי במשך 20 שנה בין ארגוני קירוב שונים, צילמתי, ערכתי חומרים לפרסום, הכנסתי תמלולים ועשיתי כל מה שצריך כדי שהחומר יהיה יעיל, ויקרב כמה שיותר אנשים לאבינו שבשמים.
"אבל תמיד כרסמה בתוכי ההרגשה שאולי זה לא מספיק. מי יודע כמה אנשים נתקלים בחומרים הללו, ומתוכם כמה באמת לוקחים את הדברים ללב ומתחזקים בקבלת עול מלכות שמים על עצמם. זאת בוודאי זכות גדולה לעבוד איתם, אלו ארגונים שעושים עבודת קודש, אבל כל הזמן רציתי משהו שיהיה יותר נקי, בלתי לה' לבדו. משהו שאדע שזה מביא 100 אחוז תועלת.
"ולכן, כששמעתי שב'דרשו' מחפשים עובד בתחום, לא היססתי. פשוט קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב, והודעתי מייד שאני רוצה לעבוד בארגון, עוד לפני ששמעתי כמה רוצים לשלם לי על העבודה…
"כאן מצאתי את מקומי, אני מסייע בהפצת שיעורי תורה. עשיתי חשבון שעד כה זכיתי לסדר ולערוך קרוב ל-5,000 שיעורי תורה, ולנו ידוע על אלפים שצופים ומאזינים לכל אחד מהשיעורים הללו. אני מפחד לעשות את החשבון כמה זה יוצא", הוא אומר בשובבות אופיינית, "כדי שלא אתמלא גאווה…".
"אבל ברצינות, זאת באמת זכות גדולה, ואני מאוד שמח שהקב"ה גלגל לידי את הזכות האדירה הזאת. מה גם שיש לי חבר קרוב שבעצמו זכה לסיים את כל הש"ס באמצעות השיעורים האלה לאחר שהיה צמוד במשך שבע שנים לשיעורים של הרה"ג רבי אליהו אורנשטיין, המגיד שיעור הוותיק של שזוכה להרביץ תורה בכל רחבי העולם דרך הבמה המיוחדת ש'דרשו' מספק לו.
"כששמעתי מהרב אורנשטיין וממגידי השיעורים האחרים על כך שאנשים מזהים אותם בכל מקום, וגם במדינות רחוקות ברחבי העולם, כי הפנים שלהם מוכרות כל כך מהשיעורים שהם מוסרים ב'דרשו', הרגשתי שאני סוגר מעגל. במקום כל אותם מפורסמים גויים חסרי תוכן אמיתי שהייתי מפרסם אותם פעם ומביא אותם אל המסך, היום אני עושה את אותו דבר אבל בצד של הקדושה, כחלק ממערך אדיר של זיכוי הרבים".
לאכול מרור בכל ימות השנה
"אני חייב לומר שהתקופה ההיא בה נכנסתי לישיבה, כשהייתי בן 21, היתה מצד אחד התקופה המאושרת בחיי, כי הרגשתי שבאתי למקום שלי, אל הארץ שלי, ושאני נמצא בין יהודים שומרי תורה ומצוות. מצד שני, לאחר שלצערי לא זכיתי ללמוד גמרא בצעירותי, נכנסתי לישיבה בגיל 21, והייתי צריך להתחיל מאפס.
"ישבתי מול הגמרא, וכל מה שראיתי זה אותיות שקופצות לי מול העיניים בחוסר סדר. אותיות בכל מיני גדלים וצורות שפשוט מתרוצצות להן על הדף ואני לא מצליח להבין מה כתוב שם בכלל.
"היו לי מורים ורבנים, לימדו אותי גמרא, הבנתי עוד שורה ועוד שורה, אבל זה לא התחבר לי. כשהתחתנתי הלכתי ללמוד בכולל, ידעתי שיש לי הרבה להשלים. 15 שנה למדתי בכולל וסבלתי כל רגע ורגע. הייתי חוזר הביתה עם תחושת סיפוק מצד אחד, כי ידעתי כמה הלימוד חשוב וכמה גדול השכר שמצפה לי בשמים, אבל מצד שני ליוותה אותי תחושת מרמור על כך שאני לא זוכה להבין את הגמרא ולהתחבר אליה. על כך שכל שורה באה לי בקושי ויגיעה רבה.
"כשאכלתי מרור בליל הסדר חשבתי לעצמי שלא רק בני ישראל במצרים אכלו מרורים, גם אני 'אוכל מרור', כל ימות השנה. כל רגע שאני יושב ליד הגמרא, אני 'אוכל מרור', ובגלל שאני אברך כולל אז זה פחות או יותר בכל שעות היום.
"הייתי אומר לאשתי כשדמעות בעיני, זהו, אני לא יכול. מחר אני לא הולך לכולל. אבל היא היתה אומרת לי בוא ננסה עוד יום אחד. אולי מחר ייפתחו מעיינות החכמה ותתחיל ליהנות מהלימוד. אולי מחר… אם לא היא, מזמן הייתי מוותר ונופל, אבל היא עמדה לימיני וחיזקה אותי ברגעים הקשים.
"עד שלבסוף הגיעה נקודת השבירה… הלכתי למורי ורבי הרב חגי מזור שליט"א, ואמרתי לו "הרב, אני לא יכול כבר. אני מרגיש שאני והתורה לא מסתדרים ביחד. אני מעריך את התורה ואוהב את התורה, אבל לא זכיתי לעסוק בה בשמחה ובהנאה. אני עולה חדש מארגנטינה, לשון הקודש היא לא שפת האם שלי, בילדותי ובנערותי לא זכיתי ללמוד גמרא, אז כנראה שבאמת אין לי חלק בלימוד הגמרא. זה לא נועד עבורי. אני רוצה לעשות משהו אחר, עבודת קודש, אולי אהיה נהג אמבולנס או אולי אעבוד בחברה קדישא…".
הרב שמע אותי מדבר ככה, הוא תפס את ראשו בשתי ידיו, קפץ ממקומו והתרחק ממני כמה מטרים והתחיל לצעוק עלי כשפניו מאדימות: "אני לא מוכן לשמוע דיבורים כאלו! אני לא מוכן לשמוע! בשום אופן. חזור בך גדעון, חזור בך! אין יהודי שאין לו חלק בתורה.
אין יהודי בעולם שיכול לומר שהוא והתורה לא מסתדרים ביחד. אורייתא וישראל חד הם, יחד עם קודשא בריך הוא. אני לא מוכן לשמוע אותך חוזר על הדיבורים האלו שוב!".
"המראה הנורא הזה טלטל אותי בצורה יוצאת דופן", מספר הרב מוסיקנסקי. "ראיתי את הרב עם הזקן הלבן, הדרת פנים, תמיד הוא רגוע ומחייך, שמח ומדבר בנעימות, ופתאום הוא קפץ כנשוך נחש, כאילו הדברים שאמרתי עשו לו כוויות. הבנתי שאמרתי משהו חמור מאוד.
"יצאתי משם מבולבל מאוד. הבנתי שהרב לא סתם זרק סיסמאות, שבאמת יש לי קשר לתורה. אבל אני לא נהנה מהלימוד… איזה מן קשר זה?
"חשבתי על זה הרבה, ואז הגעתי למסקנה שכנראה אני לא לומד בצורה הנכונה. משהו בצורת הלימוד שלי לא נכון. זאת הסיבה שאני לא נהנה".
לקלף בננה אתה יודע?
"המסקנה אליה הגעתי היתה שללמוד תורה זה כמו לאכול בננה", אומר הרב מוסיקנסקי. "כך את הבננה הכי צהובה בחנות, בננה בשלה, ריחנית ומתוקה. תן לילד בן שנה לאכול, הוא יהנה ממנה? לא! למה? כי הוא לא יודע לקלף אותה. הוא ינסה ללעוס אותה עם הקליפה, והבננה תהיה מרה עבורו הרבה יותר מהמרור של פסח.
"אבל אם תלמד את הילד איך מקלפים את הבננה, הוא יקלף אותה, ויאכל בהנאה מרובה. הוא ירגיש את טעמה המתוק של הבננה, המרקם המדהים שלה, כשהיא נלעסת בין השיניים. איך היא מחליקה ככה בגרון בלי שום קושי. תענוג!
"צריך רק לדעת לקלף בננות… ובמקרה שלנו צריך לדעת ללמוד תורה. צריך לדעת איך לעשות את זה ורק אחר כך נרגיש את המתיקות.
"היום יש כזה פרויקט ב'אחינו', מבית 'דרשו'. קוראים לזה 'פרויקט הגישמאק' ומשקיעים בזה רבות כדי ללמד את בחורי הישיבה איך ליהנות מהלימוד. אבל אז לא היו פרויקטים כאלו, החלטתי שבמקום להתאמץ כל כך בלימוד, אני מתחיל לבדוק איך לומדים. ניגשתי לאברכים שראיתי שהם נהנים מהלימוד, ביקשתי מהם שיסבירו לי איך הם לומדים, מתי הם מרגישים את הטעם בלימוד, מה משמח אותם בלימוד. וכך לאט לאט התחלתי להבין מה היה חסר לי.
"כשהבנתי שיש פה איזושהי נוסחה סודית, כבר ידעתי שאני אפצח אותה. הרי לא ייתכן שאנשים שמצליחים בחיים, ללמוד לצלם למדתי במהירות, נכון? אני לא טיפש. כך בעלי תשובה שבצבא היו מפקדים בכירים, הוא היה מפקד של ספינת טילים, זה לא אדם חסר דעה. תושבי אותו ליד גמרא ותראה שהוא לא יודע ללמוד. למה? כי יש כאן נוסחה סודית שצריך לפצח, זה לא עניין של חכם או טיפש, זה עניין של יודע ללמוד או לא יודע ללמוד. ברגע שאתה יודע, הלימוד פשוט מהנה יותר מכל דבר אחר בעולם.
"ואז הבנתי שבעצם מה שהקשה עלי מאוד, זה חוסר ההבנה שלהסדר בגמרא. למה השאלה הזאת נמצאת כאן, למה הגמרא לא שאלה אותה מקודם, ומה הקשר בין המימרא הזאת שמופיעה עכשיו לסוגיא שאנחנו לומדים? למה זה נכנס כאן, מה הקשר?
"אני אדם שאוהב שהדברים מסודרים, וכשזה לא מסודר לי בעין, הראש שלי מתחיל להתבלבל. לכן האותיות קפצו לי מול העיניים.
"התחלתי להשקיע בסדר. לחבר את חלקי הפאזל, גיליתי דבר מופלא שלא ידעתי אותו קודם, שכל מסכת ומסכת מהמסכתות בש"ס מכילה תוכן עם סדר מופתי, כל מימרא נמצאת בדיוק במקום שלה. שום דבר לא נכנס בטעות או בלי קשר.
"אם יש שתי מימרות סמוכות בש"ס, יש לזה סיבה. או שאחת מבארת את זו הקודמת, או שהיא מבארת את הקטע הבא במשנה שעליה מדברת הגמרא, או שהיא נאמרה על ידי אותו אמורא, או שיש סיבה אחרת לקשר ביניהן.
"היום אני תמיד בודק מה הקשר. כשקשה לי למצוא את הקשר אני בודק בגמרות של 'שוטנשטיין' ששם מאוד השקיעו בנושא הזה של ביאור הסדר של הדברים והקשר ביניהם. אם תיקח את המסכת הכי ארוכה בש"ס, מסכת שבת, ותבדוק את כל המימרות, לא מצא אחת שסתם נתקעה כביכול בטעות או בלי קשר. תמיד יש קשר.
"זה מה שכתוב בתורה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", התורה נקראת שירה, למה? כי גם בשירה יש קשר בין משפט למשפט. אין שום דבר שנכנס סתם, הכל מסודר, וכשאתה יורד לעומק מבין את הקשר ואת עומד המשמעות שבדברי המשורר, אתה נהנה מקריאתו של השיר. כך גם התורה, וביתר שאת. יש קשר, תמיד יש קשר. כשאתה יורד לעומק ומבין, הפנים שלך זורחות מאושר!
"אחד הווארטים שמורי ורבי חוזר עליו השכם והערב, ושאותו הבנתי רק אחרי אותו מעמד מטלטל, אומר ככה: משה רבינו אומר לבני ישראל "הסכת ושמע ישראל". מה הכוונה? הרי לא ייתכן שמשה רבינו אומר להם תהיו בשקט כי אתם מפריעים לי לדבר, וכי מישהו העלה על קצה דעתו להפריע למשה רבינו להשמיע דברי אלוקים חיים? בוודאי שלא.
"אלא מה? משה רבינו לימד אותנו איך לומדים תורה. הסכת! תשתיק את כל הקולות הפנימיים שלך. תתנער מכל מה שאתה חושב שאתה יודע. תהיה בשקט, שקט פנימי ואז ושמע! תשמע מה התורה אומרת. נכון שאתה חושב שרשות היחיד זה מקום קטן ורשות הרבים זה כל מה שבחוץ, אבל זה לא נכון. רשות הרבים זה רק עד גובה של עשרה טפחים. מעל הגובה הזה, זה 'מקום פטור'.
כשאתה לומד מסכת שבת ואתה בטוח במאה אחוז שאתה יודע מה זה רשות הרבים, ייקח לך הרבה זמן עד שתתחיל להבין מה זה מקום פטור וכו', אבל אם תשתיק את הידע הפנימי שלך, ותקשיב להגדרה של התורה, מה זה רשות הרבים, מה זה כד ומה זו חבית, מתי העדות נאמנה ומתי אין לעדים נאמנות, כשתלמד את ההגדרות של התורה ותתנער ממה שחשבת שאתה יודע קודם לכן, או אז תוכל לשמוע, ולהבין בקלות ובשמחה את דברי התורה.
"נקודה נוספת שלמדתי להקפיד עליה מאוד, זה לא 'לעגל פינות'. יש מן טבע כזה של חלק מהלומדים, לצערי גם אני סבלי מזה הרבה מאוד שנים, לעגל פינות. כלומר, אם אני מבין 'בערך', ואני פחות או יותר יודע את המהלך של הסוגיא, זה מספיק. בלי לרדת לפרטי פרטים.
"זה אסון! לימוד כזה בחיים לא יסב ללומד אושר. איך אפשר ליהנות ממשהו שהוא רק בערך? תנסה לאכול קוגל ששמו בו יותר מדי מלח, או פחות מדי. שמו 'בערך', וזה 'פחות או יותר מלוח'. איזה טעם יש לזה? נראה אותך מוכן לנסוע במכונית שהיצרן שלה מייצר אותה מחלקים שהם 'בערך' בטיחותיים, או מוכן לשלם על נופש בבית מלון שהבעלים שלו מכין אוכל שהוא 'בערך' טעים, והמזרנים שם 'בערך' נוחים.
"בעניינים גשמיים אנחנו רוצים שלמות, לא נוותר לצבעי על ה'פינישים', ולא נשלם לרצף שישאיר רצפות קצת עקומות.
"אז למה בלימוד הגמרא אנחנו מסתפקים ב'בערך'? זאת עצת היצר, וזה אחד הגורמים המרכזיים לחוסר ההנאה בלימוד. מאז שהתחלתי לדקדק בקטנות, ללטש כל זווית וכל פינה בסוגיא, לברר כל דבר עד הסוף, התחלתי פשוט ליהנות מהלימוד.
"אותו מהפך אדיר שהתחולל אצלי, אחרי 15 שנים של סבל בל יתואר, הוא מהפך עצום. היום אני רץ כל בוקר לכולל בשמחה רבה. אני שמח מכל רגע נוסף שבו אני יושב על יד הגמרא.
"כי אחרי שלמדתי לקלף בננות, זכיתי לחוש באופן בלתי אמצעי את מה שתמיד אמרו לי ולא זכיתי לדעת, שהבננה היא פרי טעים מאין כמוהו".