1. לאבא של רש"י היה יהלום יקר
לאבא של רש"י היה יהלום יקר והגויים רצו את זה לע"ז שלהם, ולא רצה לתת להם והעדיף לזורקו לים, אע"פ שהי' לו עי"ז הפסד כספי גדול, וזכה לבנו רש"י שכל היהלומים לא שווים לחלק ממיליארד ממה שזכה האבא הזה.
2. רבותינו בעלי התוס' – רק בשבת הלכו הביתה
רבינו מרבה לספר שא"א לתאר גדלותם של בעלי התוס', שלא ישנו כל השבוע בביתם אף אם גרו באותה עיר, וישבו ולמדו יום ולילה בביהמ"ד, ולא ישנו על המטה, ורק בשבת הלכו הביתה, אנשים גדולים מיוחדים. ר"ת הי' ראש ישיבה, ר"י היה ראש ישיבה. ר"ת היה חריף שאין כמוהו. בישיבתו של ר"ת כל אחד מתלמידיו בעלי התוס' הי' צריך לדעת מסכת אחת טוב מאד, וכך התחיל ר"ת ללמד כשכל אחד מקשה קושיות בחריפות רבה. בעלי התוס' עשו את הש"ס כמרקחה.
בעלי התוס' ביניהם הראב"ן חתנו של רש"י, הי' תקופה שר"י הי' ראש ישיבה ותקופה ר"ת. היו גדולי עולם.
הצידה לדרך כותב שבעלי התוס' היו גדולים כאמוראים. יש הרבה דברים שרק תוס' מדברים מכך.
הוסיף רבינו בדורנו עשה כן הג"ר גדליה נדל זצ"ל שהיה הולך ללמוד כל השבוע בעיר אחרת, וכל ענייני הבית ניהלה אשתו, ולאחר שנפטרה אשתו התפלא איך עשתה זאת, שהיתה כזאת צדקת.
3. סיפר רבינו שראה מעשה נורא – על רבינו הגר"א
אין לתאר מה שהגר"א זכה, יש משניות בטהרות שרבים כ"כ מתייגעים, והגר"א ממש מאיר את העיניים.
הגר"א בטרם צאתו מביתו למד את המסילת ישרים, ובכלל מאד החזיק מספר מסילת ישרים.
הגר"א רצה לעשות שו"ע ע"פ פסקיו, וראה רמז משמים שלא יעשה, [הטעם אין אנו יודעים, אולי מפני שיש הרבה דברים שזה נגד הפוסקים].
הי' אחד שהי' לו מזוודה מלאה כתבי הגר"א ולרגע נכנס לחנות וכבר גנבו ממנו המזודה, ולאחר השתדלות מיוחדת כשנמצאה בידי הגנבים [לאחר רבע שעה] כבר הספיקו לשרוף הכל ולא נשאר אף דף אחד, לאחר שלא הי' להם צורך בכך וחששו מתפיסה, והטעם לכך כנראה שמשמים נגזר כן משום שהדור לא הי' ראוי לכך.
סיפר רבינו שראה מעשה נורא על ר' שמואל וינטרויב זצ"ל שכשהי' מתפלל בוילקומירר (בערך בשנת ת"ש) באיזה מקום בביהכ"נ שם, הרגיש כזה עלי' בשעת תפילתו שלא הרגיש בה מעודו כשהתפלל במקום אחר, ואח"כ נזדמן עוד פעם ושוב הרגיש אותה מתיקות ועלי',ונודע לו כי שם למד פעם או התפלל הגר"א ז"ל וזה הי' 145 שנים אחר פטירת הגר"א, והגר"א הי' שם מסתמא חמישים שנה לפני פטירתו, נמצא שזה היה קרוב למאתיים שנה אחרי שהגר"א הי' שם, ונשאר רושם ההוא דהשראת שכינה וקדושה.
4. שאם ר"ת ישאל אותי בשמים למה לא הנחתי מה אני אענה לו – על החפץ חיים
החפץ הוסיף בסוף ימיו והניח תפילין של ר"ת ואמר שאם ר"ת ישאל אותי בשמים למה לא הנחתי מה אני אענה לו. והיה אחד שהחליט משום כך להניח לפחות פעם אחת בחיים תפילין דר"ת, משום אותו הטעם.
ושאלו את רבינו למה אחרים לא חששו לכך? והשיב רבינו: אחרים לא חשבו שיוכלו לדבר עם ר"ת.
סיפר רבינו על החפץ חיים שבזמנו כדרכם של הילדים שהיו שובבים, ורצו להרגיז את שואב המים היו ממלאים הדליים מים בערב כדי שיקפא במשך הלילה, ולא יוכל לשאוב מים ולמכור למחרת בבוקר, ויצטרך לעמול קשה לשבור ולרוקן את הקרח שבדליים. הח"ח כשהי' ילד המתין בפינה בצד עד שכל הילדים הלכו ורוקן הדליים, זה לב טהור ונקי כבר מילדותו.
5. פעם כשהייתי אצל החזו"א באו ילדים מפ"ת להבחן
סיפר רבינו, פעם כשהייתי אצל החזו"א באו ילדים מפ"ת להבחן אמר לי החזו"א ביטול תורה דרבים, ולכן נפסיק, כדי לבחון אותם. [על חומש]
רבינו מרבה מאד לתאר על גדולתו הנוראה של החזו"א, ועל יגיעתו העצומה בתורה. אין לתאר גדולתו של החזו"א, שמי ידמה לו, מהדברים שיש להתפעל ממנו זה שהוא עומד על כל דבר ודבר.
מרן הגרא"מ שך זצ"ל אמר, בדורות האחרונים ידעו ש"ס הגר"ח מבריסק והחזו"א, וצדקו מאד דבריו בזה.
רציתי לקנות ספר חזו"א על מקוואות ואמר לי החזו"א שאני יכול לקחת בחינם, החזו"א לא הסכים לקחת תמיכת כסף מאנשים, אבל אם היו מביאים לו לרכישת ספריו ושיוכל למכור או לחלק ללומדים בחינם הסכים, וקיבל כסף לחלק עשרה ספרים בחינם.
החזו"א אמר שהי' חסרון אחד לשידוך עם אחותו להסטייפלר, שזה עלה ברעיונו באמצע שמו"ע.
(מתוך הספר 'צדיק כתמר יפרח')