הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
להורדת הדפים להדפסה, לחץ כאן
שבועות
הדלקת נרות: בירושלים ת"ו – 6:49 במרכז – 7:10 בצפון – 7:04 בדרום – 7:13
בכל יום טוב, שחל בחול, מן הדין, אפשרי להעביר אש ולהדליק הנרות כששבים מבית הכנסת, וכן נוהגות בעיקר, נשות עדות החסידים, אמנם, כנראה, מנהג זה בא מחו"ל שם תמיד ביו"ט שני אסור להקדים ולהדליק לפני הלילה (כמו גם אצלנו בליל שני של ר"ה) ולכן הנהיגו שגם ביום הראשון מדליקים בלילה, כדי שלא לטעות בין שני הימים, אולם, בארץ ישראל, יש בכך כדי להטעות שעדיין אין יו"ט ומחללים היום, ובפרט הקטנים, שהרי אימא טרם הדליקה ( דעת הגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל בספר ארץ ישראל וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל עפ"י הפמ"ג ר"ס מש"ז, ג "שם הגדולים" לחיד"א מערכת ו, ז ושו"ת רב פעלים ח"ד או"ח ,כ"ג). ולמעשה, כל אחת נוהגת כמנהג עדתה ומשפחתה.
אמנם, בליל חג השבועות, נוהגות רבות, שמדליקות את נרות יום טוב, אך ורק, לאחר ששבים מבית הכנסת, סמוך לקידוש, לקיים "תמימות תהיינה", כיון שתלה הכתוב זמן החג כשישלמו ז' שבועות, ביום החמישים, על כן גם הנשים, מאחרות את ההדלקה על ידי העברת אש, בסמוך לקידוש. לקבל את עיצומו של יום, ולברך "להדליק נר של יום טוב" בהגיע הזמן בשלימות. (הובא בלוח א"י בשם הגרש"ז זלאטניק זצ"ל ראה ט"ז, השל"ה והגר"ח פלאג'י לסי' תצ"ד ).
הערה: מכל מקום, כיון שבכל שבת ויום טוב מצווה להוסיף מחול על הקודש, צריך לפרוש מעשיית מלאכה זמן ניכר קודם השקיעה (7:34) וראוי לומר בפה: "הריני מקבל[ת] עלי, תוספת יום טוב".
ברכת ההדלקה מברכים "להדליק נר של יום טוב" ויש המברכות ברכת שהחיינו (בנות אשכנז ובן איש חי) ויש שאינן מברכות ויוצאות בברכת שהחיינו ששומעות בקידוש (דעת הגר"ע יוסף זצ"ל).
תפילת ערבית
נהגו לאחר את תחילת תפילת ערבית של ליל חג השבועות, עד לאחר שכבר בוודאי צאת הכוכבים (8:14) משום "תמימות תהיינה" (משנ"ב תחילת תצ"ד עפ"י הט"ז ופמ"ג).
יש שכתבו, שחג השבועות "יום הדין על התורה", והקב"ה מזכה ביום זה, לכל אחד את חלקו בתורה (של"ה למסכת שבועות ד"ה חייב), על כן, נכון לכוון בתפילות, במיוחד כשמתפללים על לימוד תורה, ולומר "אהבת עולם" – בערבית ו"אהבה רבה" – בשחרית, בהתעוררות יתירה (קצור הלכות המועדים להגר"ש דבליצקי זצ"ל, ובספר יסוד ושורש העבודה שער ט פרק י).
סעודת ליל חג השבועות
אין לקדש ולאכול בליל שבועות אלא לאחר צאת הכוכבים (8:14), שנאמר: "תמימות תהיינה", וכשמקדשים מבעוד יום, מחסרים את אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה, ובפרט שבקידוש, כמו בתפילה אומרים: "את יום חג השבועות הזה" (השל"ה ריש שבועות בשם מו"ר הגאון מהר"ש מלובלין זצ"ל שקבל כן, מדורות שלפניו ו"דעת תורה" תצ"ד, א).
נשים המברכות "שהחיינו" בהדלקת הנר, תזהרנה, לכתחילה, שלא לענות אמן על ברכת "שהחיינו" ששומעות בקידוש שהרי בשבועות אין מצוות אחרות שעליהן תחול הענייה. וממילא מהווה הפסק בין ברכת הגפן לטעימתן מן הכוס.
בברכת המוציא ב"לחם משנה" בליל יום טוב וביומו, בוצעים תחילה, את הלחם העליון (מג"א רע"ד, א)
ברכת המזון בסעודת הלילה
"תיכף אחר ברכת המזון, הולכים בזריזות לבית המדרש ללמוד תורה (יסוד ושורש העבודה ט, י ועבודת הקדש למרן החיד"א כף אחת כ"ב)
לימוד תורה בשבועות
מנהג ישראל להיות נעורים בליל שבועות ולומדים תורה כל הלילה – מג"א תצ"ד בשם הזהר פרשת אמור דף צ"ח והובא בבאר היטב, בתרגום: "חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה זה ועוסקים בתורה. ואומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות" ובכתבי האריז"ל: כל הלומד בלילה זה ונזהר מדברים בטלים, מובטח לו שלא יארע לו שום נזק כל השנה.
אמנם, כתב הר"י מעמדין בסידורו אות י"ב: "מי שחושש בעצמו שאם יישאר ער וכו' יתנמנם, בתפילת שחרית, מוטב שיישן מעט. ויש סמך לשינת שחרית בעצרת, במדרש שיר השירים א, נ"ו שבא הקב"ה ומצאם ישינים, והוצרך להעירם בקולות וברקים, ואם ישראל בשעת מתן תורה כך, על אחת כמה וכמה אנו יגיעי הגלות שאין לנו עונש על זה, אדרבה, נקבל שכר טוב על זאת, אם הכוונה לשם שמים" וכן כתב הר"י מולכו בארחות יושר פי"ב: "ומאנה הנחם נפשי במה שנהגו רבים, שעומדים בבית ד' בלילות בליל שבועות וכאור בוקר ממהרים להתפלל תפילה חטופה נים ולא נים וכו' ויותר טוב היה להם שישכבו במיטתם ושבע ילין וכמו השחר עלה, יכוון לקראת אלקיו ויתפלל בכוונה שלא ייצא שכרו בהפסדו". ובשו"ת שבט הלוי (י, מ"ט) כתב הגר"ש ווזנר זצ"ל: "אם יתפללו אחרי שניעורו כל הלילה, רובם ככולם אין תפילתם תפילה כלל, כי השינה מתגברת עליהם לדלג ושלא לכוון, וגם חוטפים ורודפים, ובמאוחר אחר שינה, מתפללים במתינות ובכוונה רצויה, והעושה כן, יחפש שומר שיעיר אותו קודם זמן קריאת שמע ותפילה".
הערה: מי שנהג להיות ער כל ליל שבועות ורוצה לחזור בו ממנהגו – צריך התרה (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל)
תיקון ליל שבועות
יש נהגו לומר את "תיקון ליל שבועות" אשר תקנו גדולי עולם, כנזכר בשער הכוונות ובשל"ה שמקורם ממהר"מ קורדבירו והאריז"ל זי"ע. ואף שבחוק יעקב תצ"ד, א שהיודעים ללמוד, ילמדו תורה שבעל פה [ש"ס ופוסקים] – גמרא וסדרי לימוד רגילים, וכך נהג מרן החזון איש (מנהגיו, אות י"א) וכדברי שו"ע הרב: "עיקר העסק יהיה בתורה שבע"פ"
אמנם, הגאון החיד"א כתב ב"לב דוד", ל"א שאין לשנות ממנהג כל ישראל וללמוד רק תלמוד ופוסקים, דיש ללמוד, תחילה, דווקא בסדר התיקון, הבנוי והמיוסד על פי הסוד, וכן כתב ביסוד ושורש העבודה להיזהר ולקרוא בסדר שנדפס בתיקון ליל שבועות וכן נהג מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל לומר בכל שנה, תחילה, סדר ה"תיקון ליל שבועות" (ראה שרשי מנהג אשכנז ח"ג עמ' 359).
הערה: בחור ישיבה, הרוצה ללמוד בליל שבועות את המסכת הנלמדת בישיבה, אין צריך לעשות התרת נדרים על מה שנהג עד כה לומר "תיקון ליל שבועות" (הוראת הגרח"פ שיינברג זצ"ל בקובץ המועדים ר"ה תתס"א)
נשים ובנות: שאינן צריכות לתיקון חטא העגל על כן אינן שייכות באמירת ה"תיקון ליל שבועות" (בן איש חי וישב, ו ושו"ת רב פעלים בסוד ישרים, ט). אמנם, אישה שספרה ספירת העומר כל הימים, אם תרצה, יכולה לאומרו מלבד תושבע"פ שבו (כף החיים תצ"ד, ה). וטוב יותר שתאמרנה תהילים – וכן תלמדנה עשרת הדברות ומגילת רות.
ספר תהילים: נכון לקרוא בו כל היממה, כי הוא יום פטירת דוד המלך ע"ה ואומרים יהי רצון של שבת ויו"ט (כף החיים תצ"ד בשם מורה באצבע, רכ"ו ומועד לכל חי ח, ל"א ובמנהגי החיד"א, שנהג לסיים כל ספר תהילים בכל יום מימי שבועות , בחו"ל).
לימוד תרי"ג מצוות: מנהג קדמונים לומר סדר תרי"ג מצוות (תשובת רבי נטרונאי גאון ואבודרהם עמ' רמז)
לימוד משניות: יש שכתבו שעפ"י הסוד אין ללמוד משניות בלילה זה וכן מנהג בני ספרד, ומנהג בני אשכנז שכן ללומדם. בני ספרד נוהגים לקרוא את סדר הלימוד מתוך ספר "קריאי מועד".
ריקודים בשבועות: אעפ"י שאסרו חכמים לרקוד בשבת ויום טןב, מכל מקום, בהרבה בתי מדרש וישיבות רוקדים לכבודה של תורה, כמו שהתירו ריקודים בשמחת תורה, משום כבוד התורה (הליכות שלמה י"ב, י"ד ודעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א).
זמני הבוקר והיום בשבועות תשפ"א
עלות השחר: 3:57 (אשכנז) 4:19 (ספרד) נץ החמה: 5:41
חצות היום: 12:36 מנחה גדולה: 1:10 שקיעה: 7:35
נטילת שחרית וברכתה ללומדים כל הלילה
שולחן ערוך ד, י"ג: "אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית וכו' וברמ"א: ויטלם בלא ברכה". וכתב המשנה ברורה, ל: "יש מהאחרונים שחולקים על הכרעת הרמ"א בזה, וסוברים דצריך לברך, ויש מסכימים עמו, וכל זה בלא עשה צרכיו, אבל אם עשה צרכיו קודם התפילה, או הטיל מים ושפשף, הסכמת האחרונים, שצריך ליטול ידיו ולברך, וכן נכון לעשות לכתחילה. שאז לכולי עלמא יתחייב לברך על נטילת ידיים ואשר יצר" וכן הדין לטובל במקווה, לפני התפילה יכול לאחר מכן, ליטול ידיו, ולברך על הנטילה(חק יעקב תצ"ד,א) והעיר מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "היינו דווקא בעשה צרכיו – יברך, ולא מהני נגיעה במקומות המכוסים בלבד". מנהג בני ספרד אם לא ישנו חצי שעה במיטה "שנת קבע" – נוטלים ידיים אחרי עלות השחר בלי ברכה או שומעים את הברכה מאחר שכן ישן.
זמן ברכת נטילת ידיים למי שמברכה
בשולחן ערוך הרב ד, י"ג: "אם היה נעור כל הלילה, צריך ליטול ידיו מיד כשיאיר היום" ושמעתי ממרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאין צריך לדקדק בזמן המדויק של עלות השחר, אלא לפני שהולכים להתפלל – נוטלים. וכן נהג החזון איש זצ"ל.
ברכת אשר יצר
מי שלא ישן כלל ואף לא התפנה עם בוקר: לבני ספרד – אין מברך אשר יצר אלא אם כן, התפנה לקראת השחר ועדיין לא חלפה חצי שעה (בא"ח) או לא עברו 72 דקות (הגר"ע יוסף זצ"ל עפ"י הריטב"א).
בני אשכנז – מברכים אשר יצר כל בוקר, פעם אחת, אפילו לא ישנו כלל ולא התפנו (שבח על תפקוד הגוף)
ברכות התורה
שולחן ערוך מ"ז, י"ב: "אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן" משנה ברורה, כ"ח: ואם היה נעור כל הלילה יש אומרים [חיי אדם בשם הפר"ח והגר"א] דאין צריך לברך בבוקר, ויש אומרים [דרך החיים בשם מג"א וא"ר] דצריך לברך, וספק ברכות להקל. אך אם אפשר לו, יראה לשמוע ברכת התורה מאחר ויאמר לו, שיכוון להוציאו בברכות והוא יכוון לצאת, ויענה אמן, ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד, או יכוון לצאת בברכת אהבה רבה וילמד מעט אחר שיסיים תפילתו".
מי שישן במשך היום של ערב שבועות
שולחן ערוך מ"ז, י"א: "שנת קבע באמצע היום על מיטתו הוי הפסק לברכות התורה, ויש אומרים דלא הוי הפסק, וכן נהגו" וכן כתב בשו"ע הרב, ז שנהגו שלא לברך. אכן, במשנ"ב שם, כ"ו: "ואם היה ישן ביום שנת קבע על מיטתו, ובלילה שלאחריו היה נעור כל הלילה, פסק הגאון רבי עקיבא איגר, דבזה, לכולי עלמא צריך לברך בבוקר ברכות התורה". והוא הדין, מי שישן בבוקר שבועות לאחר נץ החמה, לפני שהתפלל שחרית [וצריך שומר שיעוררו לשחרית] – יכול לברך ברכות התורה, בעצמו. ובמנהגי חת"ס שכן נהגו, לאחר הלימוד בליל שבועות, יצאו מאחר, בכוונה שלא לצאת אלא עד שישנו לאחר שחרית, ובקומם משנת קבע, ברכו בעצמם.
הלכה למעשה לעניין ברכות התורה וברכות השחר
בני ספרד – אפילו לא ישנו כלל, מברכים כל ברכות השחר כולל ברכות התורה (מפני שהם על טבע העולם) פרט לברכת הנטילה כנ"ל. בני אשכנז – אם לא ישנו במשך הלילה במיטה "שנת קבע", [היינו, שפשט בגדיו, וישן לפחות חצי שעה – קצור שו"ע ס"ב, ס"ח] אינם יכולים לברך בעצמם את ברכות התורה, ועליהם לשמעם ממי שישן או מבן ספרד. אין להם ממי לשמוע – יכוונו בברכת אהבה רבה לפטור ברכות התורה וילמדו מעט מיד לאחר תפילת עמידה שחרית. מכל מקום, אישה אינה יכולה להוציא את האיש בברכות התורה – הכרעת באור הלכה מ"ז ודעת הגר"ע יוסף זצ"ל.
לעניין ברכות אלוקי נשמה וכו' והמעביר שינה וכו', לכתחילה יש לשמעם מאחר שישן (משנ"ב מ"ו, כ"ד). אין מי שיוציאנו, המברכם לעצמו, יש לו על מי שיסמוך (ברכי יוסף, י"ב ערוך השלחן, י"ג כף החיים, כ"ט ועוד).
זמן ברכות התורה
בשו"ת מנחת פרי לידידי הגאון ישעיהו רוטנברג שליט"א א, א בשם מרן הגרש"ז זצ"ל: "מי שהיה ער כל הליל, יכול להמשיך ללמוד עד שיזדמן מי שיוציאנו בברכות התורה, שאין איסור מצד עצמו, ללמוד לפני ברכות התורה, רק הוא דין שהברכה תוקדם ללימוד", על כן, מי שאינו מוצא מי שיוציאו, יכול להמשיך ללמוד, עד שימצא, או עד שיתפלל שחרית, ויכוון ב"אהבה רבה וכו'" לצאת ידי ברכות התורה, וילמד מעט מיד אחרי התפילה, שהרי הוא אנוס בינתיים מלברך (שו"ת מנחת שלמה צ"ו, א ודינים והנהגות חזון איש א, י"ב).
ברכת הציצית
מי שאינו מתעטף בטלית גדול לא יברך על הטלית קטן ברכת "על מצוות ציצית", אלא ישאל מחברו טלית גדול במתנה על מנת להחזיר, ומתעטף, ומברך. או יבקש ממי שמתעטף בטלית גדול, שיכוון להוציאו, וינשק ציציות הטלית קטן.
תפילת שחרית
הכול הולך אחר חיתום הלילה – על כן, אף מי שזכה לעסוק בתורה כל הלילה, יזדרז לאזור חיל להתפלל שחרית בהתעוררות ובכוונה. וקריאת שמע יאמר בקול רם בדקדוקיה וכוונותיה, יען כי בקריאת שמע רמוזים עשרת הדברות. וב"עזרת אבותינו" יאמר בקול רם: "אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על ליבו" (מועד לכל חי ח, כ"ח ובחיד"א ובפלא יועץ).
המתנמנם באמצע קריאת שמע, ואינו יודע היכן אוחז ? אם אינו זוכר שאמר "שמע ישראל וגו'" בכוונה – חוזר לראש. זוכר שאמר שמע וגו' בכוונה, אך אינו זוכר היכן עומד ? יחזור לתחילת הפסוק שאינו זוכר אם אמרו
בתפילת לחש, התנמנם ואינו יודע היכן אוחז ? חוזר לתחילת הברכה שמסופק אם אמרה כהוגן, ולא נאמר בזה "ספק ברכות להקל", כיון שברכות התפילה מעכבות זו את זו, וממה נפשך, היכן שיתחיל יהא ספק ברכה לבטלה, וכל שיש ספק באמצע התפילה – צריך להתפלל באופן שבוודאי יצא ידי חובתו (משנ"ב ס"ד, ז והוראת החזו"א והגרי"ש אלישיב זצ"ל וכן הוכיח ב"אור לציון" ד, פ"ו מדברי הב"י סי' ס"ד).
קריאת מגילת רות
בקהילות אשכנז קוראים בציבור מגילת רות לפני הוצאת ספר תורה. ומה שמקדימים קריאתה לקריאה בתורה וכן נוהגים בקריאת מגילת שיר השירים בשבת חוה"מ פסח, לפני שקוראים בתורה, ואין חוששים ל"תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם, מפני שקריאת רות, רק מצד המנהג, ומקדימים קריאתה משום חביבותה, מה שאין כן במגילת אסתר בפורים בבוקר, שהיא חובה, מקדימים קריאת התורה משום "תדיר" – מרן הגרש"ז זצ"ל בשש"כ נ"ח, הערה ק"ו. ומנהג בני ספרד לקרוא ספר רות בסדר התיקון ב"קריאי מועד" שבלילה.
הקוראים רות מתוך קלף, מברכים "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו" (לבוש ת"צ, ה מעשה רב, קע"ה וכן נהג החזון איש זצ"ל). ויש שתמהו על שמברכים "שהחיינו", שהרי זו כחובת ציבור בדומה למפטיר ? ולמעשה, נוהגים לברך, ולדעתם, טוב שילבש הקורא בגד חדש, ויכוון בברכת "שהחיינו" שעל הקריאה גם על הבגד (הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהלכות חג בחג שבועות עמ' קל"ה).
יחיד שלא שמע חלק מקריאת רות, או שהתפלל במקום שאין קוראים מתוך מגילה כשירה – אין צריך ללכת לשומעה מן הקלף בציבור (הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהלכות חג בחג). ואין חיוב על היחיד, כשאין מנין עשרה, לקוראה מן הקלף (פעולת שכיר על מעשה רב, קע"ה בשם הגר"א).
אמירת הלל
אומרים "הלל שלם", והמדלג מילה, או אמר מילה בטעות באופן שיש בו שינוי משמעות – צריך לחזור ולקרוא משם והלאה עד סוף ההלל ( שער הציון תפ"ח, ב). בנות ספרד אומרות את ההלל באמירת הברכות – בלא שם ומלכות. בדיעבד, אומרים ההלל עד שקיעת החמה, שנאמר: "ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ד'".
קריאת התורה
בפתיחת ארון הקודש אומרים י"ג מדות – ג' פעמים ותפילת "ריבונו של עולם" (שע"ת תפ"ח בשם האריז"ל בשער הכוונות), שכל הימים הטובים ימי דין – גמ' ר"ה ט"ז ע"א: "בארבעה פרקים נידון העולם וכו', ולכן אומרים י"ג מדות,, "כי אמירתם מעוררת רחמים גדולים בעולמות העליונים, וזכירתם סגולה גדולה לכפרת עוונות" (שולחן הקריאה ב, י"ז). ולאחר מכן, מוציאים ספר התורה ואומרים "בריך שמיה וכו'" (קונטרס מנהגי ביהכ"נ חזו"א [לדרמן] ה, ד). קוראים לכהן, ואחר שעלה, פותחים את הספר לראות את מקום הקריאה, ולפני ברכת הכהן על התורה, מכסים את הספר, ואומרים בני אשכנז "אקדמות מילין" (משנ"ב תצ"ד, ב וסידור היעב"ץ).
קריאת עשרת הדברות
לכל הדעות, קוראים עשרת הדברות ב"טעם העליון", שסוף כל דיבור, הוא סוף פסוק. לפי שבו ביום ניתנו עשרת הדברות (משנ"ב תצ"ד, ג ובאור הלכה).
יש לדעת שלרמב"ם בתשובתו בהוצאת פריימן, סי רס"ג – אסור לעמוד בעת קריאתם שלא יאמרו, חלילה, רק זה קיבל משה מסיני. כשם שלא תיקנו לומר בכל בוקר, בתפילת שחרית, עשרת הדברות, ורק במקדש נהגו הכוהנים לאמרם בכל בוקר, כדברי הגמרא: מפני המינים והכופרים, שיאמרו, חלילה, שרק זאת קיבל משה בסיני. נעמדו הקהל – אין להישאר לשבת בין העומדים (חיד"א בשו"ת טוב עין י') בפרט שלדעת הרבה פוסקים, היום, שיודעים כולם, שקמים רק זכר למעמד בהר סיני שם נאמר "ויתייצבו בתחתית ההר", מותר לעמוד (אגרות משה או"ח ד, כ"ב ושולחן שלמה א, י"ב, ל וג, י"ב, ח ). וטוב יותר להיעמד לפני שמגיעים לתחילת קריאת הדברות. מכבדים תלמיד חכם, רב או גדול הדור לעלייה של "עשרת הדברות" (כף החיים רפ"ב, כ"ח ובסידור היעב"ץ שבועות, ז).
סגולה גדולה לרפואה
"תני רבי שמעון בר יוחאי, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, ואמרו: כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע, באותה שעה לא היו בהם לא זבין ולא מצורעין, לא חיגרין ולא סומים לא אלמים לא חרשים ולא שוטים…. ולא טיפשים….. על אותה שעה נאמר: "כולך יפה רעייתי, מום אין בך" (שיר השירים רבה ד, ז).
היה חוזר ואומר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל: כשם שבעת מתן תורה התרפאו כל החולים שבכלל ישראל, כמו כן, בכל שנה בחג השבועות בעת שקוראים מעמד הר סיני, שהוא זמן מסוגל המתחדש בכל שנה, לבקש על חולים ר"ל שיתרפאו ברפואה שלימה. ועל כן, יש העושים "מי שברך" לחולים, תיכף לאחר שסיים העולה לברך הברכה האחרונה על קריאת עשרת הדברות (ספר הנהגות רבינו עמ' רל"ט).
הפטרת חג השבועות
ביחזקאל ב"מעשה מרכבה" ונוהגים לקרוא למפטיר לגדול וחכם (משנ"ב תצ"ד, ד חק יעקב ובאה"ט) וטעם קריאתה בשבועות, כי מראה יחזקאל היה בשבועות (עי' זוהר יתרו, על הפסוק: "ואראה מראות אלוקים"). ויש נוהגים, שכל הקורא מילות ההפטרה בלחש עם הקורא, אומרה גם כן מעומד, מפני כבודה (משנ"ב תצ"ד, ד).
הזכרת נשמות – "יזכור" יכולה להיאמר גם ביחידות – "גשר החיים להגרימ"ט זצ"ל.
הערה: ההולך לישן אחרי עלות השחר, אינו אומר ק"ש שעל המיטה, ובוודאי לא המפיל וכו' (באור הלכה רל"ט).
אכילת מאכלי חלב לאחר התפילה
יש נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות רק בקידוש שאחר התפילה בשחרית, ויוצאים בזה ידי מנהג אכילת מאכלי חלב, ובני אשכנז, יזהרו מגבינות קשות ושמנות, כדלהלן, אמנם, לדעת הרמ"א שטעם המנהג לאכילת גם חלב וגם בשר, שהאוכל סעודה חלבית ובשרית אי אפשר לאוכלם באותו הלחם וצריך לשני לחמים, ובזה מתקיים זכר ל"שני הלחם" שהקריבו בשבועות. ואם כן, אולי אין די לטעם זה, בעוגות חלביות בלבד.
אפשרות נוספת, כמבואר בדרכי תשובה, יו"ד פ"ט, י"ט: בחג השבועות מקילים להתחיל סעודה בחלבי ולאחר קינוח והדחה של הפה והידיים עוברים באותה סעודה לבשרי (בפת ובסכו"ם מתאימים) אף שבמשך ימות השנה נמנעים מכך. ובני אשכנז, לא יאכלו גבינות קשות ושמנות (מ 16% שומנים ומעלה), המחייבות, למנהגם, המתנת 6 שעות.
דיני "ברכה ראשונה ואחרונה" לכל סוגי עוגות הגבינה
- 1. עוגות או עוגיות מבצק שמרים, פריך או עלים הממולאות בגבינה ובכלל זה, עוגות שבסיסן פירורי בצק או ביסקוויטים ונאפו יחד בתנור, אף אם שכבת הגבינה עבה וגדולה, אם שכבת הבצק ניכרת לעצמה ונועדה ליהנות מטעמה, בנוסף לטעם הגבינה – הברכה "בורא מיני מזונות" בלבד(משנ"ב קס"ח, מ"ד).
- 2. כל משטח בצק או עוגה בחושה [- טורט, שיש, לעקא'ך או רולדה] שנאפו בתנור, ולאחר הוצאתם הוספה להם שיכבה ניכרת של גבינה או שמנת מתוקה – מברכים עליהן שתי ברכות: "בורא מיני מזונות" ו"שהכול". ובכלל זה, עוגת "קרם שניט" [נפוליון] , רולדה, פחזנית או "משולש" ביסקוויטים טעימים, שמולאו בשכבה עבה של גבינה או שמנת [לא רק מריחה דקה על הטורט או הרולדה) – מברכים עליהם 2 ברכות, "מזונות" ו"שהכול"
[והעירני חתני הרה"ג מאיר דב פוקס שליט"א, שיתכן שרולדה ופחזניות, אף שהמילוי שבתוכם עבה וניכר לעצמו, מכל מקום, כיון שהבצק והגבינה כרוכים ועוטפים ומעורבים זה בזה, אף שלא נאפו יחד בתנור, לכאורה, אינם שונים מכל תערובת שיש בה אפילו מיעוט דגן, שמברכים רק "בורא מיני מזונות" בלבד. בשונה מעוגה שהוסיפו עליה מחוץ לתנור שכבה עבה של גבינה וכדומה, או גביע גלידה שטעים לעצמו, או ביסקוויטים עבים שביניהם גלידה, שאזי דינם כ"דובשנים שעליהם מרקחת" ומברכים 2 ברכות – ראה שו"ע רי"ב, ז].
- עוגה המורכבת מגבינה, ומערבים בגבינה קמח דגן, אם מטרת הוספת הקמח, לעבות את נפח העוגה או להגביהה בלבד, היינו "לדבק", אף שמורגש באכילה גם כן, טעם הקמח – ברכתה "שהכול" בלבד. והוא הדין, כשבתחתית הגבינה שכבה דקה מאד של בצק שמטרתה רק להוות בסיס ומצע לגבינה שמעליה ברכת העוגה "שהכול" בלבד. [אמנם, כשהשכבה התחתונה דקה, אבל האוכל, לאחר שאכל תחילה את כל הגבינה מלמעלה, וכשהגיע לשכבת הבצק הדקה , מעוניין לאוכלה – עליו לברך גם כן על הבצק, והיה ראוי לו להתחיל ולברך על הבצק תחילה – ראה שו"ע רי"ב, א ומשנ"ב קס"ח, מ"ו]
הייתה כמות הקמח רוב על הגבינה, נחלקו הפוסקים אם בטל הקמח, שהרי בעיקרו בא "לדבק", אך כיון שהוא הרוב וממיני דגן שמא ייחשב לעיקר, ולמעשה אין זה מצוי ועדיף להימנע מלהכין עוגת גבינה שהקמח שהוסף בה, יותר מהגבינה (ראה שער הציון ר"ח, י"ג).
הערה: הקובע האם הדגן נועד ל"טעם" או "לדבק" – מי אשר הכין את העוגה, וכשאי אפשר לברר, בדרך כלל, קמח הניתן בתחתית העוגה והוא ניכר לעצמו – נועד לתת טעם ומברכים רק "מזונות" וקמח המעורב בגוף העוגה – נועד לדבק" ומברכים רק "שהכול" (הגר"נ קרליץ זצ"ל ב"חוט שני" ברכות עמ' ר"ה-ר"ו).
"ברכה אחרונה"
- כל העוגות שמברכים עליהן "בורא מיני מזונות" או גם "בורא מיני מזונות" הרי שלענין ברכה אחרונה, יש לבדוק אם אכלו מחלק הבצק [- המזונות] כזית [כ 30 גרם] תוך כדי אכילת פרס [ 4 דקות לרוב הדעות] – ואזי מברכים "על המחיה" ואם ברכו ברכה ראשונה גם על הגבינה [באופנים הנ"ל] – מברכים גם כן, "בורא נפשות", אין בחלק הבצק "כזית" מצטרף חלק הבצק לשיעור הגבינה, לברכת "בורא נפשות". כלשון מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהסכמתו לספר "מקור הברכה" : "וגם אעיר את כת"ר, שהאוכל כרוכית, בצק דק העוטף הגבינה או תפוחי העץ (שטורדל), אף שכיון שהבצק ניכר וניתן לטעם, מברכים תחילה רק "מיני מזונות", אבל כשסיים ולא אכל מחלק הבצק כזית, מצרפים אותו לשיעור לברכת "בורא נפשות" וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל.
- עוגת גבינה שעירבו בה קמח דגן, למטרת נתינת טעם ומורגש טעם הקמח באכילה שברכתה הראשונה מזונות, לדעת רוב הפוסקים רק אם אכלו בוודאי מן הקמח כזית ב"אכילת פרס" מברכים "על המחיה", ואם לאו – מברכים רק "בורא נפשות.(ראה שו"ע ר"ח, ט ביאור הגר"א, דרך החיים, שערי תשובה וכן פסקו משנ"ב שם, מ"ג וכה"ח, נ"ג- נ"ד)
הערה: בזאת עוגת גבינה שונה מכל שאר עוגות בחושות היטב עם שמן ביצים וסוכר, [טורט, לקע'ך, "כושית" "שיש"] שלדעת המשנ"ב ר"ח, מ"ח עפ"י החיי אדם והחזו"א מעיקר הדין יש לברך "על המחיה" על כזית מהעוגה, אף שבפועל אכל כמה גרמים בודדים בלבד מן הקמח, מכל מקום , כלשון הפוסקים: "כיון שהביצים השוקולד והשמן וכו' באים להטעים את הקמח ולהכשירו – נחשבים אף הם כמו הקמח. כיון שבלולה היטב מנהג העולם לברך "על המחיה" אפילו אכלו רק "כזית" מן העוגה, ובספר "הליכות ברכות" לגרי"א מלכה שליט"א דייק מדברי הפוסקים, והוסיף "ולכתחילה טוב להיזהר שיהיה במה שאכלו מהעוגה, קמח בשיעור כזית, והוא בערך 70 גרם מהעוגה) [לגר"ע יוסף זצ"ל שיטה מיוחדת בזה, שרק אם הקמח שישית מכלל התערובת רק אז מברכים "על המחיה" ובספר "הליכות ברכות" שם, עמ' קנ"ו האריך להוכיח שלא נהגו כן.
מאכלי חלב ודבש
הובא בספר "כל בו" לר"י מלוניל: שרבים נהגו עוד מתקופת הראשונים, לאכול בחג השבועות מאכלי חלב ודבש. מקור המנהג באשכנז וצרפת, וכמה טעמים נזכרו למנהג: יש אומרים מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב (דברים רבה ז, ג), שנאמר “דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ”. (שיר השירים ד, יא): ואמרו חכמים (תנחומא ישן כי תשא ט): “בשעה שעמדו לפני הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ”. כלומר, בזכות הסכמתם של ישראל לקבל את התורה בלא פקפוק, יהיו דברי התורה מתוקים בפיהם כדבש וחלב. וכדי להזכיר את מתיקותה וחביבותה של התורה, נוהגים לאכול בחג השבועות עוגות חלב טעימות ומתוקות ומאכלים מתוקים בדבש (אורחות חיים, פר”ח).
עוד ביארו שחלב ודבש הם שני מאכלים שנוצרים מדבר טמא. הדבש נוצר מדבורים שהם שרץ טמא, והחלב נוצר מדם שאסור באכילה. ודווקא מפני שהם מתהפכים מטומאה לטהרה טעמם מיוחד, שהם רומזים לתיקון העולם. וזוהי סגולתה של התורה, שמתקנת את הצדדים הרעים שבעולם ומתבלת את היצר הרע והופכת אותו לטוב. וזוהי גם סגולתה של ארץ ישראל, ועל כן היא נקראת “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”.
סעודת היום
מצווה להרבות בסעודה במיוחד בחג השבועות להראות שאנו שמחים בקבלת התורה (משנ"ב תקכ"ט, א ושער הציון עפ"י הגמ' ע"ז, ד). וכלשון רש"י: "ישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה בו תורה" (רש"י לפסחים ס"ח ע"ב ד"ה דבעינן נמי לכם). זמן הסעודה: מנהג העולם, שהמתפללים כוותיקין, בשובם מבית הכנסת מקדשים ואוכלים מזונות כנ"ל והולכים לישון. ורק לאחר כמה שעות קמים משנתם ונוטלים ובוצעים לסעודת היום. ולמעשה, נכון להתחיל בסעודת היום קודם חצות היום (12:36), שעיקר סעודת שבת ויום טוב – לפני חצות היום (ב"ח של"ד, א ערוך השולחן רפ"ח והוראת הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"דולה ומשקה" עמ' קצ"ט)
יסודות הלכות יום טוב
א. צורך אוכל נפש
התירו לעשות מלאכות לצורך האכילה ביום טוב עצמו [לא ליום טוב השני בחו"ל, או בראש השנה ליום השני, ורק מיו"ט לשבת התירו ע"י עירובי תבשילין], כנפסק בשו"ע תק"ו עפ"י הירושלמי, היינו המלאכות שמלישה ואילך [כגון: הכנת טחינה, אינסטנט פודינג, דייסות, ג'לי, קצפת ריץ' וכדומה], אבל אסרו מלאכות שנעשות לימים רבים, כגון: קצירה, קטיפת פירות, תלישת ירקות מהקרקע, סחיטה, ניפוי קמח, והתירו טחינה ובורר בתנאים מסוימים כדלהלן.
קילוף וחיתוך – התירו לקלוף ירקות ופירות אפילו במקלף [ידני],מותר לקצוץ ירק דק דק, אבל אסור לעשות צורות מיוחדות בירק או בפרי, אפילו ביו"ט [גמבה בצורת שופר, לוחות הברית – בשבועות צפרדע – בפסח. כמו כן גם ביום טוב כשרוצים למלוח יותר משתי חתיכות ירק, יש להקדים ולשפוך שמן לימון או חומץ [שזו פעולה שלימים רבים – כבישה והחמצת ירקות]. ובכלל זה, העירני מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאסור לפזר סוכר על כל פרי, שרגילים לעבדו ולשווקו כקונפיטורה או בשימורים כגון, על תותי – שדה (בדוקים !). אבל מותר פיזור סוכר על חצי אשכולית (פרי אחד).
טחינה – כל שאפשר לטחון מערב יו"ט והדבר לא יתקלקל או יפוג טעמו, יש להקדים את טחינתו לערב יו"ט [כגון גזר חי כרוב וכדומה], אבל כל שייפוג טעמו אם ייטחן לפני החג [כגון בצל, שום, בננות, תפוחי עץ, חזרת וכדומה, מותר לטחון ביום טוב אף בעזרת כלי המיוחד לכך [קוצץ ידני, מגררת ("פומפיה") כותש שום או מועך פיר"ה]. כמו כן, אף בדברים שיכלו להכין מעיו"ט ושכחו או לא הספיקו וצריך להם, מותר לטוחנם בשינוי, על גבי מפה ולא לתוך קערה, או להחזיק המגררת בשיפוע שלא כשימוש הרגיל. דברים שאינם גידולי קרקע [ביצים, טונה ודגים, עוף או בשר וכדומה], מותר לטחנם ביום טוב בכל כלי לכתחילה, במעט שינוי מכרגיל.
ברירה – ביום טוב כשיש קצת פסולת בין האוכל (כמה קליפות יחידות של ביצים או אגוזים בין הביצים או האגוזים) – מותר להוציא הפסולת, כל שהדבר ימהר יותר את האכילה. על כן מוציאים קצת עצמות מדגים או עוף, אבל גם ביו"ט "עוף הפורח שטבע בכוס", צריך להוציאו עם קצת מהמשקה, כדרך שמותר בשבת..
בישול – מותר לבשל לאפות לצלות ולטגן על אש דלוקה או שהדליקוה ביו"ט על ידי העברת אש, מאש שכבר דולקת (מבלי לכבות הגפרור, ומותר להעביר באיזה צד של הגפרור שרוצים). רצוי להרחיק לפני יו"ט מן השטח את ה"מצת החשמלי", ולנתק את החיבור החשמלי של המצת האוטומטי.
שכחו לנתק את חשמל המצת מעיו"ט: עצה ב"אור לציון" ג, עמ' ר"ה: לקרב גפרור בוער לחצובה, ואז לסובב את כפתור הגז באופן שכל כוונתו שהאש תדלק מהגפרור, ולא ע"י המצת, ואף שגם המצת פועל, הרי זה פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן.
הערה: תמיד כדאי להעביר אש להדליק שלהבת ביום טוב, כשהכפתור הגז במצב נמוך!
ובסיבוב כפתור הגז להדלקה, בדרך כלל צריך להחזיקו כמה שניות, שלא ייכבה. כמו כן: בשעת הצורך מותר להעביר אש, כשאין ברירה, אפילו מאש שהודלקה חלילה, באיסור, "מפני "שעמוד ראשון כבר הלך לו". האש כאילו, מתחדשת בכל שנייה, ואין כאן הנאה ממעשה יו"ט – ההדלקה הראשונה.
מותר להגדיל להבה אבל אסור להנמיכה, אלא אם כן, כשהלהבה הגבוהה במשך הבישול, עלולה לגרום לשריפת האוכל או לחריכתו, אך לא כאשר רק קצת ייחרך או יישרף, או קצת יתאדו המים. כשיש צורך להנמיך, ויש אפשרות להעביר אש ללהבה יותר קטנה: לדעת המשנה ברורה והגרש"ז אויערבך זצ"ל עדיף להדליק את הלהבה הנוספת מלהנמיך את הגבוהה ! מאידך לדעת הגר"מ פיינשטיין (אגר"מ או"ח א,קטו ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל (הובא בשש"כ יג,י ) מותר להנמיך הגבוהה !
כיבוי – התירו רק גרם כיבוי על ידי הנחת כלי עם מים (עם קצת קפה, תה, סוכר וכדומה) וממתינים עד שיגלוש, ואז סוגרים את הכפתור בשינוי, וצריך לשתות קצת מן המתבשל.
גרם כיבוי באש עצמה
אסור אפילו ביום טוב, לגרום כיבוי בנר עצמו, כגון להניח נר דלוק בכוס שחציה מלא מים, כדי שתכבה האש בהגיעה למים. על כן, המשתמשים ב"חגז" יחברוהו לכפתור הגז שבכיריים לפני שמדליקים את הלהבה, כי כשכבר האש דולקת, החיבור של ה"חגז" כמוהו כ"גרם כיבוי באש עצמה" שאסור למשנ"ב, לכתחילה, אף לאשכנזים. על כן, עפ"י הדין שלפנינו, שאסור גרם כיבוי בנר עצמו, על כן אף שביום טוב מותר ללחוץ על לחצנים של "שעון שבת שהאור יידלק מוקדם יותר, אך אסור ללחוץ כדי שייכבה מוקדם יותר, מפני שזה – "גרם כיבוי בנר עצמו " !
שימוש בתנור חשמלי מותר ביום טוב, רק אם הופעל מלפני יום טוב או על ידי שעון שבת, בתנאי שהתנור במצב "שבת" שאין שום השפעה לפתיחת הדלת או סגירתה על הבערה כיבוי או תאורה בזמן השימוש.
הוצאה מרשות לרשות – מותרת בין לצרכי אכילה, לצורך מצוה או כלים לשימוש בהם היום, וכן מוציאים קטן לרשות הרבים כדי לטייל עמו (שמחה להורים ושמחה לילד) וכן מותר בעגלה (אך יש אומרים שיש לרוקן מהעגלה כל מה שלא צריך ליו"ט). שולחן ערוך תקי"ח ומשנה ברורה: "אף על פי שהותרה הוצאה לצורך, מכל מקום לא יישא אדם משאות גדולים כדרך שבחול, אלא ישנה, כגון יין לא בסל או בקופה אלא על כתפו אחד או שנים שמוכח שהוא לצורך יום טוב. אא"כ לצורך אורחים. וכל האיסור במקום הילוך רבים, אבל מזוית לזוית או מבית לבית שבאותה חצר, אדרבה טוב יותר מלהרבות בהילוך"
מוקצה – חששו חכמים, כיון שיום טוב נראה בעיני בני אדם קל יותר בהלכותיו מיום השבת, והחמירו בכמה נושאים בהלכות מוקצה, יותר מאשר בשבת : שולחן ערוך סי' תצ"ה ומשנה ברורה
א. כל דבר שאמנם ראוי למאכל בהמה, (במקום שמצויות בהמות), שבשבת אינו מוקצה ומותר בטלטול ביום טוב, אם הקליפות או הגרעינים וכן מאכל שהתקלקל ביום טוב כל שאינם ראויים למאכל אדם הינם מוקצה ואסורים בטלטול. ב. התירו טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש, כגון שיירי גחלים או נרות כדי לבשל או להדליק בהעברת אש, הסרת אבן שעל גבי חבית לשתות מהחבית, אבל אסרו לאכול מוקצה או להשתמש בו, כגון: ביצה שנולדה ביום טוב, שארית שמן שבנר שהודלק לכבוד יום טוב, כמו כן, אסרו להשתמש באבן (מוקצה מחמת גופו) כדי לפצח בה אגוז.
מוצאי יום טוב: ירושלים – 8:11 מרכז – 8:13 צפון – 8:14 דרום – 8:11 ר"ת – 8:43
איסרו חג
- 1. אין אומרים וידוי ולא תחנון עד י"ב בסיון ועד בכלל 2. אין מתענים בו אפילו לא חתן ביום חופתו (שו"ע תצ"ד ,ג ומג"א. 3 יש נוהגים בא"י להמשיך ללבוש בגדי יו"ט עד חצות היום (12:36) ויש אף הממעטים במלאכה, וכן נהגו בני הישוב הישן בירושלים ת"ו. 4 .נוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ונחשב כאילו בנו מזבח והקריבו עליו כל הקורבנות – שו"ע תכ"ט ב.
תשלומין כל שבעה
מי שלא עלה לרגל, ובימינו, לא בא לפני שריד בית מקדשנו בחג עצמו – יש לו תשלומין כל שבעה עפ"י הרמב"ם חגיגה א, א. ולהקבלת פני רבו יש תשלומין כל שבעה – מהרי"ל דסקין קו"א,נד וחתן ביום חופתו מתענה בימי ההשלמה – מג"א תקע"ג, א. ואכן, אין אומרים תחנון ולא וידוי עד י"ב בסיון ועד בכלל.
ברוך אלוקינו שנתן לנו תורתו, ללומדה, לקיימה ולעשות לו נחת רוח בעולמו
כתובת לברורים, הערות, וקבלת "דפי הלכה" במייל: הרב יצחק יעקב פוקס,COM .y0548483398@gmailאו בפקס: 025372586 פלאפון 0548483398