/// יעקב א. לוסטיגמן
זה היה לפני למעלה מארבעים שנה. הגאון רבי ירחמיאל קראם זצ"ל הגיע אז לביקור בעיר שדרות, כחלק מהפעילות הבלתי פוסקת שלו להפצת תורה ויהדות בכל מקום אפשרי.
הוא צעד ברחובה של עיר, בין כתובת לכתובת, ולפתע הבחין בנער צעיר הצועד מולו. הרב קראם ניגש אל הנער, לחץ את ידו בחביבות ושאל אותו: תגיד, אתה יודע כמה זה שבע כפול שלוש?
הנער הסתכל עליו בחוסר הבנה, בטח שאני יודע, שבע כפול שלוש זה 21.
הרב קראם הפגין התפעלות גדולה מהתשובה המהירה והמדויקת.
וכמה זה שמונה כפול תשע?
הנער חשב רגע והשיב מיד: 72.
חיוך רחב התפשט על פניו של הרב קראם: "תשמע אתה גאון!", הוא אמר לנער הנבוך, "יש לך ראש חזק! אני חושב שאם תשקיע בלימוד תורה, אתה בוודאי תהיה ראש ישיבה גדול!".
הנער שמח במחמאה וחשב שבכך הסתיימה לה הפגישה עם האיש המוזר, אבל הרב קראם ידע שזאת רק ההתחלה…
"איפה אתה גר?" הוא שאל, והנער השיב שהוא גר בירושלים בשכונת בקעה, כעת הוא נמצא אצל דודתו בשדרות לכמה ימים. הוא אפילו מסר לרב קראם את כתובתה של הדודה, והרב קראם מצידו לא חשב פעמיים, באותו רגע, רגליו הוליכו אותו לבית הדודה.
"ידעת שלאחיין שלך יש כזה פוטנציאל גדול?", הוא שאל את הדודה המבולבלת. "את מארחת בבית שלך בחור שעתיד להיות ראש ישיבה בעזרת ה', אם הוא ילמד תורה כמובן…".
הדודה התלהבה: "אחי מאוד ישמח לשמוע. הוא מאוד אוהב את לומדי התורה. אני חושבת שהוא ישמח לשלוח את הבן שלו לישיבה אם הוא ידע שיש לו עתיד כתלמיד חכם…".
כמובן שהכתובת של האח, אביו של הנער, נרשמה בפנקס, ובתוך ימים אחדים כבר ניצל הרב קראם ביקור בירושלים כדי לקפוץ לשכונת בקעה, ולשוחח עם הוריו של הנער אותו פגש בשדרות. ההורים שבעו נחת מהמחמאות, וסמכו את ידיהם על ראשו של הרב קראם שייקח את בנם לישיבה שהוא מוצא לנכון.
לא עברו ימים אחדים, והנער כבר למד בישיבה! באותה תקופה היו הרבה 'ישיבות לעם', שבהם למדו בחורים שבאו מבתים של קירוב. הם לא ידעו הרבה, אבל הם קיבלו המון דרבון ואימון שהם יכולים להצליח, ואכן רבים מאוד פרחו ועלו כתלמידי חכמים.
"את הסיפור הזה", אומר הרה"ג יעקב מויאל, "שמעתי מפיו של ראש ישיבה חשוב מאוד, תלמיד חכם מופלג. "אני הוא הנער משדרות", אמר לי ראש הישיבה. "רבי ירחמיאל זצ"ל לקח אותי מהרחוב, כפשוטו, הוא פגש אותי ברחוב ושינה את החיים שלי, הוא נתן לי חיים חדשים, הפך אותי לתלמיד ישיבה ולאחר מכן גם לראש ישיבה, והכל בזכותו".
הרב מויאל מספר לנו את הסיפור בהתרגשות רבה, ומדגיש: "אני מכיר את ראש הישיבה הזה, כמובן שלא אזכיר את שמו, אבל יש לו למעלה מעשרה ילדים, כולם יראים ושלמים, הבנים והחתנים כולם תלמידי חכמים, נכדים בישיבות הטובות ביותר, ממש משפחה גדולה, שבט שלם שהגיע מחיי ריקנות חסרי תוכן לעולם התורה והיראה, והכל בשיחת רחוב של הגאון רבי ירחמיאל קראם זצ"ל… וזה רק סיפור אחד מיני רבים".
אבי אבות הפעילות
במשך שנים רבות היה הרב יעקב מויאל פעיל בארגון 'אחינו', ומשם ההיכרות הקרובה שלו עם הרב ירחמיאל קראם, שלימד אותו את רזי תורת הקירוב.
כיום מנצח הרב מויאל על פעילותם של מאות פעילים אחרים, הוא האחראי על מחלקת הכוונת תלמידים לישיבות וליווי תלמידים שכבר נכנסו לישיבות, גם ב'קרן ההסעות' של החינוך העצמאי ובמקביל גם בפרויקט 'בני יוסף' של מעיין החינוך התורני.
"הרב קראם היה אבי אבות הפעילות של קירוב והכוונה לישיבות", הוא אומר. "הוא לימד אותנו, הדריך אותנו, נתן לנו הכוונה מסודרת, מה כן מה לא, מה אסור ומה מותר. הוא הכשיר דורות של פעילים.
"על שמו של הרב קראם רשומים כיום עשרות אלפי יהודים יראי שמים, שבלעדיו לא היו מגיעים בכלל לחיי תורה ומצוות. הוא קירב אלפים, הם הקימו משפחות העמידו משפחות וגידלו ילדים בדרך התורה. כמו כן הוא חנך מאות פעילים שביחד קירבו אלפים רבים, וכדור השלג הזה ממשיך להסתובב, זאת פעילות שעשתה פירות ועדיין עושה פירי פירות עד אין מספר".
הרב מויאל מציין כי בגלל קרבתו הגדולה של הרב קראם זצ"ל לגדולי הדור, היתה בפיו תשובה לכל שאלה.
"בנושא של קירוב יש הרבה מאוד שאלות. אלו נושאים עדינים ורגישים מאוד, לפעמים זה ממש דיני נפשות. בחור שרוצה ללכת לישיבה בניגוד לרצון הוריו, מקרה שבו ההורים עצמם מפוצלים בדעתם, לפעמים צריך להוציא בחור מישיבה ויש חשש שזה ישפיע עליו לרעה, ולפעמים יש חשש שאם תכניס בחור לישיבה כשהוא לא מתאים, זה יקלקל אחרים. וזה רק על קצה המזלג. יש הרבה שאלות ונושאים רגישים מאוד שצריך דעת תורה כדי לקבל החלטה מה עושים בכזה מקרה.
"לרב קראם היו תשובות ברורות בכל נושא, כי הוא קיבל הכוונה מאת גדולי הדור. הוא היה בן בית אצלם, נכנס ויוצא עם שאלות והוא לא היסס לשאול בכל נושא, קטן וגדול כאחד.
"סיפר לי חמי שיבלחט"א הרב יוסף שבתאי שליט"א, שבצעירותו, כבחור ישיבה, הרב ירחמיאל גייס אותו לפעילות יחד עם עוד כמה חברים מהישיבה בימי בין הזמנים. הוא היה מנחית קבוצה של בחורים פעילים בעיר כלשהי, שוכר להם דירה לתקופה, פותח להם חשבון במכולת, ואומר להם שהם יכולים לקנות כל מה שצריך, והוא משלם.
"הבחורים היו לומדים בשעות הבוקר והצהרים, ובשעות הערב היו יוצאים לפעילות וכך במהלך תקופה היו מכירים את הנפשות הפועלות, את הסגנון של המקום ופשוט מצילים נפשות.
"באחת הפעמים, הוא שכר דירה במושב נבטים, וחמי היה אחד הבחורים שנכנסו לגור שם. ביום מן הימים הציג חמי שאלה בפני הרב קראם, בנושא של הקירוב. הוא חשב קצת ואמר שזאת שאלה שצריך לשאול את הרב שך.
"חמי חשב לתומו שרבי ירחמיאל מתכוון שביום מן הימים, כשייצא לו להגיע לבני ברק, הוא ייכנס לרב שך וישאל אותו את השאלה הזאת יחד עם עוד כמה שאלות אחרות שיצטברו עד אז. אבל להפתעתו הרב קראם יצא אתו החוצה, נכנס לרכב, ונסע אתו עד בני ברק, נכנסו לרב שך שאלו את השאלה, קיבלו תשובה, זה לקח בערך שלוש דקות, ומשם חזרו למושב נבטים… הרב קראם השאיר אותו שם והמשיך ליעד אחר.
"זה סיפור מאוד נקודתי, אבל הוא נותן הבנה מי האיש ומה היו מעשיו. הוא לא היסס לנסוע במשך שעה וחצי כל צד, אולי אפילו שעתיים, רק כדי לשאול את הרב שך שאלה קצרה. ולכן זכינו לקבל ממנו ממש מורה נבוכים בסוגיות רבות של קירוב, עם תשובות מגדולי התורה, שהשיבו כיצד יש לנהוג בכל נושא ובכל עניין.
"האופי הזה, לבוא למקום ולא להתעצל, ליווה אותו עד יומו האחרון. פעמים רבות הייתי מתייעץ אתו לגבי ילד שאפשר להכניס לישיבה והוא מאוד מתאים, אבל האמא קצת מהססת. הוא היה שואל מה הכתובת ולמחרת כבר היה יושב עם ההורים ומדבר על לבם. אם סיפרתי לו על בחור שנכנס לישיבה וקצת מתקשה להשתלב בחברה, הוא היה באותו רגע יוצא לאוטו, נוסע לישיבה, שולף את הבחור הזה החוצה לוקח אותו לאיזה טיול קטן ומדבר איתו, בודק מה הבעיה ועושה כל שביכולתו כדי לפתור אותה…
"זה היה מאוד מרשים, כי הוא היה אדם מאוד עסוק. תמיד היו לי עיסוקים דחופים וחשובים, ובנוסף הוא היה מתמיד גדול מאוד.
"לא פעם באתי אליו באמצע הלילה, באחת או שתיים בלילה, כדי להתייעץ או לעדכן בפעילות, והייתי מוצא אותו יושב עם גמרא ולומד. הוא היה קורא לי, מכניס אותי לסוגיה ולומד איתי, עד שסיים את הסוגיא ורק אז היה מתפנה לשמוע. לפעמים הלימוד הזה היה נמשך עד שלוש לפנות בוקר, שום דבר לא עצר אותו, לא השעה, לא חוסר הזמן, לא המקום ולא הקושי הטכני או הפיזי".
הרב מויאל מספר על שיטת פעולה ששמע מפיו של הרב קראם בעצמו, ושממנה אפשר ללמוד רבות על אופיו הדבק במטרה: "לפעמים קורה שמגיעים לבית של משפחה, והם לא פותחים את הדלת. יש אנשים בבית, אבל הם לא רוצים לפתוח, או כי הם חוששים לפתוח בלילה לאנשים זרים, או כי הם חושבים שבאים לבקש מהם כסף לצדקה או כל סיבה אחרת.
"הרב קראם סיפר לי שהוא הגיע למשפחה, דפק בדלת ואף אחד לא התייחס. הוא שמע שיש אנשים בבית, דפק שוב, והם פשוט התעלמו.
"הוא ניגש לארון החשמל, הוריד את המפסק הראשי של הדירה, והשאיר אותם בחושך. כך הוא עומד בחדר המדרגות ליד ארון החשמל. כמובן שבעלי הבית ממהרים לצאת החוצה כדי להרים את הכפתור, והרב קראם הפתיע אותם: "מה אתה רוצה? להדליק את החשמל, אל תדאג, אני אדליק לך, אבל למה את לא פותח את הדלת", וכך בעוד בעל הבית כועס ועצבני עליו למה הוא הוריד את המפסק, הרב קראם כבר היה מנצל את הזמן הזה כדי להיכנס לתוך הבית, להתנצל על המעשה ולגרור את השיחה לכיוון שהמועדף עליו…".
אותי הצלת, אבל מה איתם?
מעשה היה במשפחה שהתגוררה באחד המושבים באזור אשדוד, והיו לה קרובים שהתגוררו בקרבתו של הרב קראם. מדי פעם באה המשפחה מהמושב לבקר את בני המשפחה מהעיר, והרב קראם ראה שלמשפחה זו יש כמה ילדות שאינן לומדות בחינוך תורני, בלשון המעטה.
לבו דאב עליו לראות את הילדות הללו שגדלות בלי שמץ של תורה ויראת שמים, והוא החליט לנסות ולפעול את פעולתו. הוא בירר את כתובת המשפחה, וביום בהיר נקש על הדלת, נכנס פנימה וביקש לשוחח עם ההורים.
כך, בלי שהוזמן ובלי שהיתה לו היכרות קודמת איתם, דיבר הרב קראם עם ההורים, לאחר תקופה שב ודיבר איתם שוב, עד שהצליח לגרום להם לשלוח את בנותיהם לחינוך תורני באשדוד, בעודו מתחייב לשלם את שכר הלימוד שלהן.
החינוך התורני פעל את פעולתו, והאווירה בבית השתנתה, עד שההורים הבינו שהמקום בו הם מתגוררים אינו מתאים לאופי המשפחה שהם רוצים לגדל. הם עברו דירה לאשדוד, והבנות למדו בבתי ספר טובים, כשהרב קראם עצמו דאג לשלם את שכר הלימוד.
עברה תקופה, והמשפחה שכבר הפכה לאשדודית, אירחה את בת הדודה, נערה קיבוצניקית לכל דבר ועניין, שהגיעה להתארח אצל הקרובים המושבניקים לשעבר, שכיום מתגוררים באשדוד.
היא הסתקרנה מאוד מהמהפך שהתחולל בחיי המשפחה, ביקשה להבין מדוע הלבוש השתנה, מה פשר שמירת השבת, מדוע יש להיזהר בבשר וחלב ועוד שאלות רבות מספור.
בת הדודה שהיתה בת גילה, הציעה לה שתיגש אל הרב קראם: "יש לנו שכן, רב גדול מאוד, תדברי איתו, הוא יוכל לענות לך את התשובות הכי מדויקות לכל השאלות שלך".
הנערה הקיבוצניקית קיבלה את ההצעה והרב קראם קרא לחברו הרב פראנק שישב לצדו, וישתתף בשיחה.
נכנסה הנערה הקיבוצניקית, ובמשך מספר שעות שאלה שאלות, ביקשה לדעת, להבין, לחקור ולברר. על כל שאלה היא קיבלה תשובה מפורטת, וכך כשהגיעה השיחה אל סיומה, היא התביישה מאוד: "אני רוצה לצאת מכן, לחזור לבית הדודים שלי", אמרה לרב קראם, "אבל אחרי שקיבלתי על עצמי עול מצוות, אני לא יכולה לצאת לרחוב בבגדים שבהם הגעתי לכאן…".
הרב קראם לא חשב פעמיים, הוא גייס לעניין את רעייתו הרבנית תבלחט"א, שהעניקה לנערה אחד מהבגדים שלה ואפשרה לה לשוב לבית משפחה.
אחרי זמן מה שבה הנערה בשנית ואמרה לרב קראם: "אותי הצלחת להציל, את הקרובים שלי הצלת עוד לפני, אבל מה עם החברות שלי בקיבוץ? אותן לא צריך להציל?!".
כמובן שגם הפעם לא היסס הרב קראם, הוא ביקש כתובת מדויקת וכעבור ימים אחדים 'נחת' בקיבוץ, והחל לדבר עם בני הנוער במקום מפגש שארגנה הנערה, ושהיה נסתר מעיניהם של חברי הקיבוץ המבוגרים יותר.
בתוך ימים אחדים הוא חולל מהפכה של ממש בלבם של רבים מבני הנוער בקיבוץ, חצי מבני כיתתה של אותה נערה צעדו בעקבותיה וחזרו בתשובה. את החצי השני לא הספיק הרב קראם להחזיר בתשובה, כי המבוגרים בקיבוץ הבינו את מה שהתחולל מתחת לאפם, וגירשו אותו מהמקום בעודם מזהירים את בני הנוער שלא יעזו להתקרב אל "הדתי החשוך והפרימיטיבי שבא לקיבוץ כדי להפיץ את החושך הגלותי שלו".
פירות לדורי דורות
"את הסיפור הזה", מעיד הרב יעקב מויאל, "שמעתי מפיה של אשה צדקנית, אמו של אחד הפעילים שעובדים איתי, שהיא היתה בת לאותה משפחה מושבניקית שהגיעה לגור באשדוד. אחותה הגדולה היתה זו ששלחה את הבת דודה הקיבוצניקית לשוחח עם הרב קראם זצ"ל.
"אבל מה אני רוצה לומר בסיפור הזה? לא באתי להספיד את הרב קראם, למרות שבוודאי שזאת זכות גדולה מאוד. אני באתי לומר דבר אחד… והחי יתן אל לבו. בואו נלמד ממנו, אם אנחנו לא יכולים להיות כמותו, לפחות ניקח משהו קטן מהאישיות הענקית הזאת.
"בדיוק אתמול התקשר אלי חתן שמחר תתקיים החתונה שלו בסייעתא דשמיא. הוא התקשר להזמין אותי לחתונה ואמר לי שהוא מזמין באופן אישי כמה פעילים מ'אחינו' כי בזכותנו הוא נשאר בישיבה.
"עבדנו קשה מאוד כדי להכניס אותו לישיבה קטנה. זה היה סיפור לא פשוט בכלל. לאחר מכן היה לנו מאבק איתנים להשאיר אותו בישיבה. היו תקופות שהוא נשבר ולא רצה להמשיך, היו תקופות שהצוות החינוכי לא רצה לאפשר לו להישאר, אבל אנחנו נאבקנו עליו בשיניים ובציפורניים, וברוך הוא הוא התאזן, עלה על דרך המלך והפך לבחור מוצלח מאוד באחת הישיבות החשובות, וזכה להתארס עם בת תלמיד חכם ממשפחה חשובה ויראת שמים.
"אי אפשר לתאר את גודל הנחת שממלאת אותך כשאתה שומע שהבחור הזה עומד להתחתן. דמעות בעיניים! כל המאמץ היה שווה, כל הטרחה והיגיעה לא היו לשווא. הוא מקים בית של תורה. אשרינו מה טוב חלקנו, איזו זכות גדולה נפלה בחלקי שזכיתי להיות שותף לעיצוב שלו כיהודי של תורה.
כל אחד יכול, כל אחד צריך ומחויב לעשות פעילות כזאת. לא כולם יכולים לדבר עם הורים שאינם שומרים תורה ומצוות ולשכנע אותם, לא כולם מתאימים לשבת עם הנערים האלו ולקרב אותם, אבל כל אחד יכול לקרב, בדרכים שונות ומגוונות, אפשר לקרב רחוקים ואפשר לקרב קרובים, אפשר לומר מילה טובה לבחור ישיבה ולקרב אותו, אפשר להציל נפשות של נערים שבאים מבתים חרדיים, עם חיוך, עם מילה טובה, עם עזרה בהרשמה לישיבה.
"על זה נאמר הפסוק "חכם לב ייקח מצוות". מי שיש לו שכל יודע אילו מצוות כדאי לבחור. המצוות האלו של קירוב והצלת נפשות מרדת שחת, אלו מצוות שעושות פירות כמו שאמרנו, והרב קראם לימד אותנו שאף פעם אסור לומר "אין סיכוי" או "זה ממילא לא יעזור", אנחנו תמיד עושים את מה שאפשר, והקב"ה הוא זה שמחליט מה תהיה התוצאה".