ר. צביון
בכל ביתי נאמן הוא (יב, ז')
אמא היתה אומרת: 'מיראת שמים אין מפסידים!' וכה סיפרה: פלוני עמד בפני נישואי בתו, ובאין לו כסף להוצאות הנישואין נסע למדינת הים לפשוט יד לצדקה. הוא כיתת רגליו מגביר אחד למשנהו, אולם הללו מיאנו לפתוח את ידם ולהעניק לו את הסכום הדרוש. ידידים הציעו לו לנסוע למדינה הסמוכה ולנסות שם את מזלו, והוא שמע לעצתם. כחלק מן הבדיקות הביטחוניות בשדה התעופה התבקש היהודי לחלוץ את נעליו, ומשבא לנעול אותן בחזרה, התברר לו כי נעליו הוחלפו בנעליים אחרות השייכות לגוי, שסימן עבודה זרה חרוט עליהן. היהודי סירב לקחת נעלים אלו, ולא נותרה לו ברירה, כי אם לצאת לרחובה של עיר ברגליים יחפות… בעודו משוטט ברחובות פגש בו אחד ממכריו. הידיד נדהם לגלותו מהלך באין מנעלים לרגליו, והלה שח לו על כל הקורה עמו. הידיד התפעל מיראת השמים של חברו, ועל אתר העניק לו סכום כסף נכבד ביותר!
משום דרגתה הגבוהה באהבת המצוות וביראת שמים, זכתה אמא לראות גילויי השגחה מופלאים שבאו לסייעה בדרכה, בבחינת 'הבא לטהר מסייעין בידו'. ואכן, כמה וכמה מאורעות פלאיים התרחשו עמה.
סייעתא דשמיא לקיום המצוות
פעמים רבות זכתה אמא לסייעתא דשמיא מיוחדת בקיום המצוות. שנה אחת בערב פסח שחל בשבת פנתה אמא לנוח אחר סעודת היום. בשנתה חלמה, והנה היא רואה חתיכת לחם מונחת במקום מסויים בביתנו, והחתיכה הולכת וגדלה עד שהגיעה לכדי כיכר לחם שלמה. אמא התעוררה בבהלה וחששה שמא יש ממש בחלומה. היא מיהרה לאותו מקום, ואכן, כיכר לחם שלמה נמצאה שם! משמים הצילוה מחטא. אמא קראה מיד לילדי השכנים, שהספיקו לאכול את כיכר הלחם עד תומה לפני סוף זמן אכילת חמץ.
פעמיים בשמיטה, מידי שלוש שנים וחצי, בודק אבא את המזוזות. פעם אחת, אחר שהוחזרו המזוזות מן הבדיקה ונקבעו במקומן, חשה אמא תחושות מוזרות וחוסר נוחות בולט, היא הסתובבה מהכא להתם, נכנסת ויוצאת במטבח ומחוצה לו, באה בין חדרי הבית, ואינה מוצאת מרגוע לנפשה.
לבסוף בקשה אמא מאחי: "אנא, בדוק את מזוזת המטבח וראה אם הונחה כראוי". הוא עשה כבקשתה, ולגודל תדהמתו גילה כי בקלף יש חור, שנוצר על ידי המסמר בשעה שקבעו את המזוזה!
השגחה פרטית ליוותה את אמא גם בבואה לסייע לאחרים לפתור את בעיותיהם.
אחייני, הרב גדליה הוניגסברג, כותב בספרו 'באר שבע' את אשר שמע מסבו, רבי אהרן לייב שטיינמן: "מאחר שהרבנית קנייבסקי כה רוצה לסייע לאחרים במצוקותיהם מסייעים אותה מן השמים!"
והנה דוגמא אחת מני רבות לכך: זוג הורים התפרצו לביתנו מתייפחים ובוכים וצרתם בפיהם: "עומדים אנו לפני נישואי בתנו היקרה עם בחור שעד אתמול שמענו עליו רק תשבחות, אמש התקשר אלינו בחור מישיבתו ודיבר בגנותו של החתן ותיאר את חסרונותיו הרבים. מה עלינו לעשות ?
בעוד אמא מהרהרת בדבר, נכנס לבית אחיינה, אורו פניה של אמא – אותו אחיין לומד בישיבתו של החתן! מיד פנתה אליו, שחה לו את הדברים וחקרה אותו על טיבו של אותו בחור. "רק קנאה גרמה לאותו בחרו לומר את שאמר". קבע האחיין. "החתן הינו חברי הטוב, ואני יודע היטב כי כל אותם חסרונות לא היו ולא נבראו". ההורים שבו לביתם רגועים ומרוצים.
האחיין הנכון הזדמן בדיוק ברגע הנכון!
בדיוק בעמוד הנכון!
ועוד מעשה –
אמא נשאלה אם יש לנסוע לומר שיעור בעיר אחרת, כאשר ידוע כי הפעם ישתתפו בו מספר מועט של אנשים. תוך כדי שאמא חוככת בדעתה מה לענות, הגיעה התשובה ממקור בלתי צפוי:
אשה נכנסה אל החדר עם בתה בת-המצוה. אמא בירכה אותה בחום והעניקה לה חוברת העוסקת בענייני חסד, ואף כתבה לה הקדשה כמנהגה עם כל בנות המצוה המגיעות להתברך מפיה. אמא פתחה את החוברת כדי לקראו ממנה קטע קצר, כדרכה. והנה החוברת נפתחת בעמוד שבו מופיע סיפור על החזון איש:
השוחט של רמת גן, רבי ישראל אריה לישינסקי (מתלמידי נובהרדוק), היה מוסר שיעור קבוע בבית הכנסת ברמת גן. לימים עבר להתגורר בבני ברק, אך המשיך למסור את השיעור דבר יום ביומו. יום חורפי אחד שרר מזג אויר סוער במיוחד, והבריות הסתגרו בבתים רבי ישראל אריה תהה האם לנסוע לרמת גן: 'וכי מי יגיע לשיעור ביום שכזה? אולי רק הגבאי, שגר סמוך לבית הכנסת'. אך בכל אופן שאל את החזון איש כיצד לנהוג.
וכה הורה החזון איש: טוב ללכת לשיעור אפילו בעבור משתתף אחד, משום שאין דומה אדם שלומד טורה שעה אחת לאדם שאינו לומד כלל.
למראה החוברת שנפתחה בדיוק בעמוד המתאים, היתה בפיה של אמא תשובה ברורה!
צירוף המקרים התברר כמופלא ביותר, כאשר התברר שהאשה שנכנסה עם בתה בת-המצוה היא נכדתו של רבי ישראל אריה לשינסקי.
הסכם המדויק
מספרת אחת הנכדות: לא פעם ראינו בחוש כיצד הקב"ה מזמן לסבתא את כל צרכיה. פעם נזקקה סבתא לסכום כסף כדי לשלם לעוזרת את שכרה. היא לא ידעה מאין יבוא עזרה, אולם דקות ספורות קודם שעזבה העוזרת את הבית' נכנסה אשה ומסרה לסבתא את הסכום המדויק…
אף אמא עצמה סיפרה:
"בערב יום טוב שביעי של פסח חפצתי לתת סכום כסף לאשה נזקקת. לפתע, בשעות הצהרים קיבלתי סכום כסף לחלק לצדקה! ספרתי את הכסף. היה זה הסכום המדויק שרציתי לתת לאותה אשה! שמחתי מאוד על שסייעוני ממרום לסייע לאותה אשה, כפי שרציתי.
"אולם עדיין נותרה לי בעיה קטנה – לא ידעתי היכן גרה הנזקקת!
"גם כאן ליוותה אותי סייעתא דשמיא: לפתע נכנס הביתה חתני, שכלל לא היה אמור להגיע באותה שעה, וכששחתי לו על הבעיה, הגיב מיד כי הוא מכיר את האשה ויודע היכן היא מתגוררת. מיד שלחתי עמו את הסכום, לשמחתי הרבה ולשמחתה של אותה אשה"…
בליל שבועות אחד התכוננה אמא לעלות על יצועה ועמדה לנעול את הדלת. לפתע עלתה בה מחשבה, כי אם באמצע הלילה יעלה אבא הביתה מבית הכנסת, לא ימצא את המפתח. אמא לא רצתה לישון כאשר הדלת אינה נעולה, אולם כוחותיה לא עמדו לה לרדת לבית הכנסת ולהודיע לאבא ולומר לו היכן היא מטמינה את המפתח. אמא ישבה באפיסת כוחות וביקשה מהקב"ה שישלח לה את עזרתו.
פתאום נכנסה אל הבית אשה שמעולם לא ביקרה בביתנו קודם לכן, ועתה באה, באופן מקרי לחלוטין, כדי לבשר לאמא שאחותי ילדה בשעה טובה ומוצלחת, ולספר כי היא חשה בטוב. אמא ביקשה ממנה כי ברדתה תקרא לילד מבית הכנסת ותשלח אותו אליה, כדי למסור דרכו לאבא היכן מונח המפתח.
התמונות אבדו
פעמים רבות אירע, כי דברים שאמא לא רצתה שיעשו, לא הצליחו לעשות.
אשה צילמה אמת אמא במכשיר פלאפון לא כשר, הדבר היה למורת רוחה של אמא, אולם היא לא אמרה דבר.
לאחר מכן סיפרה אותה אשה: "אינני יודעת מה קרה, אולם המכשיר השתתק, והתמונות שצילמתי אבדו"…
גילויי השגחה לאבא
גם עם אבא אירעו הרבה מעשי השגחה מופלאים. אבא סיפר, כי באחת הבריתות שבהן הוזמן לשמש כסנדק, הגיע המוהל רק לאחר שקיעת החמה. הוא חפץ למול את הילד, אולם אבא ניסה לעצור בעדו. הלה התעקש למול, ואבא קם ויצא כדי שלא להיות שותף לדבר עבירה, בדרכו חזרה שאל הנהג את אבא מניין ידע כי הילד איננו כשר…
כאשר שמעה אמא את המעשה מפי אבא, הזכירה לו עובדה דומה שאירעה עמו:
פעם, בעת שיצא מברית מילה, ביקש אחד המשתתפים להסיעו ברכבו החדש. אבא נכנס למכונית, אולם זו לא הותנעה. אבא ירד, ומיד חזר הרכב לפעולה. שוב עלה ושוב כבה המנוע, וחוזר חלילה. אבא הבין כי יש דברים בגו, וחקר את בעל הרכב האם קנה את מכוניתו בכסף כשר לגמרי. האיש הודה כי אכן, בנו המתעסק בריבית קצוצה רכש בעבורו את הרכב…
*
כך חייתה אמא כל חייה, יום-יום ושעה-שעה, מתוך אמונה ודבקות בה' ובשבטו ובמשענתו.
את כל מאורעות חייה קיבלה אמא מתוך ידיעה ברורה כי הכל בא בהשגחה פרטית ומיוחדת, ומתוך הסתכלות זו היתה חולקת אותם עמנו ועם שאר מכרותיה.
('מתוך הספר 'בית אמי)